דווקא לפי המאמר של הסולידית נראה שיש התייחסות ״טכנית״ לחלוקה הזו (סומכת על המאמר, לא קראתי את הספר):
״מנדובסקי ממליץ על שני ניירות ערך ספציפיים, האחד VOO (קרן עוקבת S&P 500 של ואנגרד) והשני BND (קרן עוקבת מדד אג”ח אמריקאי כללי, אף היא של ואנגרד) ומציע תמהילים שונים של תיקי השקעות מנייתיים-אג”חיים שמורכבים משני ניירות הערך הללו מתוך הנחה שהקורלציה בין שני הנכסים הפוכה מה שמסייע למתן תנודתיות לאורך זמן.״
״גם חצי הפרק שמוקדש לאגרות חוב מציג את הקורלציה ההפוכה בין מניות לאג”ח כסוג של חוק טבע, ומבליע את העובדה שבעולם הפיננסי קורלציות משתנות לאורך זמן. המחבר לא מסביר מושגים בסיסיים כמו משך חיים ממוצע, סיכון אשראי וסיכון ריבית. הקורא התמים לומד לצפות שההשקעה שלו באג”ח תהיה שקולה “לנסיעה ברכבת ישראל – תשואה סולידית ויציבה בגובה 1% עד 3%“. זה כמובן לא נכון, כפי שחוו משקיעים ב-2022.״
הבעיה היא כאשר זה מוצג בפשטנות מוגזמת זה יכול להפוך למסוכן יותר מלמועיל.
זה מעלה שאלה מעניינת…
האם באמת זה ברכה לאותם אנשים?
בהנחה שחלק משמעותי מהמשקיעים לא יפעלו כמוך (ולא ימשיכו לקרוא וללמוד) אלא ״ייכנסו לשם״ בלי הרבה הבנה, ואז בסיכוי גבוה יצאו בחרדה בזמן הכי לא נכון, ועל הדרך יפסידו (כנראה) הרבה מאוד כסף… האם לא היה עדיף עבורם פשוט ״לקנות דירה״ לכל ילד… כפי שעד עכשיו עשו?