נורא משונה לי לקרוא את זה (וגם כותבים אחרים שציינו דברים דומים).
בתור ילדה, לבשתי חולצה ומכנסיים (וכך כל הבנות בסביבתי) בדיוק כמו הבנים. שיחקתי מחניים, תופסת, כדורסל, כדורעף, גולות וכן הלאה. לא שיחקתי בבובות, לא מרחתי איפור של אמא שלי (שלא התאפרה), האחים שלי לא שיחקו ברובים וחרבות וכך גם בני הכיתה שלי. לא היתה חסרה אלימות פיזית וכמובן חרמות, אבל הילדות שלי לא היתה כל-כך מובחנת מגדרית כמו שאתם מתארים כאן. גם הילדה שלי לא שיחקה בבובות ולא בחרבות. היא אהבה להסתובב עם החברות ולדבר איתן.
אין לי שמלה אחת בארון וגם לא חצאית או נעלי עקב. גם לא איפור.
אולי אני מבולבלת מגדרית?
זה בדיוק העניין. מאות שנים הליברלים הטיפו לנאורות, ליהודי מגיע זכויות שוות, לנשים מותר להצביע, מותר לחיות חיים מחוץ לנורמה, ובנים גם יכולים להראות רגשות. זה בגדול, כמובן.
עכשיו הליברליות די נכחדה ונולדה בת הכלאיים הפרוגרסיבית, שאיכשהו עשתה full circle, ומסתבר שהרגשה כבת משמעה הזדהות כבת.
פרימיטיביות מאין כמוה, לחשוב שאם אני נשי, קרי, עושה דברים שהחברה עלולה לתפוס כשייכים לאישה, אז סימן שאני אישה.
אם נולדתי לא מספיק גברי באופיי, לא מספיק שרירי בפיזיולוגיה שלי, אוהב לדבר על רגשות, מיד סוכני הקדמה מציעים, "אולי אתה בעצם לא גבר?"
זה נשמע מוגזם ודמגוגי, אבל תחשבו על מלכודת הדבש שזה מציע בגיל ההתבגרות. בטח בילדות. מישהו שפורט על נימי אוזנך בלחישה, "כן, אתה צודק בתחושות שלך, אתה באמת לא מספיק גברי, אתה בעצם אישה, בוא לכאן ונריע לך על הבחירה האמיצה שלך". אבל במציאות אתה זה שמתמודד עם עצמך והבחירות שלך, וזה לא מספרים לך.
שימי לב, זה לא במקרה שאלה היו החוויות שלך, כשגדלת במקום מודרניסטי מובהק, שהדגיש את האדם ושכולם שווים, ואילו התופעה המדוברת היא פוסט מודרניסטית ברורה, פוליטיקת מגדרויות.
אני מסייג ואומר, עדיין יתכן גבר שירגיש כאישה ולהיפך. אבל סוג השיח הרגשני שבעיקר שומעים במדיה, הוא מסוג "תמיד אהבתי ורוד, ובגיל 14 התחלתי לקחת חוסמי הורמונים". אז אולי זאת התקשורת שחלולה, אבל בסוף היא זו שמתווכת לנו את המציאות הזו.
האמת, כמעט כתבתי משהו דומה. אני תמיד אהבתי חלליות, פיזיקה, כלכלה והשקעות. בגיל 7 גם הייתי שונה מרוב הבנות האחרות ולא היה לי הרבה במשותף איתן. גם לא עם הבנים - חלקם הגדול התעניין אז בספורט או במשחקי מלחמה מכל מיני סוגים. אני לא חושבת שמישהו חשב שאולי הזהות המגדרית שלי בסכנה, חשבו פשוט שאני קצת מוזרה. כשגדלתי מצאתי הרבה בנות ונשים שהתעניינו בדברים דומים, ומאז הרבה יותר קל ונעים לי. כולנו נשים וסטרייטיות, שלא חושבות שקניית בגדים ומשחק בברביות זה משהו שהן חייבות לעשות.
דוקא הילדה היחידה שאני מכירה שעשתה שינוי מגדרי לגבר בסוף גיל ההתבגרות שלה, מאד התעניינה בברביות, בבישול, באמנות, בבגדים (ולהופיע על במה מאולתרת למשפחה), באיפור. כגבר הוא עדיין אוהב את הדברים האלה, למעט ברביות ואיפור. הוא לא רואה בזה שום בעיה - יש הרבה גברים שיודעים ואוהבים לבשל היטב, מנגנים ועוסקים באומנות.
אם זה היה היום, בסביבה אחרת, התגובה הייתה שונה. וזה מה שבעייתי.