לאחר שקראתי שוב את הפוסט המצויין של @FIYaacov (לינק, חשוב לקרוא כדי להבין את ההמשך) עלתה לי מחשבה.
אם נניח שאני פורש תוך שימוש במודל ה- V כדי לחזור מ- 60% מניות ביום הפרישה ל- 100% מניות לאחר 7 שנים, אז ה SWR שלי שהוא failsafe הוא 3.5%. במקרה הזה, היסטורית, אני מבוטח נגד מצב שבו התיק ייגמר לי לפני שיעברו 60 שנים.
אבל נוצר פה "סיכון" אחר שהוא שמרנות יתר - ברוב מוחלט של המקרים, התיק לא יסתיים באפס אלא יהיה גדול מאפס וסביר להניח גדול בהרבה גם מהסכום ההתחלתי. כך שאם אני פורש רק עם כסף שאני לא מייעד להורשה - מדובר בחוסר יעילות משווע.
אז חשבתי איך אפשר מצד אחד כן לנצל יותר כסף מהתיק לאורך הפרישה, אבל בלי לצאת מאזור ה failsafe?
כל המספרים הם ריאליים, אני מניח תשואת שוק ממוצעת של 6%
אם אני פורש עם תיק בגודל 100 ש"ח ובמשך 8 שנים אני מושך 3.5 ש"ח, אז בתום 8 שנים, אם התשואה הממוצעת של התיק 6% או יותר (תשואה ממוצעת היסטורית), יהיו לי בתיק 121.84 ש"ח (תשואה של 2.5% בשנה). בנקודה הזו, אני כבר יודע שהתרחיש של סיכון רצף התשואות לא התממש, זה מידע ודאי כי חלפו 8 שנים בתשואה ממוצעת או יותר.
מה יקרה אם בנקודה הזו אעמוד פנים שלא פרשתי בשנה שבה פרשתי אלא שנה לאחר מכן ושמאז עברו 7 שנים?
סכום המשיכה שלי יהיה 3.5% מתיק בגודל 102.5, כלומר 3.5875 ש"ח וידוע בודאות שחלפו 7 שנים שבמהלכן: לא התממש סיכון רצף התשואות, אני ב 100% מניות, אחוז המשיכה הוא עדיין failsafe ועומד על 3.5%.
האסטרטגיה הזו יכולה לעבור רק עבור אחוז משיכה שהוא failsafe ורק בחלוף מספיק זמן כדי להבטיח שסיכון רצף התשואות לא התממש (הבחירה ב 7 שנים היא רק לצורך הנוחות).
ההגדלה של המשיכה היא לא זניחה נומינלית, אם למשל מושכים סכום של 20k ש"ח, אז הגדלת ב 2.5% תיתן משיכה של 20.5k ש"ח.
כמו כן, כל עוד השוק מתנהג "יפה", ניתן לחזור ולהגדיל את סכום המשיכה מדי שנה.
כלומר:
- אני פורש עם כלל SWR failsafe של 3.5%
- אני בוחר כמות שנים שמספיקה כדי לומר שסיכון רצף התשואות לא התממש (N שנים).
- מדי שנה החל מהשנה ה N+1 אני יכול לבחון האם גודל התיק גדול או שווה ל 2.5% תשואה שנתית עם ריבית דריבית ל N+1 שנים.
- במידה וכן - אני יכול לשנות בדיעבד את שנת הפרישה שלי ללפני N שנים (במקום N+1 שנים) כך שה 3.5% נגזר מהסכום של התיק לפני N שנים בהנחת תשואה של 2.5% שנתי.
אשמח למחשבותיכם.
הנקודה החלשה היחידה שאני רואה פה היא שצריך להחליט מהו אותו N שנים שלאחריו אין תיק היסטורי שמתאפס.
מישהו מכיר מחקר כזה? או אולי פוסט של ERN שבו הוא מדבר על זה?
אם נניח שאני פורש תוך שימוש במודל ה- V כדי לחזור מ- 60% מניות ביום הפרישה ל- 100% מניות לאחר 7 שנים, אז ה SWR שלי שהוא failsafe הוא 3.5%. במקרה הזה, היסטורית, אני מבוטח נגד מצב שבו התיק ייגמר לי לפני שיעברו 60 שנים.
אבל נוצר פה "סיכון" אחר שהוא שמרנות יתר - ברוב מוחלט של המקרים, התיק לא יסתיים באפס אלא יהיה גדול מאפס וסביר להניח גדול בהרבה גם מהסכום ההתחלתי. כך שאם אני פורש רק עם כסף שאני לא מייעד להורשה - מדובר בחוסר יעילות משווע.
אז חשבתי איך אפשר מצד אחד כן לנצל יותר כסף מהתיק לאורך הפרישה, אבל בלי לצאת מאזור ה failsafe?
כל המספרים הם ריאליים, אני מניח תשואת שוק ממוצעת של 6%
אם אני פורש עם תיק בגודל 100 ש"ח ובמשך 8 שנים אני מושך 3.5 ש"ח, אז בתום 8 שנים, אם התשואה הממוצעת של התיק 6% או יותר (תשואה ממוצעת היסטורית), יהיו לי בתיק 121.84 ש"ח (תשואה של 2.5% בשנה). בנקודה הזו, אני כבר יודע שהתרחיש של סיכון רצף התשואות לא התממש, זה מידע ודאי כי חלפו 8 שנים בתשואה ממוצעת או יותר.
מה יקרה אם בנקודה הזו אעמוד פנים שלא פרשתי בשנה שבה פרשתי אלא שנה לאחר מכן ושמאז עברו 7 שנים?
סכום המשיכה שלי יהיה 3.5% מתיק בגודל 102.5, כלומר 3.5875 ש"ח וידוע בודאות שחלפו 7 שנים שבמהלכן: לא התממש סיכון רצף התשואות, אני ב 100% מניות, אחוז המשיכה הוא עדיין failsafe ועומד על 3.5%.
האסטרטגיה הזו יכולה לעבור רק עבור אחוז משיכה שהוא failsafe ורק בחלוף מספיק זמן כדי להבטיח שסיכון רצף התשואות לא התממש (הבחירה ב 7 שנים היא רק לצורך הנוחות).
ההגדלה של המשיכה היא לא זניחה נומינלית, אם למשל מושכים סכום של 20k ש"ח, אז הגדלת ב 2.5% תיתן משיכה של 20.5k ש"ח.
כמו כן, כל עוד השוק מתנהג "יפה", ניתן לחזור ולהגדיל את סכום המשיכה מדי שנה.
כלומר:
- אני פורש עם כלל SWR failsafe של 3.5%
- אני בוחר כמות שנים שמספיקה כדי לומר שסיכון רצף התשואות לא התממש (N שנים).
- מדי שנה החל מהשנה ה N+1 אני יכול לבחון האם גודל התיק גדול או שווה ל 2.5% תשואה שנתית עם ריבית דריבית ל N+1 שנים.
- במידה וכן - אני יכול לשנות בדיעבד את שנת הפרישה שלי ללפני N שנים (במקום N+1 שנים) כך שה 3.5% נגזר מהסכום של התיק לפני N שנים בהנחת תשואה של 2.5% שנתי.
אשמח למחשבותיכם.
הנקודה החלשה היחידה שאני רואה פה היא שצריך להחליט מהו אותו N שנים שלאחריו אין תיק היסטורי שמתאפס.
מישהו מכיר מחקר כזה? או אולי פוסט של ERN שבו הוא מדבר על זה?
