למה אין קרנות ממונפות עם רמות חשיפה שונות?

[היום מתה אמא]

האם ב IRA ניתן לסחור בקרנות ממונפות בשיעור כזה?

כן

 

[רק לעזור]

כן

אין שום הגבלות? בכל הגופים? בכל סכום?
כי קראתי שיש הגבלות על מוצרים מורכבים, וכן שעד סכום של מיליון ומשהו, אפשר רק במוצרים מחקי מדד (זה נחשב מחקה מדד?)

 

[היום מתה אמא]

אין שום הגבלות? בכל הגופים? בכל סכום?

על מדדים מקובלים אין בעיה. נחשבות קרנות סל לכל דבר ועניין (אני מדבר על האמריקאיות, אין לי נסיון לגבי ישראליות/אירופאיות).

 

[גרביל מרוץ]

אולי 0.9?

בהחלט, זה בערך הרעיון של תיקי 60/40, 70/30, 80/20 וכו'

לכן איזה סיבה יש להניח שמינוף פי 1.5 לדוגמא, לטווח ארוך לא יעבוד כמו שהוא עבד בעבר?

כל מינוף גבוה מ- 1 מקלקל את יחס התשואה/סיכון, בעבר בהווה ובעתיד, המינוף מוסיף חיכוך, אז כן אפשר להגדיל תשואה אבל באופן שההצדקה מצד הסיכון פוחתת ככל שהמינוף גדל

 

[רק לעזור]

כל מינוף גבוה מ- 1 מקלקל את יחס התשואה/סיכון, בעבר בהווה ובעתיד, המינוף מוסיף חיכוך, אז כן אפשר להגדיל תשואה אבל באופן שההצדקה מצד הסיכון פוחתת ככל שהמינוף גדל

שוב אני שואל מה זה הקו של 1 לא הסברת את העניין הזה,
המינוף מוסיף חיכוך בגלל מה , שחיקת התנודתיות, ריבית, דמי ניהול??
משהו מאלו הוא מהותי במספר מעל 1?
אפשר להגדיל תשואה? כן, אתה גם מסכים.
יש סיכון גדול יותר מאשר השקעה פסיבית קלאסית בטווח הארוך?? אם כן פרט מהו.
תודה.

 

[Therealdeal]

למה כוונתך? ממה שאני מכיר יש את העקום היעיל (של תשואה סיכון) והוכחה שתיק השוק נמצא עליו, אבל אין בכך הוכחה שזה התיק האופטימלי (למי שמעוניין ביותר או פחות סיכון).

במודל המקורי של מרקוביץ הוא מניח שכל המשקולות חיוביים, כלומר מינוף לא אפשרי. ב CAPM יש הנחה שאפשר ללוות כנגד נכס חסר סיכון. בהקשר הזה, התשואה וסטיית התקן של התיק יגדלו לינארית עם המינוף (כי בהגדרה סטיית התקן של נכס חסר סיכון היא אפס).

בשביל להמחיש את מה שכתוב בהמשך, בוא נסתכל על שני תיקים:

1. סנופי במינוף 1.5 (כלומר שורט על אג"ח מדינה במשקל 0.5 והשקעתו בסנופי).

2. נסדק במשקל 1.

נניח לצורך הדוגמה שלשני התיקים תשואה זהה, אך לתיק הראשון סטיית תקן קטנה יותר. כלומר התיק הראשון ימצא בחזית היעילה, והשני לא.

אבל, יש "סיכונים" שאינם סטיית תקן. הריבית משתנה לאורך זמן, אתה יכול להגיע ל margin call, תצטרך לשלם מיסים אם תרצה לאזן, וכו'. כל זה אם מדובר במשקיע פרטי.

אם מדובר בקרן מנוהלת אז בדרך כלל יש איזון יומי, מה שמעלים את הסיכון בקריאה לכסף. אבל התפעול "מסובך" יותר מקרן לא ממונפת, ולכן דמי הניהול גבוהים יותר. הקרן גם עושה יותר פעולות ולכן ההוצאות גבוהות יותר.

