ילדים במהלך התואר - השפעת הורות על התפתחות אישית

[רעב_לטחינה]

שלום לכולם,

אנחנו זוג בתחילת הקריירה (אחד מאיתנו יהיה סטודנט לתואר מתקדם בשנים הקרובות) ששוקלים מה השלב המתאים עבורנו להבאת ילדים מבחינת ההשפעה על המחקר/העבודה בשנים האלו.

נשמח לשמוע מהוריי הפורום - בייחוד ממי שהביא ילדים במהלך הלימודים. עד כמה זה השפיעה לרעה על המחקר? האם בדיעבד היה נכון עבורכם "לדחות קצת" את שלב ההורות או שזה היה בדיוק בזמן הנכון?

 

[גרהם]

שלום לכולם,

אנחנו זוג בתחילת הקריירה (אחד מאיתנו יהיה סטודנט לתואר מתקדם בשנים הקרובות) ששוקלים מה השלב המתאים עבורנו להבאת ילדים מבחינת ההשפעה על המחקר/העבודה בשנים האלו.

נשמח לשמוע מהוריי הפורום - בייחוד ממי שהביא ילדים במהלך הלימודים. עד כמה זה השפיעה לרעה על המחקר? האם בדיעבד היה נכון עבורכם "לדחות קצת" את שלב ההורות או שזה היה בדיוק בזמן הנכון?

מאד תלוי תחום ושאיפות מקצועיות ולכן כדאי להתייעץ עם מישהו שעושה או עשה מסלול דומה לשלך.
שיקולים כלליים:
1. עומס כללי בתקופת הלימודים לעומת התקופה שלאחר מכן.
2. האם בתחום שלך מקובל למרוח דוקטורט וקח לקבל חופשת לידה. יש תחומים בהם אתה נמדד לפי תפוקה מחקרית בשנים שלאחר הדוקטורט וכמה זמן זה לקח.
3. שהות בחו"ל עם / בלי ילדים. שיקולים לשני הכיוונים.
והמובן מאליו, שיקול כלכלי.

 

[drx]

אנחנו הבאנו את הילד הראשון כשאישתי היתה במהלך תואר שני ואני הייתי במהלך דוקטורט. לה זה היה מאוד קשה ואינטנסיבי. אין ממש חופשת לידה באקדמיה. זה תלוי אבל בסוג התואר. בתואר שני שהוא מחקרי ברובו זה אחרת, כי ניתן לקחת הפסקות באופן יותר גמיש. אם כי לרוב זה אומר שהמלגה, אם ישנה, נעצרת וצריך למצוא מקור מימון אחר. לי זה לא פגע במחקר אך אישתי היתה המטפלת העיקרית במהלך שעות היום.

 

[בת העמק]

מה ההבדל בין לימודים לעבודה? שניהם סוג של מאמץ, ריכוז ותשומת לב לדברים שנמצאים מחוץ לבית, לבן זוג, לילדים, להורים, לחברים ולטבע שמסביבך...
אז כמה קשה להביא ילדים לעולם כאשר אתה לא פנוי ב-100% לגידולם? לא קל אבל נורמטיבי לגמרי.
לי נראה שיותר חשוב לקחת בחשבון את הגיל שלכם, הזדקנות מערכות הרביה, התדרדרות הכוחות לטיפול אינטנסיבי (שכולל ריצה, כפיפה והרמה), הזדקנות ההורים שלכם (כגורם מסייע לגידול) ובטח עוד כמה דברים ששכחתי.

 

[רעב_לטחינה]

מה ההבדל בין לימודים לעבודה?

לפחות מהנסיון שלי, יש הבדל משמעותי בין עבודה כשכיר לבין חוקר באקדמיה - בעבודה בדרך כלל הייתי עושה את העבודה הכי טובה במהלך שעות העבודה, אבל בסופי שבוע ובערבים לא הייתי מעסיק את עצמי בנושאים הקשורים לעבודה. במחקר זה אחרת - הראש שלי כל היום מתעסק בזה, גם בסופי שבוע, גם במקלחת (אני בטוח שעוד חוקרים פה יכולים להזדהות עם התחושה)

אולי אצל עצמאים זה אחרת..

 

[בת העמק]

אולי אצל עצמאים זה אחרת..

כן, אצל עצמאים זה דומה למה שתיארת ובכל זאת הם מביאים ילדים (ועסק לא מסתיים בכמה שנים כמו תואר).
אגב, תואר מתקדם לא דורש כמדומני לימודים יומיומיים. אם אתה אדם ש"צולל" למושא מחקרו ברמה כמו שתיארת, זה יכול להימשך גם אחרי סיום התואר - ומה אז?
מי משניכם הולך ללמוד, אגב?

