אתה איש מדע. איך אתה יכול לקרוא לזה מחקר?
זה לא הוגן... אני עושה מדע של נתונים כמותיים, תצפיות, השערות, אישושים וכל השיט הזה.
ויש כאלו (נתקלתי בהם במו חיי) שיגידו שביולוגיה היא הרצפה של המדע. שמתמטיקה ופיזיקה תיאורטיות הן המדע ה "אמיתי" או לפחות כימיה אנליטית.
גדול עליי בנעליים שלמות הדיון הזה של האם מדעי החברה ומדעי הרוח הם מדע (לא כמו שאני עושה אותו, אז מה?).
זה מחקר. בצורת הפשט שלו. עם מתודולוגיות ונתונים וביסוס של הנתונים.
הן דיסציפלנות אקדמאיות בפני עצמן. יש בהן תחומי דעת, היפותזות, היפרתיזות, מחקרים ועיתונים מדעיים, ביקורת עמיתים. זה שהנתונים האמפיריים שעליהם חלק מהמחקרים מושתתים...
והופסל'ה יצאתי מהאזור של הנעליים.
יש לי כבוד
גם לדברים שאני לא מבין או לא מכבד, מבלי להשתמש בציניות קלה לשימוש... לאלוהים (לא מבין לא מכבד). להומאופתיה (מבין כי פלסבו, לא מכבד). לנשים (לא מבין, כן מכבד).
הכבוד הזה מקורו בכל מה שעוד יש עליי לדעת בהצטנעות גמורה ובגישת המי אני בכלל.
ענו פה לפניי כמה תשובות מעולות לשאלה הזו. גרהם למשל. לא יכלתי לכתוב את זה טוב יותר.
נו טוב, מודה באשמה. הקדשתי תשומת לב למחקר בערך במידה שאני מאמין ב"מדעיות" של התחום.
נדמה לי קצת שהגעת משוחד מראש. נשארת משוחד תוך כדי. חיפשת את הכשלים באופן שהוא ליקוט דובדבנים כמעט בנושא ספציפי שמעניין אותך (זוגיות?). למרבה הלא-פלא מצאת אותם ובקלות רבה. והנבואה המשוחדת מגשימת הציפיות שלך באה על סיפוקה תוך כדי שאתה מפספס את המסר.
לא שאני בא להגן על המחקר הנ"ל (מחקר? מי קרא לזה מחקר למען השם? חיק טפוווו) או על כותביו, אבל זה מזכיר לי צופה קוואנטי אחד שהכרתי, שכל פעם שצפה בניסוי עם משקפי המעבדה שלו ידע שהוא משנה את התוצאות, ואז כשהתוצאות השתנו (לעומת הציפיות המשוחדות ממילא שלו), הוא התרגש (התרגש!) לומר לעצמו עד כמה הוא צדק שהוא ידע שזה יקרה...
זו כמובן לא העלבה אישית או פיסקה "להיכנס" בך.
אני חושב שמי שדווקא כן יבחר להשקיע מהזמן (היקר?) שלו, יישב ויקרא קצת מהאתר הזה של עוז ותמר אלמוג, ומלכתחילה הוא מתעניין בדור ה- Y (ילידי שנת 1980 עד נניח 1990 וקצת) אל מול העולם ואל מול דורות קודמים, השינויים שעוברים על העולם הממילא הזוי הזה, הטכנולוגיה ואת מי ואת מה היא משרתת ולמה, הפייק ניוז של כל מה שמוצג לנו בערוצי התקשורת, תרבות הסמארטפונים, תרבות הפייסבוק-אינסטגרם-וואצאפ, תרבות הריטלין ובעיות הכאילו קשב וריכוז (תבדקו פעם מה זו באמת בעיית קשב וריכוז ותראו שזה לא קשור בכלל למה שאתם חושבים), תרבות נוגדי הדיכאון כי גם ככה קשה, תרבות הבלבול והחרדות, תרבות המגיע לי והמותר לי, תרבות הנתחתן-נתגרש-בקטנה, תרבות השימוש והנטישה וקוצר הרואי, תרבות הבקושי לקיחת אחריות וסוכנות אישית על ההחלטות שלך - יצליח לספוג לא מעט תובנות כתובות היטב בכפית לפה.
נראה לי שכתבתי די.