אני דווקא רוצה להגן על הגישה של מנדובסקי - אני לא חושב שהעצלנות תהפוך לפאניקה בזמני משבר כפי שהסולידית מציגה זאת.
הרי מהי נקודת המוצא שאנשים מגיעים ממנה לקרוא את הספר?
1. רוב האנשים הם כבר עצלנים כשזה מגיע להתנהלות פיננסית - לא בא להם להתעסק בזה אף על פי שהם יודעים שזה חשוב. שלא נטעה לחשוב שמנדובסקי
מלמד אותם להיות עצלנים, הקוראים שלו באו ככה מהבית.
2. רוב האנשים מרגישים רע עם היותם עצלנים. הם מאמינים שהם פוגעים בעצמם בכך שהם לא לוקחים איזה קורס על שוק ההון או שהם לא קונים מטבעות קריפטו או שהם לא מקימים עסק AI. המדיה מפציצה אותם בFOMO דרך סיפורים על "איך עשיתי 8000% תשואה משיטקוין כלשהו וקניתי לעצמי אי פרטי בתאילנד" ו"איך הקמתי עסק בלי עובדים רק עם קלוד שמכניס לי 10 מיליון ש"ח בשנה". ככה הם מרגישים שיש איזושהי רכבת שהם צריכים לרוץ אחריה, שיש איזה גוף ידע מורכב שהם חייבים ללמוד אותו.
3. רוב האנשים רק צריכים שיגידו להם שזה בסדר להיות עצלנים. רק צריך לעשות איזו פעולה אחת קטנה וזהו. רק תעביר את הפנסיה למסלול עוקב s&p ותחזור לישון. רק תפתח תיק השקעות ב5 קליקים באינטרנט ותחזור לישון. שבכללי את כל מה שצריך לדעת אפשר להכניס לתוך חוברת של 100 דפים (שחצי ממנה זה ציורים), ושלא צריך לקחת קורס של 6 נ"ז באוניברסיטה בשביל להבין את זה.
סעיף 1 שכתבתי למעלה, בו נמצאת אי-ההסכמה שלי עם הביקורת שהסולידית כתבה.
האנשים שהם קהל היעד של מנדובסקי, זו טעות לראות אותם כמי שלא היו בשוק עד עכשיו ורק כעת הם נכנסים למים לראשונה בחייהם. אלו אנשים שעבדו והתפרנסו ויש להם קרנות פנסיה מפוזרות בכל מיני בתי השקעות שנפתחו כנראה ללא ידיעתם, ויש להם חשבון בנק עם כסף בעו"ש ובפקדונות עם ריבית גרועה. הם כבר בתוך המשחק, והם היו במשחק גם בזמן במשברים הקודמים, הם לא נכנסים לשוק טאבולה-ראסה.
בנוסף הם גם נכנסים למשחק בעל-כורחם, וכל מעיינם הוא להפסיק לשחק בו. הם לא מתעניינים בכלל בפיננסים, ומנדובסקי לא הולך לגרום להם להתחיל להתעניין. הוא רק רוצה שהם יעשו את המהלך שלהם במשחק הזה ויחזרו לישון לעוד שני עשורים. כך שאם הנפילה שהייתה בשוק ב-2020 בקורונה לא גרמה להם להתעורר בבהלה ולמכור את כל הפנסיה שלהם באטרף, אז סביר מאוד להניח שגם במשברים שיהיו בעתיד הם פשוט ימשיכו לישון. העובדה שהם קראו את הספר לא תשנה את הגישה שלהם.
הסולידית מאוד רוצה שאנשים ילמדו מימון ויכנסו לעובי הקורה. שזה יפה מצידה ללא ספק. אבל את הציבור הרחב זה לא מעניין, וכניראה שגם לא יעניין אף פעם. היא מתייחסת ל"השקעות לעצלנים" בתור קורס מבוא לשוק ההון, שלאחריו מצופה מאנשים להמשיך ולהתעמק בתחום. אבל זה לא המצב. מכאן נובעות הטעויות שלה בהבנת קהל היעד של הספר:
כך שעבור משקיעים רבים, הפסיביות היא בעיקר תאורטית. וזה הגיוני, מפני שאנשים אינם סייבורגים ואינם גיליונות אקסל. הם קופים חלקים מוצפים בדופמין וקורטיזול שמגיבים לרגשות ודחפים וגירויים.
אין סיבה שהדופמין והקורטיזול יתורגמו לפעולה בתיק ההשקעות דווקא. באותה מידה הפאניקה יכולה לגרום להם למלא את הממ"ד שלהם בפחיות טונה. אני חושב שלרוב האנשים אין את האינטואיציה הזו לחשוב כיצד המלחמה/מגיפה/גלי פיטורים שיש כרגע משפיעים על המניות שלהם, והפאניקה שלהם מתועלת לתחומים אחרים בחיים שלהם שקרובים יותר לליבם. אין את זה לאנשים בתודעה, שאם פורצת מלחמה אז צריך לדאוג מה עושים עם הפנסיה, יותר סביר שבתוך כל הבלגאן הם ישכחו שהיא קיימת.
השאלה המרכזית, שהספר עוקף, היא לא אם השקעה פסיבית עובדת, אלא למי, באיזה שלב, ובאילו נסיבות חיים, עם איזו כרית ביטחון ועם כמה הבנה. הספר מדלג על השאלות הללו כי הן מכבידות על המסר אבל דווקא השאלות הקשות האלה הן המקום שבו חינוך פיננסי אמיתי מתרחש.
יש מעט מאוד אנשים שלא כדאי להם להשקיע פאסיבית למדדים. אלו אותם חבר'ה שיש להם השכלה משמעותית בתחום, כמו תואר MBA או משהו בסגנון. אבל אנשים כאלה ממילא לא יקראו את הספר של מנדובסקי לעולם
אם הגעת למצב שאתה מחזיק את הספר "השקעות לעצלנים" ביד, סביר מאוד מאוד להניח שאתה כן נמנה עם אלו שמספיק להם לקנות יחידות בקרן סל עוקבת s&p500 ואין צורך להסתבך מעבר לכך. ההנחה של מנדובסקי שמדובר באסטרטגיה שמתאימה לכל קהל קוראיו היא הגיונית וריאלית מאוד.
אבל “השקעות לעצלנים” ממוקד יותר בתשובות, ודווקא מעודד בורות מרצון, אי-ידיעה, התנזרות ממידע ואי-שאלת שאלות.
הספר לא נכנס לשאלות פילוסופיות עמוקות כי זו לא התכלית שלו.
אין שום דבר פסול בהבעת חוסר-עניין בתחום של פיננסים ושוק ההון. הרי באותה מידה את יכולה לומר שגם מי שלא לומד לדבר יפנית הוא בור שמתנזר ממידע. אני יודע שפיננסים זה תחום ידע שמעניין אותך, אבל זה לא אומר שכל מי שלא מתעניין בו באותה מידה כמוך הוא טמבל.
כמובן שבורות פיננסית היא מסוכנת יותר לאדם בחברה קפיטליסטית מערבית מאשר בורות בשפה היפנית - ומתוך ההבנה הזו צמח הספר של מנדובסקי, בעוד שהספר "יפנית לעצלנים" טרם נכתב.
הסכנה היא שמרגע שהגישה הפסיבית הופכת מאסטרטגיית השקעה למאפיין זהותי, קשה מאד להשתנות גם כשהעובדות סביבך משתנות
אבל זה כל הקטע!