 

[דרורה]

מניסיוני אין זמן נוח להביא ילדים.. תמיד יש לימודים או עבודה חדשה או פרויקט גדול או טיול וכו

אלא אם יש משימה מוגדרת שאחריה יהיה פנאי (וזה בד"כ לא המצב) פשוט מחליטים להביא (מזכירה שאי אפשר לדעת בדיוק כמה זמן זה יקח) ושאר העולם מתיישר איכשהוא כשזה קורה

לא קל אבל נורמטיבי לגמרי.

 

[drx]

מה ההבדל בין לימודים לעבודה

הרבה דברים.

נתחיל מזה שלעובדת יש זכאות לחופשת לידה של שלושה חודשים בתשלום ורשאית גם לקחת חל"ת בהמשך. לסטודנטית מגיעים שלושה שבועות.

בעבודה(בטח כשכיר) מוצאים לך מחליף והפרוייקטים ממשיכים. בתואר המחקר נפסק וכלום לא זז עד שחוזר החוקר. אם היה גראנט יתכן שנגמר. אם היו דד ליינים לפרסומים, הם חלפו. אם היו קריטריונים למלגות, יתכן ופספסת אותם. אם עבדת על משהו מאוד חדשני, יכול להיות שמישהו כבר עקף אותך ופרסם לפניך.

אני מכיר הרבה שילדו תוך כדי דוקטורט או תואר שני וסיימו בהצלחה. בכל המקרים שאני מכיר זה גרר את המחקר בעוד שנה לפחות. אני לא חוב שזה נורא בכלל ולרוב מחייב המציאות בכלל ענייני גיל..

במחקר זה אחרת - הראש שלי כל היום מתעסק בזה, גם בסופי שבוע, גם במקלחת (אני בטוח שעוד חוקרים פה יכולים להזדהות עם התחושה)

בהחלט מזדהה. רק מוסיף שלדעתי אם עשית את זה נכון, זה ממשיך ככה גם בעבודה.

 

[בת העמק]

בתואר המחקר נפסק וכלום לא זז עד שחוזר החוקר

בגלל זה שאלתי מי מהם הולך לעשות את התואר. אם מדובר בפות"ש - לא רואה איך זה פוגע לו במחקר, אלא אם הוא זה שלוקח "חופשת" לידה ארוכה (בכל מקרה האישה צריכה לקחת את החודשיים הראשונים לפחות להחלמה מההריון והלידה, אחרת הנזק עלול ללוות אותה עוד שנים ארוכות).
עבודה, תואר, מסעות בעולם, בניית בית במו ידיך וכו' - הכל חלק מהחיים שעושים תוך כדי הבאת ילדים לעולם וגידולם ואין צורך לצאת לפרישה מוקדמת .
לא מדובר על פרוייקט שמבצעים אותו לאחר כל שאר הדברים, לפחות לדעתי, כי בינתיים קורים תהליכים גופנים ומנטלים שפחות טובים לכניסה להריון ולגידול תינוקות.

 

[KFC Uerdingen 05]

נשמח לשמוע מהוריי הפורום - בייחוד ממי שהביא ילדים במהלך הלימודים. עד כמה זה השפיעה לרעה על המחקר? האם בדיעבד היה נכון עבורכם "לדחות קצת" את שלב ההורות או שזה היה בדיוק בזמן הנכון?

אם השאיפה של אותו אחד שיהיה סטודנט לתואר מתקדם להמשיך לתואר באקדמיה, ואם אותו אחד גם יהיה זה שישא בחלק ניכר מנטל הטיפול בילד (הרבה אים-ים) הרי שההשפעה של הבאת ילדים על סיכויי הקריירה האקדמית שלו היא בסבירות לא נמוכה השפעה הרסנית.

זה לא רק זמן חופשת הלידה עצמו. פיתוח קריירה אקדמית הוא דבר שדורש רציפות. פרסום מחקרים, הצעות לקרנות מחקר, שיתופי פעולה עם קולגות, כל אלו הם דברים שלוקחים המון זמן מצד אחד, אבל אי אפשר לשים על הולד מצד שני. במילים אחרות-חופשת לידה של שנה היא עיכוב בקריירה של הרבה הרבה (הרבה) יותר משנה.

ובסוף אתה או את מגיעים לג'וב טוק באקדמיה (שוב, בהנחה שזו השאיפה) ומולכם יש מועמד שבילה את החמש שנים האחרונות קבור בספריה של איזה אוניברסיטה אמריקאית, הוא שלוש שנים יותר צעיר ויש לו עשרה פרסומים ושני מענקי מחקר יותר, ואת מי מבינכם הפאנל (שרובו פרופסורים גברים מזדקנים שנשותיהם ויתרו על כל קריירה בשבילם) יבחר?

