מחשבות על אוניברסיטה

[איש(3718)]

גיד לילד מדימונה שילמד הכי טוב שהוא יכול, כי סביר מאד שגם אם היום מעניינת אותו נגרות, אז הוא צריך לשמור על אופציה פתוחה לטכניון.
וכשהוא יהיה נער אומר לו ללמוד 5 יחידות במתמטיקה ובכל מקצוע מדעי אפשרי, כי זה מגדיל את סיכויי הקבלה שלו.
וכשהוא יגיע לגיל שצריך להחליט, אמליץ לו לנסות להיות שנה נגר ולהכיר גם עבודת מהנדס ואז להחליט. אמליץ לו גם להתעלם מדעות כמו אלו שנשמעו כאן בשרשור שבגלל שהוא עני, הוא חייב ללמוד את המקצוע שממוצע השכר בו הוא הגבוה ביותר, לא משנה כמה הוא שונא אותו.

מסכים שהכי טוב לשמור על מקסימום אופציות פתוחות.

וכשהוא יגיע לגיל שצריך להחליט, אמליץ לו לנסות להיות שנה נגר ולהכיר גם עבודת מהנדס ואז להחליט. אמליץ לו גם להתעלם מדעות כמו אלו שנשמעו כאן בשרשור שבגלל שהוא עני, הוא חייב ללמוד את המקצוע שממוצע השכר בו הוא הגבוה ביותר, לא משנה כמה הוא שונא אותו.

לא אמרתי שבגלל שהוא עני הוא חייב ללמוד המקצוע שממוצע השכר בו הוא הגבוה ביותר, אמרתי בדיוק מה שאתה אומר למעלה, שבגיל 14, כאשר אתה לא יודע בדיוק מה תרצה להיות כשתהיה גדול, הבחירה הרציונלית לנער נטול גבוי פיננסי משפחתי היא לכוון למקצוע שפותח לך מקסימום דלתות ומאפשר לך למצוא כמה שיותר תפקידים עם שכר וסטטוס מכובדים.

בוא נחשוב על ילד עני עם כשרון לשפות ועם עניין בתרבויות זרות שיכול להיות גם מתכנת לא רע (אבל לא מצויין כי זה ממש לא מעניין אותו).
למה שלא ילמד שפות ובמקרה הרע יעבוד בחברה שעובדת עם חו"ל / יהיה מרצה באוניברסיטה / או רחמנא ליצלן מורה בתיכון שגם נותן שיעורים פרטיים?

כי בכל חברת הייטק שעובדת עם סין\יפן יש הרבה מהנדסים , ואדם אחד (אם בכלל) שמדבר סינית\יפנית. עבדתי אישית בכמה חברות כאלו, ובאף אחת לא היה ישראלי דובר סינית , בדרך כלל מעדיפים לשכור נציג מקומי בסין.
לגבי מרצה באונ', אותו השיקול, יש מעט משרות מרצים באונ' , ויש הרבה משרות למהנדסים בתעשייה.
לגבי מורה בתיכון - זה נושא גדול בפני עצמו' בכל מקרה הסטטוס החברתי, ואפשרויות השכר והקידום של מורה בתיכון לא שווי ערך למהנדס בהייטק.
בכל מקרה, בגיל 14 כדאי לשמור על כל האופציות פתוחות ולכוון הכי גבוה שאפשר.

 

[breezblock]

תנוחי

לא שמעת שלרשעים אין מנוחה?

 

[לנצח נתהה]

תנוחי..

