בת 22, המון התלבטויות בקשר לעתיד...

[מתחיל צעיר :)]

זה משהו שלעולם לא אבין אז כמובן שאני מדבר מפוזיציה

למה ללמוד אם את לא רוצה?
למה לעסוק במשהו בשביל יותר כסף? איך אדם מעדיף להעביר את רוב היום שלו 5 פעמים בשבוע במשך שנים במשהו שהוא לא נהנה ממנו רק כדי חופשות פסח טובות יותר או איזשהו ביטחון אקסטרה במובן הכלכלי.

בעיני אין התלבטויות פה בכלל, תעשי מה שאת אוהבת ואם החלטת ללמוד תלמדי מה שאת רוצה, הכסף שאת כן מצליחה לחסוך תשקיעי.

)על החתום צעיר גם ממשפחה דיי עניה ולא פריבילג(

 

[vanilla]

זה משהו שלעולם לא אבין אז כמובן שאני מדבר מפוזיציה

למה ללמוד אם את לא רוצה?
למה לעסוק במשהו בשביל יותר כסף? איך אדם מעדיף להעביר את רוב היום שלו 5 פעמים בשבוע במשך שנים במשהו שהוא לא נהנה ממנו רק כדי חופשות פסח טובות יותר או איזשהו ביטחון אקסטרה במובן הכלכלי.

בעיני אין התלבטויות פה בכלל, תעשי מה שאת אוהבת ואם החלטת ללמוד תלמדי מה שאת רוצה, הכסף שאת כן מצליחה לחסוך תשקיעי.

)על החתום צעיר גם ממשפחה דיי עניה ולא פריבילג(

אם היית מדבר איתי לפני 7 שנים נניח הייתי אומרת אותו דבר בדיוק... לפעמים זה מתסכל אותי להסתכל על עצמי מהצד, כי אני עושה דברים שתמיד אמרתי שלא אעשה. יש לי פנטזיה לרדת לחצי משרה כשאהיה אמא לילדים צעירים (הפנטזיה האמיתית היא לא לעבוד בכלל אבל אני מנסה להיות ריאלית) ואני יודעת שאני צריכה לחסוך הרבה בשביל זה, אלא אם כן בן הזוג יהיה עשיר ואני לא יכולה לבנות על זה...
התואר בפסיכולוגיה שאני עושה כרגע ממש לא מקדם אותי לשם, הוא נובע מfomo נטו שאתחרט על זה שלא עשיתי תואר ולכן כל כך קשה לי אני מניחה.. אמא שלי לא עשתה תואר בצעירותה והיא מאוד מתחרטת על זה היום, מאוד החדירה לי את זה אז אני חיה את הקלישאה של להגשים לאמא את החלום קצת..
אז זה שני כוחות שפועלים עליי- הרצון לרדת לחצי משרה לכמה שנים באזור גיל 30 והרצון להגיד שעשיתי תואר כדי שלא אתחרט על זה בעתיד. כוחות שפועלים מעבר לרצון לעשות משהו שאני אוהבת הכוונה

 

[גרהם]

התואר בפסיכולוגיה שאני עושה כרגע ממש לא מקדם אותי לשם, הוא נובע מfomo נטו שאתחרט על זה שלא עשיתי תואר ולכן כל כך קשה לי אני מניחה.. אמא שלי לא עשתה תואר בצעירותה והיא מאוד מתחרטת על זה היום, מאוד החדירה לי את זה אז אני חיה את הקלישאה של להגשים לאמא את החלום קצת..

בשנים הקרובות תהיה לפסיכולוגים המון עבודה ואני מאמין שהביקוש העצום גם ייאלץ את צד ההיצע להגמיש דרישות.
הבעיה היא שהשכר במגזר הציבורי נמוך וכנראה יישאר כזה ובשוק הפרטי יש המון שרלטנים והתחום פרוץ, כך שלא בטוח שתואר הוא מה שיאפשר פרנסה טובה בתחום.

 

[vanilla]

בשנים הקרובות תהיה לפסיכולוגים המון עבודה ואני מאמין שהביקוש העצום גם ייאלץ את צד ההיצע להגמיש דרישות.
הבעיה היא שהשכר במגזר הציבורי נמוך וכנראה יישאר כזה ובשוק הפרטי יש המון שרלטנים והתחום פרוץ, כך שלא בטוח שתואר הוא מה שיאפשר פרנסה טובה בתחום.

