קראתי את הפוסט של הסולידית, וכמובן שקריסה היא חלק אינטגרלי משוק המניות, אבל התמחור היום של המדדים המובילים-למשל ה-S&P, גורם לי לתהות: מה קורה אם אנחנו באמת בבועה, ובואו נגיד שעוד שנה המדד הקורס ב-50%, לאחר עלייה שנתית של 20%. בפועל, אם השקעתי 100 ש"ח עכשיו, השווי של הני"ע הפך ל-120 ש"ח בסוף השנה ואז ירד ל-60 ש"ח, כלומר ההפסד שלי הוא 40% בהשוואה לסכום ההשקעה המקורי.
עכשיו, מעניין אותי לדעת תוך כמה זמן ההפסד שלי "יחלים" (כלומר, מתי השווי יחזור לגודלו המקורי-100 ש"ח)-וזאת שאלה שאף אחד לא יודע לענות עליה. מי שהשקיע בבערך שיא בועת הדוט.קום, עברו 7 שנים עד שסכום ההשקעה שלו חזר לגודלו המקורי (31.3.2000-13.5.2007).
לכן, על אף שאני באמת מאמין בהשקעות פסיביות-זה גורם לי לתהות אם אפשר באמת להגן על התשואה כשקריסה בעיתוי לא נכון יכולה למוטט את כל הרווח הפוטנציאלי לטווח משמעותי של זמן.
בינתיים יש לי בראש 2 רעיונות:
1. שמירת אחוזים נכבדים מהכסף במזומן, וקנייה של יחידות של הקרן המחקה לאורך זמן הקריסה/קנייה של הקרן המחקה כל פעם לאחר ירידה של X אחוזים בעקבות הקריסה. ההיגיון הוא שקריסות שכאלו הן חלק אינטגרלי וטבעי בשוק ההון, אז הגיוני לשמור כסף נזיל מחוץ לשוק ההון, על אף אובדן התשואה האלטרנטיבית, במיוחד לתקופות שכאלו (למשל, התיק של ארי בראון כולל 25% מזומן).
2. השקעה רציפה ומתמשכת לאורך שנים (מיצוע)-למשל, קניית קרנות מחקות כל חודש-מה שמוריד את התשואה הכוללת (כי שווי ההשקעה הראשוני הממוצע עולה ככל שקונים יותר בזמן שהשוק עולה), אבל מצמצם את ההשפעה של משבר חד פעמי (כי היו זמנים שהקרן נקנתה ב"יוקר" והקריסה תגבה מחיר יקר יותר, אבל היו זמנים שהקרן נקנתה ב"זול" ולכן ייתכן שלמרות הקריסה, התשואה על יחידות אלו עדיין חיובית).