אני חושב שהנושא די דוסקס, אבל ענית לי באריכות ובהנמקה יפה לדעתי, אז אכתוב כדי להבהיר את הנקודה שלי.
בוא נניח (ואני מקצין) שיש שני מצבי עולם - בראשון יש מיעוט זעיר של אנשים שהיעדר המתאם המגדרי מביא אותם למעשים קיצוניים ומצוקה קשה וכל איש מקצוע שפוגש אותם קובע שהמעשים והמצוקות נובעים מהיעדר ההתאמה המגדרית. במצב השני כל ספורטאי או אסיר גבר יכול למלא טופס ולעבור לתחרות או כלא נשים.
ישראל לדעתי קרובה למצב הראשון וארה"ב לשני. לדעתי, מבחינה עובדתית, המיעוט הזעיר נתקל בקשיים ואפלייה והצעות פוגעניות מהסוג שעלה כאן בשרשור ולא נחזור עליהן.
בגדול אני מסכים איתך שבארץ הביטוי הפיזי והרעיונות האלה הרבה פחות נוכחים כרגע.
אבל החיים לא עובדים כמו שהצגת והדברים האלה מתרחשים במקביל.....כמו שציינתי לטעמי מדובר באידאולוגיה (ולא נגיד בהתקדמות טכנולוגית כמו מעבר מסוסים לרכבים שהוזכרה פה)
אם אני צודק מבחינה עובדתית ואנחנו רחוקים מאד מהמצב בארה"ב אז בעיני דחוף יותר לטפל בבעיות של המיעוט הזעיר לפני שמתייחסים לבעיות התיאורטיות (שוב, בעיני) שקיימות כרגע בארה"ב ולא בישראל.
בהמשך לזה......הטענה שלי שזה לא עובד ככה בחיים עצמם וגם בגלל ששיטות הטיפול קשורות לאידאולוגיה ומעוצבות בדמותה.
אז כן לטעמי צריך לידע ולשתף את הציבור בהחלטות (למשל על) התאוריות מרובות המגדרים והחינוך לפיהם שנותנים לילדים.
למשל שיטות הטיפול החברתיות החדשות בבתי הספר הציבוריים(וכן יש דרכים אחרות ופחות מוחצנות ובארץ כרגע מדובר נטו ברצון ההורים ופרוגרסיבים שמעוניינים לקדם את העניין)לא בכול המדינות המערביות מטפלים בצורה כזאת.
נתינת מעקבי התפתחות מינית\נפשית והורמונים לילדים ....יש מדינות(כולל מערביות) שהחליטו שזה לא חוקי עקב הנזק הנורא לילדים וחוסר המחקר ויש כאלה שלא.
אני מעדיף שנושא כזה יעלה למודעות ציבורית ופוליטית ולא יוחלט ע"י וועדה מקצועית קטנה ובלי דיון ציבורי.
במצב הנוכחי קבוצה קטנה מאוד יכולה לקדם אג'נדות מרחיקות לכת מאחורי הקלעים ובלי דיון ומודעות חברתית.
רישום בת.ז זה עוד נושא חשוב,נכון שסביר שמעטים מאוד משתמשים בזה כרגע בארץ,אבל עצם נתינת האפשרות (בעזרת תקנות עלומות שרוב הציבור לא מודע להן)לכול אחד לעשות זאת כמה שיותר בקלות וחופשיות מכינה את התשתית החוקית לשינוי גדול בזמן קצר ויש לה משמעות תפסתית וחברתית רחבה הרבה יותר מטיפול רפואי ב0.3 אחוז מהאוכלוסיה.
ניסיונות להחדרת תכנים מגדריים לילדים קטנים זה גם מוטיב שחוזר על עצמו כביכול כחלק מ"קבלה".
איך תתמודד בלי לפגוע במי שמאוד מאמין שצריך ללמד ילדים שיש ריבוי מגדרים,מה זה בכלל ואיך לבחור לעצמך אחד?
ויש כמובן עוד ועוד.
