פרישה מעשית

[Yevgeny]

@פספרטו לא נמצא בפורום הרבה בימינו, אבל עברתי במקרה ואצרף את שני הסנט שלי, עם הפניות למה שכתבתי בנושא בעבר.

בפרישה אי שם מ-2018. לפני הפרישה, היו לי אקסלי מעקב של כל ההוצאות כמה שנים טובות אחורה, והערכה של תקציב מחיה. כשפרשתי הוא היה פחות מ-3.5% אם אני זוכר נכון (וגם התקציב עצמו כלל בפועל ספיירים מסוימים שאפשר לצמצם במידת הצורך). בפועל בימינו אני פשוט מושך סכום פעמיים בשנה שיכסה את ההוצאות שלי ואני כבר בכלל לא עוקב אחרי ההוצאות אחרי שראיתי שהתיק המשיך לצמוח עם השנים.

התכנון שלי, ליחיד, הוא כנראה פשוט יותר משלך - אבל זה כנראה החלק החשוב יותר בעיני. להבין מה הציפיות שלך מבחינת אורח חיים/הוצאות בעתיד, עבורך ובני משפחתך, מה הכרחי, ומה הספיירים/nice to have. כמה שהחלק ה"הכרחי" בתקציב גדול/נוקשה יותר - יש פחות גמישות/סיבולת סיכון, וזה מחייב יותר הון בנקודת ההתחלה.

לגבי ההיבט הטכני/פיננסי של תכנון הפרישה - בזמנו כשניסיתי להבין לעצמי מה אחוזי המשיכה הבטוחים עבורי (מחקר הטריניטי הוא קצת "כלל אצבע גס" מדי לטעמי), ומה שיטת משיכת הכספים העדיפה בפרישה נעזרתי בספר עדכני ואנליטי הרבה יותר שעשה הרבה סימולציות שונות (של אחוזי משיכה שונים, שיטות משיכה ואיזון שונות) ועזר לי לגבש את ההתנהלות שלי. כתבתי על זה בפורום כאן (עם עוד לינקים לפוסטים קודמים בנושא) וכאן.

בפועל, הסיכון הפיננסי העיקרי בפרישה הוא רצף תשואות - הסיכון שיהיו נפילות בשווי התיק בתחילת הדרך תוך כדי שאתה נאלץ למשוך ממנו כדי לממן את הוצאות המחיה. עברו כבר לא מעט שנים, ובפועל (במיוחד שלוקחים הרבה ספיירים ברגע הפרישה) התיק בפועל צמח משמעותית מעבר לנקודת ההתחלה.

 

[Johnson]

@פספרטו לא נמצא בפורום הרבה בימינו, אבל עברתי במקרה ואצרף את שני הסנט שלי, עם הפניות למה שכתבתי בנושא בעבר.

בפרישה אי שם מ-2018. לפני הפרישה, היו לי אקסלי מעקב של כל ההוצאות כמה שנים טובות אחורה, והערכה של תקציב מחיה. כשפרשתי הוא היה פחות מ-3.5% אם אני זוכר נכון (וגם התקציב עצמו כלל בפועל ספיירים מסוימים שאפשר לצמצם במידת הצורך). בפועל בימינו אני פשוט מושך סכום פעמיים בשנה שיכסה את ההוצאות שלי ואני כבר בכלל לא עוקב אחרי ההוצאות אחרי שראיתי שהתיק המשיך לצמוח עם השנים.

התכנון שלי, ליחיד, הוא כנראה פשוט יותר משלך - אבל זה כנראה החלק החשוב יותר בעיני. להבין מה הציפיות שלך מבחינת אורח חיים/הוצאות בעתיד, עבורך ובני משפחתך, מה הכרחי, ומה הספיירים/nice to have. כמה שהחלק ה"הכרחי" בתקציב גדול/נוקשה יותר - יש פחות גמישות/סיבולת סיכון, וזה מחייב יותר הון בנקודת ההתחלה.

