• חשבון מסחר באקסלנס טרייד : סנט למניה במסחר בארה"ב (מינימום $5 לעסקה), פטור מדמי טיפול לשנתיים, קורס במתנה ובונוס 100 ש"ח למצטרפים חדשים. להצטרפות דיגיטלית לחצו כאן .

מחשבות על פרישה מוקדמת: התנסות

littleSeal

משתמש סולידי
הצטרף ב
1/9/23
הודעות
41
דירוג
83
כבר חודש וחצי שאני לא עובדת.
מוקדם יותר השנה החלטתי ש enough is enough ושהעבודה שלי בהייטק הורגת אותי לאט לאט. כן, ממש פיזית, אחרי חודשים של סטרס שכל יום אני מרגישה כמו מסטיק שמתחו אותו יותר מידי, ושהאויר שאני נושמת לא נכנס לריאות. שהשינה רדודה מחלומות על לחץ. מדדי דלקת בשמיים שהסתיימו באישפוז מציל חיים.
לקחתי את ה f*uck u money שלי ויצאתי להפסקה מעבודה שאינה מוגבלת בזמן.

נשים בצד לרגע את המלחמה שטרפה לכולנו את הקלפים, אבל עם כמה שהייתי צריכה את החופש הזה אני חייבת להודות שהוא קצת משעמם.

אני מתחת לגיל 40 ורוב חבריי נמצאים במירוץ העכברים, עובדים במשרות מלאות ומגדלים ילדים קטנים. אין להם לא את הזמן או הספונטניות להיפגש במהלך השבוע. אני מאוד מבינה אותם, בתור אחת שעבדה כמו מטורפת ובעצם זה גרם לכך שהחברויות הישנות שלי התקררו מהתקופה שאני הייתי בעבודה ולא זמינה, וזה לא כ"כ פשוט להתניע אותן מחדש.
אני רשומה לקורסים שמעניינים אותי, אך לצערי חלקם נדחו בגלל המלחמה ובאלה שמתקיימים התלמידים האחרים מבוגרים ממני בערך ב 20 שנה...

אני מעבירה את זמני בעיקר בבית, מידי פעם יוצאת לסידורים או מטפלת בענייני הבית שדחיתי. משתדלת שלא לבזבז יותר מידי כסף עכשיו כשאין משכורת ולהינות מהדברים הפשוטים: טיול בטבע, כוס קפה או גלידה בפארק זה אושר גדול עבורי. מביאה את הסנדביץ והתפוח מהבית. מבחינה בריאותית יש שיפור משמעותי, כשהסטרס לאט לאט יוצא מהמערכת.

אבל וואלה, די משעמם. אחרי חודש וחצי של חופש (עם מלחמה לאורך כל הדרך) יש לי מחשבות על לחזור לעבוד בגלל תחושת המיצוי מהחופש, והרצון להיות בסביבת אנשים בגילי שיכול להיות לי חיבור איתם. אני תוהה האם פספסתי משהו?
איך אתם חיים את החיים שלאחר הפרישה? ממה אתם מתרגשים כשאתם קמים בבוקר?
 
סהכ מרגיש שאת פורשת מהסיבות הלא נכונות, לא נשמע שאת לא רוצה לעבוד אלא לא רוצה לעבוד בלחץ מתמיד. לא כל העבודות בשוק הן תחת לחץ אדיר, אפשר לנסות לנצל קשרים ולחפש עבודה פחות דורסנית או שזה טבע התפקיד?

מעבר לזה, משתמע שאת נזהרת עם הכסף כי את חוששת שייגמר בגלל שאת לא עובדת?
 
