ראה לדוגמא סין. החופש האישי מוגבל. החופש הכלכלי בלתי מוגבל.
אם תצעק ברחוב סיסמאות נגד המנהיג יעצרו אותך, אך מצד שני אין בעיה לפתוח עסק, אין אינסוף תקנות ורגולציות על עסק (כמו שיש בארץ ).
יש עוד מדינות בהם קל מאד לפתוח עסק ויש מעט מאד מיסים, אבל אסור לאכול חזיר, או לשתות אלכוהול בפרהסיה. אין סתירה הכרחית בין הדברים.
1. החופש הכלכלי בסין מאוד מוגבל. השחיתות בסין מטורפת, ביחוד ככל שעסק גדל ומגיע לסדרי גודל רציניים. למעשה מעל שלב מסויים הממשלה/ מפלגה תרצה להכנס כשותף פעיל בעסק שלך, בין אם ישירות ובין אם בעקיפין. הכלכלה שם כאילו חופשית בהרבה מובנים, אבל המפלגה בגדול שולטת ביד רמה, ומשתלטת על כל מה שהיא רוצה, גם כשזה כולל לשלוח בעלי חברות לכלא, והשתלטות על חברות.
2. יש המון תקלות ורגולציה... תלוי באיזה תחומים. יש גם המון מגבלות על יבוא, ופעילות עם חברות זרות.
3. דווקא אם תצעק ברחוב ססמאות נגד המנהיג, קשה לדעת אם יעצרו אותך. לפעמים הממשל נוהג ביד קשה ובנחרצות מוחלטת. ולפעמים הם מאפשרים לדסידנטים לפעול בכיף שלהם. כמיטב המסורת הקומוניסטית, יש לציין.
4. סין עשתה תנועה מדיקטטורה ענייה ומפגרת, לבית החרושת של העולם, בזכות הקפיטליזם. השיפור המשמעותי בזכויות הפרט, והאזרח בסין, הוא נטו בזכות השוק החופשי. האחד מניע את השני, ולהפך. ותהליך דומה קרה בצ'ילה.
אתה צודק, שיכול להתקיים מצב שבו חופש כלכלי, וזכויות פרט, ואזרח לא מיושרים. אבל זה היוצא מן הכלל, ובד"כ זה חלק מתהליך של תיקון (או בכיוון של חופש, או בכיוון של היעדרו). אני לא מכיר דוגמה של מדינה שהתקיים בה פער בין השניים לאורך זמן...