להורים שלי יש הכנסה פאסיבית של 30 אלף בחודש מנדלן פלוס 3.5 מיליון בתוכנית חיסכון ועוש.
שווי נקי של 25 מיליון שקל פלוס מינוס.
אגב- חיים בצמצום יחסית - מוציאים כ 10 אלף בחודש.
(כל הכסף הגיע מירושה.. אמא לא עבדה אףפעם, אבא עבד כ 80 שעות בחודש בממוצע כעצמאי בשכר של בערך שכר מינימום..)
ההורים לא עוזרים כלכלית לאף אחד מהאחים, בשום היבט.. גם כשרציתי מהם לפני שנתיים הלוואת גישור של 200 אלף לטובת רכישת בית למגורים עד שאמכור את הדירה שלי - סירבו בטענה שלא מלווים כסף למשפחה וזה לא עניין שלהם בכלל…
אני באופן אישי - סבבה כלכלית - מסתדר .. (שווי נקי של 4.8 מיליון - בעיקרון אין הגיון כרגע לתת לי או לסייע לי כלכלית - זה ברור, בעבר זה היה יכול לחסוך לי מגורים בקראוואן עם 2 ילדים במשך כמה שנים.. אבל היום כבר לא רלוונטי וחסר משמעות) - חשוב לומר שכאן היה סיוע מצד ההורים של אישתי של כ 400 אלף..
אח שני - רווק עם שווי נקי של כ 3 מיליון - גם כבר לא צריך סיוע..
אח שלישי - סיים בדיוק תואר ראשון בתוכנה - מחפש עבודה - שווי נקי של מינוס 2000 שקל ביום טוב - אני מידי פעם מסייע לו.
אחות - נשואה עם תינוק - שוכרת דירה בפריפריה ב 4000 שקל, שווי נקי של 100 אלף שקל - אני מידי פעם מסייע לה.
אני חושב שההורים שלי חוטאים בכך שלא עוזרים לאחותי עם תינוק או לאח שלי.. זה לא ישפיע עליהם אם ייקנו 2 דירות וייתנו לכל אחד מהם לגור אפילו בשכירות מוזלת, או יפרישו להם 3000 שקל בחודש לכל אחד עד שהתייצבו כלכלית.. (אם יקנו דירות אז ירשמו על שם ההורים…).
כמובן שתמיד אפשר לעשות כמוני שזה לחיות בקראוואן בדלות ולעבוד ב 2 עבודות - ולחסוך עם השנים עד שמגיעים לחופש כלכלי.. פשוט אני חושב שזה מיותר ובזבוז חיים במקרה הזה כשיש מספיק כסף על מנת שכולם יהיו מסודרים.
בעיקר כשהכסף לא הגיע מעבודה של אף אחד בפועל - פשוט אנשים שהגיעו למדינה בזמן הנכון ובמקום הנכון (יש רבים שדרך שיטת ״העיתוי מזל וסוס״ בהקשר הזה הגיעו להון נכסים של מאות מיליונים ללא עבודה ..)
חשוב לומר - כולם בקשר טוב, גם האחים וגם ההורים, מבקרים אחד אצל השני והכל בסדר.. פשוט לתפיסת ההורים - הילדים צריכים לפרנס את ההורים שלהם אחרי גיל 18 - ככה נהוג בתרבות שלהם (תרבות ערבית.. יהודים שעלו מצפון אפריקה..) - וכשגרנו אצל ההורים אז כולם עבדו ללא שכר בעסק המשפחתי - העסק כמעט ולא עבד ולא היה ריווחי.. אבל כשעבד, אז כולם עבדו שם..
בעיני ההורים מתנהגים כאן באופן שגוי לוגית, ללא תכלית - חוסכים כל חודש ללא סיבה הרבה מאוד כסף, אינני מציע שיחלקו מיליונים.. אבל אני חושב שיש פה כשל לוגי בכך שלא מסייעים ב3-4 אלף שקל לכל אחד מהאחים הצעירים שמתקשים.. הרי זה לא ישפיע עליהם בשום צורה, לא היום ולא בעתיד..
