הפניקס - יומן מסע

[חי-את-החיים]

התמונה הכלכלית ברורה. הרחבה יותר לא.
שניכם הלכתם ללמוד דוקטורט, כנראה בתחום מדעי/הנדסי/רפואה//כלכלי לפי ההכנסות הגבוהות. כנראה שאתם אוהבים את מה שאתם עושים כי אף אחד כמעט לא עושה דוקטורט בתחום שהוא לא נהנה ממנו, ובטח לא כדי לצאת לפנסייה מוקדמת בגיל 40, זו פשוט לא הדרך האידיאלית, אז מניח שאתם לא מעוניינים בזה. אם המטרה של כל צבירת הנכסים היא צבירת עוד הון שמטרתו לחיות חיי עושר ומותרות, אז זה לא מסתדר לי עם אחוז החסכון הגדול כיום. אתם חיים ברמת חיים בינונית (יחסית ליכולת) בשנות השלושים לחייכם כדי להיות עשירים בגיל 50? החיים הם עכשיו. תהנו מהכסף עכשיו. אם אתם לא צריכים יותר כסף כדי להנות ולהיות מאושרים יותר, קנו זמן. צאו עכשיו לפנסיה חלקית, בטוח שאפשר אם אתם במקצועות שציינתי.
מוזר לי הריצה הזו אחרי השגת ממון שקיימת פה בפורום בלי תוכנית מדוקדקת למה לעשות איתו שיושג. ובלי קשר לחיים בהווה. אין סיבה לא לצרוך לפחות 80 אחוז מה tc שלך בחצי השני של שנות השלושים והארבעים אם אתה במקצוע יציב ולא מעוניין לצאת לפנסייה מוקדמת.
אתם במסלול הבטוח למות עם הרבה מליונים "מיותרים" בבנק. בזה אתה צריך להשקיע את המיקוד שלך. הילדים לא יוקירו לך יותר אם תתן להם מליון שקל או עשר. לרוב זה בכלל הפוך.
אתה צריך להתייעץ פה לא אין להשיג עוש כזף. נראה שאתה יודע מה אתה עושה. אתה צריך להתייעץ איך להפיק ממנו יוצר אושר/ערך. שלא יהיה סתם מספר בבנק.

 

[kicker]

התמונה הכלכלית ברורה. הרחבה יותר לא.
שניכם הלכתם ללמוד דוקטורט, כנראה בתחום מדעי/הנדסי/רפואה//כלכלי לפי ההכנסות הגבוהות. כנראה שאתם אוהבים את מה שאתם עושים כי אף אחד כמעט לא עושה דוקטורט בתחום שהוא לא נהנה ממנו, ובטח לא כדי לצאת לפנסייה מוקדמת בגיל 40, זו פשוט לא הדרך האידיאלית, אז מניח שאתם לא מעוניינים בזה. אם המטרה של כל צבירת הנכסים היא צבירת עוד הון שמטרתו לחיות חיי עושר ומותרות, אז זה לא מסתדר לי עם אחוז החסכון הגדול כיום. אתם חיים ברמת חיים בינונית (יחסית ליכולת) בשנות השלושים לחייכם כדי להיות עשירים בגיל 50? החיים הם עכשיו. תהנו מהכסף עכשיו. אם אתם לא צריכים יותר כסף כדי להנות ולהיות מאושרים יותר, קנו זמן. צאו עכשיו לפנסיה חלקית, בטוח שאפשר אם אתם במקצועות שציינתי.
מוזר לי הריצה הזו אחרי השגת ממון שקיימת פה בפורום בלי תוכנית מדוקדקת למה לעשות איתו שיושג. ובלי קשר לחיים בהווה. אין סיבה לא לצרוך לפחות 80 אחוז מה tc שלך בחצי השני של שנות השלושים והארבעים אם אתה במקצוע יציב ולא מעוניין לצאת לפנסייה מוקדמת.
אתם במסלול הבטוח למות עם הרבה מליונים "מיותרים" בבנק. בזה אתה צריך להשקיע את המיקוד שלך. הילדים לא יוקירו לך יותר אם תתן להם מליון שקל או עשר. לרוב זה בכלל הפוך.
אתה צריך להתייעץ פה לא אין להשיג עוש כזף. נראה שאתה יודע מה אתה עושה. אתה צריך להתייעץ איך להפיק ממנו יוצר אושר/ערך. שלא יהיה סתם מספר בבנק.