למרבה האירוניה לא מעניין אותי לעסוק בטיפול בכלל, מה גם צריך תואר שני שקשה להתקבל אליו כדי לעסוק בטיפול וגם בזה אני לא מעוניינת...

 

[גרהם]

למרבה האירוניה לא מעניין אותי לעסוק בטיפול בכלל, מה גם צריך תואר שני שקשה להתקבל אליו כדי לעסוק בטיפול וגם בזה אני לא מעוניינת...

מה שהתכוונתי להגיד זה שגם היום כבר יש קיצורי דרך לטיפול שלא במסלול הארוך של קלינית ולהערכתי הם יתרחבו.
אבל אם לא מעניין, אז לא רלוונטי לך.

 

[בת העמק]

. יש לי פנטזיה לרדת לחצי משרה כשאהיה אמא לילדים צעירים (הפנטזיה האמיתית היא לא לעבוד בכלל אבל אני מנסה להיות ריאלית)

גם זאת פנטזיה שיכולה להתנגש עם המציאות בבוא היום.
מבחינה נפשית, הרבה מאד נשים לא מחזיקות מעמד בבילוי 24/7 עם תינוקות ופעוטות מעבר לכמה חודשים עד שנה (גם אני וגם כלתי כאלו).
מבחינה פיננסית, לאור החששות של בן זוגך לגבי הפנטזיה הזאת, ולאור מה שסיפרת על עצמך עד כה - אני חושבת שכדאי לך לבחון את הנושא שוב.

לגבי ההורות המוקדמת שאת מתכננת, הייתי מציעה לך לפני כן לעזוב את בית ההורים ולפתח כישורי אישה בוגרת (כולל היכולת לבחור בעיסוק/תואר ולהיצמד אליו מספר שנים בנחישות). וגם לעבור לגור עם בן הזוג ולהתנסות בזוגיות אינטנסיבית לפני הבחירה בהתחייבויות כלפיו וכלפי צאצאים.

 

[vanilla]

גם זאת פנטזיה שיכולה להתנגש עם המציאות בבוא היום.
מבחינה נפשית, הרבה מאד נשים לא מחזיקות מעמד בבילוי 24/7 עם תינוקות ופעוטות מעבר לכמה חודשים עד שנה (גם אני וגם כלתי כאלו).
מבחינה פיננסית, לאור החששות של בן זוגך לגבי הפנטזיה הזאת, ולאור מה שסיפרת על עצמך עד כה - אני חושבת שכדאי לך לבחון את הנושא שוב.

אני מעריכה את הפרספקטיבה הזאת ואולי זה בגלל הגיל שלי, אני לא רוצה לוותר על החלום הזה למרות העניין הפיננסי, אני אתבאס אם העניין הפיננסי יהיה מה שימנע מהדבר הזה להתגשם... את צודקת שזה לא בשביל כולם, אבל אני רואה נשים עם ילדים קטנים שעובדות 9-5 כדי לשלם את המשכנתא, וחוזרות הביתה בלי כוחות וסבלנות לראות את הילדים ואני ממש לא רוצה את זה. זה גם קצת משהו אידאולוגי אצלי שאני לא רוצה שהילדים יגדלו את עצמם או יגדלו בילדות של מיקרוגל-טלוויזיה-בייביסיטר. יש מחקרים שמראים שזה "לא משפיע" עליהם כאנשים בוגרים, אבל אני רוצה להביא ילדים בין היתר כי אני רוצה את התחושה שאני מגדלת אותם ואני מכינה להם את האוכל כל יום ומלמדת אותם דברים חשובים וכו', לפחות כשהם קטנים. אז זה לא בהכרח שאני מדמיינת את עצמי כל היום עם ילדים ובלי אנשים מבוגרים ונהנית מזה כי ברור שזה קשה, ויכול להיות שאני אגלה שזה לא מתאים לי אבל לכל הפחות אני רוצה ליצור מצב שיש לי את האפשרות הכלכלית לעשות את זה ולעבוד מהבית ושתהיה לי גמישות בכמות עבודה שאני עושה כדי להקדיש זמן, אנרגיה וסבלנות לילדים זאת הפנטזיה או האידיאל מבחינתי... מעבר לזה, ברגע שהם ייכנסו לגנים ולבתי ספר אני רואה את עצמי חוזרת לשוק העבודה, זאת לא פנטזיה של פרישה מוקדמת...

