שלום, אני רוצה לפרוק.
בגיל 22 עשיתי פסיכומטרי, הוצאתי 650 ותכננתי ללמוד הנדסת חשמל או מחשבים באוניברסיטת בר אילן פשוט כי זה הרגיש לי כמו דבר חכם לעשות. רוצה לציין שלא היה לי רקע בתחום, לא למדתי מחשבים אף פעם ולא הרגשתי תשוקה לתחום, אבל הוא היה מספיק אטרקטיבי דאז. עשיתי מכינה ועצרתי אותה באמצע כי היה לי קצת קשה (בדיעבד זה לא כ"כ קשה בהשוואה לתואר שעשיתי והיום אני בחוסן מנטלי יותר גדול) ואם הייתי מקבל בה 85 הייתי מתקבל ללימודים. שבוע לפני המבחן פרשתי.
הסיבות שפרשתי היו גם קושי, אבל גם עוד 3 סיבות ששיגעו לי את המוח:
1. חוסר יציבות תעסוקתית בהייטק ואפליית גיל - ההייטק עד היום מאופיין בחוסר יציבות תעסוקתית באופן כללי ולפי האמונה שהייתה לי אז - ככל שהגיל שלך בהייטק עולה קשה לך יותר למצוא עבודה אלא אם כן אתה מנהל או טאלנט, במילים אחרות אם אתה בינוני את אווט.
2. תחרות הולכת וגוברת - להיכנס להייטק בלי רקע כמו במצבי דאז בלי שיצאתי מ8200 או 81 היה נראה לי כמו להתחיל מרתון עם יד אחת קשורה מאוחרי הגב וראיתי שהתחרות הולכת ונהיית נוראית יותר (מה שכן התברר כנכון) ולכן החלתי לוותר.
3. חוסר אהבה אמיתי לתחום - זו נראית לי כמו סיבה יחסית שולית משום שרוב מי שלומד היום מדמ"ח או הנדסה עושה זאת על סמך כסף ולא תשוקה.
בסופו של דבר בחרתי ללמוד משפטים וכלכלה באוניברסיטת תל אביב. סיימתי את התואר שהיה מאתגר (הרבה יותר מלהוציא 85 במכינה במתמטיקה) והגעתי להתמחות. מיותר לציין שהשכר נורא ורק לאחר שמקבלים את הרישיון הוא מתחיל להשתפר, לאט לאט, בהדרגה עד שלבסוף מגיעים לדרגת שותף או יועץ משפטי בכיר בחברה ואז לכל הדעות מרוויחים טוב.
הבעיה שלי היא שיש לי קושי מנטלי גדול מאוד לשמוע על אנשים בהייטק שמרוויחים הרבה. זה צובט לי בלב אולי בגלל שוויתרתי מראש בלי באמת לנסות את המכינה ובאופן כללי הם מצטיירים לי כאנשים יותר אינטליגנטיים ממני ומחבריי לתואר (לא בהכרח נכון לדעתי, אבל עדיין מרגיש ככה) כמו כן השקיעו ולמדו פחות ממני. כלומר אצטרך לעבוד עוד מספר שנים רב עד שאגיע לשכר שלהם.
מה שניחם אותי בכל התקופה הם 2 דברים: הראשון הוא שבגיל מסוים הם נפלטים החוצה אז הקריירה הזו לא באמת שווה, כלומר זה כמו שחקן בהוליווד - כשאתה צעיר את סופרסטאר אבל ככל שאתה מתבגר.. מציעים לך פחות ג'ובים ואולי יעידפו צעירים ממך - שוב אלא אם אתה סופרסטאר או מנהל כאמור מעלה. הדבר השני שהחזיק אותי הוא שלהייטק יש תקרת שכר של סביבות 40000 שקל ולעורכי דין אין תקרת שכר, שכן יש עורכי דין שמרוויחים המון המון כסף, סביב ה100000 שקל בחודש, כמו כן עורכי דין יכולים להגיע לדרגות בכירות בקלות יותר ממתכנתים גם בגלל כישורים אישיים וגם בגלל האופי של המסלול לשותפות במשרדים הגדולים.
