בני התעקש במשך שבועיים שנקרא לו בשם של בת ונדבר איתו בלשון נקבה, וסירב לענות כשלא עשינו זאת. זרמנו איתו. הוא הפך לטרנסג'נדר בגלל זה? התבלבל לגבי זהותו? מה פתאום. אחרי שבועיים הוא הכריז שהוא בן וחזר לשמו הרגיל. הרבה ילדים בגיל הזה (פחות משלוש) עוברים שלב דומה. הוא הרגיש שהוא בן. הוא בדק את האפשרויות שלו והבין שהוא באמת בן. גם אם הוא היה מתלבש כבת, הוא היה יודע שהוא בן. זאת ידיעה פנימית, בלי קשר ללבוש.
אבל נניח שהיית מסביר לו, שהוא למעשה בת לכודה בגוף של בן וזה בדרכ בלתי הפיך ומחבר אותו עם אנשים מבוגרים שהיו כמוהו ומחמיא לו ונותן לו המון תשומת לב בשל זה ולא רק אתה, החברים, המורים, המשפחה, כולם היו מריעים לו ואוי ואבוי למי שהיה פינה אליו כבן. היית זורק את כל בגדי הבן שלו, גורם לו להתראיין לתקשורת ובכלל עושה בלגאן לכל מי שלא היה משתף פעולה. כמה כוח נפשי חייב להיות לילד כזה כדי לחזור בו ולאכזב את כולם? לבגוד בחבריו החדשים?
אלמלא דמסתפינא, הייתי אומר שילד שנכנס לתהליך כזה (גם ללא כל תרופות) למשך שנה ורוצה לחזור בו, משהו ביכולת שלו בעתיד להיות מסופק ב100% במגדר שלו, עלול להיפגע.
זאת מעבר כאמור, שלילד בגיל הזה, בדרכ יש קושי להבין ממה נובעות תחושות שונות שלו.
האם תופעה של זהות מגדרית הפוכה קיימת? נראה שכן. האם יש כאלו שחוו אותה בחוזקה בגיל 7 ובהמשך בבגרותם? כן. האם יש ילדים שחוו תחושות עמוקות של ספקות כלפי המגדר שלהם, בשל השפעה של בעיות אחרות ולמעשה כעבור זמן מה הדבר חלף ? כן.
לדעתי עצם התיוג כטרנסג׳נדר על כל הכרוך בו, בגיל הזה, יוצר קושי לברור אמיתי של הזהות, כאשר יכולת הברור ממילא מאד מאד מאד מוגבלת בגיל הזה.
ניתן לטעון שעצם ההתייחסות מראש לזהות מגדרית בהתאם למין הביולוגי, גם משפיעה, אבל מאחר וברוב המוחץ של המקרים יש זהות כזו, זו צריכה להיות ברירת המחדל עד שהילד מגיע לגיל בו יש בו יכולת אמיתית בעיני לברר את הזהות הזו, עד אז הייתי נמנע מתיוגים , לא מתרגש מטענה שלו שהוא נמנה על המין הנגדי ומסביר לו שזה משהו שטעון ברור בגיל יותר גדול.