סתם בשביל הסקרנות הייתי שמחה שתסבירו לי מה זאת בשבילכם בינוניות ומה זאת בשבילכם הגשמת חלומות.
*מעניין מאד לקרוא את שניכם בנושא, מכל ההיבטים.
בשמחה, אני אמנם הרבה יותר צעיר מאלכס ובלי נסיון במשרה בתחום הלימוד(שרק השנה אני מתחיל) אבל בעיני התפשרות על בינוניות בתחום העבודה היא להיות בחברה שמשלמת לך מספיק כסף ככה שלא תרצה לעזוב ומצד שני אתה לא מרגיש הגשמה ואתה לא מרגיש שאתה עושה משהו עם החיים שלך, עושים את זה מספיק שנים וכבר נהיה הרבה יותר קשה לעזוב מקום נוח שאתה מכיר איך הכל מתנהל בו, מקבל משכורת יפה ולא סובל מאוד אבל לא מרגיש אושר במקום הזה.(נתקלתי בהרבה אנשים כאלו שעבדתי במכירות של חברת סלולר שפשוט ראו שהם בדיכאון והסיבה היחידה שהם עובדים שם כי הם מפחדים לעזוב את המוכר ולנסות משהו חדש שאולי יהיה טוב ואולי יהיה רע- כמובן שרובם היו ללא ילדים כך שלא באמת היה אדם שתלוי בהם ממה שידוע לי)
בעיני להיות רוב החיים במקום שמאוד "נוח" לך לא מקדם אותך כאדם, ברור שכל אחד צריך את הפינה הנוחה המנטלית והפיזית שלו שהוא יכול לחזור אליה מתי שהתמודדות עם הקושי החדש נעשת אינטנסיבית מדי(אצל רוב האנשים המקום הפיזי זה הדירה/החדר שלהם והאדם זה הבן/בת זוג והחברים הקרובים) אבל תישאר שם מספיק זמן והאנשים האלו יאבדו ערך אליך במודע או לא במודע.
אני אישית בכמה שנים האחרונות כל פעם שאני שם לבד שנוח לי מדי בחיים, כלומר שההתקדמות שלי כאדם נעצרת אני מחפש משהו חדש, ללמוד שפה חדשה, לחזור/לעשות להתאמן בצורה חדשה וכדומה, פשוט לעשות משהו שאני גרוע בו כדי ללמוד ולהתקדם, לאחרונה הגעתי לאיזון שאני מאוד מרוצה ממנו, גם מרגיש התקדמות טובה בהרבה היבטים שכליים(לומד 50 דקות של mooc'ים בקורסרה, 50 דקות של קריאה ביום, חצי שעה של לימוד הולנדית בדואלינגו ועוד בערך כשעה וחצי/שעתיים מתמטיקה לקראת התואר) ובהיבט מנוחה, ספורט, תחביבים ובילוי עם בת הזוג.
וספציפית בהקשר של המעבר לחו"ל כמובן שאני לא יכול להשוות את החיים שם לעומת פה מראש ולא יודע מה יקרה בעתיד אך בוודאות אני יודע שאם לא אקח את הסיכון ואנסה את זה אני אצטער על כך לכל חיי, מעדיף ב100% לחזור עם הזנב בין הרגליים(וחובות אפילו) ולהודות שטעיתי מאשר לא לקחת את הסיכון ולא לנסות דבר שאני מרגיש שיקרב אותי לאושר מהחיים והמדינה בהרבה מאוד תחומים.