תתייחס בבקשה לגופו של טיעון, ולא בהכללה לגבי המחנה השני או אד הומינם.
כן? בטוח? טרחתי ומצאתי את הפוסט שבו הוכחתי בעבר את טענותי. כולל ציטוטים מפסק הדין.
אם אתה רוצה לשמוע לעומק על הבעיה בהסכם הזה - בערך מדקה 40, כאן
גדי טאוב משוחח עם חברים ועם אחרים על מה שחשוב ועל מה שלא, ועל מה שחשוב לו.
pod.link
בקצרה;
א. ההסכם הזה דיבר על לגרש 16K מסתננים, אבל להשאיר 16K ולתת להם מועמדות (ולמעשה יותר, כמו שמוסבר בפודקאסט שהבאתי), מה שיגרום להם להביא את משפחותיהם מכוח איחוד משפחות.
ב. הוא היה נקודתי. הוא לא דיבר על מה יהיה הלאה, עם שאר המסתננים.
ג. גם ההסכם הזה הגיע אחרי שבג"צ פסל את הכלים האחרים בארסנל.
אבל אחד מתוך 9 מהילדים בת"א, הוא מסתנן. (מקור - הפודקאסט שהבאתי למעלה).
א. האם כל הערכים שבגץ פוסק לפיהם מעוגנים בחוק? לדוגמא - ערך השיוויון אינו מעוגן בחוק... זו עובדה.
ב. האם תמיד הם פוסקים על פי חוק? מה בנוגע לעילת הסבירות, שמעולם לא הייתה קבועה בחוק וכל מהותה זה לפסוק לפי סבירות סובייקטיבית? (ואל תגידו לי שזה פוסל רק מה שכל אדם סביר באשר הוא היה פוסל. עובדה שבהרבה פעמים יש דעת מיעוט של שופטים שלא רואה בנדון משהו לא סביר)
+1
ואוסיף עוד דבר, בנוגע למשפט
גם אני חושב ככה. ועוד רבים - לדעתי, למעשה כולם.
אבל יש פה שאלה עמוקה יותר - ובה הרוב צריך להכריע, כי זה בדיוק דמוקרטיה; מה הם ערכי המוסר שעל פיהם מתנהלת המדינה?