ברננקי
משתמש בכיר
- הצטרף ב
- 19/9/15
- הודעות
- 1,028
- דירוג
- 1,522
שלום לכולם
מרגיש לי קצת מוזר להתייעץ פה על דבר כזה, אבל בזמן הקצר שלי פה התוודעתי לכך שיש כאן אנשים עם ראש על הכתפיים, ואני מאוד מעריך את הדעות ודרך החשיבה של האנשים פה (גם כשאני לא מסכים אתם, הדעות נשארות עניניות ונומקות), אז בעצם למה לא. כתבתי את כל מה שעל הראש שלי ככה הפוסט די ארוך.
קצת עלי:
בן 25, לומד הנדסה באחת מהאוניברסיטאות הגדולות, באמצע התואר כרגע. לא עובד חוץ מזה, מקבל תמיכה כלכלית לצורך הלימודים מהורי.
בגדול, כמו רבים בגילי, הגעתי לאקדמיה כי נסלל עבורי מסלול. בית ספר>צבא>אוניברסיטה. לפחות מהסביבה ממנה באתי, לא ללמוד באוניברסיטה אחרי שנתיים-שלוש מהצבא נחשב דבר חריג יחסית, זה הדיפולט. בחרתי בהנדסה מכיוון שאני בחור ריאלי, אוהב מדע ומסתדר באופן יחסי עם מתמטיקה. העובדה שמדובר בתחום יחסית נדרש ועם שכר טוב שיחקה תפקיד משמעותי. תחום ההנדסה שבחרתי היה היחיד שנראה לי מעניין. זה לא היה חלום חיי (ואין לי כזה), אבל זו בהחלט היתה (ועדיין) האופציה הכי סבירה מתוך המסלולים שיש לאקדמיה להציע לי.
העניין זה שאני לא מתחבר לתואר כמו שציפיתי. עד היום אני לא יודע באמת מה אופי העבודה בפועל אחרי התואר, הקורסים לא מעניינים בכלל, עדיין הכל תאוריה אפורה. בקיצור אני צריך ללמוד וללמוד קשה ואני אפילו לא יודע בשביל מה (חוץ מהמטרה הגדולה שהיא כמובן ג'וב קבוע ומכניס).
לאבי יש חנות במרכז הארץ. אף פעם לא נכנסתי לפרטים אבל לפי העובדה שאמי לא עובדת ואנחנו חיים ברווחה כלכלית מאוד טובה, כנראה שהעסק מצליח מצויין. כשנה לפני שהתחלתי את התואר הוא אמר לי שהוא היה רוצה שאמשיך את העסק אחריו. הוחמאתי אך אמרתי לו שאני לא יודע אם מה שאני רוצה בחיים זה לנהל חנות, ובגדול אני רוצה להכנס לתחום של ההנדסה, ובטח שאני לא יודע להחליט דבר כזה עכשיו. הוא אמר שבכל מקרה הוא רוצה שיהיה לי תואר אקדמאי. פה הסתיימה השיחה.
מאז חלו כמה שינויים. העיקרי שבהם זה איבוד מוטיבציה להמשך התואר, וכמו כן, כיום מאוד קורץ לי הרעיון הכללי של להיות אדון לעצמי ולא להיות שכיר. לפני כשבוע אמא שלי זרקה לי משהו על זה שאבא שלי היה רוצה שאעבוד איתו בחנות (הוא כבר בגיל שהוא מתחיל לראות את הפנסיה). ומאז אני חושב על העניין הרבה. מתחילת הסמסטר הנוכחי באמת כבר קצת קשה לי מבחינת מוטיבציה, ואני כבר לא יודע אם זה מה שאני רוצה לעשות בחיים, וזה הוביל לכך שהתחלתי לחשוב על העניין ברצינות.
מספר נקודות:
*החנות נמצאת במרכז הארץ. שם גדלתי, אך האוניברסיטה שלי לא ואני גר הרחק מהאזור מאז, וכבר גיבשתי לעצמי תכנית להעתיק את חיי לכאן כי אני מרוצה מהאזור. מרכז הארץ צפוץ ועמוס ופקוק ואני לא יודע אם שם ארצה לחיות. אם אחליט להכנס לעסק - זה ידרוש את העתקת מגורי לאזור (או לחלופין זמן נסיעה רב).
*כאמור הסיבה שהתחלתי לחשוב על הנושא היא התסכול מהלימודים ולכן מאוד מפתה אותי לעזוב הכל כרגע. החסרון כמובן, שאם גם שם אני לא אמצא סיפוק, אני אהיה חסר כל השכלה מקצועית. (אגב, להבנתי אם אעשה את אותו הדבר רק אחרי התואר, עדיין אתקבל בבעיה. ניסיון מקצועי כמו גם גיל צעיר משחקים תפקיד חשוב בקבלה לעבודה, וכמו שהבנתי אם אחפש עבודה ראשונה נניח שנתיים אחרי סיום התואר, אהיה בבעיה).
*מדובר בעבודה צמודה עם אבי. יחסינו טובים אמנם, אבל אולי זה יכול לשנות את זה.
אלה הדברים שרצים לי בראש כרגע. אני אשמח לשמוע על נקודות שלא חשבתי עליהם, על שאלות מכווינות שאוכל לשאול את עצמי וללמוד יותר על אם יתאים לי יותר או פחות בחירה מסויימת. ובגדול מה אתם חושבים על האופציה הזו של העסק. תודה.
