אוי ואבוי רק שלא תסמוך עליי בהגעה לגן עדן חחחחהללויה! הכבוד כולו של לאדון (ואז, אולי קצת לי, לכשאגיע לגן עדן)
עוד נשמה צעירה ניצלה.
בכל מקרה, אין מחסור בסטודנטיות בפקולטות המדוברות. את תמיד יכולה לחזור לזה בעתיד. אני רק לא מבין מדוע שתעשי בחירה מפוקפקת כזו חח...
דווקא אני לא אוכל לחזור לזה בקלות בעתיד. תואר ראשון זה דבר תובעני שדורש הרבה יותר זמן לעומת תואר שני.
תואר שני באיזשהו תחום שאתעניין בו פתאום בעתיד יהיה לי יחסית קל לעשות באיזו סיטואציה שלא תהיה (שגרה, ילדים..) ותואר ראשון זאת פריבליגיה שאי אפשר לעצור את החיים בשבילה אלא אם כן הצלחת לחסוך המון המון כסף ואתה יכול להרשות לעצמך להרוויח נורא מעט כסף במשך 3 שנים כשיש לך משפחה ואחריות (שזה כמובן אחלה דבר, אבל אני לא רוצה להסתמך פה על המזל).
אני מבינה ממה שאתה כותב פה שאתה לא מבין / עוסק בתחום כי אף תואר בעיצוב באף מוסד נחשב לא דורש אפילו נקודה אחת של פסיכומטרי (שיש לי)אני אומר לך מה, מי שהזכרתי בתגובה הקודמת התקבלה לאחד המוסדות האלה בלי פסיכומטרי אפילו. רק על תיק עבודות. יש לה כישרון מולד, אבל היא מספרת לי שבעיניה הרמה של הרבה מהחברים שלה ללימודים לא בשמיים. הרבה אנשים גם בינוניים נכנסים לזה.
מסכימה איתך שפרנסה היא דבר סופר חשוב. אבל אני לא רואה בהכרח איך התחום בו אני עושה תואר בגיל 23 מתקשר בצורה דרמטית לאיך שאני אתפרנס במהלך חיי.זה כבר עניין של השקפת עולם. אצלי פשוט - וגם אצל זו שלומדת - יש השקפת עולם שהזיקה שלנו היא קודם כל שנהיה מסוגלים להתפרנס טוב. ואם זה בתחום שאנחנו אוהבים או יכולים ללמוד לאהוב כי הוא קרוב ללבנו, זה שיקול משני. אני חושב שלעשות בזה תואר זה להרוג שני ציפורים במכה אחת. כי כיום, מכל אחד שעובד מול לפטופ מצופה שיהיה תואר ראשון במשהו - אפילו לסתם מזכירות. אז עדיף כבר תואר שיהיה במקצוע (בעדיפות ראשונה) ואם אפשר, אז גם להדר במוסד טוב (אבל זה עדיפות שניה).
אני יכולה להגיד לך שההורים שלי היום במצב פח, אבל זה לא תמיד היה ככה. הם הצליחו כלכלית מאוד בתחום שבנו בו את עצמם ב10 אצבעות (שאחרים עושים בו תואר בהרבה מקרים) והייתה להם נפילה כלכלית מחוסר מזל ובעיקר בגלל שלא חסכו ולא השקיעו ולא ידעו להתנהל נכון.
בעיניי יש כמה משתנים, ואני לא רואה את עצמי שכירה במקצוע קלאסי כזה או אחר בהכרח, בגלל זה גם קשה לי למצוא תואר "פרקטי" או "תכלסי" שאני רוצה ללמוד.
אני חושבת שתואר אקדמאי ממוסד נחשב לשם התואר (אגב עם כל ההשחרות על תחום הפסיכולוגיה צריך נתונים מאוד גבוהים כדי להתקבל לזה) הוא כן דבר חשוב והוא כן דלת שנפתחת, ואני יכולה במקביל לנסות את מזלי בפתיחת דלתות נוספות.
המטרה שלי היא ליהנות ביום יום ממה שאני עושה ובו"ז לחתור לאופציה לפרוש אם ארצה בצורה חלקית או לאפשר גמישות לעצמי. הגישה של הסולידית שאומרת לך תרוויח המון כסף בתחום שאתה לא בהכרח נמשך אליו כדי לפרוש אחר כך מרגישה לי קצת עקומה. אבל גם למידה לתואר שמעניין אותי אבל האופק התעסוקתי בו לא ברור זה דבר עקום.
חברה אמרה לי לפני כמה ימים אין בושה בלעשות תואר רק כדי שיהיה לי תואר. אולי יש בזה משהו, מבחינתי לפחות.