דיון על סיוע מצד ההורים

[לנצח נתהה]

קצת מצחיק בהתחשב בעובדה שהורים שלהם לא עבדו דקה בשביל הנכסים שיש להם.

אולי הם ראו מה זה עשה להם

 

[TheFlash]

להורים שלי יש הכנסה פאסיבית של 30 אלף בחודש מנדלן פלוס 3.5 מיליון בתוכנית חיסכון ועוש.
שווי נקי של 25 מיליון שקל פלוס מינוס.

אגב- חיים בצמצום יחסית - מוציאים כ 10 אלף בחודש.
(כל הכסף הגיע מירושה.. אמא לא עבדה אףפעם, אבא עבד כ 80 שעות בחודש בממוצע כעצמאי בשכר של בערך שכר מינימום..)

ההורים לא עוזרים כלכלית לאף אחד מהאחים, בשום היבט.. גם כשרציתי מהם לפני שנתיים הלוואת גישור של 200 אלף לטובת רכישת בית למגורים עד שאמכור את הדירה שלי - סירבו בטענה שלא מלווים כסף למשפחה וזה לא עניין שלהם בכלל…

אני באופן אישי - סבבה כלכלית - מסתדר .. (שווי נקי של 4.8 מיליון - בעיקרון אין הגיון כרגע לתת לי או לסייע לי כלכלית - זה ברור, בעבר זה היה יכול לחסוך לי מגורים בקראוואן עם 2 ילדים במשך כמה שנים.. אבל היום כבר לא רלוונטי וחסר משמעות) - חשוב לומר שכאן היה סיוע מצד ההורים של אישתי של כ 400 אלף..

אח שני - רווק עם שווי נקי של כ 3 מיליון - גם כבר לא צריך סיוע..

אח שלישי - סיים בדיוק תואר ראשון בתוכנה - מחפש עבודה - שווי נקי של מינוס 2000 שקל ביום טוב - אני מידי פעם מסייע לו.

אחות - נשואה עם תינוק - שוכרת דירה בפריפריה ב 4000 שקל, שווי נקי של 100 אלף שקל - אני מידי פעם מסייע לה.

אני חושב שההורים שלי חוטאים בכך שלא עוזרים לאחותי עם תינוק או לאח שלי.. זה לא ישפיע עליהם אם ייקנו 2 דירות וייתנו לכל אחד מהם לגור אפילו בשכירות מוזלת, או יפרישו להם 3000 שקל בחודש לכל אחד עד שהתייצבו כלכלית.. (אם יקנו דירות אז ירשמו על שם ההורים…).

כמובן שתמיד אפשר לעשות כמוני שזה לחיות בקראוואן בדלות ולעבוד ב 2 עבודות - ולחסוך עם השנים עד שמגיעים לחופש כלכלי.. פשוט אני חושב שזה מיותר ובזבוז חיים במקרה הזה כשיש מספיק כסף על מנת שכולם יהיו מסודרים.

בעיקר כשהכסף לא הגיע מעבודה של אף אחד בפועל - פשוט אנשים שהגיעו למדינה בזמן הנכון ובמקום הנכון (יש רבים שדרך שיטת ״העיתוי מזל וסוס״ בהקשר הזה הגיעו להון נכסים של מאות מיליונים ללא עבודה ..)

חשוב לומר - כולם בקשר טוב, גם האחים וגם ההורים, מבקרים אחד אצל השני והכל בסדר.. פשוט לתפיסת ההורים - הילדים צריכים לפרנס את ההורים שלהם אחרי גיל 18 - ככה נהוג בתרבות שלהם (תרבות ערבית.. יהודים שעלו מצפון אפריקה..) - וכשגרנו אצל ההורים אז כולם עבדו ללא שכר בעסק המשפחתי - העסק כמעט ולא עבד ולא היה ריווחי.. אבל כשעבד, אז כולם עבדו שם..

בעיני ההורים מתנהגים כאן באופן שגוי לוגית, ללא תכלית - חוסכים כל חודש ללא סיבה הרבה מאוד כסף, אינני מציע שיחלקו מיליונים.. אבל אני חושב שיש פה כשל לוגי בכך שלא מסייעים ב3-4 אלף שקל לכל אחד מהאחים הצעירים שמתקשים.. הרי זה לא ישפיע עליהם בשום צורה, לא היום ולא בעתיד..

*כמובן - לעזור רק למי שבאמת צריך - אני באופן כללי לא חושב שנכון לחלק ירושות או סיוע באופן שווה - אלה לפי איפה שזה יפיק תועלת גבוה יותר..