מרגיש לי קצת מוזר להתייעץ פה על דבר כזה, אבל בזמן הקצר שלי פה התוודעתי לכך שיש כאן אנשים עם ראש על הכתפיים, ואני מאוד מעריך את הדעות ודרך החשיבה של האנשים פה (גם כשאני לא מסכים אתם, הדעות נשארות עניניות ונומקות), אז בעצם למה לא. כתבתי את כל מה שעל הראש שלי ככה הפוסט די ארוך.
קצת עלי:
בן 25, לומד הנדסה באחת מהאוניברסיטאות הגדולות, באמצע התואר כרגע. לא עובד חוץ מזה, מקבל תמיכה כלכלית לצורך הלימודים מהורי.
בגדול, כמו רבים בגילי, הגעתי לאקדמיה כי נסלל עבורי מסלול. בית ספר>צבא>אוניברסיטה. לפחות מהסביבה ממנה באתי, לא ללמוד באוניברסיטה אחרי שנתיים-שלוש מהצבא נחשב דבר חריג יחסית, זה הדיפולט. בחרתי בהנדסה מכיוון שאני בחור ריאלי, אוהב מדע ומסתדר באופן יחסי עם מתמטיקה. העובדה שמדובר בתחום יחסית נדרש ועם שכר טוב שיחקה תפקיד משמעותי. תחום ההנדסה שבחרתי היה היחיד שנראה לי מעניין. זה לא היה חלום חיי (ואין לי כזה), אבל זו בהחלט היתה (ועדיין) האופציה הכי סבירה מתוך המסלולים שיש לאקדמיה להציע לי.
העניין זה שאני לא מתחבר לתואר כמו שציפיתי. עד היום אני לא יודע באמת מה אופי העבודה בפועל אחרי התואר, הקורסים לא מעניינים בכלל, עדיין הכל תאוריה אפורה. בקיצור אני צריך ללמוד וללמוד קשה ואני אפילו לא יודע בשביל מה (חוץ מהמטרה הגדולה שהיא כמובן ג'וב קבוע ומכניס).
לאבי יש חנות במרכז הארץ. אף פעם לא נכנסתי לפרטים אבל לפי העובדה שאמי לא עובדת ואנחנו חיים ברווחה כלכלית מאוד טובה, כנראה שהעסק מצליח מצויין. כשנה לפני שהתחלתי את התואר הוא אמר לי שהוא היה רוצה שאמשיך את העסק אחריו. הוחמאתי אך אמרתי לו שאני לא יודע אם מה שאני רוצה בחיים זה לנהל חנות, ובגדול אני רוצה להכנס לתחום של ההנדסה, ובטח שאני לא יודע להחליט דבר כזה עכשיו. הוא אמר שבכל מקרה הוא רוצה שיהיה לי תואר אקדמאי. פה הסתיימה השיחה.
מאז חלו כמה שינויים. העיקרי שבהם זה איבוד מוטיבציה להמשך התואר, וכמו כן, כיום מאוד קורץ לי הרעיון הכללי של להיות אדון לעצמי ולא להיות שכיר. לפני כשבוע אמא שלי זרקה לי משהו על זה שאבא שלי היה רוצה שאעבוד איתו בחנות (הוא כבר בגיל שהוא מתחיל לראות את הפנסיה). ומאז אני חושב על העניין הרבה. מתחילת הסמסטר הנוכחי באמת כבר קצת קשה לי מבחינת מוטיבציה, ואני כבר לא יודע אם זה מה שאני רוצה לעשות בחיים, וזה הוביל לכך שהתחלתי לחשוב על העניין ברצינות.
מספר נקודות:
*החנות נמצאת במרכז הארץ. שם גדלתי, אך האוניברסיטה שלי לא ואני גר הרחק מהאזור מאז, וכבר גיבשתי לעצמי תכנית להעתיק את חיי לכאן כי אני מרוצה מהאזור. מרכז הארץ צפוץ ועמוס ופקוק ואני לא יודע אם שם ארצה לחיות. אם אחליט להכנס לעסק - זה ידרוש את העתקת מגורי לאזור (או לחלופין זמן נסיעה רב).
*כאמור הסיבה שהתחלתי לחשוב על הנושא היא התסכול מהלימודים ולכן מאוד מפתה אותי לעזוב הכל כרגע. החסרון כמובן, שאם גם שם אני לא אמצא סיפוק, אני אהיה חסר כל השכלה מקצועית. (אגב, להבנתי אם אעשה את אותו הדבר רק אחרי התואר, עדיין אתקבל בבעיה. ניסיון מקצועי כמו גם גיל צעיר משחקים תפקיד חשוב בקבלה לעבודה, וכמו שהבנתי אם אחפש עבודה ראשונה נניח שנתיים אחרי סיום התואר, אהיה בבעיה).
*מדובר בעבודה צמודה עם אבי. יחסינו טובים אמנם, אבל אולי זה יכול לשנות את זה.
אלה הדברים שרצים לי בראש כרגע. אני אשמח לשמוע על נקודות שלא חשבתי עליהם, על שאלות מכווינות שאוכל לשאול את עצמי וללמוד יותר על אם יתאים לי יותר או פחות בחירה מסויימת. ובגדול מה אתם חושבים על האופציה הזו של העסק. תודה.
