כדאי שתקרא את כל התוכנית. כדי שתבין פרספקטיבה כמו שצריך
בכל זאת אכתוב לך.
ערבים הם בני אדם כמונו. לא פחות מזה. לא אויבים ולא כלום. בני אדם.
הם חיים פה. צריך להכיר בזה. כמו שהדרוזים חיים פה. ואין עם זה שום בעיה.
שאיפה לאומית פלסטינית בהכרח מגיעה על חשבוננו. גם לאור העובדה שמאז ומתמיד ההיסטוריה מוכיחה כך. וגם כי אין שום הבדל בין תל אביב לגוש עציון, אם כבר מדברים. לכן, ההכרה הראשונה היא שאנחנו פה הריבון, גם בעזה, גם בתל אביב, גם בגוש עציון. ללא שום הבדל.
ולכן לערבים יש 3 אופציות:
1. לקיים שאיפות לאומיות במדינות ערב האחרות. נעזור להם להגיע לשם ולהתמקם במה שצריך. בשיתוף עם העולם הערבי
2. להכיר בעובדה שמדינת ישראל מציעה שפע גדול, ומי שרוצה לקחת בה חלק, כמו הדרוזים אחינו הנפלאים לדוגמה, מוזמן בחיבוק גדול. אני מכיר כמה ערבים כאלו, והם נפלאים.
הערבי מכיר שהמדינה פה יהודית ותישאר תמיד יהודית. הוא יוכל לקבל הכרה כקבוצת מיעוט, בין כאזרח פרטי ובין כאפשרות לקיים שלטון עצמאי מצומצם שמתאים לאורח חייהם. כל דבר שלא יערב טרור או קריאת תיגר על האופי היהודי והדמוקרטי של ישראל. התהליך הזה הוא ארוך ויקח זמן, לא בפזיזות. בשיקול דעת. בשיח עם מנהיגים ערביים שרוצים שלום אמיתי וחברות אמיצה. לשים סוף לדם שנשפך. לפרוח ולשגשג כולם ביחד. בהתחלה כנראה לא נאפשר פרצה שתגרום לכאוס דמוגרפי וכדומה, הכל בצורה מתונה מתוך שיח. הרבה יותר עדיף ודמוקרטי משלטון חמאס צמא הדם ורש״פ מושחתת ורצחנית.
3. להישאר פה ולהלחם בנו. ולהפסיד כי אנחנו ננצח.