נראה לי שחלק מאד חשוב בדרך אל האושר והשלמות הוא לדעת להתעלם מהקונוטציות השליליות שהחברה שלנו מדביקה לסוגי בחירות מסוימים או טיפוסי אישיות. נניח שאת חסרת שאיפות.. החברה חושבת שזה רע, אבל אין בזה שום רוע אינהרנטי. סתם התפתחות היסטורית מקרית שיכלה להביא גם למקום אחר( אם את מכירה את הטענות של ובר על הקשר בין הפרוטסטנטיות והרצון בהצלחה חומרית וחברתית). התגובה שלך למה שאמרו לך מעידה שמאד חשוב שלא תתייחסי למטען המוסרי השלילי או לדירוג של האישיות שלך לאור ערכים מקריים שאת מעולם לא היית חלק מגיבושם. הגעת לעולם וכל התפיסות האלה היו פה. את חייבת להם גורנישט. כמו שאל הורי צריך לשים פס על הטענות שהוא אגואיסט, ומי שלא זקוק לחיזוקים חיצוניים להיות אדיש לכותרות שמעניקים לו כאילו הוא בינוני או לא שאפתן ,ועל זה הדרך עוד תארים ,כינויים ,ודירוגים שנועדו אך ורק לעשות מניפולציה על היחיד ולהנדס אותו להיכנס אל מסלול סטנדרטי. ביום שבו יכתבו לך שאת לא שאפתנית ואת תקבלי את זה באדישות כאילו אמרו לך ששלג דאשתקד נמס, ותבחני את זה כטענה בלי להיעלב מזה, תדעי שאת מתקרבת מאד לשלווה ושקט פנימי. חוץ מזה גם מאד חשוב שתבררי מה את רוצה ולא רק מה את לא רוצה. לא ברמת הכותרות "אני רוצה לפתח את עצמי" ,אלא ממש במטרות ספציפיות וברורות. זה מאד עוזר. מאד קשה לחיות כשהמוקד הוא שלילת מה שקיים.

 

[לנצח נתהה]

לא שמעת שלרשעים אין מנוחה?

פסוק מפורש:"והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל"

 

[גרהם]

אם אתה בן 14 ועם ראש על הכתפיים וללא גב כלכלי, כדאי לכוון למקצוע הכי רווחי ובטוח שתוכל לכוון אליו. זו התנהגות רציונלית

אני לא מסכים שצריך לכוון למקצוע הכי ריווחי, אבל נראה לי שגם אתה לא ממש מסכים איתו.

כי בכל חברת הייטק שעובדת עם סין\יפן יש הרבה מהנדסים , ואדם אחד (אם בכלל) שמדבר סינית\יפנית. עבדתי אישית בכמה חברות כאלו, ובאף אחת לא היה ישראלי דובר סינית , בדרך כלל מעדיפים לשכור נציג מקומי בסין.
לגבי מרצה באונ', אותו השיקול, יש מעט משרות מרצים באונ' , ויש הרבה משרות למהנדסים בתעשייה.

הרלוונטיות של מה שכתבת לילד בן 14 היא אותה רלוונטיות למי שחשב על שוק העבודה בשנות ה-90 לגבי היום ובכל מקרה ההסתכלות על כל שוק העבודה בפריזמה של חברות הייטק היא שגויה בעיני. זו טעות לבחור מקצוע לחיים שלא אוהבים רק בגלל שבעבר הוא היה "כדאי" וזו טעות ללכת כל יום לעבודה משמימה רק בגלל הסטטוס החברתי.

לגבי מורה בתיכון - זה נושא גדול בפני עצמו' בכל מקרה הסטטוס החברתי, ואפשרויות השכר והקידום של מורה בתיכון לא שווי ערך למהנדס בהייטק.

כנ"ל. דעתי שונה לגבי הסטטוס של המקצועות, ובכל מקרה, זה לא אמור להיות שיקול משמעותי בעיני בבחירת מקצוע.

בכל מקרה, בגיל 14 כדאי לשמור על כל האופציות פתוחות ולכוון הכי גבוה שאפשר.

מסכים. וזה כולל גם את הנגרות, אם זה מה שהילד אוהב במקום לתכנת שזה מה שהחברה חושבת שנחשב.

 

[אנא-אל]

לא שמעת שלרשעים אין מנוחה?