אני מעבירה את זמני בעיקר בבית
לפני 3 חודשים כתבת בשרשור שבו שאלו איך אנחנו מתארים סדר יום בפרישה מוקדמת.
באותו שרשור כתבת את רשימת הרעיונות שלך לגבייך.
זיהיתי מספר תחומים בהם אשקיע זמן ואנרגיה:
1. פעילות גופנית - כגון חדר כושר ושחיה שאני מאוד אוהבת. בשנה האחרונה עליתי כ 10 ק"ג כתוצאה מסטרס מתמשך בעבודה וחוסר יכולת למצוא את הכוחות לבצע פעילות ספורטיבית בשוטף.
2. טיולים בשבילי הארץ - אני מאוד אוהבת את הטבע ותמיד היה לי חלום להתמצא בו יותר טוב, לדעת לבשל בשטח, מחנאות וכו. אני מתכננת להצטרף לקבוצות טיולים מאורגנות ולהרחיב את מעגל החברים
3. לימודי שפה חדשה - נרשמתי ללימודי פורטוגזית פרונטלים באוניברסיטה הפתוחה. אני בתהליך של אזרחות פורטוגלית ויהיה נחמד אם יהיו לי כמה מילים בשפה, וכן גם מסגרת ליצירת קשרים חברתיים
4. הצטרפות למועדון דיבייט - רעיון שנחשפתי אליו מאחד הפוסטים של הסולידית אני חושבת שזו יכולת אישית שאני יכולה לשפר ותועיל לי בהמשך הקריירה בהייטק, לאחר ההפסקה
5. ללמוד להשקיע בשוק ההון - יש לי עוד הרבה מה ללמוד בעזרת הבלוג של הסולידית והקהילה שפה
6. לכתוב ספר - כבר כמה שנים שיושב לי במאחורה של הראש לכתוב ספר בעולם המקצועי שלי. אני רוצה ללכת על זה
זאת עדיין רשימה רלוונטית לגבייך? ניסית והתייאשת? שכחת שזה מה שרצית?
 
סהכ מרגיש שאת פורשת מהסיבות הלא נכונות
לא הדגשתי את זה מספיק בפוסט אך כן בכותרת: אני מתייחסת לתקופה הזו כאל התנסות בפרישה, לא פרישה לתמיד. המטרה שלי בסופו של דבר היא לחזור לעבודה, האם בעוד כמה חודשים או שנה. הזמן חופש הזה הוא כמו סימולציה של פרישה בשבילי ולכן אני חולקת את החוויה שלי כאן.

לפני 3 חודשים כתבת בשרשור שבו שאלו איך אנחנו מתארים סדר יום בפרישה מוקדמת.
באותו שרשור כתבת את רשימת הרעיונות שלך לגבייך.
איזה כיף שזכרת את התכניות שלי
האמת שעכשיו כשאני עוברת על הרשימה, אני יכולה לומר שאני מיישמת את רוב הדברים בה. הדברים שלא הם באמת דברים שהשתבשו ע"י המלחמה, כמו טיולים וחלק מהקורסים שנרשמתי אליהם.
התחלתי בכתיבת הספר וזו חוויה מלמדת כשלעצמה. יש פעמים שההשראה מגיעה באופן ספוטנטני (במקלחת היא אוהבת להפתיע) ויש פעמים שקשה לי להושיב את עצמי ולכתוב. לפעמים אני חושבת שזה הולך להיות ספר נהדר ולפעמים יש לי רגשי נחיתות של האם אני מבינה מספיק בנושא והאם אני האדם הנכון בשביל לכתוב את הספר הזה?

אני חושבת שהרשימה הזו טובה, אך היא לא מתקיימת במלואה ואולי בגלל זה מרגיש לי קצת "חסר". לא יודעת למה אבל יש לי קושי מסויים לשנות או להוסיף לה, "לצאת לחפש" משהו חדש במקום חלק מהדברים שהתבטלו
 
לגבי לצאת ולפגוש אנשים זה לא חייב להיות במסגרת עבודה. כשאני עשיתי הפסקה לא מוגבלת בזמן, והרגשתי כמוך אך עדיין לא רציתי לחזור ולשעבד את עצמי. התחלתי להתנדב פעמיים בשבוע בעמותה שקרובה לליבי. זה היה עם אנשים קבועים כך שנותן אפשרות לפתח קשרים וגם היה טוב מנטאלית לדעת שאני לא סתם יושבת שבוע שלם על הספה ויש לי התחיבויות.

דבר נוסף שאפשר לעשות בקלות כשלא עובדים, זה טיולים לחו״ל. כן, לבד. לא חייב בסופש כי אין מגבלות של ימי חופש, מה שמוזיל את העסק.