*מעולם אף אחד לא אמר להורים שלדעתנו יש כשל לוגי מהותי בשיטה הזאת - בכך שהכסף נאגר זה בעצם בזבוז.. כי התועלת ממנו בגיל 120 זניחה בהרבה .. (כבר לא יפיק שום תועלת לילדים -זה ייתן דירה לכל נכד…. בערך…)

מסכימים איתי? או שזה ככה נהוג אצל כל המשפחות כשבעצם מגיל 18 כל אחד לעצמו והקשר הוא סוג של חברים..

*בנוסף לפני שנתיים קיבל עוד ירושה של 1.1 מיליון שקל … מאחותו שהייתה ערירית.. מתוכה תרם לבית הכנסת 250 אלף שקל…

* סירבו לי בזמנו ולאחותי היום לגור באחד מבתי היוקרה שבבעלותם (4 בתים - אחד גרים והשאר כל אחד מושכר ב10 אלף) - גם בעבור שכירות מוזלת.

אני אוהב את ההורים שלך.

 

[דוריאן]

נראה שיש קצר בתקשורת בינך לבין ההורים שלך.
אני הייתי קובע איזה מפגש משפחתי (גם עם האחים) שבו תדברו על הכל, תציג בפניהם את כל מה שכתבת לנו כאן, אתה יכול גם להעלות בפניהם נקודות שקיבלת פה בשרשור. ותראה מה הם יגידו...

 

[Shnizelia]

כמו שקורה לאנשים שזוכים בלוטו.

זה מיתוס שהופרך. התקשורת אוהבת לנפח את המקרים הבודדים בהם זוכי לוטו מפוצצים את כל כספי הזכייה על מכוניות, בילויים וסמים רק כדי בסוף לחזור לאותה נקודת התחלה. בפועל רוב המוחלט של הזוכים משתמשים בכסף כדי לשפר דרסטית את הביטחון הכלכלי שלהם לדוגמא פירעון חובות, רכישת בית ללא משכנתא, סיוע לבני משפחה ועוד.

 

[TheFlash]

אני אנסה לתת לך קצת לראות את נקודת המבט שלהם

אגב- חיים בצמצום יחסית - מוציאים כ 10 אלף בחודש.

כלומר, הם בעצמם נוהגים באחרויות ועל פי הערכים שלהם, שומרים על הירושה לדור הבא.

(כל הכסף הגיע מירושה.. אמא לא עבדה אףפעם, אבא עבד כ 80 שעות בחודש בממוצע כעצמאי בשכר של בערך שכר מינימום..)

אז מה? למה זה עניינך וענייננו מאיפה הגיע הכסף? מבחינתי, עצם העובדה שהם שמרו עליו ולא ביזבזו על שטויות בזמן שעבדו קשה, רק עומדת לזכותם

אני חושב שההורים שלי חוטאים בכך שלא עוזרים לאחותי עם תינוק או לאח שלי.. זה לא ישפיע עליהם אם ייקנו 2 דירות וייתנו לכל אחד מהם לגור אפילו בשכירות מוזלת, או יפרישו להם 3000 שקל בחודש לכל אחד עד שהתייצבו כלכלית.. (אם יקנו דירות אז ירשמו על שם ההורים…).

זה יפה שאתה דואג לאח ולאחות שלך. לא טריוויאלי

כמובן שתמיד אפשר לעשות כמוני שזה לחיות בקראוואן בדלות ולעבוד ב 2 עבודות - ולחסוך עם השנים עד שמגיעים לחופש כלכלי

שוב, כל הכבוד לך. תעבוד היום, תרוויח, תדע שכל מה שהרווחת זה בזכות עצמך. בעתיד, תקבל ירושה גדולה ותוכל להנות ממנה.

לסיכום, אני רואה כאן נקודת מבט אחרת. יש כאן זוג הורים שמצליחים להכין את הילדים שלהם לחיים, מחד מלמדים אותם לסמוך על עצמם ומנגד שומרים להם על ירושה. הם יכולים להיות גאים בך, בניגוד למה שקורה במשפחות אחרות עם כסף, אתה דואג שהאחים שלך לא מקבלים מספיק, במקום להתלונן שמגיע לך יותר. אתה חי בצניעות ולא ניתלה על הכסף של ההורים שלך. מה שכתבת כאן רק מראה שההורים שלך פועלים בצורה שהיא לא לגמרי רעה.