הסיכון המשמעותי ביותר הוא במחיקת הקרן בגלל נפילות בשוק ההון, וגרוע מזה - בגלל שהקרנות הממונפות מאבדות כספים פעמיים בזמן ירידות (נפילה של נכס הבסיס + משיכות מוגברות, יש סכנה לסגירת הקרן. יש סיבה שקשה למצוא קרן ממונפת מלפני 2008. כלומר, אתה מכניס פנימה risk of ruin, בין אם במחיקה ובין אם בסגירה כפויה של הקרן מטעמי חוסר כדאיות למנהל.

עכשיו לתכלס - יש קרנות עם מינוף 1.5, בניגוד למה שכתב הפות"ש. אני חושב שזה לא מוצר נפוץ כי הוא כולל סיכונים שלא ניתנים לכימות שמשקיע לטווח ארוך באמת לא מבין או לא רוצה לקחת על עצמו. הסיכונים הנוספים נכונים לכל רמת מינוף. מכיוון שהמשקיע הפרטי יכול להשיג בעצמו רמת מינוף נמוכה ע"י הלוואת מרג'ין, הקרנות הנפוצות יותר הן אלו עם המינוף הגבוה יותר, שהמשקיע הפרטי לא יכול להשיג בעצמו (או חושף אותו למרג'ין קול בסבירות גבוהה).

נחזור לשני התיקים שכתבתי קודם. עם איזה מהם היית מרגיש נוח יותר? אני באופן אישי, עם הנסדק.

 

[חתול לילה]

אבל, יש "סיכונים" שאינם סטיית תקן.

התייעצתי עם ה- AI ואכן הוא מסכים עם הניתוח שלך.

 

[גרביל מרוץ]

שוב אני שואל מה זה הקו של 1 לא הסברת את העניין הזה,
המינוף מוסיף חיכוך בגלל מה , שחיקת התנודתיות, ריבית, דמי ניהול??
משהו מאלו הוא מהותי במספר מעל 1?

כן, זה עניין מתמטי, קרא כאן:

Volatility tax - Wikipedia

en.wikipedia.org

 

[רק לעזור]

כן, זה עניין מתמטי

שחיקת התנודתיות אינה קשורה מתמטית למספר 1 בשום צורה.
שחיקת תנודתיות היא לא "קנס" שמופעל או מתחיל רק כשעוברים למינוף. זו תופעה מתמטית מובנית שקיימת בכל רמת חשיפה לשוק.

ככל שרמת החשיפה עולה, התשואה הצפויה עולה בצורה ליניארית, בעוד ששחיקת התנודתיות גדלה בצורה ריבועית . המנגנון הזה פועל באותה צורה בדיוק בכל מצב:

• בחשיפה של 50%: יש שחיקת תנודתיות מסוימת.
• בחשיפה של 100%: השחיקה גדלה בדיוק לפי אותה חוקיות.
• בחשיפה של 150%: השחיקה ממשיכה לגדול שוב, בדיוק על בסיס אותו כלל מתמטי.

היות והשחיקה גדלה באופן רציף לאורך כל רמות החשיפה, אין שום "קפיצת מדרגה", שבירה של החוקיות, או שינוי מהותי ברגע שמגיעים למספר 1 או חוצים אותו.

לכן, מבחינה מתמטית טהורה, אין למספר 1 שום מעמד מיוחד. הגדלת חשיפה מחצי לאחד שלם כפופה לאותה חוקיות בדיוק כמו הגדלת חשיפה מאחד לאחד וחצי. בכולן השחיקה גדלה, בכולן התשואה עולה, והשאלה היחידה היא איפה נמצאת נקודת האיזון המקסימלית שמפיקה את התשואה הגבוהה ביותר לפני שהשחיקה מכריעה אותה. למספר 1 אין שום בלעדיות על התשובה הזו. הוא פשוט חשיפת ברירת המחדל של קניית נכס הבסיס עצמו – סך הכל עוד מספר אחד מתוך רצף שלם.