יכול להיות שלפי זה מה שחשוב זה שאני אפתח את הקריירה שלי בשנים הקרובות כדי לאפשר לעצמי את החצי משרה הזאת שמכניסה מספיק לכמה שנים ופחות להתמקד בכמה כסף יש לי בחסכון..?

לגבי ההורות המוקדמת שאת מתכננת, הייתי מציעה לך לפני כן לעזוב את בית ההורים ולפתח כישורי אישה בוגרת (כולל היכולת לבחור בעיסוק/תואר ולהיצמד אליו מספר שנים בנחישות). וגם לעבור לגור עם בן הזוג ולהתנסות בזוגיות אינטנסיבית לפני הבחירה בהתחייבויות כלפיו וכלפי צאצאים.

התכנון הוא אזור גיל 30 (עוד כ6 שנים) בעיניי זו לא הורות מוקדמת, אבל זה נושא קצת אחר.

מסכימה עם זה שאני צריכה לצאת לעצמאות, החשש שלא אצליח לחסוך מספיק כסף כסטודנטית מחוץ לבית עוצר אותי מלעשות את זה בינתיים..

נגעת בנקודה כואבת, אני בנאדם שקשה לו מאוד לעשות החלטות. אני יכולה לעבוד קשה ובנחישות אבל אם אני לא מבינה ב100 אחוז את התכלית של מה שאני עושה (כמו עכשיו עם התואר) אני מוצאת את עצמי חושבת על זה 24/7 פחות או יותר וכל הזמן מנסה למצוא פתרונות יצירתיים למה אני אמורה לעשות עם החיים שלי... המוח שלי רץ קדימה לנושא הילדים, אבל את צודקת בזה שלכל דבר יש את השלב שלו ואי אפשר לחשוב על שלב 5 כשעוד לא עברתי משלב 2 לשלב 3. זה משהו שאני צריכה לעבוד עליו כנראה, אבל אני חייבת תמיד לראות התכלית ואת המטרה בקצה, במיוחד כשאני לא נהנית ממה שאני עושה כרגע... חח

 

[גרהם]

יכול להיות שלפי זה מה שחשוב זה שאני אפתח את הקריירה שלי בשנים הקרובות כדי לאפשר לעצמי את החצי משרה הזאת שמכניסה מספיק לכמה שנים ופחות להתמקד בכמה כסף יש לי בחסכון..?

אשתי ואני בחרנו בדרך הזו. היא עבדה שנים רבות בחצי משרה ואף לא עבדה כמה שנים, כדי להיות עם הילדים.
לא מצטערים על הבחירה, אבל צריך לקחת בחשבון את המחיר.
המחיר הפחות חשוב, בעיני, הוא עיכוב בהגעה לעצמאות כלכלית. המחיר המשמעותי יותר הוא הפגיעה בקריירה של מי שנשאר שנים בבית.
אגב, הפתרון הכי יעיל לשאלה שלך הוא זה שהכי פחות מקובל בישראל - ללדת פחות ילדים מהמקובל כאן.

 

[vanilla]

אשתי ואני בחרנו בדרך הזו. היא עבדה שנים רבות בחצי משרה ואף לא עבדה כמה שנים, כדי להיות עם הילדים.
לא מצטערים על הבחירה, אבל צריך לקחת בחשבון את המחיר.
המחיר הפחות חשוב, בעיני, הוא עיכוב בהגעה לעצמאות כלכלית. המחיר המשמעותי יותר הוא הפגיעה בקריירה של מי שנשאר שנים בבית.
אגב, הפתרון הכי יעיל לשאלה שלך הוא זה שהכי פחות מקובל בישראל - ללדת פחות ילדים מהמקובל כאן.