 

[ווטרן-טירון]

דילמה מעניינת.

מצד אחד, אני דוגל בגישה של אילון מאסק שאומרת שההורה תמיד אשם במצבו של הילד (גם אחרי הגיל החוקי של הילד), מפני שההורה בחר להביא אותו לעולם ואף אחד לא שאל את הילד האם הוא רוצה להיוולד במדינה בה נולד, להורים ממעמד סוציואקונומי להם נולד, ואולי גם עם הגנים שיגרמו לו בהמשך להפרעות נפש וכן הלאה.

כך שאם חלק מהאחים שלך מתקשים כמבוגרים, להורים יש חלק משמעותי בזה והייתי מצפה שיפגינו אחראיות.

מצד שני, תוהה אם לא כדאי פשוט לחוקק חוק האוסר לאלתר על ירושה או אפילו סיוע בכספים וברכוש לאורך החיים. המצב הזה למעשה מבטיח שמבחינה קולקטיבית אנשים לא יוכלו ליהנות באמת מניעות חברתית מבוססת מאמץ וכישורים, ושכשלים מבניים וריבוד חברתי יישארו קבועים.

מצד שלישי, אני לא מאמין גדול ביכולת של אדם לשפר את מצבו אך ורק באמצעות מאמציו (ספציפית במדינת ישראל), זה בעיקר תלוי במשתנים דטרמיניסטיים שאינם תלויים בו (כמו אקלים, סביבה, נטייה למצב מנטאלי פגיע יותר, IQ וכן הלאה), ומכאן שהאחראיות תמיד תהיה על הסביבה שלו ועל המדינה וכן הלאה, בייחוד על ההורים.

 

[הנוחת לגובה]

מבאס מאוד, נשמע כמו ניתוק מוחלט מהמציאות הנוכחית, וגם ניתוק רגשי.
האמת שהופתעתי מכמות התגובות פה שתומכות בהורים שלך, חינוך מתבצע בגילאים מוקדמים ואם היית בן 15 כמובן שהתגובה הייתה "תירגע ולך לעבוד". לא מחנכים יותר בגיל 30 כשיש משפחה, במיוחד שנשמע שהם עשו עבודה טובה והחינוך הושלם. המילה פינוק בגיל הזה גם לא רלוונטית אם יש כסף למה לא לחיות חיים נוחים יותר? אין שום מדליה שמחכה בסוף למי שעבד קשה והיה מוטרד מכסף, רק עוד שערות לבנות.
אני גם לא מבין איך מגיעים פה למסקנה שאם תקבל כסף היום אתה תעיף אותו, זה בבירור לא המצב וזה מ"היכרות" של כמה שורות.

בקיצור לא מקבל בכלל את העמדה של ההורים שלך, חבל שאתם לא יכולים להנות גם מהעושר המשפחתי, אני לא מבין את זה בכלל, עצמאות כלכלית מבורכת גם אם היא נחתה כמתנה, וברור שכישורי החיים הם החשובים כדי באמת לשמור על העושר הזה, ונשמע שיש לך אותם. הכסף לא היה הופך אותך לנער מפונק על זה אני חותם בלי להכיר אותך.
כל הכבוד שאתה עוזר לאחים שלך זה מדהים, אבל זה רק מעצים את הניתוק שיש מבחינתי.. כי אהבה בין אחים היא חזקה (לפעמים) אבל אהבה בין הורה לילד.. את זה אתה יודע מצוין.

 

[לנצח נתהה]

מצד אחד, אני דוגל בגישה של אילון מאסק שאומרת שההורה תמיד אשם במצבו של הילד

השמות שהוא דופק לילדים שלו מוכיחים שלא ברור למה הוא מתכוין

 

[Shnizelia]

השמות שהוא דופק לילדים שלו מוכיחים שלא ברור למה הוא מתכוין

אני לא מאמין שהשמות אמיתיים. צריך להיות חולה נפש גמור שצריך לשבת בכלא על התעללות בשביל לקרוא ככה לילד שלך. לדעתי הוא סתם מטריל כהרגלו.

