שינוי כיוון? המשך? הגיגים קדימה

[ריש-לקיש]

לעיתים, אני מרגיש שאני חי באופן כלכלי.
לא מהבחינה הפיננסית, אלא כפרט הבוחר בצורה הרציונלית ביותר בין אלטרנטיבות.
מתגלגל באופן אקטיבי. בוחר בין חלופות, ושלם עם הבחירות שלי בסך הכל - כי בין אותן מספר חלופות שהיו לי, אני יודע שבחרתי בזו המתאימה ביותר עבורי, בטובה ביותר בין אותו מדגם.
אבל לעיתים, אני תוהה, מה אם הייתה אופציה, שלא הייתה באותן חלופות שהיו לי דאז שהייתה יכולה להתאים יותר? ואם לא הייתי ממהר לבחור, אולי הייתי מגיע לתחושה מספקת יותר?
אולי הייתי צריך לחפש עוד, And not to settle down?

אני מרגיש ככה בהרבה אספקטים בחיי, אני משקיע (לדעתי) בצורה הנכונה ביותר מבחינת התאמה בין סיכון לרווח, ככה פחות או יותר בחרתי עבודה, ואפילו חלק מחבריי.
הם אנשים טובים, אבל עם חלקם אנחנו ביחד כדי לא להיות לבד, לא יודע כמה זה כיף לנו ביחד, סה"כ נחמד.

אני שלם עם הבחירות שלי, אבל במידה מסוימת לא מסופק.
והדבר הכי גדול שיושב עליי כיום, מזה תקופה, זה העניין התעסוקתי.
למדתי כלכלה בשילוב עם תואר נוסף באחת מאוניברסיטאות המובילות, וכרגע עובד כאנליסט בחברת הייטק ציבורית מזה כשנתיים +-.
אין לי חשק לעבודה הזו באמת, ומצד שני גם זו לא שיש לי חשק מיוחד למשהו אחר, אז אני פשוט ממשיך כי בסך הכל בסדר.
אבל אני תוהה, איך למצוא את הדבר הזה שארגיש יותר מבסדר איתו, שבאמת תהיה לי מוטיבציה לעשות, ולא רק לצאת ידי חובה.

אשמח לשמוע את עצתכם/דעתכם, איך הכי נכון להמשיך מכאן.

 

[Homer]

אם אין לך מוטיבציה קח משכנתא, או שלח את הילד לבית ספר פרטי... זה מה שעוזר לי לקום בבוקר כמו פנתר...
אני בן 46, מרגיש כמוך, פעמיים בשנה חושב להתפטר ולהחליף מקצוע, אבל לא באמת מעניין אותי לעשות משהו חדש.
אתה כותב ש"סך הכל בסדר", זה מצוין, אל תמהר להחליף.
אם יש לך: כסף טוב, קולגות נעימים, עבודה מעניינת, תישאר שם, לא בטוח שבמקום אחר יהיה עדיף.

 

[ינשוף חסכני]

אבל אני תוהה, איך למצוא את הדבר הזה שארגיש יותר מבסדר איתו, שבאמת תהיה לי מוטיבציה לעשות, ולא רק לצאת ידי חובה.

מה עם תחביב רציני או התנדבות? יכול להיות שאת תחושת הסיפוק וההנאה (ואולי המשמעות?) שאתה מחפש יהיה קל יותר למצוא בהשקעה בעשיית טוב לעצמך או לאחרים.

 

[ריש-לקיש]

מה עם תחביב רציני או התנדבות? יכול להיות שאת תחושת הסיפוק וההנאה (ואולי המשמעות?) שאתה מחפש יהיה קל יותר למצוא בהשקעה בעשיית טוב לעצמך או לאחרים.

תחביב או התנדבות הם בבחינת "לחם ושעשועים" בעיניי.
אני לא חי בלה לה לנד, ומבין שאני צריך לעבוד במשהו שמביא ערך לעולם ושיהיה מי שמוכן לשלם עליו, אבל תחביב זה לא הכיוון שלי בכלל.