לגבי ההיבט הטכני/פיננסי של תכנון הפרישה - בזמנו כשניסיתי להבין לעצמי מה אחוזי המשיכה הבטוחים עבורי (מחקר הטריניטי הוא קצת "כלל אצבע גס" מדי לטעמי), ומה שיטת משיכת הכספים העדיפה בפרישה נעזרתי בספר עדכני ואנליטי הרבה יותר שעשה הרבה סימולציות שונות (של אחוזי משיכה שונים, שיטות משיכה ואיזון שונות) ועזר לי לגבש את ההתנהלות שלי. כתבתי על זה בפורום כאן (עם עוד לינקים לפוסטים קודמים בנושא) וכאן.

בפועל, הסיכון הפיננסי העיקרי בפרישה הוא רצף תשואות - הסיכון שיהיו נפילות בשווי התיק בתחילת הדרך תוך כדי שאתה נאלץ למשוך ממנו כדי לממן את הוצאות המחיה. עברו כבר לא מעט שנים, ובפועל (במיוחד שלוקחים הרבה ספיירים ברגע הפרישה) התיק בפועל צמח משמעותית מעבר לנקודת ההתחלה.

או וואו יבגני! הפוסטים וההסברים הסופר נהירים שלך חסרים פה, תחזור!

 

[gogo girl]

מהפורשים עצמם אשמח לשמוע על אנשי המקצוע שהתיעצו איתם על מנת לבנות את האסטרטגיה הפיננסית שמאפשרת להם לישון בשקט בלילה

התייעצתי עם כל המומחים הגדולים בעולם, הן החיים והן בהיסטוריה,
כולם סיכמו את כל התורה בפשטות:

התזרים החודשי שלי הוא X,
לכן אני חי ברמת חיים של X-10%.

מעבר לזה, בטווח של 50 שנה אל תשכח לשקלל את כל מה שאין לך יכולת לשקלל היום...
מאהבת, גירושין, עוד שני ילדים, מעבר לאלסקה להגשים חלום כדייג, פרישה ליער לשנה לכתיבת ספר על איכויות שינה בתרבויות שונות, סרטן, סתם מחלה מקצרת חיים שאינה סרטן, מלחמה לא צפויה, מלחמה צפויה, נפילה של שוק ההון סטייל 1929 או 2008, קוביד 2.0 עם חילוט של כספי חסכונות למימון מסכות... וכו וכו וכו.

אין בטחון מלבד האמונה שיש שפע בעולם, והסתפקות במועט מובילה לחיים שמחים ושלמים.
כסף בא וכסף הולך ולתכריכים אין כיסים.

האסטרטגיה הפיננסית המובילה בהיסטוריה היא:

איזהו עשיר השמח בחלקו.

 

[בת העמק]

התזרים החודשי שלי הוא X,
לכן אני חי ברמת חיים של X-10%.

ההפרש נמוך מדי לדעתי, לפחות לאלה שרוצים פרישה מוקדמת.
לפנסיה מופרשים בערך 20% מהברוטו בשביל לכסות 20-30 שנות פרישה, אז בשביל לצאת לפרישה מוקדמת צריך עוד 30-40 אחוז מהנטו.
תלוי בגיל וסכום הפרישה הרצוי, הנטו, ירושות מפתיעות וכו'. ותלוי גם במזל בנוגע לתשואות, כי טווח הזמן להשקעה קצר בהרבה מטווח הזמן של הפנסיה.

האסטרטגיה הפיננסית המובילה בהיסטוריה היא:

איזהו עשיר השמח בחלקו.

זאת לא אסטרטגיה פיננסית אלא נפשית. אם אתה שמח בחלקך, יש אפשרות שהשמחה תתורגם לניצול כל הנטו לצרכי וחשקי ההווה.
לפני 35 שנה, בטיול הגדול שלנו להודו טרום הנישואין והילדים, ראינו הודים עניים ושלווים והפנמנו את זה חלקית, כי ברור שהם לא יכולים לחסוך אלא רק להשתמש במה שנפל לידיהם באותו יום (ואם אין - ללכת לישון רעבים) אבל עדיין היו חייכנים.

 

[gogo girl]

ההפרש נמוך מדי לדעתי, לפחות לאלה שרוצים פרישה מוקדמת

הכוונה היתה לאחר הפרישה.
מה התזרים שיש לי, מזה אני חיה.