ועוד משהו שעזר לי, זה למצוא אוזן קשבת ולחלוק חוויות עם מישהו בסטטוס דומה. במקרה יש לי חברה שגם כן התפטרה ולא עובדת תקופה מאוד מאוד ארוכה, אנחנו חוות את זה מאוד שונה אבל עדיין יש הרבה מהמשותף. לצערי מצאתי שאנשים שהמשיכו במסלול הרגיל, לא מבינים ומאוד לא אמפטיים.
 
גם אנשים בגיל פנסיה לא יושבים בבית כל היום, אלא מוצאים לעצמם עיסוקים.
תלכי להתנדב, לעבוד במשהו פחות תובעני, תמצאי תחביב שמשקיעים בו הרבה זמן וכו'.

במקביל תמשיכי להשקיע בבריאות ותני לה את המקום בתוך היומיום שלך, נשמע שזה עושה לך טוב.

וגם, תלמדי להתמודד עם השיעמום :) זה לא תמיד רע
 
כבר חודש וחצי שאני לא עובדת.

מהנסיון שלי,

חודש וחצי זה לא מספיק זמן.
בדיעבד אני קורא לזה גמילה מהתמכרות לעבודה ובייחוד בהייטק ובייחוד ממשרה בעלת חשיבות. לוקח הרבה יותר זמן מחודש וחצי להתנקות. וכמו כל גמילה ההתחלה היא קשה.

בדומה לעישון, שנעזרים בתרופות כמו מדבקות ניקוטין אבל ההתמכרות האמיתית היא נפשית ולא גופנית. אצלי זה היה ספורט, עבודות בבית, גינה, פרויקטים של קוד פתוח. לנסוע לחו״ל לכמה חודשים מבלי לקבל טלפונים מהעבודה, מבלי לחשוב על עבודה ועל הבאג שגילו אתמול אצל הלקוח. באיטליה כשטיילנו באיזה כפר נידח, התושבים יושבים בכיכר מדברים ושותים קפה. הם היו באותו מקום גם אחרי כמה שעות כשחזרנו מההליכה. מבינים שאפשר לחיות אחרת ומתחילים להיגמל.

לאט לאט כשנותנים לזמן לזרום מגלים את החופש ואת העובדה שאין לחץ לעשות משהו, החיים מתארגנים ואת תשתני.

הבעיה תהיה אחרי שנה, אם תצליחי להיגמל, תביני שאין סיכוי שאת חוזרת לעבוד באותו אופן כמו בעבר. מה תעשי אז ?
 
נערך לאחרונה ב:
הבעיה תהיה אחרי שנה, אם תצליחי להיגמל, תביני שאין סיכוי שאת חוזרת לעבוד באותו אופן כמו בעבר. מה תעשי אז ?
קורה תהליך הפוך.
כשחזרתי לעבוד אכן הייתי שונה, נהניתי להגיע בתחבורה ציבורית/ברגל לא הרגשתי לחץ למהר כל הזמן. כל החודש הראשון היה קשה מאוד נפשית, החובה להשקיע את רוב היום בישיבה מול מחשב לעומת האלטרנטיבה הקשתה עליי מאוד והרבה פעמים חשבתי שאולי טעיתי וכדאי להתפטר.
אבל ככל שנשאבים לעבודה, להצלחות, חיי החברה במשרד וגם האחריות שגדלה, הופכים להיות מושקעים נפשית בפרוייקט וחוזרים להקדיש כל דקה ערה לעבודה.
האמת, אני לא רואה את עצמי עובדת אחרת ההבדל הוא במה שקורה כשיורד הדרייב, מתפטרים שוב אבל הפעם בקלות יתרה כי כבר יודעים שלהיות בלי עבודה זה לא סוף העולם, נהפוכו :)
 
איך אתם חיים את החיים שלאחר הפרישה? ממה אתם מתרגשים כשאתם קמים בבוקר?