אהבתי את הכיוון האחר.
בעיקרון שנינו לא עוסקים בנושאים המרכזיים של הדוקטורטים שלנו, אמנם משיקים אבל לא בדיוק התחומים המרכזיים בהם עסקנו. אני הבנתי בשלב די מוקדם שמחקר ואקדמיה זה לא בשבילי ואני סה״כ רוצה לחיות חיים ברמה טובה יותר מהתפרן שהייתי פעם, לאחר שנכנסתי לעולם הקורפורייט הבנתי שאני גם רוצה לצאת לפנסיה מוקדמת (יחסית) ועלי לצבור הון כמה שיותר מהר כי: 1. אין לי בטחון בעבודה, אני יכול למצוא את עצמי מהיום למחר מפוטר. 2. אני לא ממש ממש אוהב את העבודה שלי, אני לא סובל בה ומהעבודה עצמה אני מפיק כיף אבל לעתים אין לי כוחות לפוליטיקה הארגונית ולקורפורייט לייף. לכן אני רוצה לצאת לפנסיה יחסית מוקדמת. לאשתי קרה אותו תהליך רק 4-5 שנים אחריי.

בעיקרון, אנחנו חיים בחיסכון כרגע וצוברים נכסים כדי שבגיל 50-55 נוכל לפרוש חלקית ולשמור על רמת חיים גבוהה. אנחנו חיים כרגע ברמת חיים הרבה יותר טובה ממה שחיינו בה בארץ אבל ללא ספק נמוכה ביחס למה שאנשים ברמות השכר שלנו חיים. האם זה מה שיעשה אותנו מאושרים? אני לא יודע להגיד. אני זורם עם החיים בסך הכל ומנסה לעשות לימונדה מהלימונים.

נקודה טובה למחשבה העניין עם הילדים שלא יעריכו אם יש 10 מיליון או מיליון…

 

[חי-את-החיים]

אהבתי את הכיוון האחר.
בעיקרון שנינו לא עוסקים בנושאים המרכזיים של הדוקטורטים שלנו, אמנם משיקים אבל לא בדיוק התחומים המרכזיים בהם עסקנו. אני הבנתי בשלב די מוקדם שמחקר ואקדמיה זה לא בשבילי ואני סה״כ רוצה לחיות חיים ברמה טובה יותר מהתפרן שהייתי פעם, לאחר שנכנסתי לעולם הקורפורייט הבנתי שאני גם רוצה לצאת לפנסיה מוקדמת (יחסית) ועלי לצבור הון כמה שיותר מהר כי: 1. אין לי בטחון בעבודה, אני יכול למצוא את עצמי מהיום למחר מפוטר. 2. אני לא ממש ממש אוהב את העבודה שלי, אני לא סובל בה ומהעבודה עצמה אני מפיק כיף אבל לעתים אין לי כוחות לפוליטיקה הארגונית ולקורפורייט לייף. לכן אני רוצה לצאת לפנסיה יחסית מוקדמת. לאשתי קרה אותו תהליך רק 4-5 שנים אחריי.

בעיקרון, אנחנו חיים בחיסכון כרגע וצוברים נכסים כדי שבגיל 50-55 נוכל לפרוש חלקית ולשמור על רמת חיים גבוהה. אנחנו חיים כרגע ברמת חיים הרבה יותר טובה ממה שחיינו בה בארץ אבל ללא ספק נמוכה ביחס למה שאנשים ברמות השכר שלנו חיים. האם זה מה שיעשה אותנו מאושרים? אני לא יודע להגיד. אני זורם עם החיים בסך הכל ומנסה לעשות לימונדה מהלימונים.