לא ממליץ!

 

[גרביל מרוץ]

שחיקת התנודתיות אינה קשורה מתמטית למספר 1 בשום צורה.
שחיקת תנודתיות היא לא "קנס" שמופעל או מתחיל רק כשעוברים למינוף. זו תופעה מתמטית מובנית שקיימת בכל רמת חשיפה לשוק.

ככל שרמת החשיפה עולה, התשואה הצפויה עולה בצורה ליניארית, בעוד ששחיקת התנודתיות גדלה בצורה מעריכית . המנגנון הזה פועל באותה צורה בדיוק בכל מצב:

• בחשיפה של 50%: יש שחיקת תנודתיות מסוימת.
• בחשיפה של 100%: השחיקה גדלה בדיוק לפי אותה חוקיות.
• בחשיפה של 150%: השחיקה ממשיכה לגדול שוב, בדיוק על בסיס אותו כלל מתמטי.

היות והשחיקה גדלה באופן רציף לאורך כל רמות החשיפה, אין שום "קפיצת מדרגה", שבירה של החוקיות, או שינוי מהותי ברגע שמגיעים למספר 1 או חוצים אותו.

לכן, מבחינה מתמטית טהורה, אין למספר 1 שום מעמד מיוחד. הגדלת חשיפה מחצי לאחד שלם כפופה לאותה חוקיות בדיוק כמו הגדלת חשיפה מאחד לאחד וחצי. בכולן השחיקה גדלה, בכולן התשואה עולה, והשאלה היחידה היא איפה נמצאת נקודת האיזון המקסימלית שמפיקה את התשואה הגבוהה ביותר לפני שהשחיקה מכריעה אותה. למספר 1 אין שום בלעדיות על התשובה הזו. הוא פשוט חשיפת ברירת המחדל של קניית נכס הבסיס עצמו – סך הכל עוד מספר אחד מתוך רצף שלם.

לא ממליץ!

מה שכתבת פשוט לא נכון תחת ההנחה שהשוק יעיל. בהנחה שהשוק יעיל הממוצע של השוק בלי שום שטיקים ייתן לך את היחס האופטימלי של תשואה לסיכון. כמובן שבפועל קשה להגדיר מה זה בדיוק "השוק" אבל מדדים רחבים הם מספיק יעילים כדי שעדיין מה שכתבת לא יהיה נכון.

כדי להדגים את האבסורד שבדבריך, לפי מה שכתבת ב- 0% חשיפה תקבל אפס תנודתיות מה שכמובן לא נכון, כי ככל שאתה מוריד חשיפה למניות אתה מגדיל חשיפה לשווי המזומן שבו אתה מחזיק.

 

[רק לעזור]

מה שכתבת פשוט לא נכון תחת ההנחה שהשוק יעיל. בהנחה שהשוק יעיל הממוצע של השוק בלי שום שטיקים ייתן לך את היחס האופטימלי של תשואה לסיכון. כמובן שבפועל קשה להגדיר מה זה בדיוק "השוק" אבל מדדים רחבים הם מספיק יעילים כדי שעדיין מה שכתבת לא יהיה נכון.

כדי להדגים את האבסורד שבדבריך, לפי מה שכתבת ב- 0% חשיפה תקבל אפס תנודתיות מה שכמובן לא נכון, כי ככל שאתה מוריד חשיפה למניות אתה מגדיל חשיפה לשווי המזומן שבו אתה מחזיק.