הי
בשנת 2014 פרשתי מהעבודה תוך מספר שבועות הרגשתי סופר משועמם,
החלטתי לחפש תחום עיסוק שמעניין אותי בקצב שלי, זה מה שאני עושה היום, אני מרגיש שזה מושלם,
אין לי לחץ כלכלי ואני עוסק בתחום שמעניין אותי.
 
להינות מהדברים הפשוטים: טיול בטבע, כוס קפה או גלידה בפארק זה אושר גדול עבורי. מביאה את הסנדביץ והתפוח מהבית. מבחינה בריאותית יש שיפור משמעותי, כשהסטרס לאט לאט יוצא מהמערכת.

אבל וואלה, די משעמם.
הזכרת לי את השיר למטה, שמתאר יפה את ההרגשה כשהלו"ז ריק ואין הרבה משימות -
אמביוולנטיות בין בדידות ושעמום לבין שלווה, רוגע, יכולת לצאת אל הטבע, וחופש משעבוד למטלות מסביב לשעון.

יָמִים לְבָנִים, אֲרֻכִּים כְּמוֹ בַּקַּיִץ קַרְנֵי-הַחַמָּה.
שַׁלְוַת-בְּדִידוּת גְּדוֹלָה עַל מֶרְחַב הַנָּהָר.
חַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים לִרְוָחָה אֶל תְּכֵלֶת-דְּמָמָה.
גְּשָׁרִים יְשָׁרִים וּגְבוֹהִים בֵּין אֶתְמוֹל וּמָחָר.

לְבָבִי הִתְרַגֵּל אֶל עַצְמוֹ וּמוֹנֶה בִּמְתִינוּת דְּפִיקוֹתָיו.
וּלְמֶתֶק הַקֶּצֶב הָרַךְ מִתְפַּיֵּס, מְוַתֵּר, וְנִרְגַּע,
כְּתִינוֹק מְזַמֵּר שִׁיר-עַרְשׂוֹ טֶרֶם סְגוֹר אֶת עֵינָיו,
עֵת הָאֵם הַלֵּאָה פָסְקָה מִזַּמֵּר, נִרְדְּמָה.

כָּל-כָּךְ קַל לָשֵׂאת שְׁתִיקַתְכֶם, יָמִים לְבָנִים וְרֵיקִים!
הֵן עֵינַי לָמְדוּ לְחַיֵּךְ וְחָדְלוּ מִשֶּׁכְּבָר
לְזָרֵז עַל לוּחַ-שָׁעוֹן אֶת מֵרוֹץ הַדַּקִּים.
יְשָׁרִים וּגְבוֹהִים הַגְּשָׁרִים בֵּין אֶתְמוֹל וּמָחָר.

מאחל לך למצוא איזון שמתאים לך, עם הטוב שבשני העולמות -
מצד אחד מספיק דברים שאת רוצה לעשות ואנשים שבא לך לפגוש כדי שלא יהיה משעמם או בודד,
ומצד שני לא יותר מדי כדי שלא תחזרי למצב שברחת ממנו, עם כל ההשלכות הבריאותיות שלו.
 
נערך לאחרונה ב:
תודה על התמיכה חברים.
החוויות שלכם עזרו לי לראות שההרגשה שלי היא טיפוסית ביחס למצב ושכדאי לתת לזה עוד זמן.
 
איך אתם חיים את החיים שלאחר הפרישה? ממה אתם מתרגשים כשאתם קמים בבוקר?
פחות מתרגש. יותר לוקח הזמן ועובד עם עוגנים כמו בריכה, חדר כושר, תרבות. עובד על השבחת ההון האישי וניסיון עדיין לא מאוד מוצלח להגדיל מעגל חברותי.
אני לא מוצא את תקופת הפרישה משעממת (מציין היום 4 שנים). לא מתגעגע לפוליטיקה הארגונית, להכין מצגת, לקבל פרויקטים "נוסף על תפקיד".

אהבתי את זה שאת מגדירה את התקופה כתקופת ניסיון. כלכלית יכולה להתמיד בפרישה? לא כתבת על משפחה/ כאלה שתלוים בך כלכלית.
 
תודה שהעלית את הנושא הזה לדיון, הוא מאוד חשוב ומסקרן לדעתי.

