שינוי מגדר בכיתה ב'

[גרהם]

ומוכנים לשלם על זה מחיר. בוודאי כשהמחיר לרוב לא מדובר,

ברצינות? הרשת מוצפת בבלוגים של טרנסים שמספרים עד כמה העולם התקדם והם מעולם לא חוו אפלייה, אלימות והשפלה בגלל זהותם המגדרית?

 

[Lali]

לבדוק דברים בודקים בגיל 17 עם נירית מי' 3, בגיל 23 בגוואדלחרה, וכן, גם בגיל 43 כשרוצים לעשות תפנית.
לא בגיל 7, אין שום משמעות למה שבודקים בגיל 7, אין יכולת הסקת מסקנות אמיתית. הדברים שרציתי לעשות "כשאני יגדל" בגיל 7, לא קשורים בכלל להיום.
יכול להיות שבעוד שנה הויא כבר יהיה כל כך בתוך זה, ורגיל\ה לזה, שלשנות יהיה קשה מדי בשבילוה. הרי כיום אין פה באמת אומץ, זאת ההחלטה החתרנית וה"נכונה".

אני מוכן לקבל שכשאתה בן 16, עם החצ'קונים והבגרויות והילדים "הנחמדים" לכיתה, יש אומץ בללכת אחרי האמת שלך כשאתה מודע להשלכות.
זאת אגב הסיבה למה שאמרת - למה בגיל 14 זה יותר מורכב. זה גיל של גיבוש זהות, והרבה ממה שתבחר בגיל זה ישאר איתך הלאה, לטוב ולרע. כאבי גדילה.
מה שתבחר בגיל 7, אין ולא אמורה להיות לו שום משמעות מהותית. אלא אם כן אתה נכנס למערבולת זהותית שגורמת לך לקחת כדורים בתחילת גיל ההתבגרות, ואז אין דרך חזרה. מסכים, אם הילד\ה לא יקחו כדורים עד גיל 16, אין משמעות רבה אם יקראו לו דני, דנה, או דניות, כרגע.

מי מדבר כאן על הסקת מסקנות? אני לא יודעת לכמה מכם יש ילדים בוגרים. רובנו עברנו עם הילדים תקופות - תקופה של צמחונות, תקופה של חוג שממלא את כל כולם ואז זניחה שלו, התאהבות ראשונה ששוברת את הלב ואז הבנה שיש עוד אנשים בעולם, חרם חברתי או הפוך. הכל קורה. הניסיון להגיד שהילד הזה בגיל 7 עושה החלטה לא הפיכה, שיש לה משמעויות נרחבות לחייו, היא קצת גדולה על מה שקורה. אם זה ימשיך במשך שנים, יש בזה ממש, ואם לא אז לא.

זה בעיני כמו הילדים שמתחילים בגיל 7 חוג ג'ודו - כמה מהם יתאמנו עד לאולימפיאדה ויהיו יעל ארד? אז בגיל 7 נתחיל לדבר על המשמעויות של קריירה מקצוענית בג'ודו? יש ילדים שכבר מגיל צעיר מאד מפוקסים ומאד שם. בטוח שתמיכה של ההורים (לעומת התנגדות) עוזרת בזה שימשיכו בדרכם. האם זה רע שילד יחליט לוותר על חוויות בילדות שלו כדי להיות אלוף אולימפי? האם ההורים שלו אשמים בזה? האם הוא לא יכול להגיד באמצע - לא מתאים לי יותר? לא יודעת. מה שבטוח, אף אחד לא עושה את הדיון הזה כשהילד נרשם לחוג בגיל 7. בואו נחכה עם הדיון הזה לגיל 10, כשהילד הזה יראה שהוא הולך להמשיך עם הענין (גם הילד בדוגמת הג'ודו וגם הילד שרוצה להיות ילדה).

 

[איש ירח]

אני באמת לא רואה בעיה בבנים (לא כאלה שחושבים שהם צריכים להיות בנות, בבנים שהם ממש בטוחים במגדר שלהם) שמשתמשים בשירותי הבנות,

שהבעיה היא לא בגיל 7 אלא בערך בגיל 12.

אז יש בעיה או אין בעייה?

