ברוך הבא לפורום!
אני בסוף שנות ה 20 לחיי
עדיין לא התחלתי ללמוד (או יותר נכון; התחלתי והפסקתי)
את התואר הרציני הראשון.
אני מאוד מתלבט בין כל כך הרבה תארים, שאני הולך לאיבוד.
אשמח לעצות איך פותרים את הבעיה של הרבה תארים, ראלים והומניים - שמבחינתי הכל יכול להיות אופציה.
לדעתי השלב הראשון הוא להבין מה באמת מונע ממך להחליט.
למשל:
1.
האם מדובר על שיתוק שנובע ממחשבה שההחלטה גורלית, לכן היא צריכה להיות מושלמת?
אם כן, כדאי לנסות לשנות צורת מחשבה, ולהבין שמספיק לקבל החלטה "טובה דיה", שלכל כיוון שתבחר יש רווחים, ושתמיד אפשר לשנות כיוון בהמשך אם תנסה את הדרך שבחרת מספיק זמן ותראה שהעבודה בפועל לא מתאימה לך.
(להרחבה, ראה גם בתגובה
הזו בסעיף 3).
2.
האם אתה תקוע כי נראה לך שאם תבחר כיוון מסוים (הומני/ריאלי) זה ישפיע על הזהות שלך,
וקשה לך נפשית להיפרד מפן אחד באישיות שלך?
אם כן, כדאי להבין שעבודה אינה בהכרח משקפת את הזהות האישית שלנו (למשל: אדם הוא לא "רואה חשבון" אלא "אדם שעובד בראיית חשבון"),
ואפילו מבחינת הזמן שמושקע בה - עבודה זה לא כל מה שאנחנו עושים בחיים...
אפשר למשל לעבוד בעבודה ריאלית (נניח תכנות), ובערב/בסופ"שים למצוא פעילויות אחרות (לבד או עם אנשים) שאינן קשורות לתחום העבודה.
כמו כן די נפוץ היום שאנשים משנים כיוון במהלך החיים -
הקריירה הראשונה שלך לא בהכרח תישאר איתך עד לפרישה...
3. האם מדובר על שיתוק שנובע מכך שלא ידוע לך איך להחליט?
אם כן, מקובל לומר שכדאי למצוא תחום שעונה על כל שלושת התנאים:
א. אתה יכול להיות
טוב בו
ב. אתה יכול
ליהנות מהעבודה בו
ג. אפשר
להתפרנס ממנו
(אגב, כל שלושת הקריטריונים צריכים להתמלא במידה "טובה דיה", ולא בהכרח מושלמת. ראה בסעיף 1 למעלה...).
כדאי גם להבין שכל קריירה שתבחר ועומדת במידה סבירה בקריטריונים למעלה -
כנראה טובה יותר לטווח הארוך מאשר חוסר החלטה שיתקע אותך בעבודות זמניות שאינן דורשות התמחות מקצועית.
(עבודות שאינן דורשות התמחות מקצועית לרוב באות עם תנאים פחות טובים, כי אפשר להחליף כל עובד באופן די מיידי.)
בהצלחה רבה!