לגבי הטענה של השוק היעיל, אין קשר בינה לבין שחיקת תנודתיות וליחס תשואה-סיכון במינוף. המודלים הכלכליים קובעים שמינוף תיק השוק מגדיל את התשואה והסיכון באותה פרופורציה בדיוק, כך שיחס התשואה-סיכון נשאר זהה. למספר 1 (חשיפה של 100%) אין מעמד מיוחד או כוח קסום – הוא בסך הכל מציין את הנקודה שבה נגמר ההון העצמי ומתחילה ההלוואה. הנושא היחיד הוא שחיקת התנודתיות, שגם בה, כפי שכתבתי, אין שום משמעות מהותית למספר 1.

לגבי טענתך השנייה על המזומן, לא הבנתי מה כוונתך, נראה שאתה מערבב בין אינפלציה לתנודתיות בבורסה. בעולם ההשקעות, למזומן יש אפס תנודתיות מחירים. לכן, בחשיפה של 0% למניות, שחיקת התנודתיות היא אפס מוחלט. מנגנון השחיקה גדל ברצף ככל שהחשיפה עולה מ-0% ומעלה, ואין שום חוקיות חדשה ש"נדלקת" כשעוברים את ה-100% (חוץ מעלויות מימון כשהן גבוהות מהריבית חסרת הסיכון, או עלויות ניהול וכדומה, אבל מבחינת התיאוריה אין שום חוקיות שונה מעבר ל-100%).

 

[willy]

לדעתי כן קורה משהו בחשיפה של 1, בגלל האיזון.

למשל ניקח מקרה של תנודתיות סביב מחיר נכס שלא עולה למשך תקופה.

במקרה של מינוף גדול מ1 אתה קונה בעליות ומוכר בירידות והערך נשחק.

במקרה של מינוף 1 לא קורה כלום.

במקרה של מינוף קטן מ1 אתה מוכר בעליות וקונה בירידות אז הערך עולה.

אז נכון שמינוף 1 הוא על הרצף, אבל הוא כן מיוחד, הוא נקודת האפס, ,כלומר המעבר משחיקה שלילית לשחיקה חיובית.

 

[רק לעזור]

לדעתי כן קורה משהו בחשיפה של 1, בגלל האיזון.

למשל ניקח מקרה של תנודתיות סביב מחיר נכס שלא עולה למשך תקופה.

במקרה של מינוף גדול מ1 אתה קונה בעליות ומוכר בירידות והערך נשחק.

במקרה של מינוף 1 לא קורה כלום.

במקרה של מינוף קטן מ1 אתה מוכר בעליות וקונה בירידות אז הערך עולה.

אז נכון שמינוף 1 הוא על הרצף, אבל הוא כן מיוחד, הוא נקודת האפס, ,כלומר המעבר משחיקה שלילית לשחיקה חיובית.

שמת לב מה עשית בדוגמה שלך? לקחת תרחיש ספציפי מאוד שבו נכס הבסיס (חשיפה של 1) הניב תשואה של 0 לאחר תקופה. ואז, על בסיס המקרה הפרטי הזה, הראית שמינוף מעל 1 "מוכר בירידות" ומתחת ל-1 "קונה בירידות".

אבל הבחירה בתרחיש הזה היא שרירותית לחלוטין. נכס תנודתי שנשאר על 0 אומר שהממוצע החשבונאי שלו היה חיובי, אבל הוא לא עלה בפועל בדיוק בגלל שחיקת התנודתיות שקיזזה את העליות. כלומר, בחרת בדיוק את תרחיש הקצה שבו המספר 1 הוא זה שנמצא בנקודת האיזון בין העליות לשחיקה.

באותה מידה בדיוק, היית יכול לקחת תרחיש שבו השוק יורד קצת, וקרן בחשיפה של 50% הייתה נשארת בדיוק על ה-0. לפי ההיגיון שלך, במקרה כזה 0.5 היה הופך פתאום ל"נקודת האפס", וכל מה שמעליו (כולל 1) היה סופג שחיקה שלילית. זה מוכיח שלמספר 1 אין שום ייחוד מתמטי, הכל תלוי בתרחיש שבחרת.