זה שגוי ועצוב ומפלה כנגד נשים (או סתם כנגד כל מי שלא רואה את מודל המשפחה של שנות החמישים כמופת) וכל דבר אחר שתגידו, אבל זאת המציאות נכון להיום.

וכל זה לא בא לדבר כנגד הבאת ילדים, יותר כנגד בחירת כיוון קריירה מסויים....

 

[KFC Uerdingen 05]

(ועסק לא מסתיים בכמה שנים כמו תואר).

וזה בדיוק ההבדל המהותי בין השניים.
הייחודיות בקריירה אקדמית היא שעבודה מאוד אינטנסיבית של כמה וכמה שנים טובות (נכון להיום 15-20 שנה) מתנקזת בסוף לרגע בינארי אחד שתוצאתו היא או 1-יש לך עבודה מובטחת עד הפנסיה או 0-הדלת ברצפה נפתחת ואתה נזרק למטה כשכל מה שעבדת עליו בעשרים שנה האחרונות נעלם (טיפה בהגזמה אבל לא הרבה).

כבעל עסק אם ליעד שהצבת לעצמך לגיל 40 הגעת בסוף בגיל 42 העולם בסבירות גבוהה לא התמוטט. כחוקר באקדמיה אם לג'וב טוק בגיל 40 הגעת בלי מספיק פרסומים/תקציבי מחקר/שיתופי פעולה אז זה לא יעניין אף אחד למה היית יכול להגיע בגיל 42, פשוט הגעת לסוף הדרך.

 

[בת העמק]

כחוקר באקדמיה אם לג'וב טוק בגיל 40 הגעת בלי מספיק פרסומים/תקציבי מחקר/שיתופי פעולה אז זה לא יעניין אף אחד למה היית יכול להגיע בגיל 42, פשוט הגעת לסוף הדרך.

מעניין.
השכן של הוריי, ואביו של אחד מחבריי הטובים, היה פרופסור שהתחיל את דרכו האקדמית מעל גיל 40 (כלומר, רק אז עשה את התואר הראשון). מאז ועד מותו (בגיל 85 בערך) הוא עסק רק באקדמיה, כמרצה וחוקר. למותר לציין שכל ילדיו כבר היו קיימים כשהתחיל במסע הזה, הם אפילו נסעו כמשפחה לאוקספורד לתקופה.
אבל אולי זה בגלל זמנים אחרים ואולי בגלל תחום שונה (הומאני).

 

[זאב]

נשמח לשמוע מהוריי הפורום - בייחוד ממי שהביא ילדים במהלך הלימודים. עד כמה זה השפיעה לרעה על המחקר? האם בדיעבד היה נכון עבורכם "לדחות קצת" את שלב ההורות או שזה היה בדיוק בזמן הנכון?

אנחנו סוג של באותו מצב כמוכם (היא אקדמאית טהורה, ואני אקדמאי בלאי) בתארים מתקדמים, ורק עכשיו אנחנו מתכננים על הבאת ילדים בשנה הקרובה. כל זה בגיל יחסית מבוגר (גילאי ה-30).
אני יכול לומר לך שלפחות בתחום המחקר שלנו, זה לא אמור לעכב את המחקר מכיוון שאנחנו מקבלים תמיכה מלאה מהמנחים (והאקדמיה בכלל).
הבאת ילדים בשלב המחקר מאוד תלויה בתקציב המחקר שלך (האם הוא חיצוני או אקדמי), האם היו עיכובים בתואר המתקדם שלא קשורים לילדים, ומה מידת התמיכה שלך מהסגל המנהלי\אקדמי.

כחוקר באקדמיה אם לג'וב טוק בגיל 40 הגעת בלי מספיק פרסומים/תקציבי מחקר/שיתופי פעולה אז זה לא יעניין אף אחד למה היית יכול להגיע בגיל 42, פשוט הגעת לסוף הדרך.

מוזר, החוויה שלי כחוקר באקדמיה קצת שונה מזה.
אני יכול לומר לך שלפחות בתחום שלי, אין לי יותר מידי פרסומים (בכנות, אני יכול לספור אותם על יד אחת) אבל אני מודע לכך שאני מהווה נקודת קיצון בסקטור האקדמי וזה לא בר השוואה לחוקרים אחרים באקדמיה.