אם אין לך מוטיבציה קח משכנתא, או שלח את הילד לבית ספר פרטי... זה מה שעוזר לי לקום בבוקר כמו פנתר...
אני בן 46, מרגיש כמוך, פעמיים בשנה חושב להתפטר ולהחליף מקצוע, אבל לא באמת מעניין אותי לעשות משהו חדש.
אתה כותב ש"סך הכל בסדר", זה מצוין, אל תמהר להחליף.
אם יש לך: כסף טוב, קולגות נעימים, עבודה מעניינת, תישאר שם, לא בטוח שבמקום אחר יהיה עדיף.

לקחתי משכנתא בחודשים האחרונים, לא מעודד את המוטיבציה יותר מדי.
כסף אני יכול להרוויח לא רק בעבודה הנוכחית, זהלא שהיא המוצא האחרון שלי ואני אדם מוכשר שיודע שיכול לעשות דברים אחרים.
זה לא שאני לא רוצה לעבוד ולהתבטל אלא חושב על שינוי כיוון ולא יודע במה ולאיפה.

 

[Homer]

זה לא שאני לא רוצה לעבוד ולהתבטל אלא חושב על שינוי כיוון ולא יודע במה ולאיפה.

זה משהו שדורש עבודה עצמית ... אנחנו לא מכירים ואין לי יכולת לומר לך מה נכון עבורך. רק שהתחושה הזו לא בהכרח עוברת, גם במקומות עבודה אחרים.

 

[ינשוף חסכני]

תחביב או התנדבות הם בבחינת "לחם ושעשועים" בעיניי.

מכירה אנשים שהתחביב או ההתנדבות נהפכו להיות הכיוון החדש שלהם. אנשים שעזבו את המשרות שלהם לטובת קריירה כמאמנים בתחום ספורט נישתי בארץ אחריי שנים כמתאמנים בנישה, ואנשים שגילו במה החוזקות שלהם בזמן התנדבות - חברה שגילתה שהיא ממש נהנית ללמד בזמן שהיא עזרה לחברה בחופשת הריון, חברה שגילתה שהיא טובה בהפקת כנסים בעקבות התנדבות בכנסים.

 

[החושב_5]

אם אין לך מוטיבציה קח משכנתא, או שלח את הילד לבית ספר פרטי... זה מה שעוזר לי לקום בבוקר כמו פנתר...

אני לא יודע אם לצחוק או לבכות...

 

[Homer]

אני לא יודע אם לצחוק או לבכות...

זו המציאות חבר... אין לי משכנתא, אבל יש לי שני ילדים בבית ספר פרטי.
אני עסוק מדי מכדי לחשוב מה יש לי ומה אין לי ומי אני מה אני.
זה כמובן מבחירה, אני חושב שבית הספר מצוין ומעניק לילדיי חוויה טובה, אבל כל עוד הם שם אני קם לעבודה כל בוקר עם המון מוטיבציה...

 

[MoneyDoc]

אני עסוק מדי מכדי לחשוב מה יש לי ומה אין לי ומי אני מה אני.

אולי לך זה עובד, אני מכיר הרבה אנשים שהיו עצובים להעביר את חייהם עסוקים מדיי כדי להבין מי הם ומה הם..

 

[EOFibz]

לעיתים, אני מרגיש שאני חי באופן כלכלי. כפרט הבוחר בצורה הרציונלית ביותר בין אלטרנטיבות.
אני משקיע (לדעתי) בצורה הנכונה ביותר מבחינת התאמה בין סיכון לרווח, ככה פחות או יותר בחרתי עבודה, ואפילו חלק מחבריי.

מה אתה רוצה? מה אתה מנסה להשיג?
רציונליות מוגדרת בתור בחירה באפשרות הטובה ביותר להשגת התכלית. ולכן כשאתה אומר שאתה מקבל החלטות בצורה רציונלית, השאלה המתבקשת אליך היא מהי התכלית שאתה שואף להשיג?

לא ברור לי מה כוונתך כשאתה אומר "חי באופן כלכלי"; אבל אני יכול לשער שאתה מתכוון לומר שאתה מנהל את כל האספקטים השונים בחייך כשם שמנהלים עסק מסחרי, ולכן גם שהתכלית שהצבת לעצמך בחיים זהה לתכליתו של עסק מסחרי - כלומר לספק שירותים חיוניים לאנשים אחרים ולמקסם את הרווח שהם נותנים לך תמורתם.