היום נכנסתי לפורום במקרה וראיתי אשכול של מישהו בשם מאבריק (זה מטופ גאן??) והתחילו לספר שם שאין תקרת שכר בסיבות 40000 שקל אלא התקרה היא 60000 ולעיתים אף יותר ורבים ממגיבי הפורום בני 50 ולא דואגים כלל לפרנסתם. אז מה יצא? הלכתי ללמוד מקצוע שאמנם מעניין אותי, שהוא לכאורה יותר בטוח, עם פחות כסף, בהתבסס על זה שאפליה גילאית קיימת בהייטק ושיש להם תקרת שכר שאני אוכל לעבור אותה יום אחד כשאהיה שותף או עצמאי אגשר על הפער וזה פשוט אוכלללל אותי!!
נוסף על כל זה, אין לי זוגיות ואני ממש רוצה זוגיות (הייתי לי אחת לפני מספר שנים שהסתיימה בשברון לב). הרבה בנות איכותיות שאני מתרועע איתן מספרות לי שהן בזוגיות וכמעט כל בני זוגם הם מהנדסי חשמל או תוכנה - מה שגורם לי להרגיש שאין לי סיכוי עם בנות ברמה שלהן כי אני לא מהנדס אלא עורך דין. לדעתי זה בראש שלי כי יש לי קולגות עורכי דין שבזוגיות מדהימה עם בנות איכותיות, אבל עדיין מרגיש לי שהם לוקחים את כל הבנות הטובות ואני נשאר עם הבררה. אולי יש לזה גם הסבר סטטיסטי – מבין כל קבוצת האיכותיים, אלה שלמדו מדמח או חשמל הם הכי רבים, כלומר יש יותר אנשים שלומדים מדמח או הנדסה מאנשים שלומדים משפטים/ רפואה / ראיית חשבון/ סטטיסטיקה ועוד.
מה עליי לעשות? האם עליי לעזוב את המקצוע שלי וללמוד הנדסה לפי דעתכם? האם עשיתי טעות אי שם בגיל 22? אני רוצה לציין שיש לי יכולות ריאליות לאור התואר בכלכלה (לא פנומנליות, אבל לא נופלות מבוגרי מכללות).
תודה, אשמח לתגובה כנה בנושא תוך התייחסות לכל הנושאים שהועלו, לרבות: מסלול הקריירה, קבלת החלטות וזוגיות.
בגיל 22 עשיתי פסיכומטרי, הוצאתי 650 ותכננתי ללמוד הנדסת חשמל או מחשבים באוניברסיטת בר אילן פשוט כי זה הרגיש לי כמו דבר חכם לעשות. רוצה לציין שלא היה לי רקע בתחום, לא למדתי מחשבים אף פעם ולא הרגשתי תשוקה לתחום, אבל הוא היה מספיק אטרקטיבי דאז. עשיתי מכינה ועצרתי אותה באמצע כי היה לי קצת קשה (בדיעבד זה לא כ"כ קשה בהשוואה לתואר שעשיתי והיום אני בחוסן מנטלי יותר גדול) ואם הייתי מקבל בה 85 הייתי מתקבל ללימודים. שבוע לפני המבחן פרשתי.
הסיבות שפרשתי היו גם קושי, אבל גם עוד 3 סיבות ששיגעו לי את המוח:
1. חוסר יציבות תעסוקתית בהייטק ואפליית גיל - ההייטק עד היום מאופיין בחוסר יציבות תעסוקתית באופן כללי ולפי האמונה שהייתה לי אז - ככל שהגיל שלך בהייטק עולה קשה לך יותר למצוא עבודה אלא אם כן אתה מנהל או טאלנט, במילים אחרות אם אתה בינוני את אווט.
2. תחרות הולכת וגוברת - להיכנס להייטק בלי רקע כמו במצבי דאז בלי שיצאתי מ8200 או 81 היה נראה לי כמו להתחיל מרתון עם יד אחת קשורה מאוחרי הגב וראיתי שהתחרות הולכת ונהיית נוראית יותר (מה שכן התברר כנכון) ולכן החלתי לוותר.
3. חוסר אהבה אמיתי לתחום - זו נראית לי כמו סיבה יחסית שולית משום שרוב מי שלומד היום מדמ"ח או הנדסה עושה זאת על סמך כסף ולא תשוקה.