תקופת הקורונה לימדה אותי שאנחנו לא כאלו חסינים כפי שחשבנו (מנטאלית ופיזית כאחד), עמידים בפני אחרים, או עמידים בפני החופש. במובן מסוים, התרשמתי שהדבר האחרון שאנשים רוצים זה חופש. חופש מפחיד הרבה מהם, לא פלא שהמקום הכי מתסכל בבית הכלא זה "הצינוק" מטר על מטר, שיש בו חופש מפני גירויים חיצוניים וכל אחד צריך להתמודד עם המחשבות שלו.

לכן בשנה+ האחרונה חזרתי להעמיק בשני דברים:
1. כל פעילות שדורשת ממני להעמיק ולהתעמת עם המחשבות שלי.
2. להעריך את הכלום. להעריך את הכאן ועכשיו (לא פשוט, צריך להרפות את הנפש לשם כך ולהפוך לעדינים מחשבתית). להעריך את השגרה המשעממת. את הפשוט והמובן מאליו.

לגבי סעיף 1 עדיין אין לי התרשמויות כי אני עדיין בתחילתו של תהליך ארוך ורב שנים.
אבל לגבי סעיף 2, אני מניח שהוא המטרה החומרית הסופית של הרבה מאיתנו. היכולת להעריך ולהנות מהמוכר והידוע, מהכאן ועכשיו, מהכלום והשום דבר. לא עוד המתנה מייגעת להשגת מטרה חומרית כלשהי, לא עוד המתנה לחודש ההוא בקיץ שאפשר לברוח לחו"ל (ולהבין שגן-העדן לא נמצא בשום מקום), לא עוד תלותיות בהחלטות של אנשים אחרים, לא עוד "מה יחשבו עלי?" או "מה יהיה איתי בעוד X שנים?". מספיק עם תחושות ה-FOMO שתמיד מתגלות כבלון נפוח שיוצא ממנו האוויר מהר מאוד. פשוט לשבת בחדר מול החלון, או על ספסל בגינה, ולהרגיש חי וקורן. להיות עם מודעות עדינה וגמישה שמסוגלת ליהנות ולהתרגש מגירויים עדינים כמו שמש חמימה, עלים שמתנופפים ברוח או מציוץ ציפורים. לעתים גם סדרות טלוויזיה מהילדות או תמונות וספרים שהשאירו איזשהו חותם מתקופת הילדות גם מייצרים אפקט נוסטלגי תרפוייטי ומעניין.

בשורה התחתונה, אני נוטה להאמין שהמטרה האמיתית שלנו בחיים הושגה כבר בעת הנשימה הראשונה, ושכל הרעש שבא לאחר מכן בסה"כ נועד להפיג שיעמום ולא לתת לגוף לכבות. במובן הפנימי לפחות ולא במובן המעשי של היבטים בסגנון ביטחון פיזי, חברתי או תעסוקתי.

מקווה לקרוא תובנות של אנשים נוספים בהקשר מגוונים סביב השאלה של כותבת הפוסט.
 
נערך לאחרונה ב:
בהצלחה בתהליך!
אני רק רוצה לציין, אחרי 23 שנים בהייטק בכמה חברות, שהחוויה שחווית לא נפוצה בכל החברות. צריך סביבה מאוד מלחיצה + הנהלה לא אנושית לייצר כזאת סביבה שלא להיות קשובה לעובדים שקורסים תחת הלחץ. לשמחתי, מעולם לא נתקלתי בכזאת.
לא ציינת כמה שנים את בהייטק ובכמה חברות עברת. אם חווית זאת בכולם, אולי באמת הלחץ (ויש כזה) לא מתאים לך. אחרת, מניח שבחברות האמריקאיות הגדולות יש יותר קשב לעובדים.
 