*כמובן - לעזור רק למי שבאמת צריך - אני באופן כללי לא חושב שנכון לחלק ירושות או סיוע באופן שווה - אלה לפי איפה שזה יפיק תועלת גבוה יותר..
*מעולם אף אחד לא אמר להורים שלדעתנו יש כשל לוגי מהותי בשיטה הזאת - בכך שהכסף נאגר זה בעצם בזבוז.. כי התועלת ממנו בגיל 120 זניחה בהרבה .. (כבר לא יפיק שום תועלת לילדים -זה ייתן דירה לכל נכד…. בערך…)
מסכימים איתי? או שזה ככה נהוג אצל כל המשפחות כשבעצם מגיל 18 כל אחד לעצמו והקשר הוא סוג של חברים..
*בנוסף לפני שנתיים קיבל עוד ירושה של 1.1 מיליון שקל … מאחותו שהייתה ערירית.. מתוכה תרם לבית הכנסת 250 אלף שקל…
* סירבו לי בזמנו ולאחותי היום לגור באחד מבתי היוקרה שבבעלותם (4 בתים - אחד גרים והשאר כל אחד מושכר ב10 אלף) - גם בעבור שכירות מוזלת.
הזדהיתי עם הסיטואציה. במשפחה שלי, הסבא הקים עסק מצליח בשתי ידיים והקים כלכלית את הילדים שלו, כולל (לרוב הילדים) רכישת דירה ראשונה. ברור, שרמת החיים היא הרבה יותר גבוהה כשקונים לך דירה. כשאנחנו הגענו לבגרות, ההורים עזרו במימון לימודים אקדמיים ועזרה מינימלית ממש בתשלום שכר דירה רק ואך ורק, כל עוד היינו בלימודים. בדקה שסיימנו, הם סיימו עם העזרה ומאז, לא קיבלנו עזרה כספית בכלל.
כולנו התחלנו בעבודות סטודנטים פשוטות ואחר כך, הסתדרנו עם מה שיש אבל בגלל הכישורים שרכשנו, מקצועות מכניסים ובגלל שאנחנו חסכניים מטבענו (כל האחים) כל אחד הסתדר בדרכו.
בעיתים של קושי, כמו למשל, כשנוצר צורך בטיפול שיניים יקר ודחוף או משקפיים חדשים שנשברו לילד וכו', או, אפילו כשרצינו לרכוש דירה זולה והיינו צריכים מימון ראשוני נמוך, זה תסכל מאד כשההורים סירבו לעזור במיוחד כי, ידענו כמה כסף הם קיבלו ומקבלים כעזרה מההורים שלהם.
היום, כהורה, אני רואה את הילדים שלי מפלסים את דרכם. גם הם לומדים ועובדים קשה וגם הם חוסכים אבל אנחנו, כן נותנים. מימנו להם לימודים וחתונה. לא תמיכה כספית קבועה אבל כן, בהחלט מתנות וצ'ופרים שיכולים להקל ולהנעים על החיים למשל- מימון בגדים לאירוע, מימון חופשה משפחתית ביחד עם כולם, רכישת ריהוט נצרך וכו'.
בהיבט של יחסי הורים ילדים כך אני רואה זאת:
1. הילדים חייבים להוריהם ולא להיפך.
2. אנשים בוגרים צריכים לחיות במסגרת האמצעים שלהם ולכן, תמיכה כספית קבועה או שווה ערך, כמו מתן זכות לגור בדירה, רק מפחיתה את העצמאות בכל ההיבטים. זה גם מוכח בצורה נסיונית ומובא בספר "המיליונר מהדלת ממול"
*תמיכה כספית קבועה- בניגוד לעזרה זמנית ו
קצובה בזמן למשל, אם יש מצב של מחלה, פיטורים וכו'.
זה מתסכל כשהורים "מליינים" שומרים את הכסף לעצמם במיוחד, כשהם עצמם לא עבדו עבור הכסף הזה אז כביכול אין להם "תירוץ" למה לא להתחלק בו. באופן אישי, הייתי נוקט גישת ביניים מאוזנת יותר אבל אני לא הם.