אם בגיל ההתפתחות המינית הילד הזה עדיין יחשוב שהוא ילדה,

זו בדיוק הנקודה, צריך לאפשר לילדים האלה (ובעצם לכל אחד) מרחב שינוי. אז כל עוד ילד החליט שהוא ילדה, ילד או סופרמן, זה באמת סבבה מבחינתי רק לקחת את זה למקום של טיפולים לא הפיכים, לא.
בנוסף, צריך השגחת מבוגר בנקודות הממשק כי גם בגיל 7 יכולים להיות פגיעות מיניות.

 

[Lali]

אז יש בעיה או אין בעייה?

זו בדיוק הנקודה, צריך לאפשר לילדים האלה (ובעצם לכל אחד) מרחב שינוי. אז כל עוד ילד החליט שהוא ילדה, ילד או סופרמן, זה באמת סבבה מבחינתי רק לקחת את זה למקום של טיפולים לא הפיכים, לא.
בנוסף, צריך השגחת מבוגר בנקודות הממשק כי גם בגיל 7 יכולים להיות פגיעות מיניות.

מה לא ברור? אין שום בעיה בגיל 7 - לא מוסרית, לא הרת גורל, לא בפרקטיקה, לא ביולוגית. כולה בן שמבקש שיקראו לו בלשון נקבה.

בגיל 12, כשמתחילה ההתבגרות המינית, מתחילה בעיה. הבעיה זה לא בעיה מוסרית שלי עם הענין אלא הצורך לעשות החלטה האם מתערבים הורמונלית או לא, וגם החלטות פרקטיות כמו באיזה מקלחות הילד הזה יתקלח במחנה הקיץ של הצופים, שלא יגרום לחוסר נוחות לו ולאחרים. דרך אגב, בקורס קצינים בצבא, כך מדווחת לי הבת שלי, היו שני גברים שבנסיבות דומות ושונות (אחד מהם היה הומוסקסואל מוצהר ובטוח בעצמו ולגבי השני אני לא בטוחה מה היתה בדיוק הבעיה) - קיבלו זמן מקלחות נפרד משאר הגברים. בשאר הזמן, גם במגורים, ואפילו בשבועות שטח, לא היתה לאף אחד מהם בעיה - לא ביחס של המפקדים אל הצוערים האלה ולא ביחס של שאר הצוערים/ות - סתם סידור פרקטי שהתאים לכולם. בסך הכל, כשעושים מזה נון אישו, זה נון אישו. (דרך אגב, כשצוערות הזדהו כלסביות זה בכלל לא הפריע ולא עשו שום הפרדה, אז אולי יש משהו בגברים שיותר פוחד מכל הסיטואציה מאשר נשים).

פגיעות מיניות יכולות להיות בעיקר בו, הוא לא סכנה לאף אחד בסביבתו יותר מאשר כל בן או בת אחרים בכיתה.

 

[איש ירח]

כולה בן שמבקש שיקראו לו בלשון נקבה.

כשממסגרים את זה (לא אני, ההורים, המורים החברה) את זה ככה, זה סבבה. מצדי שישים גם גלימה ויקרא לעצמו סופרמן. אבל, בדיוק כמו שמשגיחים על ילד שקורא לעצמו סופרמן, שלא יקפוץ מהחלון. כל עוד המבוגרים לוקחים את זה כהתנסות של ילד ונותנים גם את המרחב לשינוי בעתיד, זה סבבה. הבעייה היא לא האם זה "בסדר" או "לא בסדר". הבעייה היא, שילדים אינם כשירים לקבל החלטות ארוכות טווח (יש על זה מחקרים!) ולרוב אפיךלו לא קצרות טווח (גם על זה יש מחקרים!) אז על אחת כמה וכמה החלטה כזו שהיא אחת ההחלטות המסובכות ביותר שאפשר לקבל והיא גם בלתי הפיכה בכלל.
אם בגיל 16-17 התחושה תהיה דומה, אז זה סיפור אחר.

 

[ת.אוקהם]

מה לא ברור? אין שום בעיה בגיל 7 - לא מוסרית, לא הרת גורל, לא בפרקטיקה, לא ביולוגית. כולה בן שמבקש שיקראו לו בלשון נקבה.

