אני תוהה בזמן האחרון לגבי קרנות צוברות בחשבון ממוסה, בו הצבירה מספקת דחיית מס אבל לא בהכרח מיסוי נמוך יותר (בניגוד לקרנות בחשבון פטור שמשלמות רק 15% מס דיבידנדים אם הן צוברות ויושבות במדינה הנכונה).
אני יודע שחכמים בפורום עשו סימולציות שמראות שיש להן יתרון על החזקה ישירה של קרנות אמריקאיות. לזכרוני ההבדל קטן, בייחוד בטווח ארוך.
בעיקרון, צבירה עם מס כפול לא הגיונית מאוד: הקרן מקבלת דיבידנדים אחרי 15% מס, אז ערך הקרן יורד ב0.15*אחוז הדיבידנדים. את ההפסד הזה אי אפשר לקזז מול רווח הון. אבל הוא "מתקזז לבד" כי זה יורד מהתשואה עליה תשלם מס במכירה.
כאשר קרן משלמת דיבידנדים, הערך שלה יורד באחוז הדיבידנדים, או פי שש-שבע בערך מאשר קרן צוברת, ואתה מקבל 0.75*אחוז הדיבידנדים במזומן.
בשני המקרים נוצר הפסד הון בלתי מקוזז, בשני הוא גבוה יותר. אתה מקבל יותר הפסד לקזז עם תשואה עתידית (זה הטיעון ההפוך לטיעון המיסוי הכפול, במובן מסוים - אתה מצמצם את רווח ההון עליו תשלם מס, בניגוד לקרן צוברת שממקסמת אותו).
לדוגמה קרן שנקנתה במקור ב50, כיום במחיר 100 שמחלקת 10. עם חלוקה במיסוי 25%, הקרן יורדת ל90 והנטו הוא 7.5+50+(0.75*40) = 87.5 (מס רווח הון של 25%)
אם היא צברה אותו, היא יורדת ל98.5
הנטו: 50+(0.75*48.5) = 86.375
יש כאן שתי טעויות: א. מס המכירה יכול להיות נמוך מ25% אם מוכרים אחרי גיל 60. זה יכול לתת יתרון משמעותי לקרן צוברת.
ב. הקרן הצוברת גדלה יותר (היא לא מחלקת את הדיבידנדים) אז אי אפשר להשוות אותה לקרן מחלקת שעלתה באותה מידה - באותה תקופה הקרן הצוברת הייתה עולה יותר, ולכן מחיר הבסיס שצריך להשוות נמוך יותר. היא משלמת יותר מס במכירה מאשר בחישוב הפשוט שלמעלה.
לדעתי יש יתרון שני לדיבידנדים, שהוא פסיכולוגי בלבד: הקרן צריכה 'להרוויח' את ההשקעה מחדש שלך. קל יותר לאזן לאט לאט ממניות לאגח אם הדיבידנדים מחולקים אליך לחשבון. זה רק הבדל פסיכולוגי - גם במכירה וגם בחלוקת דיבידנד אתה משלם מס, הדיבידנד הוא 'מכירה כפויה' שאתה יכול רק לנסות לצמצם את המס שלה עם קרן צוברת.
אני יודע שחכמים בפורום עשו סימולציות שמראות שיש להן יתרון על החזקה ישירה של קרנות אמריקאיות. לזכרוני ההבדל קטן, בייחוד בטווח ארוך.
בעיקרון, צבירה עם מס כפול לא הגיונית מאוד: הקרן מקבלת דיבידנדים אחרי 15% מס, אז ערך הקרן יורד ב0.15*אחוז הדיבידנדים. את ההפסד הזה אי אפשר לקזז מול רווח הון. אבל הוא "מתקזז לבד" כי זה יורד מהתשואה עליה תשלם מס במכירה.
כאשר קרן משלמת דיבידנדים, הערך שלה יורד באחוז הדיבידנדים, או פי שש-שבע בערך מאשר קרן צוברת, ואתה מקבל 0.75*אחוז הדיבידנדים במזומן.
בשני המקרים נוצר הפסד הון בלתי מקוזז, בשני הוא גבוה יותר. אתה מקבל יותר הפסד לקזז עם תשואה עתידית (זה הטיעון ההפוך לטיעון המיסוי הכפול, במובן מסוים - אתה מצמצם את רווח ההון עליו תשלם מס, בניגוד לקרן צוברת שממקסמת אותו).
לדוגמה קרן שנקנתה במקור ב50, כיום במחיר 100 שמחלקת 10. עם חלוקה במיסוי 25%, הקרן יורדת ל90 והנטו הוא 7.5+50+(0.75*40) = 87.5 (מס רווח הון של 25%)
אם היא צברה אותו, היא יורדת ל98.5
הנטו: 50+(0.75*48.5) = 86.375
יש כאן שתי טעויות: א. מס המכירה יכול להיות נמוך מ25% אם מוכרים אחרי גיל 60. זה יכול לתת יתרון משמעותי לקרן צוברת.
ב. הקרן הצוברת גדלה יותר (היא לא מחלקת את הדיבידנדים) אז אי אפשר להשוות אותה לקרן מחלקת שעלתה באותה מידה - באותה תקופה הקרן הצוברת הייתה עולה יותר, ולכן מחיר הבסיס שצריך להשוות נמוך יותר. היא משלמת יותר מס במכירה מאשר בחישוב הפשוט שלמעלה.
לדעתי יש יתרון שני לדיבידנדים, שהוא פסיכולוגי בלבד: הקרן צריכה 'להרוויח' את ההשקעה מחדש שלך. קל יותר לאזן לאט לאט ממניות לאגח אם הדיבידנדים מחולקים אליך לחשבון. זה רק הבדל פסיכולוגי - גם במכירה וגם בחלוקת דיבידנד אתה משלם מס, הדיבידנד הוא 'מכירה כפויה' שאתה יכול רק לנסות לצמצם את המס שלה עם קרן צוברת.