בסופו של דבר בחרתי ללמוד משפטים וכלכלה באוניברסיטת תל אביב. סיימתי את התואר שהיה מאתגר (הרבה יותר מלהוציא 85 במכינה במתמטיקה) והגעתי להתמחות. מיותר לציין שהשכר נורא ורק לאחר שמקבלים את הרישיון הוא מתחיל להשתפר, לאט לאט, בהדרגה עד שלבסוף מגיעים לדרגת שותף או יועץ משפטי בכיר בחברה ואז לכל הדעות מרוויחים טוב.
הבעיה שלי היא שיש לי קושי מנטלי גדול מאוד לשמוע על אנשים בהייטק שמרוויחים הרבה. זה צובט לי בלב אולי בגלל שוויתרתי מראש בלי באמת לנסות את המכינה ובאופן כללי הם מצטיירים לי כאנשים יותר אינטליגנטיים ממני ומחבריי לתואר (לא בהכרח נכון לדעתי, אבל עדיין מרגיש ככה) כמו כן השקיעו ולמדו פחות ממני. כלומר אצטרך לעבוד עוד מספר שנים רב עד שאגיע לשכר שלהם.
מה שניחם אותי בכל התקופה הם 2 דברים: הראשון הוא שבגיל מסוים הם נפלטים החוצה אז הקריירה הזו לא באמת שווה, כלומר זה כמו שחקן בהוליווד - כשאתה צעיר את סופרסטאר אבל ככל שאתה מתבגר.. מציעים לך פחות ג'ובים ואולי יעידפו צעירים ממך - שוב אלא אם אתה סופרסטאר או מנהל כאמור מעלה. הדבר השני שהחזיק אותי הוא שלהייטק יש תקרת שכר של סביבות 40000 שקל ולעורכי דין אין תקרת שכר, שכן יש עורכי דין שמרוויחים המון המון כסף, סביב ה100000 שקל בחודש, כמו כן עורכי דין יכולים להגיע לדרגות בכירות בקלות יותר ממתכנתים גם בגלל כישורים אישיים וגם בגלל האופי של המסלול לשותפות במשרדים הגדולים.
היום נכנסתי לפורום במקרה וראיתי אשכול של מישהו בשם מאבריק (זה מטופ גאן??) והתחילו לספר שם שאין תקרת שכר בסיבות 40000 שקל אלא התקרה היא 60000 ולעיתים אף יותר ורבים ממגיבי הפורום בני 50 ולא דואגים כלל לפרנסתם. אז מה יצא? הלכתי ללמוד מקצוע שאמנם מעניין אותי, שהוא לכאורה יותר בטוח, עם פחות כסף, בהתבסס על זה שאפליה גילאית קיימת בהייטק ושיש להם תקרת שכר שאני אוכל לעבור אותה יום אחד כשאהיה שותף או עצמאי אגשר על הפער וזה פשוט אוכלללל אותי!!
נוסף על כל זה, אין לי זוגיות ואני ממש רוצה זוגיות (הייתי לי אחת לפני מספר שנים שהסתיימה בשברון לב). הרבה בנות איכותיות שאני מתרועע איתן מספרות לי שהן בזוגיות וכמעט כל בני זוגם הם מהנדסי חשמל או תוכנה - מה שגורם לי להרגיש שאין לי סיכוי עם בנות ברמה שלהן כי אני לא מהנדס אלא עורך דין. לדעתי זה בראש שלי כי יש לי קולגות עורכי דין שבזוגיות מדהימה עם בנות איכותיות, אבל עדיין מרגיש לי שהם לוקחים את כל הבנות הטובות ואני נשאר עם הבררה. אולי יש לזה גם הסבר סטטיסטי – מבין כל קבוצת האיכותיים, אלה שלמדו מדמח או חשמל הם הכי רבים, כלומר יש יותר אנשים שלומדים מדמח או הנדסה מאנשים שלומדים משפטים/ רפואה / ראיית חשבון/ סטטיסטיקה ועוד.
מה עליי לעשות? האם עליי לעזוב את המקצוע שלי וללמוד הנדסה לפי דעתכם? האם עשיתי טעות אי שם בגיל 22? אני רוצה לציין שיש לי יכולות ריאליות לאור התואר בכלכלה (לא פנומנליות, אבל לא נופלות מבוגרי מכללות).
תודה, אשמח לתגובה כנה בנושא תוך התייחסות לכל הנושאים שהועלו, לרבות: מסלול הקריירה, קבלת החלטות וזוגיות.