 

[קפיצת הדרך]

בזמן שעבדו קשה

הם לא עבדו קשה…

אמא לא עבדה אףפעם, אבא עבד כ 80 שעות בחודש בממוצע

למעשה… אם הם חיו על הירושה *במקום לעבוד*

למה זה עניינך וענייננו מאיפה הגיע הכסף? מבחינתי, עצם העובדה שהם שמרו עליו ולא ביזבזו על שטויות

הם ממש לא שמרו על הכסף ובהחלט בזבזו חלק ניכר ממנו.
למזלם הכסף היה מושקע מלכתחילה בנכסים ריאלים מניבים, שלא קל ״לאכול״ אותם ולא קל ״לבזבז״ אותם (כל מה שלרוב נחשב כחיסרון בנדל״ן עבורם כנראה היה הצלה ששמרה להם על הכסף).

מה שכן יאמר לזכותם שלפחות הם חיו בצניעות.

אני חושב שהסיפור שלך קיים אצל יורשי נחלות במושבים - הכנסה גדולה ממקור יחיד לאנשים שלא באמת יודעים לנהל אותה, ולא יצרו אותה (כמו זכיה בפייס).

במובן הזה, כאשר אתה יודע שאתה מתקשה לנהל את זה, ולא תוכל לשחזר את זה, ההתנהלות הקמצנית שלהם היא נכונה, עדיף לטעות לכיוון הזה, ולהמנע מבזבזנות יתר (כפי שהם תופסים אותה) על עצמם ועל הילדים, ולהצמד לחינוך הילדים על אותם ערכים שחינכו אותם, בסך הכל נראה שהצליחו לא רע בחנוך, וזה העיקר.

+1

החלק של התרומה של מאות אלפי שקלים לבית הכנסת טיפלה חורג מזה. אבל כנראה היה להם יותר קשה להתנהל עם ירושה גדולה של כסף נזיל…
ושוב נראה שמזל שרוב הירושה הייתה בנדל״ן. ממנו אפשר מצד אחד לחיות בצניעות ומצד שני זה לא מאפשר לך ״לבזבז״ אותו… (לא על בית כנסת ולא על הילדים…)

ולפות״ש… ממליצה לשחרר.
תשמח במה שיש (ויש הרבה!) תהנה מהיחסים הטובים במשפחה.
אל תיתן לכסף ליצור כעסים ומשקעים. אם הכסף שאתה נותן לאחים יוצר בך מרירות, זה לא שווה את זה. בעצמך כתבת שאם הם יצטרכו הם תמיד יוכלו לחזור לבית ההורים ולהעזר בהם כך. זו תהיה בחירה שלהם. תיתן רק כל עוד זה משמח אותך שאתה יכול לעזור.

 

[משקיע חובב]

האמת היא שגם אני חושבת ככה
זה נראה כאילו אנשים לגמרי התבלבלו בין מחיה לחשקים.
אבל זה מאד מוזר שאדם עשיר כל-כך הרבה שנים ועדיין מתנהל כאילו הוא לא, קצת מזכיר את וורן באפט שמספרים עליו שאוכל כל יום את אותה מנה במקדונלדס, גר באותו הבית ונוסע באותו הרכב כמו לפני 50 שנה. הם לא נוסעים לחו"ל אף פעם? יוצאים לבלות? לוקחים את הנכדים לאטרקציות או הופעות?

כל התשובות נכונות חח
נוסעים פעם ב 6-7 שנים לחול, מעולם לא נכנסו למסעדה

 

[איש ירח]

להורים שלי יש הכנסה פאסיבית של 30 אלף בחודש מנדלן פלוס 3.5 מיליון בתוכנית חיסכון ועוש.
שווי נקי של 25 מיליון שקל פלוס מינוס.

אגב- חיים בצמצום יחסית - מוציאים כ 10 אלף בחודש.
(כל הכסף הגיע מירושה.. אמא לא עבדה אףפעם, אבא עבד כ 80 שעות בחודש בממוצע כעצמאי בשכר של בערך שכר מינימום..)

ההורים לא עוזרים כלכלית לאף אחד מהאחים, בשום היבט.. גם כשרציתי מהם לפני שנתיים הלוואת גישור של 200 אלף לטובת רכישת בית למגורים עד שאמכור את הדירה שלי - סירבו בטענה שלא מלווים כסף למשפחה וזה לא עניין שלהם בכלל…

אני באופן אישי - סבבה כלכלית - מסתדר .. (שווי נקי של 4.8 מיליון - בעיקרון אין הגיון כרגע לתת לי או לסייע לי כלכלית - זה ברור, בעבר זה היה יכול לחסוך לי מגורים בקראוואן עם 2 ילדים במשך כמה שנים.. אבל היום כבר לא רלוונטי וחסר משמעות) - חשוב לומר שכאן היה סיוע מצד ההורים של אישתי של כ 400 אלף..