זאת לא אסטרטגיה פיננסית אלא נפשית.

בסוף זה תמיד נגמר בפסיכולוגיה והנפש,
מה שמספיק לאחד, לא מספיק לאחר,
מה שמשמח אחת, לא משמח אחרת.

עשיר הוא מי שיש לו יותר ממה שהוא צריך.
עני הוא מי שחי בחוסר.
המספרים לא משנים.

ברגע שהבנתי שאני בשפע, שכל ה"נייס טו האב" זה טריק של סוחרים ממולחים לייצר אצלי בהתחלה תחושה של חוסר, ואז למכור לי משהו שכביכול ימלא את החוסר, פרשתי.

אם יש מספיק בריאות להגיע לים לראות שקיעה, מספיק כסף לסנדוויץ עם גבינה, זיתים ופרוסת עגבניה, ובן/בת זוג לשתף ולחלוק את החוויה, יש עושר.
כל השאר זה סיפורים של מוכרי מוצרים ממלאי סיפוק רגעי (נעליים יקרות, אוטו חדש, טלפון מתקדם, עוד סופ"ש יקר לשומקום, שעון שמראה את השעה ב 1000 ש"ח ליום...וכו וכו)

רב האנשים מפחדים. נקודה.
מפחדים לשאול, מה באמת מספק אותי,
מה באמת ממלא את היום,
מה משמח, עם מי אני רוצה לבלות את ימי,
כמה זמן אני באמת רוצה להיות עם ילדי...
מעדיפים לטבוע בשלל משימות לא חשובות אל יעדים לא חשובים שמערפלים את היופי מסביב בתקווה שיום אחד, כשהגוף יהיה זקן והילדים כבר עזבו, יהיה מספיק ממון בכיס לחיות...
ואז אין עם מי לחלוק, או סרטן, או הגב, או סתם בדידות ועייפות.

אם מסתובבים קצת בעולם, פוגשים המון, המון אנשים שפשוט ירדו מהגלגל, וחיים בשקט ושלווה יופי ואהבה.
לא כולם יכולים. זה דורש השלמה עם מי שאת.

 

[בת העמק]

אם יש מספיק בריאות להגיע לים לראות שקיעה, מספיק כסף לסנדוויץ עם גבינה, זיתים ופרוסת עגבניה, ובן/בת זוג לשתף ולחלוק את החוויה, יש עושר.

זה בהחלט עושר נפשי, אני לגמרי איתך בעניין הזה.
אבל אם רוצים איכות חיים סבירה עד לסיום חיינו - צריך לדאוג למזון מגוון דיו (ועדיף כמובן מקומי ועונתי), לאיבחוני בריאות תקופתיים (שיכולים להוביל לתרופות וניתוחים), ניידות מיטבית, נגישות טובה בדירה ומחוץ לה ועוד דברים שעולים כסף. כותבת לך את זה מהעתיד שלך בגיל 60+

 

[gogo girl]

אבל אם רוצים איכות חיים סבירה עד לסיום חיינו

האזורים הכחולים, סידרה בנטפליקס (נו שויין) על אזורים בהם ישנו ריכוז גבוה של אנשים החיים מעל גיל 100.
המתכון לחיים ארוכים:

תנועה טבעית: שילוב תנועה ביומיום (הליכה, גינון, מדרגות) במקום אימונים מפרכים בחדר כושר.

תזונה מהצומח ומידתיות: תפריט שמבוסס בעיקרו על קטניות וירקות, אכילה עד ל-80% שובע (לא להתפוצץ), ושתיית יין מתונה עם חברים.

תחושת מטרה ורוגע: ידיעת ה"למה" שלך בחיים (איקיגאי) וקיומם של טקסים יומיים להפחתת לחצים (כמו שנ"צ או תפילה).

קהילה ומשפחה במרכז: קשרים חברתיים חזקים לכל החיים, דאגה להורים מבוגרים, ושייכות לקהילה תומכת.


שום דבר שעולה מיליונים ופנסיות של עובדי מסך ...

חמשת "האזורים הכחולים" המקוריים שמוצגים בסדרה הם:

אוקינאווה, יפן: אי שבו חיות הנשים בעלות תוחלת החיים הארוכה בעולם.