מעניין. תראה, אולי הדעה שלי לא פופולרית אבל המשפחה חשובה לי יותר מהקריירה אז אין לי בעיה לעשות את ההקרבה הזאת (לפחות בתיאוריה).
אני לא חושבת שהפתרון הוא הגיוני בהנחה שמה שאני רוצה בחיים זה להיות אמא... זה הכל עניין של מה אתה רוצה ואיך מגיעים לשם, לא? אם אני מונעת מעצמי את מה שאני רוצה מה בעצם פתרתי כאן?
מעניין אותי ממש לשמוע מהניסיון הזה שלכם, האם הייתם מודעים לזה שזאת השאיפה מראש? (אמא בבית) זה משהו שבא ממנה ומהרצון שלה? איך תכננתם את עצמכם כלכלית? או שזה פשוט משהו שהגיע תוך כדי החיים?

 

[מתחיל צעיר :)]

סתם הערת צד-אני מעריך את הרצון שלך לגדל את הילדים שלך, זה סופר חשוב בעיני.
הדעה הלא פופולרית שלך מבורכת

 

[vanilla]

סתם הערת צד-אני מעריך את הרצון שלך לגדל את הילדים שלך, זה סופר חשוב בעיני.

גם בעיניי, קשה לי עם המציאות הזאת שהגענו אליה שצריך לעבוד כל כך קשה כדי להגיע למצב כל כך בסיסי ופשוט, שבו בנאדם מגדל את הילדים שלו בעצמו...

 

[גרהם]

אני לא חושבת שהפתרון הוא הגיוני בהנחה שמה שאני רוצה בחיים זה להיות אמא... זה הכל עניין של מה אתה רוצה ואיך מגיעים לשם, לא? אם אני מונעת מעצמי את מה שאני רוצה מה בעצם פתרתי כאן?

לא הצעתי לוותר על החלום להיות אמא, אלא על "החלום הישראלי" של משפחה גדולה. במדינות עשירות מאיתנו בהרבה, אנשים לא מעלים על דעתם ללדת 3 ילדים, ואלו שכן עושים זאת מכירים בהשלכות הכלכליות העצומות של הבחירה הזו. רק בישראל, כולם, מהדודה ועד השכנה שלא יודעת איך קוראים לך, תוהים למה עוד לא הבאת אחים לנסיך שכבר חגג שנתיים.

מעניין אותי ממש לשמוע מהניסיון הזה שלכם, האם הייתם מודעים לזה שזאת השאיפה מראש? (אמא בבית) זה משהו שבא ממנה ומהרצון שלה? איך תכננתם את עצמכם כלכלית? או שזה פשוט משהו שהגיע תוך כדי החיים?

אנחנו לא בזבזנים באופי כך שבאמת לא הרגשנו שזו הקרבה גדולה.
כן היינו חריגים בכך שלא נסענו כמה שנים לחו"ל. אמנם זה נבע מכך שלא רצינו ליסוע בלי הילדים וגם לא איתם כשהם קטנים כי זה נראה לנו סיוט, אבל תוצאת הלוואי הכלכלית, בהחלט הקלה.

 

[vanilla]

לא הצעתי לוותר על החלום להיות אמא, אלא על "החלום הישראלי" של משפחה גדולה. במדינות עשירות מאיתנו בהרבה, אנשים לא מעלים על דעתם ללדת 3 ילדים, ואלו שכן עושים זאת מכירים בהשלכות הכלכליות העצומות של הבחירה הזו. רק בישראל, כולם, מהדודה ועד השכנה שלא יודעת איך קוראים לך, תוהים למה עוד לא הבאת אחים לנסיך שכבר חגג שנתיים.

הבנתי אותך. האמת שלגבי מספר הילדים אני לא יודעת להגיד מראש, אני מרגישה שזה משהו שיבוא תוך כדי. אם אני אביא ילד אחד ואראה שאין לי רצון להביא עוד אחד, ואני מתקשה כלכלית להחזיק גם את האחד שיש לי, סיכוי טוב שלא אביא יותר מילד אחד. דווקא מהבחינה הזאת יותר קל לי להגיד "מה שיהיה יהיה", כאילו לזרום עם מה שהמציאות תאפשר באותו רגע.
כן אני רוצה לעשות מאמצים כמה שאני יכולה כדי להגיע למצב שזה אפשרי להביא יותר מילד אחד, מבחינה כלכלית לפחות, ולגבי השאר אדאג ברגע האמת..

אנחנו לא בזבזנים באופי כך שבאמת לא הרגשנו שזו הקרבה גדולה.
כן היינו חריגים בכך שלא נסענו כמה שנים לחו"ל. אמנם זה נבע מכך שלא רצינו ליסוע בלי הילדים וגם לא איתם כשהם קטנים כי זה נראה לנו סיוט, אבל תוצאת הלוואי הכלכלית, בהחלט הקלה.