יופי. זו מטרה ראויה ללא ספק. אנשים אוהבים את אלו שמספקים להם שירותים שהם רוצים לקבל (כל עוד לא מרמים אותם). ונשמע שאתה פועל בדרך הנכונה כדי ליצור לעצמך חיים רגועים עם כמה שפחות אויבים, סכסוכים ותוכל להיות סמוך ובטוח שלא יהיו לך קשיים כלכליים. מצויין. עכשיו אחרי שניסחנו את התכלית שלך, אפשר להתקדם.

מה אם הייתה אופציה, שלא הייתה באותן חלופות שהיו לי דאז שהייתה יכולה להתאים יותר?

הייתי מציע לך, למשל, לכתוב ספר או לעשות מוזיקה אלקטרונית או ליצור פסלים בעזרת מדפסת תלת מימד. או בקיצור כל דבר שיכול להיכנס תחת ההגדרה של "אומנות" ויכול להוות עיסוק מעניין ובעל ערך עבורך.
אבל זו תהיה בעיה לתת לך עצה כזו, כי אתה מתייחס לעצמך כאל עסק. לכן אתה תצפה שהספר שתכתוב יגיע לקהל כמה שיותר רחב, או שאת המוזיקה שלך ישמיעו במועדונים (וישלמו לך תמלוגים), או שתוותר מראש על האופציות הללו היות ותאמין שהמטרות האלו אינן בנות-השגה ממילא.

הייתי אולי מציע לך, ברגע זה ממש, לארגן איזו מוצ'ילה ולטוס למזרח לחצי-שנה.
אבל לא אתן לך עצה מגוחכת כזו. כי כמובן שזה בזבוז אדיר של זמן והעלות האלטרנטיבית של מהלך כזה, כלומר הכסף שהיית יכול להרוויח אילו המשכת לשבת תחת הפלורסנט ללא-נוע בכיסא-המשרדי (שהוא נוח, אבל גורם לבעיות גב) בעודך מטקטק על המקלדת המכנית שלך ושורף זמן בפגישות בחדר-דיונים שעל הקירות שלו ה-HR תלתה שתי תמונות של נוף אירופאי, היא עצומה.

הייתי אולי מציע לך לעבור דירה, בלי סיבה קונקרטית, סתם כדי לשנות אווירה ולהכיר אנשים אחרים עם זוויות הסתכלות אחרות על העולם. אם אתה גר בעיר, עבור לגור במושב, ואם אתה גר במושב אז עבור לגור באחת משלוש הערים הגדולות בישראל. אם אתה גר בגוש-דן עבור לגור בהרי ירושלים, ואם אתה גר בהרי ירושלים עבור לגור בצפון.
אבל עזוב, זו עצה טפשית. אני הרי בטוח שכבר בחרת את מקום המגורים שלך כך שיהיה הכי יעיל להגיע ממנו למשרד ולשאר סידוריך, עם מינימום בזבוז של זמן בעמידה בפקקים. זה יהיה טפשי עכשיו להתרחק ממקום העבודה שלך.

אין לי חשק לעבודה הזו באמת, ומצד שני גם זו לא שיש לי חשק מיוחד למשהו אחר, אז אני פשוט ממשיך כי בסך הכל בסדר.
אבל אני תוהה, איך למצוא את הדבר הזה שארגיש יותר מבסדר איתו, שבאמת תהיה לי מוטיבציה לעשות, ולא רק לצאת ידי חובה.

אשמח לשמוע את עצתכם/דעתכם, איך הכי נכון להמשיך מכאן.

אז כאמור: לעבור לגור באיזור אחר כדי לשנות אווירה וסביבה ולהרחיב את המעגל החברתי שלך, או לטוס לטיול ארוך ולהכיר עולם ותרבויות, או למצוא לעצמך תחביב אומנותי שימלא אותך - כל אלו רעיונות גרועים מאוד שיקטינו משמועתית את פוטנציאל הרווח העתידי שלך ועדיף שלא תבחר באף אחד מהם.

לכן, למה שלא תבקש מהמנהל קידום או מעבר לתפקיד אחר? אני לא יודע אם כבר הוכחת את עצמך כעובד שמרוצים ממנו, שיש לו קייס כדי לבקש קידום לתפקיד ניהולי. אם עדיין לא, אז תעבוד קשה כדי להגיע לפוזיציה הזו, וזה מה שיתן לך את המוטיבציה שחסרה שלה.
ייתכן שיש בכוחו של המעסיק שלך לתת לך מוטיבציה. ובאופן כללי, כל שינוי בתפקיד יוסיף קצת עניין ומשמעות לעבודה לפחות כל עוד הוא ירגיש לך חדש ועדיין לא תיכנס לשגרה המונוטונית שלו.