ונקודה שנייה:לא הבנתי את המסקנה שלך. אם אתה טוען שחשיפה של פחות מ-1 מייצרת "שחיקה חיובית" (כי קונים בירידות ומוכרים בעליות), אז למה שמישהו ישקיע בחשיפה של 1? הרי לפי הדוגמה שהבאת בעצמך, עדיף להחזיק פחות מ-1, לא?

נ.ב יש אחד שכן מסכים איתי? או שכולם חלוקים עלי?.

 

[willy]

שמת לב מה עשית בדוגמה שלך? לקחת תרחיש ספציפי מאוד שבו נכס הבסיס (חשיפה של 1) הניב תשואה של 0 לאחר תקופה. ואז, על בסיס המקרה הפרטי הזה, הראית שמינוף מעל 1 "מוכר בירידות" ומתחת ל-1 "קונה בירידות".

אבל הבחירה בתרחיש הזה היא שרירותית לחלוטין. נכס תנודתי שנשאר על 0 אומר שהממוצע החשבונאי שלו היה חיובי, אבל הוא לא עלה בפועל בדיוק בגלל שחיקת התנודתיות שקיזזה את העליות. כלומר, בחרת בדיוק את תרחיש הקצה שבו המספר 1 הוא זה שנמצא בנקודת האיזון בין העליות לשחיקה.

באותה מידה בדיוק, היית יכול לקחת תרחיש שבו השוק יורד קצת, וקרן בחשיפה של 50% הייתה נשארת בדיוק על ה-0. לפי ההיגיון שלך, במקרה כזה 0.5 היה הופך פתאום ל"נקודת האפס", וכל מה שמעליו (כולל 1) היה סופג שחיקה שלילית. זה מוכיח שלמספר 1 אין שום ייחוד מתמטי, הכל תלוי בתרחיש שבחרת.

ונקודה שנייה:לא הבנתי את המסקנה שלך. אם אתה טוען שחשיפה של פחות מ-1 מייצרת "שחיקה חיובית" (כי קונים בירידות ומוכרים בעליות), אז למה שמישהו ישקיע בחשיפה של 1? הרי לפי הדוגמה שהבאת בעצמך, עדיף להחזיק פחות מ-1, לא?

נ.ב יש אחד שכן מסכים איתי? או שכולם חלוקים עלי?.

קודם כל, אני בכלל לא בטוח שאני צודק, אני מנהל דיון, מציג את דעתי ומנסה ללמוד מאחרים.

בנוגע לתוכן הדברים:

התרחיש שהצגתי הוא זה שמבודד את התופעה.

במקרה של עליה/ירידה רציפה התנודתיות תהיה סביב קו המגמה, שמייצג לפי הבנתי את המחיר ה'אמיתי' של הנכס.

בנוגע לנקודה השניה - זה באמת נכון, אך רק מצד תופעת השחיקה כתוצאה מתנודתיות.

כלומר יש כאן שתי תופעות; אחת השינוי בערך הנכס והשניה השחיקה בתנודתיות.

מינוף 1 זו נקודה בה השחיקה כתוצאה מתנודתיות היא 0 מהסיבה הפשוטה כי אין מנגנון של איזון. ולכן זו נקודה מיוחדת.

אני מסכים שהמסקנה של הדברים שלי היא שמינוף 1 הוא לא אופטימלי בהכרח, והמינוף האופטימלי לוקח בחשבון את שתי התופעות.

 

[רק לעזור]

קודם כל, אני בכלל לא בטוח שאני צודק, אני מנהל דיון, מציג את דעתי ומנסה ללמוד מאחרים.

בנוגע לתוכן הדברים:

התרחיש שהצגתי הוא זה שמבודד את התופעה.

במקרה של עליה/ירידה רציפה התנודתיות תהיה סביב קו המגמה, שמייצג לפי הבנתי את המחיר ה'אמיתי' של הנכס.