בעיני כן יש פה כמה בעיות פוטנציאליות:
1. הלבשת הילד בבגדי ילדה ובקשה מכל בית הספר לקרוא לו בלשון נקבה תגרום כנראה לאחוז מסויים מהילדים להתעמר בו וזה עשוי לגרום לסטרס נפשי גבוה.
2. בהנתן שדיספוריה מגדרית בבגרות נגרמת משילוב כלשהו של תורשה וסביבה (לא סגור מה המדע אומר על זה) ייתכן שבזה שאני "זורם עם הילד" אני דוחף אותו לכיוון התוצאה של דיספוריה בבגרות שאחרת הוא לא היה מגיע אליה (אני אישית אקבל את ילדי בכל צורה אבל אני לא מעוניין להיות הגורם שדוחף אותם למקום הזה).

מצד שני, במידה והילד אכן כזה, התעלמות מהבקשה עשויה לייצר אצלו מצוקה נפשית משמעותית.

בקיצור, אני ממש לא חושב שיש פה תשובות מוחלטות, זו סוגיה מורכבת.

 

[בת העמק]

נאמרים כאן דברים מאד חכמים מכל הכיוונים, מזל שיש את הפורום הזה
יש בימינו, במיוחד ברשתות החברתיות ובראיונות לתקשורת, הרבה חיבוק והכלה של השונה והלא סטנדרטי. מידות גוף, מגדר, מחלות נפש ונכויות פיזיות הן כבר לא משהו שצריך לנעול בתוך החדר ולזרוק את המפתח. בהתחשב בעובדה שכמעט לכל אחד מאיתנו יש זווית לא סטנדרטית בחיים - אני חושבת שזה תהליך שכולנו יכולים להזדהות איתו ולהסכים אליו. לפעמים אנחנו רוצים שיכילו את השוני שלי אבל לא מסכימים לקבל את השוני של האחר. מה זה לפעמים? בישראל זה הפך להיות תחביב של הרבה מאד אנשים לשנוא/לזלזל באחרים רק על סמך שוני (חרדים-חילונים, מזרחיים-אשכנזים, ערבים-יהודים, סטרייטים-להט"בים, רל"ב-ר"ב, ימין-שמאל, נשים-גברים, טבעונים-כל השאר, ספורטיבים-בטטות).

הצד השני של מטבע ההכלה הזה הוא, אולי, התפוררות של קבוצתיות/לאומיות/משפחתיות - איש הישר בעיניו יעשה.
השאלה היא אם נגיע לאיזה איזון בין קבלת השונה לבין תחושת החיבור של פרטים בעלי מכנה משותף או שתהיה כאן פעולת מטוטלת שתקצין עמדות שמרניות מחדש.

 

[optimum]

מצד שני, במידה והילד אכן כזה, התעלמות מהבקשה עשויה לייצר אצלו מצוקה נפשית משמעותית.

חלאס עם ההגזמות.
לא כל משבר מיידית מוביל למצוקות נפשיות ואובדנות.

 

[unsullied]

הניסוח שלך מטה לכיוון מסוים. אני יכול לשאול את פות"ש, כמה ההורים חשפו את הילד למדיה בנושא? כמה דיברו איתו מגיל צעיר על כך? מי הוביל את הילד\ההורים להחלטה כזאת? אילו משברים היו להורים? כמה מהר הם שמעו על ההחלטה מהילד, והודיעו למורה כדי שתצא בהודעות רשמיות?
חוסר ידע הוא רק חוסר ידע. הוא לא מצביע על שגעון

פספסת את הנקודה.
מה שמצביע על שגעון הוא לא חוסר הידע.
אלא *בו בזמן שיש חוסר ידע* לקפוץ למסקנות, לשפוט, ולפי רוח הכותב אולי גם בהמשך לעודד חרם.

 

[צלולן]

מה שמדהים לראות זה איך כל לוחמי החופש שמעודדים ילדים בני 7 לשנות את מינם, חוקקו לא מזמן חוק שאוסר על נערים שרואים בנטייה שלהם בעיה, ללכת לטיפול ולשנות את נטייתם.