אז בהצלחה

 

[Homer]

אולי לך זה עובד, אני מכיר הרבה אנשים שהיו עצובים להעביר את חייהם עסוקים מדיי כדי להבין מי הם ומה הם..

זה צטוט של הגשש החיוור, מתוך מערכון קרקר נגד קרקר
אבל בכל מקרה, ברגע שיש לך משפחה אתה עושה את מה שצריך, לא משנה אם זה אתה או לא אתה. כשהוריי עלו ארצה, הם לא ישבו וחשבו על הגשמה עצמית, הם דאגו שתהיה פרנסה. אולי הייתי יותר מאושר אם הייתי עובד בגרינפיס ולא בקורפורייט, אבל אז לא היה בית ספר פרטי, ולדאוג לילדים עושה אותי מאושר.

 

[האחד]

אולי לך זה עובד, אני מכיר הרבה אנשים שהיו עצובים להעביר את חייהם עסוקים מדיי כדי להבין מי הם ומה הם..

אבל הוא צודק. הפורום מלא באנשים צעירים שלא באמת מבינים איך החיים עובדים. אותם אנשים צעירים מרוויחים מאד יפה, רווקים או נשואים בלי ובטוחים שהם פיצחו את הנוסחה. גם הסולידית היתה בטוחה בזה בזמנו כשהיא היתה בסטאטוס הזה. היו לה תובנות מאד נחרצות על החיים, ופתאום נולד לה ילד וחלק גדול מהתובנות האלה התהפכו, נעלמו והתרככו.
בסופו של דבר אנחנו נמלים על כדור אבן ענק, כשכל נמלה מנסה לשרוד ולחיות כמיטב יכולתה. ברגע שיש לך ילדים אתה הופך להיות מכונה שתעשה הכל למענם. משמעות החיים שלך הופכת למישנית ולא רלוונטית, הפרישה המוקדמת שתיכננת בגיל 26 נדחית למועד לא ידוע, וכל המשאבים שלך מופנים לילדים. זאת דרכו של עולם. לא סתם רבים מהסטארטאפיסטים מתגרשים (אין לי סטטיסטיקה אבל זה התחושה שלי), כי אלו אנשים שמרוכזים בחלום שלהם ומוכנים לוותר על המשפחה עבורו. יש משפחות שמוכנות לסבול את זה ולחכות, ויש כאלה שלא

 

[החושב_5]

זו המציאות חבר... אין לי משכנתא, אבל יש לי שני ילדים בבית ספר פרטי.
אני עסוק מדי מכדי לחשוב מה יש לי ומה אין לי ומי אני מה אני.
זה כמובן מבחירה, אני חושב שבית הספר מצוין ומעניק לילדיי חוויה טובה, אבל כל עוד הם שם אני קם לעבודה כל בוקר עם המון מוטיבציה...

מציאות מדכאת...

יצא לי לשוחח עם קולגה באותו מיינדסט כמו שלך, רק שהוא היה שחוק ושבור לחלוטין עם אפס מוטיבציה.

 

[האחד]

זה המציאות כשיש לך ילדים ואתה הורה מסור.
החלופות הן או לא לעשות ילדים שיש בזה הרבה היגיון כי ילדים זה משהו בכלל לא רציונלי ואת זה אני כותב כאבא לארבעה ילדים שאני מאוד אוהב ומוכן לעשות הכל עבורם, אבל לא ראיתי שום היגיון בלעשות אותם פשוט זרמתי עם אשתי. למעשה, דווקא בגלל שידעתי שאני אהיה כל כך מסור לילדים לא ראיתי היגיון בלעשות אותם מלכתחילה כי ידעתי שזה בעצם מה שיקבור אותי בחיים.
האפשרות השניה היא פשוט לעשות ילדים ולתת להם לגדול מעצמם ומה שיהיה יהיה. יש לא מעט הורים שנוקטים בשיטה הזאת ואז במקרים בודדים יוצאים להם ילדים מוצלחים ובמרבית המקרים יוצאים להם כלומניקים כמו שרואים באח הגדול.