גם לא תקומה

 

[__________]

מודה שקראתי רק את העמוד הראשון כאן, ואני בכל זאת מגיב
והכל דיעה פרטית שלי, אני יודע שהדיעות שלי תמיד מוגזמות אבל הם אישיות שלי:

אני אספר על עצמי קצת, בן 26 מאוד לא עושה דברים כי ככה נהוג - כבר בגיל 12 התנגדתי בתוקף לעשות בר מצווה למרות שעוד לא הייתי כזה סגור על זה שאני לא קונפרמיסט, וגם תואר לא עשיתי ולא אעשה.

אני מכיר 3 סוגי אנשים בגילי +- שלומדים - לפי דעתי:
1. אלה שלומדים איזה מקצוע שרמת השימושיות שלו במציאות גבולית, כל מני דברים רפואיים-טיפוליים שכאלה, או שלומדים משהו שאין להם בכלל מושג איך עובדים בו ואם זה מה שהם רוצים לעשות. הרבה מהם מסוגלים לחשוב קדימה רק על לעבוד באקדמיה כעוזר מחקר.. זה כלכך לא פרקטי שאני מת מהם.
2. אלה שלומדים מקצוע שהם כבר יודעים (בעיקר מתכנתים, מקצועות ניהול ומכירות) רק בשביל הנייר והקונפרמיסטיות
3. אלה שלומדים משהו דיי שימושי ובאמת לומדים מזה, בעיקר במכללות - אבל לומדים את זה הרבההה יותר מדיי זמן (למה צריך 4 שנים ללמוד להיות מעצב גרפי??) ולומדים הרבה שיט מיותר כמו היסטוריה של האומנות בהולנד בתור דוגמה שקיבלתי ממישהי.

ב2 המקרים כשאני מדבר על תכלס עם הבנאדם, שואל מה ולמה, בסוף אני מגיע לזה שאומרים "כן מה שאני לומד לרוב לא רלוונטי, זה עוזר לפתח את החשיבה, זה יעזור לי בראיונות עבודה.." נשמע לי כמו 2 דברים נורא זניחים שממש לא שווה לבזבז 4 שנים בלימודים בשבילם.

אז אני עם החוסר תואר שלי הלכתי ליחסית הרבה ראיונות בשביל מתכנת דיי טוב שהייתי בזמנו, אז בכמה ראיונות ראשונים לא הבנתי מה הם רוצים ממני ויצאתי לא טוב, אחרי 3-4 ראיונות הבנתי מה המוח האקדמאי שלהם שואל, זה תמיד היה מאוד דומה (אני בכלל טוען שהלימודים עושים את המצטיינים מבינהם, אלו שמראיינים, מאוד מרובעים שלא יכולים לחשוב בצורה שונה) ואז למדתי לענות על השטויות הלא רלוונטיות שלהם, סגרתי את הפער של ה4 שנים ב3 ראיונות +-

לפתח את המחשבה פיתחתי מספיק בעצמי, עכשיו בעבודה תמיד יש לי פתרונות שונים מחוץ לקופסא בזכות זה.

--- זה בקשר לתואר. אל תעשי, מיותר לגמריי.

מה כן, אני התחלתי ללמוד לתכנת לבד בגיל צעיר, זה עזר לי כמובן עם הדיעות שלי.
לטעמי מי שפספס את השלב הזה (את, לדוגמה) צריך לעשות קורס זריז יחסית, ללמוד משהו טכני בקורס שמביא תעודה פשוטה ולא בתואר שיבזבז לך את החיים על לימודי מתמטיקה או היסטוריה. צריך לבחור מקצוע טכני מעשי. אני מאוד בעד מקצועות שצריך בהייטק כמו תכנות, עיצוב, איפיון, ניהול פרוייקטים - המשכורות בהייטק גבוהות וזה חשוב בשביל לחסוך ולחיות טוב יחסית.
אני לא חושב שעם משכורת מינימום את תיהי מרוצה מעצמך, זה לא יחזיק מעמד ואת בסוף תתפתי לעשות תואר מיותר שאחריו עדיין תרוויחי מינימום. צריך ללמוד מקצוע טוב, להתקבל לעבודה בו בכל מחיר ולהתקדם משם ולהיות הכי טובים במקצוע אחרי שנתיים בעבודה מעשית, להיות מספיק טוב כדי שתמיד ילחמו שתישארי בעבודה.