בהצלחה בתהליך!
אני רק רוצה לציין, אחרי 23 שנים בהייטק בכמה חברות, שהחוויה שחווית לא נפוצה בכל החברות. צריך סביבה מאוד מלחיצה + הנהלה לא אנושית לייצר כזאת סביבה שלא להיות קשובה לעובדים שקורסים תחת הלחץ. לשמחתי, מעולם לא נתקלתי בכזאת.
לא ציינת כמה שנים את בהייטק ובכמה חברות עברת. אם חווית זאת בכולם, אולי באמת הלחץ (ויש כזה) לא מתאים לך. אחרת, מניח שבחברות האמריקאיות הגדולות יש יותר קשב לעובדים.
כשהמניה של החברה עולה, כולם באופוריה.
הבעיות מתחילות כשהמניה יורדת. ואז קשב לעובדים יש רק בשימוע, וגם זה רק כי החוק מחייב.

אולי זכית בכל ה-23 שנים האלו לעבוד רק בחברות צומחות. אולי אתה לא יודע מה זה מים. אני מהמר על אופציה השניה.
שווה לך להתנסות גם כן בפרישה מוקדמת, להיזכר איך מרגישה שלווה.
 
נערך לאחרונה ב:
אבל וואלה, די משעמם. אחרי חודש וחצי של חופש (עם מלחמה לאורך כל הדרך) יש לי מחשבות על לחזור לעבוד בגלל תחושת המיצוי מהחופש, והרצון להיות בסביבת אנשים בגילי שיכול להיות לי חיבור איתם. אני תוהה האם פספסתי משהו?
עזבתי את העבודה האחרונה שלי בין היתר כי:
א) היה לי שם נורא משמעמם.
ב) מאז הקורונה והמעבר לעבודה מהבית, העבודה מנעה ממני את האפשרות להיות בסביבת אנשים בגילי שיכול להיות לי חיבור איתם.

אז זה לדעתי מה שפספסת. שהעבודה לא פותרת את הבעיות שציינת, ובמידה רבה היא זו שיוצרת אותן מלכתחילה.
כמובן שאם לא הרגשת כמוני לגבי העבודה שעזבת, אז חזרי לשם בלי לחשוב פעמיים. למרות שאני אישית מאמין שהרגשות שאת ציינת לא היו יכולים להתקיים בסביבה חברתית פוריה שמאפשרת יצירת חיבור עם אנשים.

אני מסכים עם המטאפורה שנעשת פה באחת התגובות למעלה:
העבודה היא סם. נותנת לך את האשליה שיש לך חיי חברה והרגשה שהעשיה שלך היא משמעותית; ועל הדרך הורגת אותך לאט לאט.
אז תני לעצמך טפיחה על השכם על חודש וחצי של פיכחות, זה באמת לא מובן מאליו, ועכשיו חפשי פתרונות אמיתיים וברי-קיימא לבעיות האלו במקום לחזור חזרה לסם.
 
מעניין שרוב התגובות (המעניינות והחכמות יש לציין) הן של אנשים ללא ילדים. אולי בגלל שגם פותחת השרשור היא כזאת.
מהניסיון שלי, קשה מאד לא לעבוד כשאתה לבד. זאת הדרך המקובלת לפגוש אנשים, להתפתח מקצועית וחברתית ולתרגל סוג של חיברות שקשה למצוא בלעדיה.
כשמגיעים ילדים לעולם, בטח בשנים הראשונות לחייהם, מגלים מה זה עומס עבודה אמיתי :)
 
מוקדם יותר השנה החלטתי ש enough is enough ושהעבודה שלי בהייטק הורגת אותי לאט לאט. כן, ממש פיזית, אחרי חודשים של סטרס שכל יום אני מרגישה כמו מסטיק שמתחו אותו יותר מידי, ושהאויר שאני נושמת לא נכנס לריאות. שהשינה רדודה מחלומות על לחץ. מדדי דלקת בשמיים שהסתיימו באישפוז מציל חיים.
לקחתי את ה f*uck u money שלי ויצאתי להפסקה מעבודה שאינה מוגבלת בזמן.
תקשיבי… זה מטורף מה שהרגשת כאן. ואין שום סיבה בעולם להמשיך ולעבוד בעבודה כזו/במקום כזה.
זה לא צריך להיות ככה. זה לא נכון שזה יהיה ככה ואין שום סיבה שזה יהיה ככה. במיוחד שיש לך f*uck u money שמאפשר לך לעשות הפסקה ולחשב מסלול מחדש.