 

[ריש-לקיש]

מה אתה רוצה? מה אתה מנסה להשיג?
רציונליות מוגדרת בתור בחירה באפשרות הטובה ביותר להשגת התכלית. ולכן כשאתה אומר שאתה מקבל החלטות בצורה רציונלית, השאלה המתבקשת אליך היא מהי התכלית שאתה שואף להשיג?

לא ברור לי מה כוונתך כשאתה אומר "חי באופן כלכלי"; אבל אני יכול לשער שאתה מתכוון לומר שאתה מנהל את כל האספקטים השונים בחייך כשם שמנהלים עסק מסחרי, ולכן גם שהתכלית שהצבת לעצמך בחיים זהה לתכליתו של עסק מסחרי - כלומר לספק שירותים חיוניים לאנשים אחרים ולמקסם את הרווח שהם נותנים לך תמורתם.

יופי. זו מטרה ראויה ללא ספק. אנשים אוהבים את אלו שמספקים להם שירותים שהם רוצים לקבל (כל עוד לא מרמים אותם). ונשמע שאתה פועל בדרך הנכונה כדי ליצור לעצמך חיים רגועים עם כמה שפחות אויבים, סכסוכים ותוכל להיות סמוך ובטוח שלא יהיו לך קשיים כלכליים. מצויין. עכשיו אחרי שניסחנו את התכלית שלך, אפשר להתקדם.

קודם כל תודה על התגובה המושקעת

אנחנו קצת נכנסים לפילוסופיה כאן, אבל אני מאמין שנסכים שרציונליות כשלעצמה היא כלי ולא מטרה.
היא שיטה, או אולי "סגנון חיים" של קבלת החלטות. אבל היא תמיד משרתת משהו אחר: רווחה, אושר, שלווה, הכרה, יציבות, התפתחות – כל אדם והתכלית שהוא מגדיר לעצמו.
רציונל מובהק ללא תכלית הוא בבחינת נווט מצוין עם מפה משוכללת – אבל שלא יודע לאן בעצם הוא רוצה להגיע.

כשאני אומר שאני "חי באופו כלכלי" אני מתכוון לומר שאני מנסה לחיות כשחקן רציונלי, ממש לא כעסק שתפקידו אך ורק לספק שירותים חיונים לאנשים אחרים. חשוב לי להיות חיוני, הוגן ותורם לחברה, וכמובן שלא אתנגד לקבל תשלום הגון על כך, אבל זה לא בהכרח הדבר שאני משתוקק למקסם.

הייתי מציע לך, למשל, לכתוב ספר או לעשות מוזיקה אלקטרונית או ליצור פסלים בעזרת מדפסת תלת מימד. או בקיצור כל דבר שיכול להיכנס תחת ההגדרה של "אומנות" ויכול להוות עיסוק מעניין ובעל ערך עבורך.
אבל זו תהיה בעיה לתת לך עצה כזו, כי אתה מתייחס לעצמך כאל עסק. לכן אתה תצפה שהספר שתכתוב יגיע לקהל כמה שיותר רחב, או שאת המוזיקה שלך ישמיעו במועדונים (וישלמו לך תמלוגים), או שתוותר מראש על האופציות הללו היות ותאמין שהמטרות האלו אינן בנות-השגה ממילא.

הייתי אולי מציע לך, ברגע זה ממש, לארגן איזו מוצ'ילה ולטוס למזרח לחצי-שנה.
אבל לא אתן לך עצה מגוחכת כזו. כי כמובן שזה בזבוז אדיר של זמן והעלות האלטרנטיבית של מהלך כזה, כלומר הכסף שהיית יכול להרוויח אילו המשכת לשבת תחת הפלורסנט ללא-נוע בכיסא-המשרדי (שהוא נוח, אבל גורם לבעיות גב) בעודך מטקטק על המקלדת המכנית שלך ושורף זמן בפגישות בחדר-דיונים שעל הקירות שלו ה-HR תלתה שתי תמונות של נוף אירופאי, היא עצומה.

