אני לא ממש מבין את העמדה שמציגה את הדיבידנד כקדוש
בואו נדמיין מצב שיש לי תוכנית חיסכון עם 100 ש"ח, שבחרתי לא לנגוע בה (למרות שהיא נזילה בכל רגע) אלא לשמור אותה לשנה בצד
אחרי שנה, נניח שיש לי בתוכנית החיסכון 110 ש"ח, כלומר התוכנית הניבה לי 10 ש"ח רווחים
עכשיו אני יכול לבחור אם למשוך 10 ש"ח (="דיבידנד"), למשוך את כל החיסכון (=למכור את החברה/לפרק את החברה/למכור את המניה במימד של המשקיע הפרטי) או להמשיך לעוד שנה
חברות צמיחה עם צמיחה נאה בוחרות באופציה השלישית שוב ושוב ושוב, כך ש"תוכנית החיסכון" שלי הייתה תופחת משנה לשנה
נכון שלא הייתי ממש אותה ו"מרגיש את הכסף בידיים", אבל אם יש לי X דולרים שאני יכול למשוך בכל רגע ואני בוחר שלא כדי שיניבו לי עוד כסף - זה עדיין אומר שיש לי X דולרים שאני יכול למשוך בכל רגע לו ארצה, וברור שיש לו שווי - ממש כמו שלכסף שנמצא מאחורי מנעול בכספת יש שווי
אגב, אם חברת הצמיחה שלנו תגיעה למיצוי, היא יכולה להתחיל לחלק דיבידנד גבוה ולהפוך לחברת ערך