בנוגע לנקודה השניה - זה באמת נכון, אך רק מצד תופעת השחיקה כתוצאה מתנודתיות.

כלומר יש כאן שתי תופעות; אחת השינוי בערך הנכס והשניה השחיקה בתנודתיות.

מינוף 1 זו נקודה בה השחיקה כתוצאה מתנודתיות היא 0 מהסיבה הפשוטה כי אין מנגנון של איזון. ולכן זו נקודה מיוחדת.

אני מסכים שהמסקנה של הדברים שלי היא שמינוף 1 הוא לא אופטימלי בהכרח, והמינוף האופטימלי לוקח בחשבון את שתי התופעות.

ראשית, אני מתנצל אם הטון שלי היה קצת חריף מקודם. המטרה שלי היא באמת לנהל דיון ענייני, וגם אני פה כדי להבין את המנגנון לעומק וללמוד ממך ומאחרים.

שנית, לגבי הטיעון הראשון שלך – אשמח מאוד אם תוכל להרחיב עליו. הזכרת שם את קו המגמה והמחיר ה"אמיתי" של הנכס במקרה של עלייה או ירידה רציפה. קראתי שוב ולצערי לא לגמרי הבנתי את כוונתך , אז אשמח להסבר קצת יותר מפורט.

שלישית, אני חולק עליך בקביעה שחשיפה של 1 היא "נקודה מיוחדת" רק בגלל שאין בה צורך במנגנון איזון (Rebalancing) יזום. העובדה שבחשיפה של 1 לא צריך לקנות או למכור כדי לשמור על היחס נובעת מכך שיש פה פשוט איזון אוטומטי שהשוק עושה בעצמו . זה בסך הכל הבדל טכני ותפעולי של המוצר. מבחינה מתמטית טהורה של נוסחאות התשואה והשחיקה – הגרף ממשיך לעלות ולשחוק באותה חוקיות רציפה בדיוק, ואין למספר 1 שום ייחוד.

רביעית, וזו הנקודה העיקרית – אני רואה שבסוף דבריך אתה מסכים איתי שחשיפה של 1 היא לא בהכרח האופטימלית, ושהמינוף האופטימלי האמיתי לוקח בחשבון את שתי התופעות. זה אכן המצב, וזה בדיוק מה שגרם לי לפתוח את השרשור הזה מלכתחילה! המחקרים מוכיחים שהמינוף האופטימלי מבחינה מתמטית לטווח ארוך נמצא רחוק מ-1. (כמובן מבחינה מתמטית טהורה של 2 המשתנים שציינת)

 

[אוגורן]

• בחשיפה של 50%: יש שחיקת תנודתיות מסוימת.
• בחשיפה של 100%: השחיקה גדלה בדיוק לפי אותה חוקיות.
• בחשיפה של 150%: השחיקה ממשיכה לגדול שוב, בדיוק על בסיס אותו כלל מתמטי.

פה לדעתי יש טעות. אולי טעות במונחים. לא יכולה להיות שחיקת תנודתיות ב-100%.
שחיקה היא כאשר הקרן נותנת תשואה נמוכה מנכס הבסיס כפול המינוף, גם בהתעלמות מריבית ועמלות.
נגיד קרן ממונפת פי 2, אם נכס הבסיס עלה ב-10% נצפה לעליה של 20%. אבל אם הנכס ירד ואז עלה, יתכן שנקבל רק 15% בגלל שחיקה.

בחשיפה של 100% אנחנו מחזיקים את נכס הבסיס ומקבלים את התשואה שלו, לא פחות ולא יותר. אין פה שום שחיקה.

בחשיפה של 50% מנגנון האיזון נותן אפקט הפוך לשחיקה. נגיד אם נכס הבסיס עלה ב-10% נצפה לקבל 6%, אבל יתכן שנקבל 7% אם היתה ירידה ועליה (ואיזון ביניהן).