הייתי אולי מציע לך לעבור דירה, בלי סיבה קונקרטית, סתם כדי לשנות אווירה ולהכיר אנשים אחרים עם זוויות הסתכלות אחרות על העולם. אם אתה גר בעיר, עבור לגור במושב, ואם אתה גר במושב אז עבור לגור באחת משלוש הערים הגדולות בישראל. אם אתה גר בגוש-דן עבור לגור בהרי ירושלים, ואם אתה גר בהרי ירושלים עבור לגור בצפון.
אבל עזוב, זו עצה טפשית. אני הרי בטוח שכבר בחרת את מקום המגורים שלך כך שיהיה הכי יעיל להגיע ממנו למשרד ולשאר סידוריך, עם מינימום בזבוז של זמן בעמידה בפקקים. זה יהיה טפשי עכשיו להתרחק ממקום העבודה שלך.

כאמור, ראה את תגובתי לציטוט מעל בו אני אומר שאיני מתייחס לעצמי כאל עסק.
מצד שני, בעוד שאני אדם סקרן שאוהב מוזיקה ואומנות, אני איני מחפש תחביב שיסיח את דעתי מאי-תכלית הקיום שלי, כאמור.
לטייל - טיילתי - אחרי כמה זמן גם זה ממצה.
ואני אוהב את איפה שאני גר.

אז כאמור: לעבור לגור באיזור אחר כדי לשנות אווירה וסביבה ולהרחיב את המעגל החברתי שלך, או לטוס לטיול ארוך ולהכיר עולם ותרבויות, או למצוא לעצמך תחביב אומנותי שימלא אותך - כל אלו רעיונות גרועים מאוד שיקטינו משמועתית את פוטנציאל הרווח העתידי שלך ועדיף שלא תבחר באף אחד מהם.

לכן, למה שלא תבקש מהמנהל קידום או מעבר לתפקיד אחר? אני לא יודע אם כבר הוכחת את עצמך כעובד שמרוצים ממנו, שיש לו קייס כדי לבקש קידום לתפקיד ניהולי. אם עדיין לא, אז תעבוד קשה כדי להגיע לפוזיציה הזו, וזה מה שיתן לך את המוטיבציה שחסרה שלה.
ייתכן שיש בכוחו של המעסיק שלך לתת לך מוטיבציה. ובאופן כללי, כל שינוי בתפקיד יוסיף קצת עניין ומשמעות לעבודה לפחות כל עוד הוא ירגיש לך חדש ועדיין לא תיכנס לשגרה המונוטונית שלו.

אז בהצלחה

קידום ועבודה על מיומנויות מקצועיות ולתת בראש בעבודה זה אכן אחת האופציות המובילות.
אבל אני בהתחבטות וספקות אם המסלול המקצועי הנוכחי שלי הוא בכלל הכיוון שלי, ומכאן הבעיה.
יכול להיות שאני חושב יותר מדי, אבל העניין שזה באמת איך שאני מרגיש.

 

[עידו ג]

קל להבין מה לא. למשל, שהעבודה לא מספקת. או התחום. ידוע לך מה כן?
לנו כפורום ללא היכרות אישית יהיה קשה לכוון.
ציינת שאתה עובד כאנליסט לאחר תואר בכלכלה, יש משהו בתחום שאולי כן יקרוץ לך? אולי בתחום אחר אך באותו מקצוע?
או מקצוע אחר באותו תחום?

ככל שתפרט יותר יהיה אפשרי לתת את הדעת.

 

[סברס]

חשוב לי להיות חיוני, הוגן ותורם לחברה, וכמובן שלא אתנגד לקבל תשלום הגון על כך, אבל זה לא בהכרח הדבר שאני משתוקק למקסם.

התעלמת מהשאלה העיקרית בתגובה הנפלאה של @EOFibz
מה אתה אתה כן ממקסם? מה המטרה?

 

[A42]

למדתי כלכלה בשילוב עם תואר נוסף באחת מאוניברסיטאות המובילות, וכרגע עובד כאנליסט בחברת הייטק ציבורית מזה כשנתיים +-.
אין לי חשק לעבודה הזו באמת, ומצד שני גם זו לא שיש לי חשק מיוחד למשהו אחר, אז אני פשוט ממשיך כי בסך הכל בסדר.
אבל אני תוהה, איך למצוא את הדבר הזה שארגיש יותר מבסדר איתו, שבאמת תהיה לי מוטיבציה לעשות, ולא רק לצאת ידי חובה.