תראי, אני לא מאלו שחושבים (כמו שחלק כתבו כאן) שהעבודה היא סם, או שזה משהו שיש ״להיגמל ממנו״ בשביל ״באמת לחיות״ או משהו כזה.
ואני דווקא כן חושבת שעבודה יכולה לתת המון (מסגרת חברתית טובה וכיפית, סיפוק, תחושת עשייה ועוד). אבל אין לי שום ספק שאת, אישית, לא היית במקום כזה.
כמו ש- @optimum כתב:
שאני אישית מאמין שהרגשות שאת ציינת לא היו יכולים להתקיים בסביבה חברתית פוריה שמאפשרת יצירת חיבור עם אנשים.

בהחלט ייתכן שיתאים לך לתת לעצמך עוד זמן להבין מה נכון עבורך ומה מתאים לך.
זה יהיה בסדר לגלות שזה כיף לך ומתאים לך ופותח עבורך מליון דברים שלא חשבת שתוכלי לעשות.
וזה גם יהיה בסדר לגלות שאת מעדיפה לחזור לעבודה.

הכל טוב. לא צריך ״להיגמל״ משום דבר. לא צריך להיות מקובע על דרך מסוימת.
אבל כן חשוב לשים לב לא לחזור למקום הרסני עבורך.
(וזה לא משנה אם זה הרסני כי זה שיעמום ובדידות שהורגים אותך לאט לאט או הרסני כי זה לחץ/סביבה רעילה שהורגים אותך לאט לאט).
 
לא ציינת כמה שנים את בהייטק ובכמה חברות עברת. אם חווית זאת בכולם, אולי באמת הלחץ (ויש כזה) לא מתאים לך.
עובדת בהייטק בסביבות ה 20 שנה בתפקידים טכנולוגיים בחברות סטארטאפ. אפשר לומר שחוויית הלחץ תמיד נוכחת במינון משתנה, יש תקופות של לחץ מתון ויש תקופות של לחץ בלתי אפשרי.

במחשבה יותר לעומק, אני חושבת שניתן לומר באופן גורף שעבודה בסטארטאפ, מעשרות עד אלפי עובדים, תמיד תהייה לחוצה כי בהגדרה מצופה מכל עובד לתת יותר מ 100% תפוקה. לא אחת שומעים מונחים בתעשייה על מפתחי תכנה שהתפוקה שלהם היא 3x או 10x והם נחשבים לטאלנטים המחוזרים ביותר, אבל בעיניים מפוכחות מדובר על אדם שנותן תפוקה מעל 100% ומשלם על כך מחירים אישיים.
כל זאת ועוד מחריף בסביבת עבודה מתכווצת שבה חברות הייטק מתקשות לגייס הון ולקוחות במשך שנים ועוברות גלי פיטורים רבים שמאלצות את מי שנישאר בהן לתת בהכרח יותר מ 100% תפוקה.

יכול להיות שפשוט לא התנסיתי בעבודה בחברות הייטק גדולות ויציבות שכבר עברו את שלב הסטארטאפ וקצב השינויים בהן הוא ברמה אנושית. אולי זו נקודה למחשבה לאחר שתסתיים ההתנסות שלי בפרישה, אבל נראה מה בכלל יהיה בנמצא כשברקע המלחמה טורפת את כל הקלפים...
 