יפה. נותן תקווה

 

[pseudonym]

יש לי 2 מטרות על כלכליות:
1. לקנות דירה באזור גיל 28 יחד עם הבן זוג. הוא לא לגמרי איתי באותו ראש עדיין, אבל יש עוד 4 שנים עד אז.

זו מטרה ריאלית מבחינתך?
אם אפשר לשאול את מעוניינת לקנות דירה למגורים?

מטרה בהחלט ראויה, אך במציאות הלא פשוטה ועם המחירים והריביות של היום, הייתי נוהג כלפי עצמי בסלחנות אם התוכנית לא בדיוק תעבוד כפי שארצה.

 

[הורדוס]

למרבה האירוניה לא מעניין אותי לעסוק בטיפול בכלל, מה גם צריך תואר שני שקשה להתקבל אליו כדי לעסוק בטיפול וגם בזה אני לא מעוניינת...

לא ככ הבנתי איך תואר בפסיגולוגיה מקדם אותך למטרות שלך, גם אם היית רוצה לעסוק בטיפול.

הדרך למטרות השאפתניות שלך לא עוברת באקדמיה לדעתי, כי תואר לוקח לפחות 3 שנים, ועולה המון מבחינת עלות אלטרנטיבית, וגם בסוף התואר לרוב לוקח זמן למצוא מקום טוב בשוק התעסוקה.

לכן לדעתי את צריכה להחליט בין שתי אפשרויות:
- לא ללכת לאקדמיה.
- לנסח מחדש את המטרות שלך.

 

[vanilla]

זו מטרה ריאלית מבחינתך?
אם אפשר לשאול את מעוניינת לקנות דירה למגורים?

מטרה בהחלט ראויה, אך במציאות הלא פשוטה ועם המחירים והריביות של היום, הייתי נוהג כלפי עצמי בסלחנות אם התוכנית לא בדיוק תעבוד כפי שארצה.

לא בטוח שריאלית. המטרה היא לקנות דירה, יכול להיות שבתקציב שלי זו תהיה דירה להשקעה. אני רוצה לקנות דירה בשלב יחסית מוקדם בחיים, אני מנסה ללמוד כאן מהניסיון של ההורים שלי שבגילאים האלה יכלו להרשות לעצמם כלכלית לקנות דירה אבל לא עשו את זה, ועד היום לא הצליחו לקנות דירה. ובזמן שהשכירויות עולות כל הזמן זה מרגיש לי כמו דבר נכון לעשות...
אבל מן הסתם שמטרות לחוד ומציאות לחוד, אז נראה מה יהיה

 

[vanilla]

לא ככ הבנתי איך תואר בפסיגולוגיה מקדם אותך למטרות שלך, גם אם היית רוצה לעסוק בטיפול.

הדרך למטרות השאפתניות שלך לא עוברת באקדמיה לדעתי, כי תואר לוקח לפחות 3 שנים, ועולה המון מבחינת עלות אלטרנטיבית, וגם בסוף התואר לרוב לוקח זמן למצוא מקום טוב בשוק התעסוקה.

לכן לדעתי את צריכה להחליט בין שתי אפשרויות:
- לא ללכת לאקדמיה.
- לנסח מחדש את המטרות שלך.

התואר בפסיכולוגיה לא נותן לי כלום, הוא רק שם לי מקלות בגלגלים. אני עושה אותו מהסיבות הלא נכונות של ריצוי הורים וכו'. אני מנסה למצוא בעצמי את האומץ לפרוש ומאוד קשה לי. יודעת שזה נשמע מטופש אבל זה מחסום שלא קל להתגבר עליו... במיוחד כשהציפייה של ההורים מגיעה מרצון שאני "אתקן" את הטעויות שהם עשו ואלמד מהן..

חשבתי אולי לפרוש השנה מהתואר ושנה הבאה להתחיל תואר בתקשורת חזותית (שלוקח 4 שנים) כדי "לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה" כלומר גם לעשות תואר אז לרצות את ההורים וגם התואר הוא בתחום שאני רוצה לעסוק בו ולא הייתי חכמה מספיק להירשם אליו מלכתחילה. כלכלית זו תהיה כנראה החלטה ממש גרועה.