בקשר למעבר לגור לבד לא עם ההורים, גם אני עשיתי את הצעד הזה בלי יותר מדיי צורך, פשוט כדי להתקדם עם עצמי אישית, לצאת מהמסגרת הלא אמיתית הזאת של הבית של ההורים, שבה הכל קורה לבד ושהדיעות לא מתפתחות. הניסיון חיים וההתקדמויות בנושאים שהיו תקועים אצלי התפתחו מאוד מאז שעברתי לדירת שותפים שאני נמצא בה כרגע.

 

[123W]

גם לא תקומה

היא התכוונה טיפשים.

 

[amidar]

ביטחון נבנה קודם כל ע"י יציאה מאזור הנוחות (בו הכל קל) למקום בו צריך להתאמץ.

אחד התאורים היותר טובים למיצוי הנושא.
אני בדיוק נמצא בשיחות עם אדם שמאד קרוב אלי לגבי הנושא הזה בדיוק, יתכן ואגנוב לך את את המשפט הזה

 

[breezblock]

גם לא תקומה

לא הגעתי לפרק הזה.
אני לא מבזבזת זמן על לימוד נושאים שלא מעניינים אותי או שאין לי בהם אינטרס.

 

[קרן]

אחד התאורים היותר טובים למיצוי הנושא.
אני בדיוק נמצא בשיחות עם אדם שמאד קרוב אלי לגבי הנושא הזה בדיוק, יתכן ואגנוב לך את את המשפט הזה

לך על זה

 

[אנא-אל]

לפתח את המחשבה פיתחתי מספיק בעצמי, עכשיו בעבודה תמיד יש לי פתרונות שונים מחוץ לקופסא בזכות זה.

זה.
תודה רבה על התגובה ושחלקת מנסיונך כצעיר ללא תואר.

 

[אנא-אל]

ביטחון נבנה קודם כל ע"י יציאה מאזור הנוחות

זה אכן העקרון לבניית בטחון עצמי. באופן פרדוקסלי הוא נמדד ביחס ישר ליכולת להתמודד עם כשלון כאב ודחיה.
כשאמרת שקישרת לפוסט אחר שלי לא ברור לי אם התכוונת שכבר התייחסתי לנושא הזה פה מספר פעמים או שאת מייעצת לי את זה. אניווי, מסכימה לגמרי תודה

 

[נולי]

שיפתחו ספר במקום לשתות את כספי משלם המסים (-:

אתה לא אקדמאי בעצמך, או שאני מתבלבלת עם מישהו אחר?

@אנא-אל
אני מרגישה מהתגובות שלך שאת מרגישה תחת מתקפה, ואני מקווה שבאמת תקחי את מה שאני רושמת לך ברוח טובה.
מצד אחד את מתעצבנת נורא כשפוסקים שאת אדם בלי שאיפות שנח תחת הצל של הוריו, ומצד שני את כל הזמן ממחישה שאת אכן כזו כשאת כותבת בבירור בהודעה הראשונה שלך שאת רוצה לחיות את ההווה ולא את העתיד - סעיף 7, שאת לא יודעת מה יהיה בעתיד, בסעיף 5 את מצהירה שיש לך יכולות אוטודידקטיות כי הצלחת ללמוד את הנושא של ההשקעות (הכוונה לתוכן הבלוג?), אבל בסעיף 6 את מציינת שזה לקח לך משך זמן של תואר ממוצע (אם אכן את מדברת על משנתה של הסולידית, זה משהו שלוקח מקסימום שבוע של קריאה ללמוד לאדם המצוי), את כל הזמן מונה תירוצים למה לא לעשות משהו, אבל מנסה לפרגן לעצמך ולטעון שכן יש לך יכולות שכליות גבוהות ופוטנציאל גבוה ושמתישהו תרצי לעשות תואר.
את טוענת שאת הפכת למשקיעה ושהכי נכון להמשיך להשקיע - מה זה אומר? למה ממשכורת מינימום?
אפילו הסולידית בכבודה ובעצמה עבדה בעבודה סופר מכניסה כדי להגדיל את תיק ההשקעות שלה.
מה המטרה? פרישה מוקדמת? כי את יכולה לפרוש כבר עכשיו ולהמשיך לחיות על חשבון ההורים, לא?
את רושמת בסוף שהגיע הזמן מבחינתך להשקיע בעצמך. מה זה אומר?