 

[גרהם]

כשממסגרים את זה (לא אני, ההורים, המורים החברה) את זה ככה, זה סבבה. מצדי שישים גם גלימה ויקרא לעצמו סופרמן. אבל, בדיוק כמו שמשגיחים על ילד שקורא לעצמו סופרמן, שלא יקפוץ מהחלון. כל עוד המבוגרים לוקחים את זה כהתנסות של ילד ונותנים גם את המרחב לשינוי בעתיד, זה סבבה. הבעייה היא לא האם זה "בסדר" או "לא בסדר". הבעייה היא, שילדים אינם כשירים לקבל החלטות ארוכות טווח (יש על זה מחקרים!) ולרוב אפיךלו לא קצרות טווח (גם על זה יש מחקרים!) אז על אחת כמה וכמה החלטה כזו שהיא אחת ההחלטות המסובכות ביותר שאפשר לקבל והיא גם בלתי הפיכה בכלל.
אם בגיל 16-17 התחושה תהיה דומה, אז זה סיפור אחר.

אני בטוח שאכן זה המיסגור.
ויותר מכך, בין גיל 7 ל-17 הילדה תפגוש פחות ילדים שאומרים לה "איזה מגניב שאת רוצה להיות בת" מאשר אנשים שיגידו ההיפך בדרגות שונות של גסות. תחשוב למשל על התגובה של רוב ההורים שהבן שלהם יתאהב בה בגיל 14.
לכן סביר מאד שאם החברה משפיעה על ההחלטה הזו, זה יהיה בעיקר לכיוון של חזרה למגדר איתו הילדה נולדה ואם בגיל 17 היא תחליט סופית שהיא בת, כנראה לא מדובר בגחמה כדי להיות מגניבה.

 

[צלולן]

אני בטח שאכן זה המיסגור.
ויותר מכך, בין גיל 7 ל-17 הילדה תפגוש פחות ילדים שאומרים לה "איזה מגניב שאת רוצה להיות בת" מאשר אנשים שיגידו ההיפך בדרגות שונות של גסות. תחשוב למשל על התגובה של רוב ההורים שהבן שלהם יתאהב בה בגיל 14.
לכן סביר מאד שאם החברה משפיעה על ההחלטה הזו, זה יהיה בעיקר לכיוון של חזרה למגדר איתו הילדה נולדה ואם בגיל 17 היא תחליט סופית שהיא בת, כנראה לא מדובר בגחמה כדי להיות מגניבה.

היום להיות נגד האופנה, זה האופנה.

 

[ת.אוקהם]

חלאס עם ההגזמות.
לא כל משבר מיידית מוביל למצוקות נפשיות ואובדנות.

לא כתבתי "מיידית מוביל" ולא דיברתי על אובדנות בשום צורה.
בשורה התחתונה זו נראית לי דילמה לא פשוטה (בניגוד לרוב האנשים פה בתגובות שבעיניהם יש תשובה נכונה אחת לסיטואציה הנ"ל) ואני בעיקר שמח שאני לא צריך להתמודד עם זה בחיים האישיים שלי.

 

[גרהם]

לא כתבתי "מיידית מוביל" ולא דיברתי על אובדנות בשום צורה.
בשורה התחתונה זו נראית לי דילמה לא פשוטה (בניגוד לרוב האנשים פה בתגובות שבעיניהם יש תשובה נכונה אחת לסיטואציה הנ"ל) ואני בעיקר שמח שאני לא צריך להתמודד עם זה בחיים האישיים שלי.

השאלה באה מכיוון של הורה לילד בכיתה. מצד ההורים של הילדה, זה באמת מצב מסובך שלא הייתי רוצה להיות בו.

 

[Alon522]

למה בעצם שינוי מגדר גורר תהליך כזה משמעותי? חשבתי שכל הקטע במגדר הוא שאינו תלוי במאפיינים שאנחנו מחצינים, אלא רק בתפיסה שלנו את עצמנו. כלומר, אני לא צריך להגדיר את עצמי כאישה בשביל ללבוש שמלה ועל אותו משקל אני יכול להגדיר את עצמי כאישה ולהמשיך לחיות כ"גבר הטרונורמטיבי" למראית עין.
בעצם מרגיש שההורים סתם שמחים לדחוף את הילד לשבלונה אחרת במקום לתת לו את היכולת להגדיר את עצמו באופן נקודתי בכל מאפיין באופן בלתי תלוי. סליחה על הסטריאוטיפים, אבל הילד רוצה ללבוש שמלה? אחלה, אז הוא יהיה ילד שלובש שמלה ומשחק בבובות אקשן. הילד רוצה להגדיר את עצמו כילדה? אחלה, אז הוא ילדה שהולכת עם חולצות של מסי ומשחקת בבובות אקשן ופונים אליה בזוויג זכר.
כאילו, למה התהליך הזה שונה מכל פעילות ארוכת טווח אחרת שילדים מבקשים? כשילדה רוצה ללמוד לנגן היא לא מתחילה תהליך להפוך למוזיקאית ולא קונים לה ציוד הופעות - מתחילים בהכי פשוט ורואים איך זה מתפתח עם הזמן כאשר כל שלב עומד בפני עצמו ולא מחויב בגלל השלב שקדם לו. והילדה? בראש שלה היא כבר כוכבת רוק לפני שקנו לה גיטרה כי זה מה שמניע אותה להתמיד בפעילות הארוכה והקשה של עיסוק במוזיקה.