 

[עידו ג]

התואר בפסיכולוגיה לא נותן לי כלום, הוא רק שם לי מקלות בגלגלים. אני עושה אותו מהסיבות הלא נכונות של ריצוי הורים וכו'. אני מנסה למצוא בעצמי את האומץ לפרוש ומאוד קשה לי. יודעת שזה נשמע מטופש אבל זה מחסום שלא קל להתגבר עליו... במיוחד כשהציפייה של ההורים מגיעה מרצון שאני "אתקן" את הטעויות שהם עשו ואלמד מהן..

חשבתי אולי לפרוש השנה מהתואר ושנה הבאה להתחיל תואר בתקשורת חזותית (שלוקח 4 שנים) כדי "לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה" כלומר גם לעשות תואר אז לרצות את ההורים וגם התואר הוא בתחום שאני רוצה לעסוק בו ולא הייתי חכמה מספיק להירשם אליו מלכתחילה. כלכלית זו תהיה כנראה החלטה ממש גרועה.

זה החיים שלך. תעשי מה שאת רואה לנכון.
הם אולי לא ישמחו שתחליטי לוותר על התואר, אבל האם ישמחו אם תעשי תואר שאת לא מעוניינת בו, השתמשת בכספים שחסכת ו"בזבזת" שנים יקרות... ובשביל מה?
אני חושב שאם תחליפי לתואר שאת כן מתעניינת בו לפחות לא תסבלי, וזה כבר ישמח את הוריך, או לפחות אמור לשמח.
אני כן חושב שבגילך, גילנו בהכללה גסה, רצוי לעשות תואר שהוא מעשי במובן שאפשר להתמקצע בו.
לאחר מכן, אחרי הקמת המשפחה וגידול הילדים שאת רואה כמטרה, את יכולה בגיל 40-50 לעשות תואר "לכיף" או לעניין.
הייתי מנסה לחשוב על תואר שגם יכול לתת לך משהו לעסוק בו וגם ייתן לך סיפוק, אם יש כזה.
רצוי גם לחשוב כיצד העיסוק יבוא לידי ביטוי במשרה לא מלאה או כעצמאית בעתיד.
אהיה כנה, אין לי מושג מה זה תואר בתקשורת חזותית ומה הוא נותן מבחינת אופק תעסוקתי אז אין לי דעה לגביו.
אבל מה אפשר לעשות עם תואר ראשון בפסיכולוגיה? להבנתי לא הרבה. כך שאם את סובלת מהתואר, אני לא רואה סיבה להמשיך אותו במיוחד אם גם אין אופק תעסוקתי (אולי אני טועה לגבי התעסוקה).

 

[גרהם]

לא בטוח שריאלית. המטרה היא לקנות דירה, יכול להיות שבתקציב שלי זו תהיה דירה להשקעה. אני רוצה לקנות דירה בשלב יחסית מוקדם בחיים, אני מנסה ללמוד כאן מהניסיון של ההורים שלי שבגילאים האלה יכלו להרשות לעצמם כלכלית לקנות דירה אבל לא עשו את זה, ועד היום לא הצליחו לקנות דירה. ובזמן שהשכירויות עולות כל הזמן זה מרגיש לי כמו דבר נכון לעשות...
אבל מן הסתם שמטרות לחוד ומציאות לחוד, אז נראה מה יהיה

זה אכן קרה לרבים בדבר של ההורים שלך, אבל היום המחירים גבוהים הרבה יותר וייתכן שבדור שלך הדברים ייראו אחרת.
אני לא מתכוון להמליץ לילדיי למהר לקנות דירה בישראל.
לכל בחירה סיכון משלה.

 

[בורונוס]

לדעתי יש לך מטרות ויעדים כלכליים בכיוון נכון.
אני אישית לא חושב שיש סיכוי ראלי כלשהו שתקנו דירה תוך 4 שנים (במשכורות הנוכחיות).
אולי אם תיכנסו למינוף גבוה עד בלתי אפשרי.
הייתי מוריד את היעד הזה, יש אנשים רבים בפורום שמגיעים לחופש כלכלי גם ללא דירה ברשותם.
גם בגיל 35 זה יפה לקנות דירה.
בהצלחה.