אין לי מחלקות שצריך לפעול בתחום ולעזור למי שסובל באופן קיצוני.
ובעיקר לילדים קטנים שחווים קשיים נפשיים ובטח לא לנקוט באלימות,השפלה וכו.
השאלה היא מה דרכי הטיפול וכמה סביר לשנות את כול מבנה החברה לפיהם,במיוחד כשרואים במקומות אחרים שמדובר במכלול שלם של דברים שמגיעים ביחד ולאיפה זה מתקדם.
כמו בנושאים אחרים, הקצנה בצד אחד משפיעה על הצד השני.
נכון וזה אחת הסיבות שהמשוואה שלך שקודם נגיע לאיזה רמת קבלה מסוימת וירידה בעויינות ורק אז יש סיכוי שזה עלול להפוך לבעיה חברתית היא רחוקה מהמציאות.
להפך סביר שככול שהדברים האלה יחדרו בצורה יותר מהירה ומסיבית ככה תגדל גם ההתנגדות והקרע שזה יצור בחברה ובלוף חוזר האקטיביסטים יגבירו מאמץ בכיוון הנגדי וכו'.
הדבר האחרון שישראל "החילונית" צריכה לדעתי זה עוד נושא מהותי שיפלג אותה גם בתוך עצמה וגם מול חלקים שונים בעם.
ואני אפילו לא מתחיל לדבר על אידאולוגיות הרסניות בתחום פוליטיקית הזהויות(למשל critical race theory) שקשורות באופן ברור לאותה אידאולוגית ריבוי המגדרים ועלולות להגיע בעקבותיה.
אבל כרגע נראה לי שהמתנגדים מתרכזים בהסברה למה המצב הזה "לא נורמלי" ולא צריך להתפלא שכאשר מציגים צד כ"לא נורמלי", התגובה תהיה הקצנה.
זה חוזר לבעיה העיקרית לדעתי.......מדובר באידאולוגיה והכן קשה לבקר אותה ברגישות כי מאחורי האידאולוגיה יש אנשים שרואים בה חלק מרכזי מדרך חייהם ונפגעים, אבל איך נבקר אותה בלי לפגוע?
בו ניקח עניין טכני שלטעמי הוא עקרוני ומראה דיי בברור איך טיפול הופך לאידאולוגיה\דרך חיים.
עניין הרישום בת.ז.
זה לא סביר לדעתך שמצב שכול אדם יכול לשנות את הסטטוס שלו כזכר\נקבה לפי רצונו האישי כחלק מטיפול לקבוצה קטנטנה באוכלוסיה יעמוד לאיזה דיון ציבורי\פוליטי ולא יוחלט במחשכים ע"י וועדה קטנה של אנשי מקצוע?
או למשל לימוד ספרי מגדר לילדים קטנים\נערים שכתובים בצורה בוטה יותר או פחות אבל בכלליות נכתבים על בסיס התאוריות השונות(והמשונות) של ריבוי המגדרים שבכלל לא מוסכמות(או אפילו מוגדרות בצורה סבירה)על העולם החינוכי\מדעי\רפואי\חברתי
זה עוד עניין עקרוני לדעתי,יש 2 מגדרים או 3 או 60 או אין סוף?
לפי כול החומר העדכני של ה"מומחים" בעניין שראיתי יש ריבוי מגדרים ויש מצבים של אנשים בעלי מגדר משתנה,כמה ואיך זה לא מוסכם ולא ידוע.
ובהתאם להבחנות\"מדע"\אידאולוגיה האלה מחנכים ואף ניתנים טיפולים כימיקלים הורמונלים וכרורגים.
האם ריבוי מגדרים זה עובדה מדעית רפואית מוחלטת? או פילוסופיה חברתית שמותר לדון בה?
הטיפול והחינוך מתבסס על זה ועל זה שכול אחד כמעט בכול גיל יכול לקבוע בעצמו לאיזה משלל המגדרים הוא משתייך.
האם הציבור מסכים ומוכן לזה?
