מסע יציאה מבור כלכלי - חיסול הלוואות בגובה 90 אש"ח תוך שנה וקצת

[זריקת תבונה]

עדכון תקופתי
המצב לא השתנה בצורה מהותית, עדיין מחפש עבודה, אני מתחיל לחשוב שאני שם לעצמי מקלות בגלגלים. משהו אומר לי שאני לא באמת רוצה לחזור להיות שכיר אני ממש בתחושה שאני לא ראוי.
התחלנו לאכול את החסכונות למקרה חירום שלנו יחד עם קיצוץ באיכות החיים שלנו, אין יותר נטפליקס ושות', אין יותר מקדונלדס כי התעצלנו להכין אוכל בבית, נאכל יותר מעורב וקורקבנים במקום פרגיות וסטייקים לא מארחים יותר חברים לארוחות, כרגע מתמקדים בעצמנו.
הילדים עוד לא שואלים שאלות, אבל זה יגיע עוד מעט, אני עוד לא יודע איך נעשה את זה, אשמח לעצות למי שהיה במצב כזה עם ילדים בני 11 ומעלה.

עוד לא הצלחתי לקבל את האבטלה המיוחלת, ויותר מכך הרבה מהמענקים שקיבלנו אנו נאלצים להחזיר בשל "חישוב מחדש" הגשתי השגות להכל אבל חלק קיבלו חלקית וחלק לא קיבלו כלל. השלב הבא זה בית משפט, למי יש כוח לזה.

הגדולה חגגה בת מצווה, והכסף שנכנס הבאנו לה במלואו, ועל הדרך שאלתי אותה אם הייתה רוצה להשקיע את הכסף דבר שהוביל אותנו לשאלות מה זה בורסה, מה זה מניות ומה זה השקעות בכללי, שני הילדים החליטו שהם רוצים להשקיע, הילד החליט שהוא רוצה להשקיע בעסק שלנו. וחשבתי על זה ואני חושב שזה גאוני.
איזה מוטיבטור טוב מזה כמנהל חברה מלבד כך שהילדים שלך משקיעים את החסכונות שלהם בעסק שלך, אני צריך לחשוב על איך בדיוק לעשות את זה, איך להעריך את ערך החברה, איך תהיה חלוקת דיבידנדים, דוחות תקופתיים, אסיפת בעלי מניות...
מתישהו אשב ואחשוב על זה.

עדיין קצת בבאסה כללית, אבל הטיפול הפסיכולוגי עוזר, בזה אני לא אקצץ, אני חושב שזו הזדמנות שלא תחזור וצריך לעבד את כל מה שהיה בשנתיים האחרונות, ראיתי יותר מדי דברים במלחמה הזו בעזה, סוריה ולבנון.

תמונת מצב נוכחית:
נכסים
נזיל:
- קרנות השתלמות: ~624K
- עו"ש ומזומן: 23K
- תיק מניות: ~119K
לא נזיל:
- פנסיות: 428K
- בית: 2.4M

התחייבויות
משכנתא: 298K~

 

[בת העמק]

עדיין קצת בבאסה כללית, אבל הטיפול הפסיכולוגי עוזר, בזה אני לא אקצץ, אני חושב שזו הזדמנות שלא תחזור וצריך לעבד את כל מה שהיה בשנתיים האחרונות, ראיתי יותר מדי דברים במלחמה הזו בעזה, סוריה ולבנון.

וגם איבדת את אבא שלך. טוב שאתה מטפל בעצמך.

משהו אומר לי שאני לא באמת רוצה לחזור להיות שכיר

מזדהה עם זה. אני לא מסוגלת לדמיין את עצמי שכירה כבר יותר מעשרים שנים.
יש הרבה אפשרויות לעשות דברים עצמאית, במידה וקיים לך תיק עסק ברשויות, עד שתחליט על כיוון חדש: יעוץ לאחרים, פרוייקטים זמניים, עזרה זמנית לשכנים בעבודות שאתה טוב בהן (וכנ"ל גם אשתך, אם היא לא מתפרנסת כרגע).

קיצוץ באיכות החיים שלנו, אין יותר נטפליקס ושות', אין יותר מקדונלדס כי התעצלנו להכין אוכל בבית, נאכל יותר מעורב וקורקבנים במקום פרגיות וסטייקים לא מארחים יותר חברים לארוחות, כרגע מתמקדים בעצמנו.

קיצוץ ברמת חיים התכוונת, לדעתי זה לא שווה ערך לאיכות חיים. אנחנו עברנו קטעים כאלה כמה פעמים וזה מחשל ומלמד.
לא צריך להחליף סטייקים בקורקבנים, אפשר לעשות נפלאות בזול עם בשר טחון. במקום פרגיות, לקנות כרעיים (זה אותו הדבר רק עם העצמות) וללמוד לפרק לבד.
אנחנו מארחים חברים לבראנץ' בדרך כלל, או אוכל ביתי, ומשאירים את הברביקיו למקסימום שלוש-ארבע פעמים בשנה. אף אחד לא יפסיק להיות חבר שלך בגלל זה.