אני לא מאלה שחושבים שחובה ללכת ללמוד באוניברסיטה, או שבכלל אדם צריך שיהיו לו שאיפות או חלומות להגשים.. אבל את בעצמך מסכמת ואומרת שאת כן רוצה בסופו של דבר, אז מה נסגר?
זה עצלות? זה פחד מכשלון? או שאת לא באמת רוצה, ורק מספרת לעצמך שאת כן כדי לצאת מידי חובה?

אני מקווה שאת לא מרגישה שאני תוקפת אותך, אבל העלית פה פוסט די אישי, שהלך לכל מיני כיוונים מוזרים, וכשאני מתעמקת במה שאת רושמת, אני מרגישה שבין השורות את בעצם מחפשת תשובה שאף אחד אחר לא ייתן לך חוץ מעצמך, ובשביל זה את צריכה לשאול את עצמך שאלות קשות.

 

[בת העמק]

ביום שבו יכתבו לך שאת לא שאפתנית ואת תקבלי את זה באדישות כאילו אמרו לך ששלג דאשתקד נמס, ותבחני את זה כטענה בלי להיעלב מזה, תדעי שאת מתקרבת מאד לשלווה ושקט פנימי

ואוו... ממש יפה!
אבל מאד לא פשוט, מניסיוני, בטח בגיל צעיר ואם אתה טיפוס חברתי מטבעך.
אני זוכרת כמה שנים לקח לי עד שהייתי מסוגלת לצחוק כשמישהו קרא לי עצלנית (בגלל שאני בבית על המחשב ולא בבישולים וניקיונות). וגם להבין שמקצוע לא מגדיר אותי (כי תמיד שואלים מה המקצוע שלך או במה את עוסקת). והכי- פוטנציאל מבוזבז! אני חושבת שמכל מי שאני מכירה, אני הכי מימשתי את הפוטנציאל שלי, לפחות לפי מה שאני חושבת שזה מימוש

 

[Sinister]

אתה לא אקדמאי בעצמך, או שאני מתבלבלת עם מישהו אחר?

בעזרת השם נסיים דוקטורט עוד שנה (וזו תהיה שנה עשירית בקמפוס). דווקא מתוך הפוזיציה הזו אני חושב שרוב מערכת ההשכלה הגבוה היא פירמידה.
מין ערבוב מוזר בין כמה דברים שונים במהותם:

1. פלטפורמה ממומנת ממשלה ומענקים בשביל מחקר משמעותי למען המין האנושי (רלוונטי לתארים מתקדמים במקצועות מסויימים, לא לדוקטורט טיול שנתי ברומניה וכדומה). צריך להיות גם פרקטיים, מדובר באחוזים זעומים.
2. פלטפורמה להכשרה מקצועית (נגיד מקצועות כמו עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה, רפואה, עריכת דין וכו').
3. קייטנה ממומנת ממשלה לצעירים חסרי כיוון.
4. פלטפורמה ללימודי העשרה עבור אנשים שרוצים לקבל 'חותמת'.
5. פלטפורמה לניפוח שכר של עובדי מדינה באמצעות תארי בדיחה (מדבר על הממוצע).

אני לא אוהב את הערבוב הזה, לטעמי רק סעיף מספר 1 מצדיק את עצמו (גם כספית חזרה למדינה, פטנטים, התקדמות טכנולוגית וכו').
הכשרה מקצועית אפשר לעשות במסגרת הגיונית יותר (בלי התקורה של 'תואר'). אבל ניחא. אם כבר מתעקשים שהמדינה תממן, אז לעשות איפה ואיפה בין מקצועות יצרניים למקצועות לא יצרניים.
לא רואה סיבה לשלם על קייטנה או העשרה לאחרים, במיוחד כאשר המחיר למשק הוא גבוה (שלוש או ארבע שנים בהם הצעירים לא יצרנים, מבלי שלומדים מקצוע שיעשה אותם יצרנים במיוחד אחר כך).