ואפילו יותר חשוב האם הוא מוכן שאורך חייו וחינוך ילדיו יקבע ללא ידיעתו בעזרת תקנות ע"י וועדות קטנות של מומחים ואקטיביסטים שפועלים לפי התאוריות האלה ורוצים גם ללמד אותם בבתי הספר?
גם כן,לא יותר סביר שהציבור יחליט האם לחנך את ילדיו לפי תאוריות כאלה מאשר קבוצה קטנה של אקטיביסטים שמקדמים ומחדירים אותם לבתי ספר?
וכנ"ל לגבי הצעה לחסום כניסה למקצועות מסויימים ושאר הצעות לפגיעה בפרט. אם הטיעון של המתנגדים בישראל יהיה כמו הדברים של ביל מאהר, אז יהיה קל יותר להגיע להסכמות מה נכון לחשוף לילדים ונערים בכל גיל ושאר סוגיות שעלו כאן בשרשור.
אתה צודק ואנחנו מגיעים לגבולות הPC בביקורת אבל מה לעשות גם זה חלק מהעניין.
ולכן בהמשך לדברי הקודמים לטעמי צריך גבולות ברורים.
כך לדוגמא מורים.
הם אלה שמלמדים את הילדים.....עכשיו כשיש לך מורה טרנסג'נדר שמאוד מאמין באידאולוגיה הזאת של ריבוי מגדרים ורואה בהפצה שלה לילדים כדבר טוב חיובי ואף חשוב במיוחד(כמו רבים מהמומחים והמקדמים של התחום).
אז המתנגדים בבעיה כי כול התנגדות מתפרשת כאיום על דרך חייו והרצונות שלו(מה שנכון במובן מסוים אני לא מכחיש).
אז האם צריך לאסור אליו להיות מורה? כנראה שלא.
אבל האם הפתרון זה שיהיה מותר לו להחדיר את האידאולוגיה שלו ודרך חייו הפרטית לילדים לפי שיקול דעתו האישי?
או שצריך סטנדרט לימודי(וגם בהופעה לטעמי צריך סטנדרט כלשהו,כמו שמורה לא יכול לבוא ערום לכיתה וכו'),שיהיה ברור מי ומה מלמדים(או לא מלמדים) בנושא ולא שכול אחד יחדיר איזה אג'דנות שהוא רוצה לאיזה גיל שהוא רוצה בנושא כזה רגיש שממשיך גם לכימיקלים הורמונים ניתוחים ושינוי חברתי נרחב.....
המסר הכללי שאני מנסה להעביר זה שמדובר בשינוי חברתי מרחיק לכת בתחומים רבים כמו חינוך ספורט זכויות פנסיוניות מתקני כליאה מועדוני נשים\גברים ועוד ועוד.
בסופו של דבר מדובר בתהליך לכיוון דיי ברור שניתן לראות אותו בחלק מארה"ב כבר מוביל לקרע עמוק וחוקים יחסית קיצוניים משני הצדדים.
בנוסף ניתן לראות שככול שזה מתרחב הקצב עולה והבעיה מחמירה בהרבה כי כבר לא מדובר במיעוט קטנטן ויציב אלה בהרבה יותר אנשים שמשתתפים תומכים ומקדמים וגם הרבה יותר מתנגדים שפתאום מבינים שהחברה משתנה באופן קיצוני(וכן גם קיצוניים ואלימים)
ולכן לטעמי ראוי שהדברים יעמדו לדיון ציבורי ופוליטי ולא יוחדרו מהדלת האחורית כטיפול רפואי נטו.
בארה"ב התעוררו בשנים האחרונות ומתחילה שם ממש מלחמה חברתית על העניין הזה בעיקר החינוכי בבתי הספר שבהם האקטיביסטים מתמקדים.
לדעתי בארץ עדיף ללמוד מהטעויות שלהם ולהעלות את העניין לדיון חברתי\ציבורי\פוליטי כבר עכשיו ולא להמשיך באותה דרך ושיטות החדרה צדדיות של אידאולוגיה שגורמת לשינוי חברתי נרחב.