סרדיניה, איטליה: אזור הררי (במיוחד מחוז אוליאסטרה) שבו נמצא הריכוז הגבוה ביותר של גברים שחוצים את גיל 100.

חצי האי ניקויה, קוסטה ריקה: קהילה מבודדת יחסית עם שיעור תמותת גיל העמידה הנמוך בעולם.

איקריה, יוון: אי מהים האגאי שתושביו כמעט ולא סובלים מדמנציה או מחלות כרוניות.

לומה לינדה, קליפורניה (ארה"ב): קהילה של בני הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי, שחיים בממוצע כ-10 שנים יותר משאר האמריקאים הודות לאורח חיים צמחוני ודתי.

אני אנחש שלאף אחד שם אין קרנות השתלמות, אופציות, תן ביס ושאר פתיונות להחזיק את האנשים מתחת לניאון עד גיל 65

 

[בת העמק]

שום דבר שעולה מיליונים ופנסיות של עובדי מסך

אין לי ויכוח איתך על זה, אני גם דוגלת בחיי פשטות, הליכה, עבודה פיזית מתונה, קשרי חברה ותזונה ביתית טובה.
אין לי שום עניין עם תודעת שפע וכל הממבו ג'מבו הזה, אבל יש חשיבות לדאוג לעתיד ולא לחיות כמו צרצר ולקוות שתבוא נמלה לעזרתך בחורף.
אגב, לא בטוח עד כמה תושבי האזורים הכחולים חיים בבריאות מיטבית, הם פשוט ממשיכים לחיות בשלווה וקשיחות גם כשיש כאבים כרוניים לדעתי. ראיתי את זה גם על הוריי, סבי וסבתי שחיו בישראל ונפטרו בגילאים מאוחרים (הרבה מעל תוחלת החיים של אז וגם של היום).

 

[YPV]

האזורים הכחולים, סידרה בנטפליקס (נו שויין) על אזורים בהם ישנו ריכוז גבוה של אנשים החיים מעל גיל 100.
המתכון לחיים ארוכים:

אני אנחש שלאף אחד שם אין קרנות השתלמות, אופציות, תן ביס ושאר פתיונות להחזיק את האנשים מתחת לניאון עד גיל 65

אני איתך לגמרי לגבי השורה התחתונה. ללא ספק לאמץ תנועה טבעית, תזונה מאוזנת, משפחה, קהילה והפחתת סטרס אלו המלצות מעולות לחיים בריאים, בלי קשר לשום טרנד.

אבל האירוניה הגדולה היא שדווקא המותג "האזורים הכחולים" (וכן, זה קודם כל מותג מסחרי) מייצג בדיוק את ההפך ממה שאת מתארת. הוא מייצג שיווק מתוחכם שעושה מיליונים על הגב של פנטזיית אריכות הימים. מושג "Blue Zones" הוא סימן מסחרי רשום. כיום מדובר בחברה מסחרית לכל דבר שגובה סכומי עתק מערים ומדינות תמורת "ייעוץ" ו"הסמכה" כאיזור כחול. יש פה אינטרס כלכלי אדיר לייצר נרטיב קסום ומסתורי.

יש גם מחקרים שונים שהראו שבאזורים רבים שסומנו כ"אזורים כחולים", הריכוז הגבוה של בני ה-100 ומעלה מתואם באופן מובהק עם... עוני קיצוני, היעדר רישום לידות מסודר והונאות פנסיה.

 

[סולידי]

אני אנחש שלאף אחד שם אין קרנות השתלמות, אופציות, תן ביס ושאר פתיונות להחזיק את האנשים מתחת לניאון עד גיל 65

לא יודע מה זה אזורים כחולים, אבל בסופו של דבר אתה מתיחס לתוחלת חיים. ואם תוחלת החיים היא נניח 85 במדינה מסוימת ויש שם הרבה אנשים שמגיעים לגיל 100 אז צריכים להיות שם הרבה אנשים שנפטרים לפני גיל 85 כדי להתכנס לממוצע.

יש מתאם גבוה בין אריכות חיים בבריאות טובה, שזה המדד שקיבל כאן התיחסות, לבין מצב כלכלי במדינה.