 

[רק לעזור]

פה לדעתי יש טעות. אולי טעות במונחים. לא יכולה להיות שחיקת תנודתיות ב-100%.
שחיקה היא כאשר הקרן נותנת תשואה נמוכה מנכס הבסיס כפול המינוף, גם בהתעלמות מריבית ועמלות.
נגיד קרן ממונפת פי 2, אם נכס הבסיס עלה ב-10% נצפה לעליה של 20%. אבל אם הנכס ירד ואז עלה, יתכן שנקבל רק 15% בגלל שחיקה.

בחשיפה של 100% אנחנו מחזיקים את נכס הבסיס ומקבלים את התשואה שלו, לא פחות ולא יותר. אין פה שום שחיקה.

בחשיפה של 50% מנגנון האיזון נותן אפקט הפוך לשחיקה. נגיד אם נכס הבסיס עלה ב-10% נצפה לקבל 6%, אבל יתכן שנקבל 7% אם היתה ירידה ועליה (ואיזון ביניהן).

אסביר: ידוע כי התשואה המצטברת הממוצעת שונה מממוצע התשואה היומית החשבונאית,

כלומר אם ניקח את התשואות היומיות-נחבר הכל ביחד, התוצאה תהיה גבוהה מאשר התוצאה האמיתית,

לדוגמא עלייה של 100% ואחר כך ירידה של 50% בממוצע חשבונאי התוצאה תהיה עליה של 50% לעומת זאת העליה בפועל תהיה 0.

לאפקט זה קוראים "שחיקת תנודתיות" ככל שסטיית התקן גדולה יותר, כלומר ככל שהדרך לתשואה הסופית היא בעלת שונות גדולה יותר כך הממוצע המצטבר רחוק מהממוצע החשבונאי.

האפקט הזה קיים בכל רמת חשיפה כולל על נכס הבסיס, רק שהגרירה של התנודתיות גדלה בריבוע בעוד שהממוצע החשובנאי גדל רק ברמת המינוף.

אתה מתייחס לשחיקת עקיבה כלומר קבעת כברירת מחדל שרירותית חשיפה של 100%, אבל על זה אני מתווכח למה זוהי ברירת המחדל?

 

[רק לעזור]

אוקיי ביקשתי מ AI לפשט הנה:

מהי שחיקת תנודתיות (Volatility Drag) בפשטות?​

כדי להבין שחיקת תנודתיות, מספיק להסתכל על דוגמה מספרית קטנה:נניח שיש לך 100 שקלים שהשקעת בשוק.

• ביום הראשון, השוק מתרסק ב-50%. נשארו לך בכיס 50 שקלים.
• ביום השני, השוק מזנק ב-50%. ה-50 שקלים שלך צומחים בחזרה, אבל הם מגיעים רק ל-75 שקלים.

הממוצע ה"יבש" של התשואות בשוק הוא אפס (ירידה של 50% מול עלייה של 50%). אבל בפועל, איבדת 25% מהכסף שלך. זה בדיוק האפקט של שחיקת תנודתיות: התנודות החדות למעלה ולמטה "שואבות" את הערך האמיתי של הכסף לאורך זמן. התופעה הזו מובנית בכל נכס שזז למעלה ולמטה.

למה למספר 1 (100% חשיפה) אין מעמד מיוחד?​

ככל שאתה מגדיל את החשיפה שלך לשוק, אתה מגדיל את התנודתיות, ולכן אתה בהכרח מגדיל את שחיקת התנודתיות. זה עובד כמו רצף חלק שאין בו קפיצות פתאומיות:

• בחשיפה של 50%: יש מעט תנודתיות ולכן יש מעט שחיקה.
• בחשיפה של 100%: יש יותר תנודתיות ויש יותר שחיקה. התשואה הסופית האמיתית של השוק תמיד תהיה נמוכה מהממוצע היבש של התשואות היומיות שלו, בגלל האפקט שראינו בדוגמה למעלה.
• בחשיפה של 150%: יש עוד יותר תנודתיות, ולכן השחיקה ממשיכה לגדול.

