החייל המשוחרר
משתמש רגיל
- הצטרף ב
- 15/12/19
- הודעות
- 79
- דירוג
- 66
אהלן,
אשמח לעזרתכם בהתלבטות קשה שיש לי. אני מסיים השנה תואר בסטטיסטיקה וכלכלה מאוניברסיטה טובה בממוצע 86-87 בערך.
מתלבט מאוד איך ולאן להמשיך, נקרע בין "הראש ללב".
מצד אחד, המסלול הקלאסי לבוגרי התואר שלי הוא תואר שני בds, תחת תעשייה וניהול. תואר שני עם תזה שבתקופת טובות של השוק מוצאים איתו עבודה די בקלות כדאטה סיינטיסים. יש לי נסיון עשיר עם תכנות, עוד מלפני התואר. לימדתי את עצמי לתכנת בגיל צעיר, עבדתי כIT/אוטומציה והיום אני מורה פרטי לפייתון. נהניתי מתכני התכנות בתואר ואני גם יחסית מתחבר לעולם הדאטה סיינס. הקטע הוא, שלמרות, ואולי בגלל הניסיון שלי, הבנתי, שזה לא מי יודע מה מעניין אותי. אני כן נהנה מכתיבת סקריפטים וכן נהנה לבנות כל מיני שטויות עם django או להריץ xgboost, אבל ברגע שמגיעים למתמטיקה של המודלים או ברגע שמגיעים לאלגוריתמים מורכבים או למבני נתונים - אני די סובל. אני מרגיש שהתכנות הוא בשבילי כלי ושאני יותר נהנה ממימוש של כל מיני רעיונות ופחות מלחשוב על סיבוכיות וכו. אני יכול לכתוב תזה בנושא ואני יכול גם לעבוד כds, זה יהיה נחמד וארוויח אחלה כסף, אבל בטוח לא אהיה מבריק ובטוח שלא ארגיש תשוקה מטורפת לעבודה.
מהצד השני, אני מתחבר מאוד מאוד לכלכלה, בעיקר למאקרו כלכלה. אהבתי כלכלה עוד מלפני התואר, ולמרות שכולם מסביבי טרחו להגיד לי שזה משעמם, מיותר ולא מועיל, גיליתי שהאהבה לכלכלה לא הסתיימה. אני קורא המון על הנושא, קורא מחקרים ומרגיש משיכה אמיתית. קריירה אקדמית זה משהו שמאוד קורץ לי. כדי לאמת את התחושות, לקחתי על עצמי מחקר מודרך בכלכלה שנהניתי ממנו מאוד. החוקרת שעבדתי איתה התלהבה ממני, שכרה אותי כעוזר מחקר למחקר אחר (מרובה נתונים ועתיר בשימוש בפייתון) והכירה לי חוקרים מהמחלקה שהתרשמו ממני גם. אחד מהם הציע לי לעשות אצלו תזה ואפילו, לעשות מסלול ישיר לדוקטורט.
זה קורץ לי מאוד, יש בי אהבה גדולה ללמידה, למחקר, לקריאה ולכתיבה. אני מרגיש שאני יכול להיות חוקר מעולה ובעל שם, אבל אני קצת מפחד.
אני טוב בתכנות (לא כמו מהנדס תוכנה עם עשר שנות נסיון אבל יחסית לתואר ולנסיון כן) ומסלול של ds הוא פשוט משמעותית, קצר משמעותית ובעל תוחלת תשואה גבוהה יותר. אז למה לא ללכת לשם?
כיום אני עובד כדאטה אנליסט במשרד האוצר, משרה שמשלבת גם את יכולות הפייתון וגם את האהבה לכלכלה. זה אחלה ואני נהנה.
אני מרגיש בדילמה, האם להיות סולידי, לא לקחת סיכונים מיותרים, להמשיך במסלול "ההגיוני" ולמקסם את הכסף ואת המשכורות או לקחת סיכון ולנסות ללכת למסלול של הדוקטורט? דילמה קשה שאשמח לעזרה בה. חשבתי אולי לנסות לרקוד על שתי החתונות וללכת למסלול של הנחייה משותפת של שתי המחלקות. לחלופין, חשבתי אולי להמשיך לתואר שני בכלכלה או לדוקטורט ובמקרה" הרע" לחתוך ולנסות להשתלב בתעשייה כds. כמה זה ריאלי?
