עצם זה שאנחנו לא עושים עוד מאותו דבר במשך כל חיינו -יכול להעיד על בחירות במובן שאנחנו לא על אוטומט.
דווקא רוב האנשים רוב הזמן כן חיים על אוטומט. גם בלי להתייחס לבחירה חופשית באופן פילוסופי, רובנו כן חיים על אוטומט, או במילים אחרות ״בשגרה״. עושים את אותה רוטינה כל יום, מגיבים למאורעות הקטנים שאנחנו נתקלים בהם באותו אופן. חצי (או רוב?) תחום הפסיכולוגיה ההתנהגותית סובב סביב התגובות הצפויות מאד שלנו לסיטואציות ידועות מראש, וזה עוד ברמה של מכנה משותף של כל האנשים, שלא לדבר על אדם ספציפי (שוודאי עוד יותר חי בשגרה שלו).
נקודה למחשבה - המכוניות של טסלה בגרסת 9 של full self driving שתצא בקרוב דה-פקטו נוסעות לבד. לראות את זה זה מחזה מדהים, זה הסיפור וחזון של AI שהבטיחו לנו כל כך הרבה זמן, והנה הוא מתגלם כפיטצ׳ר קפיטליסטי במחיר המוזל של 9,999$. המכונית, מזהה אנשים, מכוניות, שלטים, נתיבים, אופניים, שקיות מעופפות, רמזורים ומה לא,
ומחליטה מה הפעולה שהיא צריכה לעשות 60 פעמים בשניה. מי מאיתנו לא חווה את החוויה של ״לנהוג על אוטומט״, שאתה מגיע לא למקום שהתכוונת בכלל להגיע אליו ואתה פתאום ״מתעורר״ ומבין שנהגת בלי לחשוב, אבל כל הדרך עיבדנו קלט וקיבלנו
החלטות, בדיוק כמו המכונית האוטונומית. באותו אופן גם בחיים שלנו, עצם זה שאנחנו מעבדים קלט ומקבלים החלטות, לא הופך אתנו לסוכנים חופשיים של ״הייקום״, אנחנו מחשבים ביולוגיים ותו לא. כאשר הבינה המלאכותית תגיע לרמה של אינטליגנציה אנושית (ללא ספק בעתיד המאד קרוב), כל שבריר של אמונה ביחודיות שלנו ירוסק ויתחלף בהבנה שאנחנו רק גרסאות יותר מוגבלות של ״אינטלקט טהור״ שרץ על הכפלת מטריצות בסדרי גודל בלתי ניתנים לתיאור.
נ.ב. - היעדר בחירה חופשית לא קשור ב״דטרמיניזם״. ״אלוהים לא מטיל קוביות״ היו מילותיו של איינשטיין שנרתע מהמחשבה שייסוד המציאות, הפיזיקה, היא אי-וודאות, אקראיות. אבל מאז כבר הובן מעבר לכל צל של ספק שהמציאות שלנו מבוססת על אי-וודאות ברמה האטומית. העולם הוא לא דטרמיניסטי, אפשר להגיד שהוא פועל לפי חוקים, אבל החוקים הללו כוללים אלמנט של אקראיות בכל אטום. במובן הזה, הפעולות שלנו וההחלטות שלנו (שהם סך הכל פעולות כמו נשימה או גידור אף) אינן דטרמיניסטיות במובן המתמטי הטהור, אבל זה לא הופך אותן ולו בקצת לכאלו שנובעות מבחירה חופשית, לא יותר משאטומים של מימן בוחרים להתמזג להליום בליבת השמש.