נקודה טובה למחשבה העניין עם הילדים שלא יעריכו אם יש 10 מיליון או מיליון…

אם אתה עובד בקואופורייט בתחום הטכנולוגי שמשלם טוב, ואתה דוקטור בתחום כזה, כנראה שיש לך בטחון תעסוקתי גבוה. גם אם תפוטר תמצא עבודה אחרת בשכר יפה בקלות.
בנושא הפנסיה מוקדמת, מציע לך לדבר עם אנשים בני 50 שעובדים בקואופורייטס. חלקם הגדול במצב של חופש כלכלי, (זה דור שקנה נדלן במחיר מאוד נמוך, שילם על המשכנתא שלו ריבית אפסית, והמניות שלו נסקו ב16 שנים האחרונות) הרבה מהם ממשיכים לעבוד פשוט בגלל השיעמום. בגיל 30 עד 45 רוב עובדי הקואופורייטס עניים בזמן. הם מגדלים ילדים במקביל לקרייה תובענית, בהרבה מקרים של שני בני הזוג, ולכן הרצון הכי גדול שלהם שלהם זה זמן והורדת לחץ, זה מתבטא בחלום לפנסיה מוקדמת. ואז מגיע גיל 50, הילדים בגיל ההתבגרות ובקושי צריכים את ההורים. פתאום יש מלא זמן פנוי. ואדם שהורגל למלא אותו בעבודה, ימשיך לעשות זאת גם בגיל 50. אישית, עוד לא יצא לי לשמוע ממקוא ראשון על הייטקסיט שממש פרש בגיל 50. הרוב פשוט נתקעים במשרת מהנדס סופר נוחה. עובדים חצי כח. באים למשרד בשביל החברה והאוכל. בימי העבודה מהבית הם חצי עובדים. לא אכפת להם לקבל משוב גרוע בונוסים נמוכים וריפרשים קטנים אם בכלל, כי הם לא צריכים כסף. הם הפנסיונרים האמתיים של ההיטק. בקיצור, סיכוי נמוך מאוד שאכן תצא לפנסיה בגיל 50, גם אם תוכל. לכן במקום לחשוב איך לעשות עוד כסף, תחשוב למה אתה רוצה לצאת לפנסיה בגיל 50. אם רע לך בעבודה, אולי תנסה להחליף חברה שבה תמקסם עניין ונוחות. גם אם ישלמו לך 20 אחוז פחות, אולי כבר לא תרגיש שאתה צריך לצאת לפנסייה. מרבית האנשים שמגיעים למצב של חופש כלכלי ממשיכים לעבוד. רובם עובדים קשה יותר מהאדם הממוצע. תשאף להיות כמותם

 

[kicker]

אם אתה עובד בקואופורייט בתחום הטכנולוגי שמשלם טוב, ואתה דוקטור בתחום כזה, כנראה שיש לך בטחון תעסוקתי גבוה. גם אם תפוטר תמצא עבודה אחרת בשכר יפה בקלות.
בנושא הפנסיה מוקדמת, מציע לך לדבר עם אנשים בני 50 שעובדים בקואופורייטס. חלקם הגדול במצב של חופש כלכלי, (זה דור שקנה נדלן במחיר מאוד נמוך, שילם על המשכנתא שלו ריבית אפסית, והמניות שלו נסקו ב16 שנים האחרונות) הרבה מהם ממשיכים לעבוד פשוט בגלל השיעמום. בגיל 30 עד 45 רוב עובדי הקואופורייטס עניים בזמן. הם מגדלים ילדים במקביל לקרייה תובענית, בהרבה מקרים של שני בני הזוג, ולכן הרצון הכי גדול שלהם שלהם זה זמן והורדת לחץ, זה מתבטא בחלום לפנסיה מוקדמת. ואז מגיע גיל 50, הילדים בגיל ההתבגרות ובקושי צריכים את ההורים. פתאום יש מלא זמן פנוי. ואדם שהורגל למלא אותו בעבודה, ימשיך לעשות זאת גם בגיל 50. אישית, עוד לא יצא לי לשמוע ממקוא ראשון על הייטקסיט שממש פרש בגיל 50. הרוב פשוט נתקעים במשרת מהנדס סופר נוחה. עובדים חצי כח. באים למשרד בשביל החברה והאוכל. בימי העבודה מהבית הם חצי עובדים. לא אכפת להם לקבל משוב גרוע בונוסים נמוכים וריפרשים קטנים אם בכלל, כי הם לא צריכים כסף. הם הפנסיונרים האמתיים של ההיטק. בקיצור, סיכוי נמוך מאוד שאכן תצא לפנסיה בגיל 50, גם אם תוכל. לכן במקום לחשוב איך לעשות עוד כסף, תחשוב למה אתה רוצה לצאת לפנסיה בגיל 50. אם רע לך בעבודה, אולי תנסה להחליף חברה שבה תמקסם עניין ונוחות. גם אם ישלמו לך 20 אחוז פחות, אולי כבר לא תרגיש שאתה צריך לצאת לפנסייה. מרבית האנשים שמגיעים למצב של חופש כלכלי ממשיכים לעבוד. רובם עובדים קשה יותר מהאדם הממוצע. תשאף להיות כמותם