 

[gogo girl]

זוג+3 בתהליכי פרישה מוקדמת (10-15 שנים לפני גיל הפנסיה). צברנו מספיק כדי שנוכל לפרוש. השאלה איך מייצרים תוכנית פיננסית ל-50 שנה שתאפשר לנו לשון בשקט

חזרה להתחלה ברשותכם,
הפוסט הראשון דיבר על "צברנו מספיק"
וגם התייחס ל "גיל הפנסיה", מושג שהמציאו סוחרי העבדים ליום בו הם מסכימים לשחרר לחופשי בקצבה, עבור 40 השנים של קציר ודמע.

כל מה שניסיתי להדגים הוא כי הפרישה, החופש, הורדת ההילוך (אף אחת לא יושבת כל היום בבריכה ושותה מרגריטות, זה משעמם רצח) או איך שלא נרצה לקרוא לזה, אפשריים בשלב מוקדם של החיים, אם מבינים מה סדר העדיפויות.
אנחנו באופן אישי, ויתרנו על עוד הכפלה של הכפלת ההון, אבל "קנינו" סיפורים וחוויות אחת עם השני ועם הילדים שאין להם תחליף.

 

[בת העמק]

דווקא המותג "האזורים הכחולים" (וכן, זה קודם כל מותג מסחרי) מייצג בדיוק את ההפך ממה שאת מתארת. הוא מייצג שיווק מתוחכם שעושה מיליונים על הגב של פנטזיית אריכות הימים.

אולי כך זה היום אבל המושג נכתב ע"י החוקרים הראשונים בתחום שחקרו את סרדיניה לפני כמעט 25 שנים.
הוסיפו עוד אזורים במהלך השנים, אבל התוצאות לא נשארות מהודקות ויש הרבה ביקורת, שהעיקרית בעיניי היא רישומים לוקים בתאריכי לידה של פעם.
אני יודעת שבקיבוצי ומושבי העמק הוותיקים יש הרבה מבוגרים בני 85-95, בקיבוץ שלי זה היה נפוץ כבר לפני עשרים-שלושים שנה.

 

[gogo girl]

אין לי שום עניין עם תודעת שפע וכל הממבו ג'מבו הזה, אבל יש חשיבות לדאוג לעתיד ולא לחיות כמו צרצר ולקוות שתבוא נמלה לעזרתך בחורף

חד משמעית.
הדיון הוא, מתי הדאגה לעתיד הופכת להיות כל החיים עצמם, בלי להגיע אל העתיד הזה לעולם

 

[בת העמק]

חד משמעית.
הדיון הוא, מתי הדאגה לעתיד הופכת להיות כל החיים עצמם, בלי להגיע אל העתיד הזה לעולם

לא נתקלתי באנשים, באופן פיזי או בפורום הזה, שמונעים מעצמם הנאה בהווה בגלל העתיד.
אני מסכימה שכנראה רוב אלה שחולמים על פרישה מוקדמת סובלים בעבודה שלהם (שחיקה, חוסר התאמה, חוסר משמעות, חוסר איזון, חברה לא נעימה).

 

[גרביל מרוץ]

המתכון לחיים ארוכים:

והנה המתכון של המשפחה שלי לחיים ארוכים: לשרוד בכל מחיר. דור הסבים שלי עבר פוגרומים, מגפות, מלחמות עולם, התאלמנות, מלחמת העצמאות, שכול, צנע, עוד מלחמות, ריבים במשפחה, ניתוחים לא מוצלחים, עצבים, ותוך כדי היו מאד עסוקים בלעשות כסף, לאבד אותו, ולעשן. ואף על פי כן כמה מהם עברו את גיל 90. עקשנים הפולנים האלה, מה זה עקשנים.

 

[אריקו]

שמונעים מעצמם הנאה בהווה בגלל העתיד

איך זה מסתדר? הרי מי שדואג לעתיד אמור לחסוך ולהתנהל בתבונה כל הזמן בגלל כל החששות מה יהא בעתיד'...
זה עצמו פחות הנאה!