 

[נולי]

@Sinister בסה"כ מסכימה איתך..

 

[רובי1]

ניהול פרוייקטים

זה מקצוע טכני שמקנה תעודה פשוטה?

 

[אנא-אל]

@נולי קיבלתי לגמרי את הביקורת והטפות המוסר והן היו צפויות (גם ממי זה יבוא בצורה אגרסיבית).

אם אכן את מדברת על משנתה של הסולידית, זה משהו שלוקח מקסימום שבוע של קריאה ללמוד לאדם המצוי

כשהתחלתי לקרוא את הבלוג לא ידעתי בכלל מה זה בורסה או מניה או ברוקר או s&p 500. והקושי העיקרי היה להבין את המשמעות וההקשר של המילים, כמו ללמוד שפה. סביר להניח שלאדם ממוצע בן 40 יהיה יותר ידע מקדים בנושא מגברת בת 20.

העניין שנגעת בו ואני אכן חושבת עליו לעומק בעקבות השרשור, זה לגבי הנטייה שלי לפרסם דברים אישיים (כמו המשפט הזה).

 

[אנון נימוס]

בעזרת השם נסיים דוקטורט עוד שנה (וזו תהיה שנה עשירית בקמפוס). דווקא מתוך הפוזיציה הזו אני חושב שרוב מערכת ההשכלה הגבוה היא פירמידה.
מין ערבוב מוזר בין כמה דברים שונים במהותם:

1. פלטפורמה ממומנת ממשלה ומענקים בשביל מחקר משמעותי למען המין האנושי (רלוונטי לתארים מתקדמים במקצועות מסויימים, לא לדוקטורט טיול שנתי ברומניה וכדומה). צריך להיות גם פרקטיים, מדובר באחוזים זעומים.
2. פלטפורמה להכשרה מקצועית (נגיד מקצועות כמו עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה, רפואה, עריכת דין וכו').
3. קייטנה ממומנת ממשלה לצעירים חסרי כיוון.
4. פלטפורמה ללימודי העשרה עבור אנשים שרוצים לקבל 'חותמת'.
5. פלטפורמה לניפוח שכר של עובדי מדינה באמצעות תארי בדיחה (מדבר על הממוצע).

אני לא אוהב את הערבוב הזה, לטעמי רק סעיף מספר 1 מצדיק את עצמו (גם כספית חזרה למדינה, פטנטים, התקדמות טכנולוגית וכו').
הכשרה מקצועית אפשר לעשות במסגרת הגיונית יותר (בלי התקורה של 'תואר'). אבל ניחא. אם כבר מתעקשים שהמדינה תממן, אז לעשות איפה ואיפה בין מקצועות יצרניים למקצועות לא יצרניים.
לא רואה סיבה לשלם על קייטנה או העשרה לאחרים, במיוחד כאשר המחיר למשק הוא גבוה (שלוש או ארבע שנים בהם הצעירים לא יצרנים, מבלי שלומדים מקצוע שיעשה אותם יצרנים במיוחד אחר כך).

אני חושש שמחקר לטובת המין האנושי זה קצת בתחום המדע זה קצת תאור מיופה ל99٪ מהמחקרים שנם תאורטים לחלוטין ושיגמרו ב dead-end כאשא מטרת המחקר היא העניין האישי של החוקר.

אנח ממש לא בטוח מה יותר חשוב מימון מחקר בתחום הפיזיקה התאורטית או מחקרים בתחום הסוציולוגיה או תרבות שומר.

ממי שמחזיק כמוך (כנראה ) באידאולוגיה ליברטריאנית הייתי מצפה שיקרא לאפס תמיכה במוסדות מחקר ולימוד ציבוריים או לפחות להודות שהתמזל מזלך וקיבלת מימון עבור התחביב שלך.