אשמח לכל עצה או לכל מחשבה.
תודה וחג שמח!
אשמח לעזרתכם בהתלבטות קשה שיש לי. אני מסיים השנה תואר בסטטיסטיקה וכלכלה מאוניברסיטה טובה בממוצע 86-87 בערך.
מתלבט מאוד איך ולאן להמשיך, נקרע בין "הראש ללב".
מצד אחד, המסלול הקלאסי לבוגרי התואר שלי הוא תואר שני בds, תחת תעשייה וניהול. תואר שני עם תזה שבתקופת טובות של השוק מוצאים איתו עבודה די בקלות כדאטה סיינטיסים. יש לי נסיון עשיר עם תכנות, עוד מלפני התואר. לימדתי את עצמי לתכנת בגיל צעיר, עבדתי כIT/אוטומציה והיום אני מורה פרטי לפייתון. נהניתי מתכני התכנות בתואר ואני גם יחסית מתחבר לעולם הדאטה סיינס. הקטע הוא, שלמרות, ואולי בגלל הניסיון שלי, הבנתי, שזה לא מי יודע מה מעניין אותי. אני כן נהנה מכתיבת סקריפטים וכן נהנה לבנות כל מיני שטויות עם django או להריץ xgboost, אבל ברגע שמגיעים למתמטיקה של המודלים או ברגע שמגיעים לאלגוריתמים מורכבים או למבני נתונים - אני די סובל. אני מרגיש שהתכנות הוא בשבילי כלי ושאני יותר נהנה ממימוש של כל מיני רעיונות ופחות מלחשוב על סיבוכיות וכו. אני יכול לכתוב תזה בנושא ואני יכול גם לעבוד כds, זה יהיה נחמד וארוויח אחלה כסף, אבל בטוח לא אהיה מבריק ובטוח שלא ארגיש תשוקה מטורפת לעבודה.
מהצד השני, אני מתחבר מאוד מאוד לכלכלה, בעיקר למאקרו כלכלה. אהבתי כלכלה עוד מלפני התואר, ולמרות שכולם מסביבי טרחו להגיד לי שזה משעמם, מיותר ולא מועיל, גיליתי שהאהבה לכלכלה לא הסתיימה. אני קורא המון על הנושא, קורא מחקרים ומרגיש משיכה אמיתית. קריירה אקדמית זה משהו שמאוד קורץ לי. כדי לאמת את התחושות, לקחתי על עצמי מחקר מודרך בכלכלה שנהניתי ממנו מאוד. החוקרת שעבדתי איתה התלהבה ממני, שכרה אותי כעוזר מחקר למחקר אחר (מרובה נתונים ועתיר בשימוש בפייתון) והכירה לי חוקרים מהמחלקה שהתרשמו ממני גם. אחד מהם הציע לי לעשות אצלו תזה ואפילו, לעשות מסלול ישיר לדוקטורט.
זה קורץ לי מאוד, יש בי אהבה גדולה ללמידה, למחקר, לקריאה ולכתיבה. אני מרגיש שאני יכול להיות חוקר מעולה ובעל שם, אבל אני קצת מפחד.
אני טוב בתכנות (לא כמו מהנדס תוכנה עם עשר שנות נסיון אבל יחסית לתואר ולנסיון כן) ומסלול של ds הוא פשוט משמעותית, קצר משמעותית ובעל תוחלת תשואה גבוהה יותר. אז למה לא ללכת לשם?
כיום אני עובד כדאטה אנליסט במשרד האוצר, משרה שמשלבת גם את יכולות הפייתון וגם את האהבה לכלכלה. זה אחלה ואני נהנה.
אני מרגיש בדילמה, האם להיות סולידי, לא לקחת סיכונים מיותרים, להמשיך במסלול "ההגיוני" ולמקסם את הכסף ואת המשכורות או לקחת סיכון ולנסות ללכת למסלול של הדוקטורט? דילמה קשה שאשמח לעזרה בה. חשבתי אולי לנסות לרקוד על שתי החתונות וללכת למסלול של הנחייה משותפת של שתי המחלקות. לחלופין, חשבתי אולי להמשיך לתואר שני בכלכלה או לדוקטורט ובמקרה" הרע" לחתוך ולנסות להשתלב בתעשייה כds. כמה זה ריאלי?
אשמח לכל עצה או לכל מחשבה.
תודה וחג שמח!
