אני לא חושב שהסיבה היחידה לכך שמשקיע אקטיבי לא ינצח את המדד או חלק מאותו מדד בתוחלת טמונה רק בהיותו חלק מהזמן מחוץ לשוק (ואני לא אדבר על עמלות ומיסים כי זה ברור לכולנו).
בוא נניח, לצורך הדיון, שהמשקיע מעולם לא מחוץ לשוק. כלומר, כל פעם שהוא מוכר מניה (שהיא חלק ממדד היחס) הוא מיד קונה מניה אחרת. (רק לונגים בשבילך).
אני טוען - שמשקיע שאינו מנוסה, משקיע שחשוף להטיות פסיכולוגית, ימכור לרוב את המניה בירידות או יקנה את המניה בעליות, או לא ימכור לאחר עליות, ולפיכך הוא בהכרח יבצע בתשואת חסר ביחס למדד היחס בלונג ראן.
אני אתן לך דוגמא: נניח שהחלטת על מניה מסוימת מכיוון שלדידך היא קניה מוצלחת. כעבור חודש המניה ירדה 20% (מדד היחס כמעט ולא זז), הספק מתחיל לחלחל, אולי שגיתי?, ירדה עוד 10% (מדד היחס על פלוס1.5% מאז שנכנס לשוק), פתאום אתה סבור שהמניה ממש גרועה ואין טעם להחזיק בה. מכרת, נעלת מינוס 30%, קנית מיד מניה אחרת. לאחר חודש, המניה שמכרת מתחילה לטפס, פתאום היא חזרה לאותו מחיר בה קנית אותה מלכתחילה, אולי טעיתי? אולי הייתי צריך להחזיק בה? היא עולה עוד 10% (מדד היחס מינוס 5%), אתה כבר לא יכול להתאפק, ברור לך כשמש שהיא תעלה עוד, הרי לעזאזל, כך הערכת מלכתחילה והנה, מסתבר שאתה צודק, היא כבר באפ 20% מהיום ההוא שקנית אותה לראשונה ואתה בכלל מופסד עליה 30%, יאללה נכנסים עכשו, חבל לבזבז זמן, נמכור את מה שקנינו (ירד 3% אבל חפיף, האפסייד במניה ההיא היסטרי) ונכנס מיד למניה החמה שלנו..
וכן הלאה וכן הלאה.. (המשך הסיפור ברור אז אעצור פה).
מסקנה - משקיע מתחיל שחשוף להטיות פסיכולוגיות ומבצע את החלטותיו בהשפעתם, תוחלתו פחותה מתוחלת הרווח של מדד היחס גם אם 100% מכספו מושקע כל הזמן בחלקים מאותו מדד.
אם ההחלטות היו רנדומליות לחלוטין, אם בוודאי צודקים, אך בעולם שבו הקורלציה בין המניות שמרכיבות את המדד אינה מושלמת, משקיע בלתי מנוסה יממש בהפסדים ויקנה בעליות ולא ימכור בעליות, ובעקרון, ידלג ממשגה למשגה, זה מתכון בטוח לתשואת חסר.
).
