הסולידית,
אני אוהב אותך.
פקקטה ביולוג כבר לא ירושלמי שמנסה לתפור את החיים הללו למידותיו למרות שהוא כל הזמן מגדל קורי עכביש על המוח המדובלל הזה.
כן, בהחלט אהבה שתלויה בדבר וזה מה שזה. זה לאו דווקא רע או פחות מדהים.
לא לבושתי, התחנפתי בגלוי ורשמתי זאת בכמה הזדמנויות על גבי כמה הזדמנויות.
את שינית לי את החיים... אחרים העידו שגם להם שינית את החיים, אני קראתי אותם ואני מאמין להם בלב שלם ומכיר את ההרגשה שהם חווים ואת האנדרופינים שמשתחררים לגוף כשהם מגלגלים על הלשון/מקלדת את המילה "הסולידית".
הדבר הזה אמיתי לגמרי.
מקצה אחד של סטודנט צרכניסט עני מבוגר יחסית ונטול חסכונות, לקצה השני של כבר לא סטודנט עוד יותר מבוגר עובד עדיין עני אבל עם חסכונות.
אני מאשים אותך בחסכונות שלי. ומאשים אותך בעוד המון דברים אחרים (כולם טובים למרבה הלא פלא).
טילטלת את החיים שהכרתי כפי שהכרתי אותם לפני שהגעתי בטעות בערב פרידה ארור ומדהים אחד לבלוג הבורדו שלך, והפכת אותם למה שהם היום.
הרבה יותר שלמים פיננסית. עגולים צרכנית. קהי פינות וחובות מיותרים.
את רוב הכסף שיש לי היום, אני חייב לך
ולגישה שאותה הצגת.
וזה לא הכל קשור לכסף.
זו גם צורת החשיבה. האפשרות לצורת חשיבה אחרת בכלל. הניואנסים של הפינות של החשיבה.
חסכנות. השקעות. צרכניזם. ראיית עולם. השקפת עולם. אל-הורות (?). לחיות מתחת לרמת ההכנסות. אנטי-שבירות. לקיחת אחריות אישית.
אלו דברים שאני מאדיר אותם וחי לפיהם.
ועוד ועוד ועוד...
אז כן, מה חדש?... היית קיצונית "פעם".
לא, הקיצוניות הזו לא הפריעה לי כלל כי לי היה ברור באופן אישי שמקלחות קרות זה לא בשבילי וסיר מג'דרה שבועי שממנו אוכלים יום יום גם הוא לא בשבילי (אבל אני כן מסוגל לאכול כל יום לחם כוסמין מלא עם גבינה לבנה ועגבניה - ביצה קשה/טונה ולחיות כך כל החיים).
את היית "מקרה הקיצון" (לא נכתב בכוונה להעליב) שאליו צריך לשאוף.
מתוות דרך.
דרך קשוחה. אבל מי שלא כואב לא גדל.
הפוסט הזה (="2020: האם הפכתי לצרכניסטית?") הצליח לגרום לי להעריך, להתחבר ולאהוב אותך יותר.
פאק איט,
את בנאדם!!!.
הפכת ל"אנושית"... סוג של "אחת מאיתנו".
נגישה יותר. רגילה יותר. כבר לא "מתכלבת" כמו שכל כך הרבה נהנו לרשום ולומר.
הרי כל העניין הזה מתכתחילה היה תלוי בהשוואה של איפה את (הגעת, עשית, מצליחה לעשות) ואיפה אני/אנחנו (הגענו, עשינו, מצליחים לעשות)... ככה מוח של בני אדם בדרך כלל חושב, גם אם בצורה אוטומאטית ולא מודעת.
אני לא בטוח שאת מבינה כל כך איזה
טוויסט בעלילה פוסט הצרכניסטית 2020 שלך...
אני בטוח שהיו כאלו שלא היו בטוחים אם את עובדת עליהם, והאם את באמת בנאדם שמתנהג כמו שהוא רושם בתקופה שהיית אור בלתי מתפשר לגויים....
אז נכון, האוואטר שלך דורש לפעמים שיתנו לו נבוט בראש כי לבני אדם קשה לקבל את השונה מהם כל כך.
אבל זו בעיה שלהם.
האוואטר שלך נהדר. מדהים. מלא קסם. תובנות. תוכחה. ועוד שלל אלמנטים גובלים בפסאודו-הערצה.
אני שם אותך לצד ג'ורג' קרלין אהוב נפשי בסל המסרים שאני רוצה ומוכן לשמוע כל יום. סל המסרים שאני מעריץ. מעריך. לוקח לתשומת ליבי.
המסר שהוא (=האוואטר שלך) מעביר קרדינלי ובל יסולא מפז.
זה גדול ממך, למרות שאת יוצרת את המסר הזה ומחדדת ומסתובבת סביבו בכל תו שאת רושמת.
זה גדול מאיתנו, למרות שאנחנו קוראים אותו בכל תו שאת רושמת.
את היחידה שאני טורח להיכנס במתכוון ולקרוא בטוויטר בתור אחד שאין לו חשבון שם ובשום רשת גועל-נפש חברתית.
אני מקווה
בכל מאודי שלא אדע מי את
לעולם (אני בפרטי, ספרי לי שם ומבטיח שלא לומר לאף אחד!!!), ושאף אחד לא ידע מי את לעולם.
לטובתי. לטובתך. לטובת המסר שלך והדבר הזה שגדל סביבך ונקרא "הסולידית" או ה"סולידיות".
הילת המסרים הזו שאופפת אותך ושחס וחלילה תהיה מקושרת בצורה עקמומית כלשהיא למי שאת באמת שם מאחורי המקלדת והמסך.
כן... אפשר אולי לעשות מזה כסף (הרצאות, פודקאסטים וכו')...
אבל מה שאת כשהחלטת להיות אנונימית, כשהחלטת במודע או שלא במודע להיות מסר, בפני עצמו, ולא אדם בפני עצמו - זה מה שעשה את השינוי לכל כך קרדינלי בעבור כל כך הרבה אנשים לעניות דעתי העניה.
את מופת ודוגמא לאיך אוואטר אנונימי מצליח לשנות חיים של כל כך הרבה אנשים.
ומודה שאני מיושן ועתיק ולא מתקדם ואני אישית לא הייתי רוצה שזה ישתנה. מתנצל בפנייך מראש.
אני לא בטוח בכלל שקוראים לך דורין הרטמן. זה לא מעניין אותי.
אני לא בטוח שאת אישה (=זוויג נקבה). זה לא מעניין אותי.
אני כן בטוח שהשינוי שהצלחת להביא לעולם ולכל כך הרבה אנשים, צריך להילמד בעוניברסיטאות.
ממש כך.
את קסם.
יצא לי מכתב אהבה