 

[Miss Marple]

מעלה כמה נקודות להרהור- הנסיון שלי מתמקד בגידול 3 ילדים תוך כדי עבודה אינטנסיבית ותארים אקדמאיים-אבל לא מחקריים:

1. אולי ראשית שווה לבדוק עם עצמכם בשיא הכנות (האפשרית) -איזה טיפוס אנשים אתם- לחוצים? חרדתיים? קוליים? "אמא ואבא אדמה מחבקים ומכילים?"-ילדים הם מסתבר סייסמוגרפים רציניים של חרדות הוריות, ואם אתם חרדתיים ולחצנים--צריך (מניסיון) לקחת בחשבון את העצמת הסיטואציה החרדתית-והורות שהיא לא בדיוק מה שראוים בסרטים אמריקאיים.

ואז המשמעות היא שצריך לעבור לשאלה 2.

לעומת זאת- אם אתם רגועים ומפוקסים- אמנם "ילדים זה שמחה" כמו שאמר (בציניות) שלמה בר, אבל צ'יל בנאדם- קטן עליכם .

2. מערכת תמיכה? גידלנו שני ילדים עם קצת עזרה, ואחד לחלוטין בלי- אי אפשר להשוות בין שני העולמות מבחינת הרווחה הרגשית שלנו, ומן הסתם גם של הילד.אם יש מערכת תמיכה מסועפת- הידד. אם אין- נא לעבור לשאלה 3.

3. הפחתת חרדה באמצעים קוגניטיביים- ראשית-לא "להביא ילדים"- אלא להיכנס להריון ולגדל ילד אחד- ואז אם הכל טוב- לבדוק עם עצמכם טוב טוב אם אתם בנויים ויכולים להכיל עוד אחד. שנית- תכנון אסטרטגי של הארוע- חלוקת חופשים, חלוקת הנשיאה בנטל- למשל-מי ישאר בבית אם חלילה ילד חולה בבלת"מ , אחרי צהריים מתישים- מי עושה מה כדי להציל את השני, איך ממשיכים במחקר למרות עייפות מצטברת וסט דאגות שלא דימיינתם שיכול לקפוץ עליכם (דוד גרוסמן אמר פעם שאימהות היא אי-מהות, נדמה לי שב2021 צריך למצוא את המקבילה המתחכמת גם לאבאים), אם אתם בעד מדיטציה, יוגה, ספורט או כל מפחית לחץ שאימצתם- איך מוצאים לזה פנאי, ואיך עומדים על שלכם מול בוסים או ראשי אקדמיה מלחיצים שדורשים תוצאות-ועכשיו.

4. אני מצטרפת ל@דרורה ו@בת העמק- אין "זמן טוב" לילדים- זו שאלה מאד אישית שתלויה בעיקר במוכנות הרגשית שלכם להבין שהעולם שלכם ישתנה מאד. מאד. והכל בסדר. יהיו רגעים קשים, ויהיו רגעים מדהימים, ובעיני הכי חשוב שתהיו רגישים זה לזו- תגבו זה את זה ותאפשרו זה לזה.

בהצלחה!

 

[KFC Uerdingen 05]

הבאת ילדים בשלב המחקר מאוד תלויה בתקציב המחקר שלך (האם הוא חיצוני או אקדמי), האם היו עיכובים בתואר המתקדם שלא קשורים לילדים, ומה מידת התמיכה שלך מהסגל המנהלי\אקדמי.

אולי לא הבהרתי את דעתי מספיק טוב... הבאת ילדים כמטפל עיקרי במהלך תואר מתקדם מחקרי היא אולי קריעת ת** שלא ברא השטן, אך בהחלט אפשרית אם יש תמיכה במשפחה הגרעינית (והלא גרעינית) ויכולת ארגון טובה כמתואר בתגובה מעלי. גם המנחים ומזכירות הפקולטה בד"כ תומכים וישנן מגוון אפשרויות הארכה.

הבעיה מתחילה אם רוצים להמשיך אחרי שלב הלימודים (ומה לעשות, השלב הזה נגמר מתישהו) לעבור לשלב הקריירה האקדמית. כאן אתם מתנגשים במציאות של תחרות הזויה על מספר מאוד מצומצם של משרות, תחרות שבה מהנסיון שלי טיפול בילדים לא נחשב טיעון מספק בשביל להסביר הספק יותר נמוך מעמיתים אחרים. במילים אחרות - מזכירות הפקולטה התומכת כשזה נגע ליציאה לחופשת לידה לא תוכל לעזור במכרז למשרת המרצה הבא.

וכן, גם אני מכיר סיפורי מורשת קרב על איך פעם הכל היה אחר, לא עוזר למי שחי עכשיו.