 

[בת העמק]

איך זה מסתדר? הרי מי שדואג לעתיד אמור לחסוך ולהתנהל בתבונה כל הזמן בגלל כל החששות מה יהא בעתיד'...
זה עצמו פחות הנאה!

אי אפשר להנות בהווה מ-70% מההכנסות נטו?
ולא דיברתי על מיקסום הנאות (במיוחד לא אלו שעולות כסף) כי אין לזה גבול, דיברתי על היכולת להנות בהווה.
אני חוסכת כסף לעתיד ומתנהלת בתבונה, למה זה אמור לגרום לי לסבול בהווה? אני שמחה בבני ביתי, במקום מגוריי, בחבריי, בטיולים בטבע וגם מקצה סכום כלשהו לבילויים ואני לא חיה בחששות לעתיד כי אני מטפלת בזה כבר היום.

 

[Homer]

דור הסבים שלי עבר פוגרומים, מגפות, מלחמות עולם, התאלמנות, מלחמת העצמאות, שכול, צנע, עוד מלחמות, ריבים במשפחה, ניתוחים לא מוצלחים, עצבים, ותוך כדי היו מאד עסוקים בלעשות כסף, לאבד אותו, ולעשן.

גם דור הסבים שלי עבר אותו דבר, הבדיחה במשפחה שלי הייתה שסבתא שלי עברה כל כך הרבה קשיים בחיים שלה, שזיקנה זה הדבר האחרון שיהרוג אותה.

 

[קפיצת הדרך]

וגם התייחס ל "גיל הפנסיה", מושג שהמציאו סוחרי העבדים ליום בו הם מסכימים לשחרר לחופשי בקצבה, עבור 40 השנים של קציר ודמע.

טוב, זו קצת דמגוגיה, לא?
כי ברור לך שהם התכוונו שיש להם שני סוגי חסכונות. חיסכון אחד שאפשר לקבל עליו הטבות מס רק החל מגיל 60 (אחרת משיכה שלו תגרור תשלומי מס משמעותיים) וחיסכון שני שהוא זמין מיידית, ומאפשר להם לגשר על הפער עד להתחלת השימוש בחיסכון הראשון.

הדיון הוא, מתי הדאגה לעתיד הופכת להיות כל החיים עצמם, בלי להגיע אל העתיד הזה לעולם

מסכימה בהחלט שחשוב לבדוק שלא נמצאים במקום הזה...
ולכן כמעט בכל שרשורי הפרישה כאן, שאני לפחות משתתפת בהם, אני מנסה לקרוא בין השורות עד כמה הם באמת ״רוצים לפרוש״.
עד כמה הם מונעים מחוסר היכולת שלהם להינות מהכאן ועכשיו, ומצפים לאיזה עתיד נפלא וורוד ״אחרי ש״…

העובדה שדנים בעצמאות כלכלית (שפה בפורום מתורגמת לשלב שבו ״אפשר לפרוש״) היא לאו דווקא בגלל שלא סובלים את העבודה.
אצלנו זה היה אפילו הפוך. ההבנה שאנחנו עצמאים כלכלית רק חידדה לנו כמה אנחנו כן רוצים להמשיך לעבוד.
אני מסכימה שזה גם עזר לחדד מה חשוב לנו בחיים - בהווה. ולחזק עוד יותר את החלק הזה.

איזהו עשיר השמח בחלקו.

לגמרי.
בהסתכלות אחורה, בכל שלב בחיי, כשהייתי חושבת/או היו שואלים ״לאיזה גיל תרצי לחזור״, התשובה שלי עם עצמי הייתה - לגיל שלי עכשיו. ולא הצלחתי להבין איך כל גיל/שלב בחיים נהיה יותר טוב מקודמו. מניחה שזה ההגדרה של ״שמח בחלקו״ ...
(אגב, זה נכון גם לסיטואציות קשות ממש. איכשהו אני תמיד מצליחה להסתכל על חצי הכוס המלאה)

אבל לתחושתי חלק משמעותי מצורת ההסתכלות הזו היא אופי. אני מאוד אשמח לגלות שזה גם משהו נרכש…

 

[Homer]

הייתי חושבת/או היו שואלים ״לאיזה גיל תרצי לחזור

לשנים שהייתי סטודנט רווק