אח שני - רווק עם שווי נקי של כ 3 מיליון - גם כבר לא צריך סיוע..

אח שלישי - סיים בדיוק תואר ראשון בתוכנה - מחפש עבודה - שווי נקי של מינוס 2000 שקל ביום טוב - אני מידי פעם מסייע לו.

אחות - נשואה עם תינוק - שוכרת דירה בפריפריה ב 4000 שקל, שווי נקי של 100 אלף שקל - אני מידי פעם מסייע לה.

אני חושב שההורים שלי חוטאים בכך שלא עוזרים לאחותי עם תינוק או לאח שלי.. זה לא ישפיע עליהם אם ייקנו 2 דירות וייתנו לכל אחד מהם לגור אפילו בשכירות מוזלת, או יפרישו להם 3000 שקל בחודש לכל אחד עד שהתייצבו כלכלית.. (אם יקנו דירות אז ירשמו על שם ההורים…).

כמובן שתמיד אפשר לעשות כמוני שזה לחיות בקראוואן בדלות ולעבוד ב 2 עבודות - ולחסוך עם השנים עד שמגיעים לחופש כלכלי.. פשוט אני חושב שזה מיותר ובזבוז חיים במקרה הזה כשיש מספיק כסף על מנת שכולם יהיו מסודרים.

בעיקר כשהכסף לא הגיע מעבודה של אף אחד בפועל - פשוט אנשים שהגיעו למדינה בזמן הנכון ובמקום הנכון (יש רבים שדרך שיטת ״העיתוי מזל וסוס״ בהקשר הזה הגיעו להון נכסים של מאות מיליונים ללא עבודה ..)

חשוב לומר - כולם בקשר טוב, גם האחים וגם ההורים, מבקרים אחד אצל השני והכל בסדר.. פשוט לתפיסת ההורים - הילדים צריכים לפרנס את ההורים שלהם אחרי גיל 18 - ככה נהוג בתרבות שלהם (תרבות ערבית.. יהודים שעלו מצפון אפריקה..) - וכשגרנו אצל ההורים אז כולם עבדו ללא שכר בעסק המשפחתי - העסק כמעט ולא עבד ולא היה ריווחי.. אבל כשעבד, אז כולם עבדו שם..

בעיני ההורים מתנהגים כאן באופן שגוי לוגית, ללא תכלית - חוסכים כל חודש ללא סיבה הרבה מאוד כסף, אינני מציע שיחלקו מיליונים.. אבל אני חושב שיש פה כשל לוגי בכך שלא מסייעים ב3-4 אלף שקל לכל אחד מהאחים הצעירים שמתקשים.. הרי זה לא ישפיע עליהם בשום צורה, לא היום ולא בעתיד..

*כמובן - לעזור רק למי שבאמת צריך - אני באופן כללי לא חושב שנכון לחלק ירושות או סיוע באופן שווה - אלה לפי איפה שזה יפיק תועלת גבוה יותר..

*מעולם אף אחד לא אמר להורים שלדעתנו יש כשל לוגי מהותי בשיטה הזאת - בכך שהכסף נאגר זה בעצם בזבוז.. כי התועלת ממנו בגיל 120 זניחה בהרבה .. (כבר לא יפיק שום תועלת לילדים -זה ייתן דירה לכל נכד…. בערך…)

מסכימים איתי? או שזה ככה נהוג אצל כל המשפחות כשבעצם מגיל 18 כל אחד לעצמו והקשר הוא סוג של חברים..

*בנוסף לפני שנתיים קיבל עוד ירושה של 1.1 מיליון שקל … מאחותו שהייתה ערירית.. מתוכה תרם לבית הכנסת 250 אלף שקל…

* סירבו לי בזמנו ולאחותי היום לגור באחד מבתי היוקרה שבבעלותם (4 בתים - אחד גרים והשאר כל אחד מושכר ב10 אלף) - גם בעבור שכירות מוזלת.

