החוק קיים משנת 1992, הוא תוקן בשנת 1994 תוך הוספת תיקון עקיף בדבר חוק יסוד חופש העיסוק.
התיקון לחוק התקבל ברוב של 74 חברי כנסת (סעיף 4 בקישור.) והוסף סייג לחוק כבוד יסוד האדם וחירותו שמאפשר פגיעה בזכויות יסוד "לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו".
74 חברי כנסת זה לא מעט והיו מתוכם שהצביעו חברי מפלגות דתיות של המפד"ל, יהדות התורה וש"ס שהבינו מצויין את המשמעות של החוק והצביעו בעד.
לכן החוק נחקק כך שניתן יהיה לשנות אותו ברוב רגיל וכמו כן את חוק חופש העיסוק ברוב של 61 חברי כנסת.
נאמר שם במפורש ע"י יצחק לוי מהמפד"ל "הכנסת לא נותנת לבית-המשפט רק את סמכות החקיקה, הכנסת נותנת לו גם את הסמכות והאפשרות לקבוע את ערכיה של מדינת ישראל, מכיוון שהמבחנים בחוקי היסוד שיהיו בפני בית-המשפט הם המבחנים הערכיים של מדינת ישראל. ואז בית-המשפט, שנבחר לא לשם כך, יקבע מה הם ערכיה היהודיים של מדינת ישראל, מה הם ערכיה הדמוקרטיים של מדינת ישראל, מה בדיוק המשקל שצריך לתת לערך יהודי מול ערך דמוקרטי אם יש התנגשות, מה האיזון הנכון בין ערך יהודי ובין ערך דמוקרטי - כל זה יקבע בית-המשפט. ולא רק שבית-המשפט יקבע כל זאת, הכנסת תהיה נטולת יכולת לקבוע זאת, אלא אם כן היא תגייס רוב גדול. בית-המשפט הוא לא הכנסת, ולכן בית-המשפט לא יכול להיות המוסד הבלעדי שיקבע את ערכיה של מדינת ישראל. זאת הסתייגות אחת."
כמו כן ע"י אברהם רביץ מיהדות התורה:"אנחנו, לפי השקפת עולמנו, סבורים שאין צורך בחוקי יסוד, מכיוון שיש לנו חוקי יסוד אשר על-פיהם אנחנו חיים אלפי שנים, ובעזרת השם נמשיך לחיות לפיהם. נתאר לעצמנו, כפי שזה קורה היום, שאנחנו נאלצים לתקן את חוק היסוד, בגלל נסיבות החיים העומדות לפנינו ובגלל הטעויות שנעשו אז ובגלל קוצר הראייה שהיה למחוקקים כאשר חוקקו את חוק היסוד המקורי, ובעיקר בגלל הפרשנות של בית-המשפט העליון, שהרחיבה את החוק לאופקים ולמחוזות שאיש מאתנו לא חלם עליהם כאשר חוקקנו את חוק היסוד המקורי. הדברים האלה יכולים לחזור על עצמם מפעם לפעם, אולי כאשר חיי החברה משתנים, אולי כאשר ההרכב של בית-המשפט העליון משתנה, כאשר התנאים הפוליטיים, המדיניים, משתנים מפעם לפעם.
לכן, אדוני היושב-ראש, חוק היסוד המובא לפנינו כיום בא לתקן, ולו במעט, את האפשרות שלנו כחברי הכנסת לערוך רביזיות ותיקונים ולהתאים את החוק הזה לחיים עצמם, בלי צורך לחוקק חוקי יסוד אחרים."
"עוד סעיף, אדוני היושב-ראש, סעיף 3 לחוק הזה כתוב באופן סתמי, ואני חוזה כבר עכשיו, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שבתוך זמן מסוים אנחנו נחזור לכנסת ונבקש לעשות תיקון אחד נוסף בגלל סעיף 3. כי מה כתוב בסעיף 3? כתוב: "כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד", וזה הופך חוק-יסוד.
ואני שואל את עצמנו, רבותי חברי הכנסת: הרי אנחנו עלולים, במוקדם או במאוחר, לחזור לכאן בגלל עוד איזה בג"ץ קנטרני שיבוא לפני בית-המשפט."
אם חברי הכנסת חושבים שנכון לבצע שינוי במדרג הערכים (ולא סתם להגיד לבית משפט אל תבקר את הממשלה בניגוד לאופיה הדמוקרטי של המדינה) הם יכולים לחוקק את זה ובית המשפט לא יבטל להם את זה. אבל זה צריך להיות מפורש באותו חוק, אני לא מכיר שחברי הכנסת פעלו על מנת ליצור שינוי כזה בחוק יסוד.
אם חברי הכנסת טוענים שאין להם רוב מספק של 61 חברי כנסת כדי לשנות את חוק יסוד חופש העיסוק, או רוב רגיל כדי לשנות את חוק כבוד יסוד האדם וחירותו אז כנראה שהם לא צריכים לשנות את החוק.
בנוסף, מאז חקיקת התיקון לחוק עברו 29 שנה והחוק לא שונה.
כמו כן בפרוטוקולים נאמר ע"י דן מרידור:
"קודם שיבחתי את ראש הממשלה וסיעת ש"ס, ואמרתי שלא חשוב מה הם אומרים על המערכת המשפטית, חשוב שהם נתנו לה היום סמכות לבטל חוקי כנסת, וחוק-היסוד זכה בתמיכתם הנמרצת ברוב גדול."
