תודה!
תחושת מטרה וחיפוש אחר משמעות זה משהו ניו אייג'י מהשנים האחרונות?
כן... סוג של... אבל גם לא.
אם אתה מתכוון לימי הביניים שהמטרה של אציל הייתה להיות אביר?... אז לא. לבני אנוש יש תחושת "מטרה" עוד מעידני-עידנים.
גם לצאת מהמערה, בלי תחתוני 95%כותנה/5% ספנדקס, ללכת ולצוד ממותה במשך יומיים שלמים, או שבוע, בשביל השבט שלך כולו, זה דורש תחושת מטרה... ומוטיבציה... וזו גם הגשמה עצמית בתור צייד... ומפרנס...
על מה אנחנו מדברים?

אז ההוא היה אציל והייתה לו מטרה, וגם מוטיבציה - להיהפך לאביר + למות למען המלך.
אם היית נולד איכר, לא היית יכול להיות אציל, משמע לא יכלת להיות אביר, משמע המוטיבציה היחידה שלך הייתה שהפאודל לא ידרוך לך על האף ואולי גם להמשיך את המקצוע של אבא שלך ואת המסורת שלו, ולהיות אחלה שען או נגר או מלטף גרבילים.
אז ברור שכשאני כותב את מה שאני כותב אני לא יכול להכליל הכל, והכללות באופן כללי מיועדות לכישלון.
אני לא היסטוריון/אנתרופולוג של הפילוסופיה האנושית.
אני כן מזהה את העניין הזה של מטרה/מוטיבציה ביתר שאת, כאילו לכולם חשוב "לעשות משהו עם עצמם" בימינו, לכבוש יעדים, להציב מטרות, להשיג מוטיבציה (אני מוכן לשלם 500 ש"ח לגרם!).
מה המטרה? שואל באמת.
להשיג מעמד? סטטוס? כסף? השפעה? (נו, ברור שכן!).
וכל המסביב.
וכשאני רושם "
הנדסה חברתית", תאמין לי שאני אפילו לא יכול להתחיל להסביר למה אני מתכוון... יותר מדי קריאה וסרטוני אתה-גליל... וממש בלי קונספירציות.
אני כן מסכים שחיפוש מטרה ומשמעות בקריירה זה משהו מערבי חדש יחסית
זו לא חוכמה!
פעם לנסות להיות אביר הייתה קריירה.
נפח שחישל חרבות - זו קריירה?
אני נשבע לך, שרוב האנשים שאני מכיר (ואני דוגמא מייצגת גרועה מאוד) - לא יודעים מה זו "קריירה", איך היא מרגישה, איך היא נראית, ולא בטוחים שיש להם אחת.
אם למדת תואר, ואתה עובד בעבודה, ומתקדם קצת, ומחליף עבודה, וגם שם מתקדם קצת, ומרוויח עוד טיפה, ושוב עובר, ושוב מתקדם קצת ושוב מרוויח קצת... יש לך קריירה?
הם, בדיוק כמוני, פשוט עובדים.
זה הכל. לעבוד.
(מתנצל
מעומק ליבי מבעל השירשור על ההסטה הצידה מהתחבטויותיו, אני אפסיק פה את הקשקשת הקבועה שלי).