הזדהיתי עם הסיטואציה. במשפחה שלי, הסבא הקים עסק מצליח בשתי ידיים והקים כלכלית את הילדים שלו, כולל (לרוב הילדים) רכישת דירה ראשונה. ברור, שרמת החיים היא הרבה יותר גבוהה כשקונים לך דירה. כשאנחנו הגענו לבגרות, ההורים עזרו במימון לימודים אקדמיים ועזרה מינימלית ממש בתשלום שכר דירה רק ואך ורק, כל עוד היינו בלימודים. בדקה שסיימנו, הם סיימו עם העזרה ומאז, לא קיבלנו עזרה כספית בכלל.
כולנו התחלנו בעבודות סטודנטים פשוטות ואחר כך, הסתדרנו עם מה שיש אבל בגלל הכישורים שרכשנו, מקצועות מכניסים ובגלל שאנחנו חסכניים מטבענו (כל האחים) כל אחד הסתדר בדרכו.
בעיתים של קושי, כמו למשל, כשנוצר צורך בטיפול שיניים יקר ודחוף או משקפיים חדשים שנשברו לילד וכו', או, אפילו כשרצינו לרכוש דירה זולה והיינו צריכים מימון ראשוני נמוך, זה תסכל מאד כשההורים סירבו לעזור במיוחד כי, ידענו כמה כסף הם קיבלו ומקבלים כעזרה מההורים שלהם.
היום, כהורה, אני רואה את הילדים שלי מפלסים את דרכם. גם הם לומדים ועובדים קשה וגם הם חוסכים אבל אנחנו, כן נותנים. מימנו להם לימודים וחתונה. לא תמיכה כספית קבועה אבל כן, בהחלט מתנות וצ'ופרים שיכולים להקל ולהנעים על החיים למשל- מימון בגדים לאירוע, מימון חופשה משפחתית ביחד עם כולם, רכישת ריהוט נצרך וכו'.
בהיבט של יחסי הורים ילדים כך אני רואה זאת:
1. הילדים חייבים להוריהם ולא להיפך.
2. אנשים בוגרים צריכים לחיות במסגרת האמצעים שלהם ולכן, תמיכה כספית קבועה או שווה ערך, כמו מתן זכות לגור בדירה, רק מפחיתה את העצמאות בכל ההיבטים. זה גם מוכח בצורה נסיונית ומובא בספר "המיליונר מהדלת ממול"
*תמיכה כספית קבועה- בניגוד לעזרה זמנית וקצובה בזמן למשל, אם יש מצב של מחלה, פיטורים וכו'.
זה מתסכל כשהורים "מליינים" שומרים את הכסף לעצמם במיוחד, כשהם עצמם לא עבדו עבור הכסף הזה אז כביכול אין להם "תירוץ" למה לא להתחלק בו. באופן אישי, הייתי נוקט גישת ביניים מאוזנת יותר אבל אני לא הם.

 

[בת העמק]

כל התשובות נכונות חח
נוסעים פעם ב 6-7 שנים לחול, מעולם לא נכנסו למסעדה

אני מנחשת שעצם זה שהם חיים על חשבון עבודתם של אחרים (ההורים שלהם), ולא טרחו לעבוד בעצמם כמעט, יצר אצלם צורך לא מודע ב"הענשה עצמית". כאילו לא מגיע להם להנות מהכסף אלא רק להשתמש בו לצרכי הישרדות. מעניין כמה הדבר הזה נפוץ אצל יורשים כבדים, כי אני מעריכה שרוב היורשים רוצים גם להצליח בכוחות עצמם וההורים שלך לא. יש לך השערה למה הם בחרו לא לעבוד? זה די נדיר.

 

[משקיע חובב]

אני מנחשת שעצם זה שהם חיים על חשבון עבודתם של אחרים (ההורים שלהם), ולא טרחו לעבוד בעצמם כמעט, יצר אצלם צורך לא מודע ב"הענשה עצמית". כאילו לא מגיע להם להנות מהכסף אלא רק להשתמש בו לצרכי הישרדות. מעניין כמה הדבר הזה נפוץ אצל יורשים כבדים, כי אני מעריכה שרוב היורשים רוצים גם להצליח בכוחות עצמם וההורים שלך לא. יש לך השערה למה הם בחרו לא לעבוד? זה די נדיר.

אמא - כי גידלה אותנו -4 ילדים
אבא בעל נחלה, היה עצמאי בעבודת כפיים, אז לא תמיד הייתה עבודה, גם הוא לא חיפש ולא רצה לנסוע יותר מ 20 קילומטר..
עניין של אפשרות בעקבות ההון שירש..
שאלתי אותו את זה לפני 20 שנה בערך, הוא אמר שאין לו סיבה לעבוד קשה או יותר ממה שעובד היום.

 

[משקיע חובב]

אני חושב שהסיפור שלך קיים אצל יורשי נחלות במושבים - הכנסה גדולה ממקור יחיד לאנשים שלא באמת יודעים לנהל אותה, ולא יצרו אותה (כמו זכיה בפייס).