נושאים דומים
פותח הנושא כותרת פורום תגובות תאריך
ה יזמות חדשה - מחשבות ראשוניות לאחר ניסוח יעדי פרישה יומני מסע אישיים 0
R מחשבות על קריירה פחות שגרתית התפתחות אישית 4
A מחשבות על קניה חודשית IRA בעקבות המלחמה שוק ההון 31
T מחשבות על הפנסיה ואיזה סיכון כדי לקחת? פנסיה, גמל וקרנות השתלמות 16
D לימודי רפואה סוף שנה שלישית- מחשבות על העתיד התפתחות אישית 16
de dud מחשבות על הגירה בעקבות המצב פוליטיקה, אקטואליה, דת-מדינה ושאר מרעין בישין 1208
F מחשבות כפירה על קרנות צוברות שוק ההון 10
H מחשבות ותהיות - השקעה נוספת בנדל"ן נדל"ן 2
G מחשבות על חשבון בנק ייעודי לחיסכונות מינימליזם, חסכנות ואנטי-צרכנות 14
I מחשבות על ביטוח חיים|תאונות אישיות|נכות|שארים|מטריה ביטוחית|מחלות קשות צרכנות פיננסית 33
כ פרה-משכנתה: מחשבות נדל"ן 7
נגב מחשבות על תכנון ארוך טווח - ביטוח חיים צרכנות פיננסית 15
א מחשבות על החלק הסולידי של התיק- דעתכם ? שוק ההון 8
ע מחשבות על תמהיל משכנתא בזמנים של ריבית נמוכה נדל"ן 4
מ הייטק - מחשבות על מעבר עבודה התפתחות אישית 5
N מחשבות על גידור בסביבת אינפלציה גבוהה שוק ההון 47
תפוזינה מחשבות נדל"ן 29
E מחשבות והתלבטויות בנוגע לדירה להשקעה נדל"ן 7
I מחשבות על סיכונים שוק ההון 1
E מחשבות מעבר לגשר. פרישה מוקדמת והחיים שאחריה 11
B מחשבות לגבי IRA שוק ההון 64
A מחשבות על כלל ה4 אחוז ורמת הסיכון שלו פרישה מוקדמת והחיים שאחריה 45
N מחשבות על עתיד האנושות אוף טופיק 50
Y מחשבות על פנסיה צרכנות פיננסית 3
ImCarryGG מחשבות על בית קטן custom אוף טופיק 15
O מחשבות על ניוד ביטוח מנהלים שוק ההון 6
ד מחשבות על מעמד הביניים אוף טופיק 86
ב we work - מחשבות על חד קרן שוק ההון 176
Squirrel השקעה ראשונה בסכום משמעותי - מחשבות? שוק ההון 16
ד מחשבות על עבודה במגזר הפיננסי אוף טופיק 30
JBUZZ מחשבות על משקל הניירות בתעודות סל [מניות או אג"ח] שוק ההון 1
JBUZZ מחשבות על משקל הניירות בתעודות סל [מניות או אג"ח] שוק ההון 1
ט מחשבות לעתיד יומני מסע אישיים 126
V מחשבות קשות על התואר... התפתחות אישית 33
א מחשבות על אוניברסיטה התפתחות אישית 204
L מחשבות על השוק - בהקשר הפיזור שוק ההון 1
breezblock נדל"ן כחלק מתיק השקעות - מחשבות לשעת ערב מיותרת. שוק ההון 17
amidar מחשבות על SDIV... שוק ההון 26
א המשך השקעת כספי פנסיה לאחר פרישה פנסיה, גמל וקרנות השתלמות 9
D פרישה מאוחרת פנסיה, גמל וקרנות השתלמות 1
T תכנון פרישה וירושה פנסיה, גמל וקרנות השתלמות 14
T פרישה מוקדמת - האם להמשיך להפקיד עצמאית לפנסיה? פרישה מוקדמת והחיים שאחריה 9
E פרישה מוקדמת - יש חיים אחרי העבודה יומני מסע אישיים 84
Y תיק השקעות למטרת פרישה מוקדמת (35) - אשמח לדעתכם. שוק ההון 34
N המלצות לתהליך פרישה יומני מסע אישיים 29
ט איך מייצרים אמונה במטרה של פרישה מוקדמת עם חוסר הוודאות? פרישה מוקדמת והחיים שאחריה 18
ttmoon פרישה מוקדמת ודמי ניהול בקרן פנסיה פרישה מוקדמת והחיים שאחריה 3
מ מס רווחי הון לאחר פרישה מעבודה מיסים 3
N פרישה מוקדמת פרישה מוקדמת והחיים שאחריה 19
F פרישה מוקדמת סולידית בארה"ב פרישה מוקדמת והחיים שאחריה 24

נושאים דומים

Back
למעלה