קודם כל נשמע שאתה בהתחלת הדרך המיקצועית שלך.
בדרכ האחריות והתפקידים במשרות כניסה הם לרוב עבודות שחורות ומשעממות
אם סביבת העבודה נחמדה יכול להיות באמת שבהמשך תמצא עניין בתפקיד יותר מתקדם או במקום עבודה אחר שתבוא עם ניסיון

אם לא אתה יכול לחפש בעיה (קשורה או לא קשורה לתחום שלך) ולנסות לפתור אותה (להקים סטארטאפ)
90 אחוז שזה לא יצליח אבל זה אחלה דרך ועניין ובהחלט משהו חיובי לעולם לנסות לפתור בעיה או לשפר תהליך שחשוב לליבך

דבר נוסף זה התנדבות. לי מאוד התאים פרויקט פוש. שזה לעשות שיעורים פרטיים לקבוצות תלמידי תיכון באיזה מקצוע שאתה רוצה בשעות שנוחות לך (אני לקחתי פיסיקה, אבל כך כלכלה מתמטיקה או כל דבר אחר שמעניין)
לרוב זה 2-6 שעות בשבוע כמה שמתאים לך
וזה בקלות ליד הבית / עבודה
הייתי פותח עם זה את היום וזה נתן לי אחלה אנרגיה להמשך (-:

 

[חיפאי]

אבל הוא צודק. הפורום מלא באנשים צעירים שלא באמת מבינים איך החיים עובדים. אותם אנשים צעירים מרוויחים מאד יפה, רווקים או נשואים בלי ובטוחים שהם פיצחו את הנוסחה. גם הסולידית היתה בטוחה בזה בזמנו כשהיא היתה בסטאטוס הזה. היו לה תובנות מאד נחרצות על החיים, ופתאום נולד לה ילד וחלק גדול מהתובנות האלה התהפכו, נעלמו והתרככו.
בסופו של דבר אנחנו נמלים על כדור אבן ענק, כשכל נמלה מנסה לשרוד ולחיות כמיטב יכולתה. ברגע שיש לך ילדים אתה הופך להיות מכונה שתעשה הכל למענם. משמעות החיים שלך הופכת למישנית ולא רלוונטית, הפרישה המוקדמת שתיכננת בגיל 26 נדחית למועד לא ידוע, וכל המשאבים שלך מופנים לילדים. זאת דרכו של עולם. לא סתם רבים מהסטארטאפיסטים מתגרשים (אין לי סטטיסטיקה אבל זה התחושה שלי), כי אלו אנשים שמרוכזים בחלום שלהם ומוכנים לוותר על המשפחה עבורו. יש משפחות שמוכנות לסבול את זה ולחכות, ויש כאלה שלא

ויש גם את איך שזה נראה באמצע שנות החמישים שלך - אחרי שנים ארוכות של התמסרות לילדים הם פתאום גדולים ואתה נעשה פנוי להסתכל שוב על עצמך ו"משמעות החיים" שזה בעצם לחזור לחלום. אם הפסקת לגמרי לשאול שאלות ולחלום ל 20 שנה קצת קשה לחזור לשם. אז כדאי לא לאבד חלומות ומשמעות גם בדרך.

גילוי נאות: לא הייטקיסט ולא כלכלן ולא עבדתי בקורפורייט כמעט אף פעם אז מה אני מבין מהחיים שלי. לא הייתי שורד שנה בתפקיד.

 

[isalidiq]

דבר נוסף זה התנדבות. לי מאוד התאים פרויקט פוש. שזה לעשות שיעורים פרטיים לקבוצות תלמידי תיכון באיזה מקצוע שאתה רוצה בשעות שנוחות לך (אני לקחתי פיסיקה, אבל כך כלכלה מתמטיקה או כל דבר אחר שמעניין)
לרוב זה 2-6 שעות בשבוע כמה שמתאים לך
וזה בקלות ליד הבית / עבודה
הייתי פותח עם זה את היום וזה נתן לי אחלה אנרגיה להמשך (-:

אתה חושב שהיה לך חוש לזה?
בסוף חינוך זו העבודה הכי קשה, במיוחד עם תלמידי תיכון. חושב שזה מבין הדברים המשמעותיים שאנשים משכילים-עובדים יכולים לתרום לחברה, לתת לנערים לראות איך זה נראה בעולם האמיתי