במובן הזה, כאשר אתה יודע שאתה מתקשה לנהל את זה, ולא תוכל לשחזר את זה, ההתנהלות הקמצנית שלהם היא נכונה, עדיף לטעות לכיוון הזה, ולהמנע מבזבזנות יתר (כפי שהם תופסים אותה) על עצמם ועל הילדים, ולהצמד לחינוך הילדים על אותם ערכים שחינכו אותם, בסך הכל נראה שהצליחו לא רע בחנוך, וזה העיקר.

לפי המעט סיפרת, מבחינתם, העולם המודרני בעייתי, והם לא כ"כ יודעים להתנהל בו מבחינת ניהול פיננסי, ולא מסכימים איתו מבחינת רמת חיים ואורח חיים.

לא מכיר את אחותך, אבל סביר שהיא לא נוסעת באוטובוס אלא בפרייבט, וסביר שאוכלת במסעדות מידי פעם , וקונה מותגים, וגרה בדירה שכורה, והבילוים שלה יותר יקרים מהליכה לבית הכנסת. הורייך ישאלו את עצמם, האם עדיף לבזבז על זה, או על בית כנסת, או סתם לשים בבנק ליום סגריר ? יש הרבה שיגידו בית כנסת, ביחוד מי שחי לפי ערכים מסורתיים.

כמו שכתבת, יש לכם רשת בטחון טוטאלית, של מגורים על ההורים, כך שאי אפשר לזלזל בזה (ואם אכן מדובר במושב, זה הרבה יותר קל מבעיר), האחות יכולת להשתמש בזה עד שתסתדר ותחסוך כך 4000 שקל בחודש.

ולגבי ה 200K שבקשת להלוואת גישור לעסקת נדלן מדהימה, גם אני לא הייתי נותן את זה לילד שלי, אם זה כ"כ טוב, שילווה מהבנק.

כן
ירשו נחלה

 

[משקיע חובב]

גם בעיני זו נורה אדומה, שווה לדבר איתם להבין מה הסיפור. אולי באמת זו דרישה מהאחות.
-- יפוי כח מתמשך חותמים כשההורים עוד בסדר.

זאת יוזמה של אבא שלי..

 

[בת העמק]

שאלתי אותו את זה לפני 20 שנה בערך, הוא אמר שאין לו סיבה לעבוד קשה או יותר ממה שעובד היום.

תשובה חכמה שרוב חברי הפורום שואפים אליה - עצמאות כלכלית דרך הכנסות פאסיביות.

 

[דוריאן]

הדעה שלי היא שאם בלאו הכי הורים מתכננים להוריש לילדיהם כסף ו/או נכסים בעת מותם - עדיף כבר לעשות את זה בשלב בחיים שבו הילדים בונים את עצמם הן מבחינת קריירה והן מבחינת משפחה וצריכים אותו הכי הרבה, קרי בעיקר בגילאים 25-35. במצב הזה תהיה לכסף התועלת הרבה ביותר. אם לצורך העניין הורים הולכים לעולמם בסביבות גיל 90 ומורישים אותו לילדיהם כשהם בסביבות גיל 60 - הכסף והנכסים שהם מורישים להם יתרמו להם הרבה פחות מאשר אם היו ניתנים כמה עשורים קודם לכן. אנחנו צריכים לזכור שכסף הוא אמצעי ולא מטרה, ואני לא רואה היגיון בצבירת כסף לאורך שנים והעברה שלו מדור לדור רק כאשר מי שמקבל אותו כבר לא מאוד צריך אותו. כמובן שגם לקבל סכום גדול של כסף בגיל 60 זה עוזר, אבל לקבל אותו בגיל 30 זה משנה חיים.
כל זאת כמובן בהינתן שני תנאים - הראשון הוא שיש להורים מה לתת לילדיהם מבלי לפגוע ברמת החיים שלהם עצמם, והשני הוא שהילדים אקטיביים, עובדים ותורמים לחברה ולא ישתמשו בכסף הזה לחיי בטלה - למיטב הבנתי שני התנאים האלו מתקיימים אצל פותח האשכול.