שני הילדים החליטו שהם רוצים להשקיע, הילד החליט שהוא רוצה להשקיע בעסק שלנו. וחשבתי על זה ואני חושב שזה גאוני.

ענק! טוב שלא התעלמת מזה, יעשה טוב גם להם וגם לכם.
אם אתם אוהבים לראות ביחד סדרות, לא הייתי מוותרת על נטפליקס. יש לכם בטוח שומנים אחרים שאפשר לקצץ.

 

[גרביל מרוץ]

לקנות כרעיים (זה אותו הדבר רק עם העצמות) וללמוד לפרק לבד

סליחה על הניטפיקינג אבל זה יוצא בערך אותו מחיר... העצמות מהוות לפחות 30% ממשקל הכרעיים, תורידי עור והפסד בניקוי ויוצא שהבשר בערך חצי מהמשקל. מחיר פרגיות בד"כ כפול ממחיר הכרעיים (לפעמים פחות) כך שהמחיר ליחידת משקל מאד דומה בהנחה של עלות זמן אפס. אפשר קצת לעקוץ אם עושים מהשאריות מרק או טוחנים ונותנים לחתולים (לא מומלץ כתזונה קבועה עבורם). אם כבר אז לעבור לשניצלים, ועל האש לכנפיים.

 

[בת העמק]

סליחה על הניטפיקינג אבל זה יוצא בערך אותו מחיר... העצמות מהוות לפחות 30% ממשקל הכרעיים

נכנסתי לאתר השוואת מחירים באזורי. ההבדל בין מחיר כרעיים לפרגיות הוא כפול. בהתחשב בעובדה שלוקח לקצב 2 דקות להוציא את העצמות, אני לא חושבת שזה משתלם. בכל מקרה, אני משתמשת בכרעיים לבישול ארוך וטעים והעצמות מוסיפות טעם. לברביקיו זול אני מכינה שיפודי חזה עוף (שעברו בריין ומרינדה לפני כן) וקציצות/קבב שמכינה לבד גם כן. לשופוני אני יכולה להוסיף שיפודי אנטריקוט וכבש מהקצב.

 

[זריקת תבונה]

עדכון תקופתי שבעה חודשים מהעדכון האחרון, הצפון קווים לדמותו.

לפני המלחמה היינו בשגשוג, העסק עבד בצורה מדהימה, 4 עובדים כולל זוגתי ואני, עבדנו קשה כל השבוע אבל התפרנסנו סבבה לגמרי. אפילו רצינו לגדול בצורה משמעותית, תיארתי את זה פה בבלוג.
ואז המלחמה וכל שאר המיני מלחמות הגיעו.

התותחים שקטו אבל המלחמה האמיתית שלנו רק התחילה אנחנו פשוט מנסים לשרוד, העסק לא חזר לעבוד, כל טיל או התראה מעלימים את התיירים והמטיילים מהצפון, אפילו המלונות בקושי נפתחו, בינתיים הוא רק עולה לנו כסף כל חודש שאני שואל את עצמי מתי הגיע הזמן לשחרר אותו. מצאתי עבודה שמכניסה מעט לעומת העבר אבל בעזרתה ובעזרת החסכונות שלנו מצליחים לממן התחייביות(משכנתא והלוואה), מחיה של משפחה של 5 נפשות, רכב, פנסיות, אין חו"ל, אין מסעדות ויש גירעון מבני מבחינת משק הבית, הגירעון נוצר לא בשל ההתחייבויות והמחייה, בזה אנחנו עומדים בצורה נהדרת, אלא בשל החיסכון החודשי הקבוע שלנו שאנחנו לא מוותרים עליו, ההפקדה לקרנות ההשתלמות שאנחנו מעדיפים למשוך חסכונות נזילים ולהאכיל את הקרנות השתלמות בשביל להשיג שם את ההטבה של פטור ממס רווחי הון.

וכמו בכל מלחמה, יש קרבות קטנים...
מדינת ישראל נלחמת איתנו על כל שקל שקיבלנו ממנה, כמעט וכל הפיצויים והשיפויים שקיבלנו נאלצנו להגיע איתה להסדרים דרך בית משפט/עררים/השגות. כאילו לא מספיק שבגלל שהמדינה החליטה לפנות את כל האזור ולהפיל אותנו על הרצפה, הם מחליטים עכשיו גם לבעוט בנו שאנחנו שם.

