כרגע החילונים לא חולמים להתערב במרחב הציבורי החרדי.
אתה טועה, ואני אשתדל להסביר לך איך זה נראה בעיניים חרדיות.
אני ממש מבקש שתקשיב. אני מנסה להבהיר לך איך מה שאתה אומר נתפס.
אני מבין את החשיבות של הנושאים האלו. לימודי ליבה לחרדים יכולים להוות את השאלה איך תיראה כלכלת ישראל בשנים הבאות. זה נושא שחשוב לי מאוד.
אז איך נראים חייו של ילד חרדי?
- אחרי הגנים השונים, הוא מגיע לחיידר (אשכנזי) או תלמוד תורה (ספרדי). זה בית ספר שמקביל לבית ספר יסודי, ותחילת החטיבה. כיתות א'-ח'. בבתי הספר האלו יש לימודי מתמטיקה ואנגלית. הרמה משתנה ממקום למקום, ומרשת לרשת (הגדולות זה החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני, בשני יש לימודי ליבה מלאים). בחלק מבתי הספר היא אינה מספקת (לטעמי), אבל עדיין קיימת.
- אח"כ, הילד החרדי עובר ל"ישיבה קטנה". זה מוסד לנערים, לעיתים עם פנימיה, למשך שלוש שנים. הלימודים שם מורכבים כמעט רק מגמרא. יש עוד טיפה זמן לעוד 2-3 מקצועות קודש אחרים - וזהו.
- אח"כ עובר הבחור החרדי לישיבה גדולה. זהו מוסד דומה. כולל פנימיה. תכני הלימודים שם דומים מאוד, פשוט קצת יותר מתקדמים. שם הוא נשאר עד החתונה. רוב החסידים יתחתנו יחסית מוקדם (18-20), ורוב הליטאים והספרדים יתחתנו קצת יותר מאוחר (החל מגיל 21-22 והלאה). כמות השנים בישיבה גדולה אינה מוגבלת, והיא תלויה בעיקר בחתונה. יש ישיבות שאין אצלן מסגרת לבחורים היותר מבוגרים, ולכן מי שלא התחתן, יעבור לישיבה שיש בה מסגרת כזו.
- אחרי החתונה, עובר החתן הטרי ל"כולל". זו מסגרת לימודית יותר גמישה. לרוב הרבה הרבה יותר קטנה, בעיקר כי היא כבר לא לבחורים בפנימיה, אלא לכאלו שגרים באזור. זה יהיה שכונתי. הלימוד שם יותר עצמאי מבישיבה, ויש כוללים מסגנונות קצת שונים. בשלב זה יקבל האברך מלגה (לא להתלהב, מלגה "מעולה" תגיע ל1800 ש"ח לחודש - על שעות בסדר גודל של משרה מלאה ויותר, והמלגות האלו מתבססות בעיקר על תרומות). כאן זה כבר מאוד משתנה. יש כאלו שיעזבו את הכולל אחרי שנה-שנתיים, ויש כאלו שיתמידו בו שנים. יש כאלו שייצאו רק למשרה "תורנית" (ממורה בחיידר, רב בישיבה, עד שוחט, דיין ועוד), ויש כאלו שייצאו לכל משרה. יש כאלו שילכו ללימודים אקדמיים, ויש שלא. זה כבר משתנה הרבה יותר. בשלב הזה, יש כאלו שגם יילכו לצבא, בד"כ לשירות מקוצר כזה או אחר, לפני שהם יוצאים לשוק העבודה.
תיארתי כאן את מסלול החיים החרדי הקלאסי. יש כמובן עוד הרבה שיטות שכל אדם מתאים לעצמו.
עכשיו תנסו רגע לקבל את זה שיש אנשים שאלו הערכים שלהם, ואתם לא הולכים לשנות אותם. לא כולם חייבים לעשות את אותו מסלול כמו שלכם.
בגדול, את רוב אישיותו הרוחנית, בונה הצעיר החרדי בישיבה הקטנה, בישיבה הגדולה, ומעט בכולל - בעיקר בתחילתו.
המתכון הזה "עובד". רוב משמעותי של החרדים לא משנים את השיוך המגזרי שלהם במהלך החיים. אלו הסטטיסטיקות.
עכשיו מה הוא שומע כשאומרים לו לימודי ליבה? אין ישיבה קטנה.
מה הוא שומע כשאומרים לו גיוס לצבא? אין ישיבה גדולה.
זה אומר שיש איזה חילוני, שברור מה המטרה שלו - להפוך את הילד שלי לחילוני, ואומר לי שהוא יכניס לי את הלימודים שלו אליי לישיבה, ואח"כ גם ייקח את הילד לצבא - שיתערבב קצת עם האווירה שלו.
החרדי, כשהוא רואה את זה, מבחינתו זה חורבן של היהדות איך שהוא מבין אותה.
עכשיו אפשר להשתמש בכל מיני סופרלטיבים, כמו גזירת שמד, קנטוניסטים, לימודי כפירה וכדו'. רובם אינם נכונים, אבל הם מועילים להסברה הפנים חרדית.
כשאומרים לימודי ליבה וגיוס לצבא, ומצד שני "לא חולמים להתערב במרחב הציבורי החרדי", זה נשמע כמו חלום להתערב במרחב הפרטי החרדי. הפרטי מאוד. ככה זה נשמע באוזניים חרדיות.
ויש אפשרות אחרת. יש אפשרות לתת את האופציה לישיבה קטנה חרדית (נכון להיום יש בודדות כאלו בארץ, נדמה לי שכ4). לפתוח עוד הרבה ישיבות כאלו, בהסכמה, שיתנו את האפשרות - לא יכריחו. לפתוח מסגרות בצבא, כאלו שיאפשרו גיוס מותאם, לא יכריחו. מי שירצה, יתגייס. מי שירצה, ישלח את בנו לישיבה כזו. אם הבנים יחזרו מהמסגרות האלו חרדים, ישלחו לשם עוד. ברגע שזה יהיה עקבי, יהיה עוד מתכון. זה כבר לא יהיה רק המתכון הקלאסי של היום. יהיה עוד מתכון לילד חרדי איך לגדול. ברגע שמתכון אחד יביא חיי רווחה, ומתכון אחר יביא חיי תורה, אבל יהיה אפשר לעבור ביניהם, ועדיין כולם חרדים, זה ישאיר באופן טבעי חבורת עילויים בישיבות הקלאסיות, והשאר יהיו מפרנסים ומתפרנסים.
ייתכן שהמקום להתחיל כזה מהלך, הוא במעיין החינוך התורני. זו רשת החינוך הקשורה לש"ס, יש בה לימודי ליבה מלאים, אבל אין בה מסגרות על יסודיות. צריך לעשות את זה יחסית בשקט, עם הסכמה של הרבנים, ולפתוח דרכם מסגרות על-יסודיות לבנים. לדעתי, אלו אחד מהדברים ששווה למדינה לשפוך עליו כסף. בכמויות אם צריך. זה משהו שיכול לשפר משמעותית את מצבה הכלכלי של המדינה בשנים קדימה.
[אגב, אני באופן אישי לא חושב שמה שתיארתי כאן למעלה היא דרך חיים רצויה. חשוב לי שלילדיי תהיה תעודת בגרות, וגם תואר במקרה שזה יתאים להם. וכן, גם שישרתו את המדינה. ממש לא הייתי מעודד אותם לדרך החיים החרדית]