 

[גרהם]

הדעה שלי היא שאם בלאו הכי הורים מתכננים להוריש לילדיהם כסף ו/או נכסים בעת מותם - עדיף כבר לעשות את זה בשלב בחיים שבו הילדים בונים את עצמם

הגיל המדויק הוא מאד תלוי נסיבות, אבל מסכים למה שכתבת ומבקש להוסיף שתי נקודות.
1. כשאתה מעביר בימי חייך, אתה נהנה לראות את ההנאה של ילדיך ונכדיך מהכסף שצברת. מטרת החיסכון היא להנות ממנו, לא?
2. לכולם מרתף בנפש שהם לא רוצים להכנס אליו לעולם. עדיף שיהיה ריק ולא תתחבא שם בפינה השאיפה שההורה ימות כי היורש זקוק לכסף.

 

[optimum]

הדעה שלי היא שאם בלאו הכי הורים מתכננים להוריש לילדיהם כסף ו/או נכסים בעת מותם - עדיף כבר לעשות את זה בשלב בחיים שבו הילדים בונים את עצמם הן מבחינת קריירה והן מבחינת משפחה וצריכים אותו הכי הרבה, קרי בעיקר בגילאים 25-35. במצב הזה תהיה לכסף התועלת הרבה ביותר. אם לצורך העניין הורים הולכים לעולמם בסביבות גיל 90 ומורישים אותו לילדיהם כשהם בסביבות גיל 60 - הכסף והנכסים שהם מורישים להם יתרמו להם הרבה פחות מאשר אם היו ניתנים כמה עשורים קודם לכן. אנחנו צריכים לזכור שכסף הוא אמצעי ולא מטרה, ואני לא רואה היגיון בצבירת כסף לאורך שנים והעברה שלו מדור לדור רק כאשר מי שמקבל אותו כבר לא מאוד צריך אותו. כמובן שגם לקבל סכום גדול של כסף בגיל 60 זה עוזר, אבל לקבל אותו בגיל 30 זה משנה חיים.
כל זאת כמובן בהינתן שני תנאים - הראשון הוא שיש להורים מה לתת לילדיהם מבלי לפגוע ברמת החיים שלהם עצמם, והשני הוא שהילדים אקטיביים, עובדים ותורמים לחברה ולא ישתמשו בכסף הזה לחיי בטלה - למיטב הבנתי שני התנאים האלו מתקיימים אצל פותח האשכול.

הגיל המדויק הוא מאד תלוי נסיבות, אבל מסכים למה שכתבת ומבקש להוביף שתי נקודות.
1. כשאתה מעביר בימי חייך, אתה נהנה לראות את ההנאה מהכסף שצברת. מטרת החיסכון היא להנות ממנו, לא?
2. לכולם מרתף בנפש שהם לא רוצים להכנס אליו לעולם. עדיף שיהיה ריק ולא תתחבא שם בפינה השאיפה שההורה ימות כי היורש זקוק לכסף.

אנשים בני 60+ ממעמד הביניים, רוב ההון שלהם הוא בצורת הבית שהם גרים בו ואולי העסק שלהם (אם יש להם) וכמובן קרנות פנסיה
לגבי הראשון אני לא רואה איך אפשר להוריש אותו בעוד ההורה בחיים, והשני בעייתי אם הבן כבר עובד ויש לו קריירה משלו (התנאי השני שציינת), ופנסיה כמובן אי אפשר לתת אותה לילדים.

באופן כללי, יש פה טריידאוף בין דאגה רמת החיים שלי כהורה בגיל פרישה, המטרה שלשמה חסכתי כסף כל חיי, לבין דאגה רמת החיים שאני יכול לספק לילדים שלי בשנות ה-20 שלהם כשהם צעירים ובריאים והחיים עוד פרוסים להפניהם. ואתם שניכם נוטים חזק מאוד לצד של דאגה לרמת החיים של הגוזלים שכבר עזבו את הקן ויכולים לכלכל את עצמם, ואני לא בטוח שאני מבין למה.

ו @גרהם, לגבי הנקודה השניה, אני מכיר אנשים שכמוך רצו "לרוקן את המרתף שבנפש" אז הם כתבו בצוואה לתרום את הונם לאיזו עמותה כדי שלא יהיה להם מה להביא לילדים בכלל. אם כבר הילדים שלך הולכים לריב כל חייהם על הירושה ולשנוא אותך שלא חילקת את ההון בצורה הוגנת בין הילדים, עדיף לפחות שלא תהיה בחיים כדי לראות את זה. אם יש לי חשד שהילדים שלי מחכים שאני אמות כדי לקבל ירושה, זה לא משכנע אותי להביא להם את הכסף כבר עכשיו, אלא ללכת ולהגיד להם בגובה העניים "ממני לא תראו שקל".