אבל לא נוותר על הזכויות שלנו, ומזל שהAI לצידנו, ה50$ שאני משלם כל חודש לכלי AI שונים פשוט מצילים אותנו, הAI מכין אותנו לכל השגה ודיון כאילו יש לנו עו"ד צמוד.
אם היינו מסכימים לכל מה שפקיד המס קבע אז היינו צריכים להחזיר 80% מהפיצויים, בפועל כל קרב שהיה לנו מולם ניצחנו שהגענו אל מול שופט, אבל למה לרדוף אותנו? לא פשענו, לא העלמנו מס, שילמנו הכל כחוק תמיד! והמחוקק קבע משהו, ואנחנו עומדים בקריטריונים אהרי השופטים איתנו, אז למה להעביר אותנו שבעה מדורי גיהנום?!
המדינה נותנת לא מעט עזרה מבחינת מיצוי זכויות ובאמת שיש שם אנשים טובים, אבל המערכת לפעמים גורמת לנו לטבוע ולהיחנק

--------------------------------

מדהים אותי ההתגייסות של עם ישראל, שבוע שעבר הגיעו 2000(!) אופנוענים לבקר באזור וכל אחד מהם הוציא לפחות 200 ש"ח בעסק מקומי, זאת על מנת להתניע את הכלכלה המקומית. כמו זה יש המון התגייסויות של גופים פרטיים כמו בנק פועלים שממן ליווי עסקי ומיצוי זכויות, משרד המשפטים ופירמות עו"ד ורו"ח באים לימי התנדבות פרו בונו לסייע לעסקים ולפרטיים באזור, באמת שמבחינת העם יש לנו על מי לסמוך.

--------------------------------

הטיפול הפסיכולוגי שהצבא מימן בחלקו עזר מאוד, בזכותו אני חושב שהצלחתי לא ליפול למרה השחורה ואפילו להיות פרו-אקטיבי ולהתמודד עם הדברים שתוקפים אותנו מכל כיוון, אבל הוא גם גרם לי לחשוב וכמעט כל יום אני שואל את עצמי למה אנחנו עדיין פה, למה להמשיך להחזיק את העסק. למה אנחנו לא לוקחים את הילדים ועפים קיבינימט למקום אחר במדינה שבו לא צריך לחשוש שם מכטב"ם שיפגע באוטובוס של הילדים בדרך לביה"ס.
למה לא לעזוב הכל ולבנות את עצמנו מחדש במדינה מערבית שיש בה רק איום למוות ולא מוות מוחשי, המקום הכי מסוכן בעולם להיות בו יהודי זו מדינת ישראל. הקרבנו מספיק. מה7.10 הייתי על מדים מעל ל600 ימים, לא ראיתי את ילדי הופכים מילדים לנערים, לא הייתי שם שהם חוו בריונות בביה"ס שהם פונו אליו במהלך המלחמה, כי הייתי בעזה, בלבנון ובסוריה בזמן הזה, נלחם על חיי ועל חיי חברי.
אני סיימתי עם המילואים, נתתי מספיק, הגיע הזמן להתמקד במשפחה ובעצמי.
שיהיה לגדוד שלי בהצלחה למש"קית קישור אין מה להתקשר אלי יותר.

תמונת מצב נוכחית:
נכסים
נזיל:
- קרנות השתלמות: 750K
- עו"ש ומזומן: 42K
- תיק מניות: 17K
לא נזיל:
- פנסיות: 485K
- בית: 2.4M

התחייבויות
משכנתא: 281K
הלוואה: 35K

 

[בת העמק]

מצדיעה לכם!
תודה על השיתוף, ממש לא פשוט מה שאתם עוברים ואפשר להזדהות עם התהיות החדשות.

 

[SolidState]

כל הכבוד על הדרך והתרומה.
אני הייתי מתחפף כבר ולצערי כרגע זה לא קורה.

נראה שיש לך כסף זמין לסגור את ההלוואה מהעוש ותיק המניות הקרן, ואפילו שיישארו לך כמה עשרות אלפים כקרן חירום.
הייתי שוקל להשתמש.

 

[הק-לבריפין]

מעריץ.
גם על המסע הכלכלי וגם על החיים עצמם.
תודה שאתה שם בשבילנו במגורים ובמילואים.
לגיטימי לגמרי להגיד מתי שהוא בחיים אני את שלי עשיתי.
הלופ הזה של המילואים שלא מצליחים להתנתק והמחיר כבר כבד כ'כ ובליל מחשבות אם זה בשביל המדינה/פרנסה/חברים/מדינה/ילדים/הפלוגה ורק מאוחר מידי מבינים שאולי הלכנו רחוק מידי עם או ללא ברירה.
לא יכול לענות על השאלות והתהיות שלך
וזה לא מנחם
רק שתדע בזכותך אני ועוד רבים אחרים כן מוצאים פה עתיד.
ואמונה תמימה וילדותית (גם אם כרגע החוויה עצמית והלאומית היא הפוכה) שבסוף מי שפועל נכון ועם ערכים נכונים גם יחיה טוב יותר במובן המלא של המילה.

 

[צדיק נסתר]

ואני רק מקווה שבאוקטובר יקרה כבר השינוי המיוחל ונחזור להיות מדינה שפויה
שדואגת לאזרחיה שתורמים לה מעל ומעבר ולא לאתנן פוליטי שמשווה לומדי תורה למשרתי מילואים
תודה על השירות שלך, לא מובן מאליו