אין שום חוק חדש שנדלק ברגע שאתה מגיע ל-100% חשיפה (מינוף 1). התשואה עולה, והשחיקה מתחזקת יחד איתה, לאורך כל הדרך. המספר 1 הוא בסך הכל ציון הדרך שבו נגמר לך הכסף שלך, ומכאן והלאה אתה צריך לקחת הלוואה. אין שם שום "קסם" מתמטי שעוצר את השחיקה.

 

[אוגורן]

לדוגמא עלייה של 100% ואחר כך ירידה של 50% בממוצע חשבונאי התוצאה תהיה עליה של 50% לעומת זאת העליה בפועל תהיה 0.

לא. אחוזים מכפילים, לא מחברים/מחסרים.
עליה של 100% ואחריה ירידה של 50% היא חזרה לנקודת המוצא ולא עליה של 50%. זה נכון למניות או ארנבים או כל דבר שהוא.
שום קשר לשחיקת תנודתיות.

לאפקט זה קוראים "שחיקת תנודתיות" ככל שסטיית התקן גדולה יותר, כלומר ככל שהדרך לתשואה הסופית היא בעלת שונות גדולה יותר כך הממוצע המצטבר רחוק מהממוצע החשבונאי

הממוצא הישבונאי הזה הוא מושג לא קיים. שגיאת חישוב שנותנת תוצאה שגויה.
המרחק מהתוצאה השגויה הזאת חסר משמעות.

הממוצע ה"יבש" של התשואות בשוק הוא אפס (ירידה של 50% מול עלייה של 50%). אבל בפועל, איבדת 25% מהכסף שלך.

זה לא נהיה נכון יותר כש-AI כותב את זה.
הממוצע ה"יבש" הוא מספר חסר קשר למציאות.
הירידה של 25% היא המציאות הפשוטה.

אין שום חוק חדש שנדלק ברגע שאתה מגיע ל-100% חשיפה

יש מנגנון אחר.
מתחת ל-100% יש תמהיל של שני נכסים שונים, ומנגנון איזון שנחוץ כדי לשמור על אחוז החשיפה קבוע.
מעל 100% יש הלוואה, ושוב מנגנון איזון שמגדיל/מקטין את ההלוואה בהתאם לתנועת נכס הבסיס.
ב-100% אין כלום. שום מנגנון, אחזקה וזהו.
מעל 100% יש הלוואה,

 

[רק לעזור]

יש מנגנון אחר.
מתחת ל-100% יש תמהיל של שני נכסים שונים, ומנגנון איזון שנחוץ כדי לשמור על אחוז החשיפה קבוע.
מעל 100% יש הלוואה, ושוב מנגנון איזון שמגדיל/מקטין את ההלוואה בהתאם לתנועת נכס הבסיס.
ב-100% אין כלום. שום מנגנון, אחזקה וזהו.
מעל 100% יש הלוואה

אני שואל שאלה אחת בלבד האם מבחינה "מתמטית" טהורה, יש הבדל "מהותי" בין רמות החשיפה?
לא מעניין אותי הדרך להגיע לחשיפה- בשביל מה זה משנה? (חוץ מעלויות ביצוע, אני מדבר על המתמטיקה הטהורה),
האם זה ש"ב-100% אין כלום. שום מנגנון, אחזקה וזהו." זה מהותי מבחינת התשואות והסיכונים?
האם בעיניך זה שזה מייצג את "נכס הבסיס" יש היגיון להיחשף אליו רק פעם 1?
האם זה שתוחלת התשואה, היא ברמת חשיפה גבוהה יותר אין לה שום משמעות?
האם זה שבפועל חשיפה של 100% היא נקודה על הרצף זה לא נכון?
האם לדעתך חשיפה של מתחת ל 100% שכתבת שיוצרת שחיקה חיובית עדיפה? אם לא-למה לא?