זה מאד סובייקטיבי כידוע. גם מבחינת צרכים וחשקים, גם מבחינת הבריאות, וגם מבחינת היחס האישי למחלות ומוות.
מהקשישים שאני הכרתי ומכירה - יש ירידה גדולה בחשקים (בילויים, חו"ל) כשהמצב הבריאותי או הנפשי מתדרדר. לחלקם זה קורה רק אחרי גיל 80 אבל יש כאלה שזה מתחיל אצלם בגיל צעיר יותר.
אני פחות יודעת לגבי ביטוחי בריאות של מכריי הקשישים. להוריי לא היה צורך כי גרו בקיבוץ. אנחנו מבוטחים רק בביטוח סיעודי פרטי כי אין לנו בעיה להיות מטופלים ע"י השירות הציבורי (ולהיעזר פה ושם ברפואה פרטית בקטנה). אצלנו גם אין תשוקת חיי נצח, זה בסדר להתדרדר ולמות

מי שמתכנן על פיליפיני או דיור מוגן לעת זקנה - יצטרך יותר כסף ממי שלא מתכנן את זה. להזכירך, רוב מוחלט של האוכלוסיה הקשישה לא נעזרת באף אחד מהם.