אנסה לדמיין תרחיש דמיוני כלשהו:
- מגמת העלייה של מחירי הנדלן נמשכת בקצב של 5% בשנה.
- אם כיום דירה עולה 2 מיליון, אז בשנה הבאה היא תעלה 2.1מ.
- כעבור 10 שנים מהיום, דירה תעלה 3.3מ ש"ח.
- נניח שעליית השכר החציוני היא 5% שנתי (הגזמה מכוונת).
- לפי כתבה בעיתון\ויקיפדיה, שכר חציוני בשנת 2018 הוא 7,988 ש"ח.
- אז בשנת 2022, לפי חישוב הנ"ל, שכר חציוני הינו 9709 ש"ח.
- לכן בעוד 10 שנים מהיום, השכר החציוני יהיה 15815 ש"ח.
- ואז כמות המשכורות החציוניות לרכישת דירה יהיה 208.
- כלומר ברור שלפחות חצי מהאוכלוסיה תצטרך יותר מ-208 משכורות כדי לרכוש דירה.
- בהנחה שנדרש לפחות רבע מעלות הדירה כדי לקחת משכנתא, אז דרוש 825000 ש"ח הון עצמי.
- המשמעות היא שנדרש לחסוך את כל(!!) המשכורת החציונית למשך יותר מ-4 שנים רק כדי שיתאפשר לקבל משכנתא.
- אם המשכנתא תילקח עם ההון העצמי הנ"ל, אזי ההחזר החודשי בהינתן אפס(!!) ריבית הינו 6875 ש"ח, בפריסה ל-30 שנים.
- כלומר ההחזר החודשי של המשכנתא, עם אפס(!!!) ריבית, בפריסה ל-30 שנים, הינו 43% מהמשכורת החציונית.
- המשמעות של המשכורת החציונית היא שהמצב של יותר מחצי מהאוכולוסיה הוא למעשה גרוע יותר.
- וחלק מהאנשים - שיש להם זכות בסיסית לדיור - אך אינם נשואים - לא יכולים להנות מההטבות שזוגות נשואים מקבלים.
המסקנה מהתרחיש הדמיוני הנ"ל היא שלפחות חצי מהאוכלוסיה, כנראה, תהיה ללא יכולת לרכוש דירה.
ולכן, רכישת דירה תהיה שמורה לאוכלוסיה אמידה יותר.
ולכן לפחות חצי מהאוכולוסיה צריכה לקוות שמחירי השכירות הגיוניים - ושבעלי הבית הוגנים - ושבאמת יש מספיק דירות להשכרה.