 

[amit]

כשממסגרים את זה (לא אני, ההורים, המורים החברה) את זה ככה, זה סבבה. מצדי שישים גם גלימה ויקרא לעצמו סופרמן.

אני חושש שהילדים יעברו שטיפת מוח שתבהיר להם שהוא הפך לסופרמן.

 

[amit]

ולפי רוח הכותב אולי גם בהמשך לעודד חרם.

אי אפשר לשאול שאלה מבלי להיות מתוייג כסמוטריץ'?

 

[amit]

ואני בעיקר שמח שאני לא צריך להתמודד עם זה בחיים האישיים שלי.

בקרוב אצלך.
מחקרים מראים שמה שקורה בארה"ב מגיע תוך 5 שנים לפרדס חנה , ומשם תוך 5 שנים לישראל.

 

[דאניל]

למצוא טיפול מתאים

כרגע אין כאלה.

א. לרב בשינוי מגדר ההליך מלווה בלקיחת הורמונים שגורמים לשינויים הורמונליים בלתי הפיכים בגופם הצעיר.

לא נכון. בגיל צעיר, אם בכלל מטפלים תרופתית, מדובר בטיפולים הפיכים בלבד (מעכבים את ההתבגרות המינית).

אתה לא יכול לקום בבוקר אחד ולהחליט "פתאום בא לי להיות אישה" ואז לחייב את כולם לדבר אליך בלשון נקבה.
זה לא עובד ככה, וזה מרגיז אותי שזה החינוך שילדים מקבלים.

למה?

מה הפלא שהמוח שלהם מתחיל לעלות תהיות אם גם הם כאלה?

לא מדובר בהמצאה חדשה. כבר לפני 30 שנה הכרתי ילדות בנות חמש - שש שהתעקשו שהן בנים למשך חודשים ארוכים (כל אחת בנפרד, הן לא הכירו זו את זו).
אחת מהן אף הצליחה להביא את הסביבה הקרובה להתייחס אליה כאל בן. בסופו של דבר, הילדים צחקו עליה והיא הפסיקה עם זה. כיום שתיהן נשים.
לדעתי, יכול להיות שהמגדר, כמו הנטיה המינית, נמצא על רצף. רוב האנשים מספיק קרובים למין הביולוגי שלהם, כך שהם מסוגלים להתאמן ולהתאים את עצמם אליו כשהם מתבגרים. מי שנמצא רחוק בקצה הנגדי, לא מצליח, וסובל עקב כך.

 

[unsullied]

בעצם מרגיש שההורים סתם שמחים לדחוף את הילד לשבלונה אחרת במקום לתת לו את היכולת להגדיר את עצמו באופן נקודתי בכל מאפיין באופן בלתי תלוי

מניין לך שההורים דחפו לשינוי שם ו pronoun וזה לא תהליך אחר? מניין לך אם זה נושא חדש "עונתי" או משהו שהמשפחה כבר מתמודדות ומתפתחת איתו בצעדים קטנים יותר כבר שנים?

אי אפשר לשאול שאלה מבלי להיות מתוייג

אולי טעיתי באבחון, ואולי גם ערבבתי בינך לבין כותבים אחרים. עמך הסליחה.

עם זאת, שים לב שהרבה מהאמירות שלך שמות אותך / נוספים בשרשור הזה בקבוצת סיכון ל"פרצוף עקום כשהילד האישי יזמין את מחליף המגדר לבית" - שזה בעיני שקול למעודד חרם.