נקודות טובות. אישית אני עובד בתחום בעל אינטנסיטי גבוה, זה שוחק. אני במהלך השבוע עובד קשה. אני אוהב את האנדרנלין אבל גם סובל ממנו בסוף ולא יודע כמה אני אתחבר לזה בגיל 50+. הבאת נקודה יפה לגבי העניין של החבר׳ה בני 50+ בהייטק. אולי זה ישתנה. אני בהחלט קצר מאוד בזמן בדיוק בגלל חיי משפחה וכו׳ ובשביל זה כל דקה פנויה שווה המון. מבחינתי גם להגיע למצב שבגיל 50 אני יכול לצאת לדרך עצמאית ולהרוויח (כנראה) משהו כמו חצי מהמשכורת הקודמת אבל לשמור על אותה רמת חיים - הגעתי לנחלה. אשתי אמנם גם קרייריסטית אבל בין הילדים והקריירה היא די עייפה מהקורפורייט גם כן. היא נהנת בעבודה אבל יותר נהנת להיות חסרת דאגות, ראיתי את זה כשלקחה חופש ארוך של כמה חודשים בין מעבר עבודות היא נהנתה כל כך וממש לא רצתה לחזור לעבודה. אני תופס מאיתנו זוג שיכול להנות מחוץ לעבודה. היו לשנינו תקופות בהן לא עבדנו (בנפרד וגם ביחד) ובאמת שתמיד היה מה לעשות, אבל אני לא יודע איך זה בגיל 50… אולי אחרת.

עריכה: לגבי מציאת עבודה חדשה- אין סיכוי שאמצא עבודה יותר טובה ממה שיש לי. יש לי חופש מוחלט לבחור מה אני עושה ואיך, אני יכול לבחור איזה פרויקטים לעשות ואם בכלל לעשות, אין לי מנהל (באופן רשמי יש לי אבל באופן פרקטי אני מדבר איתו פעם בשבועיים בערך ויש לי אוטונומיה מוחלטת בתחום האחריות שלי) אני מקבל שכר גבוה בהרבה מהשוק (המקומי) וברמת ניהול דרג ביניים. אין לי מינימום ימים מהמשרד (יכול לעבוד גם 5 ימים מהבית). על פניו נשמע מדהים.

 

[מישו2]

אם אתה עובד בקואופורייט בתחום הטכנולוגי שמשלם טוב, ואתה דוקטור בתחום כזה, כנראה שיש לך בטחון תעסוקתי גבוה. גם אם תפוטר תמצא עבודה אחרת בשכר יפה בקלות.
בנושא הפנסיה מוקדמת, מציע לך לדבר עם אנשים בני 50 שעובדים בקואופורייטס. חלקם הגדול במצב של חופש כלכלי, (זה דור שקנה נדלן במחיר מאוד נמוך, שילם על המשכנתא שלו ריבית אפסית, והמניות שלו נסקו ב16 שנים האחרונות) הרבה מהם ממשיכים לעבוד פשוט בגלל השיעמום. בגיל 30 עד 45 רוב עובדי הקואופורייטס עניים בזמן. הם מגדלים ילדים במקביל לקרייה תובענית, בהרבה מקרים של שני בני הזוג, ולכן הרצון הכי גדול שלהם שלהם זה זמן והורדת לחץ, זה מתבטא בחלום לפנסיה מוקדמת. ואז מגיע גיל 50, הילדים בגיל ההתבגרות ובקושי צריכים את ההורים. פתאום יש מלא זמן פנוי. ואדם שהורגל למלא אותו בעבודה, ימשיך לעשות זאת גם בגיל 50. אישית, עוד לא יצא לי לשמוע ממקוא ראשון על הייטקסיט שממש פרש בגיל 50. הרוב פשוט נתקעים במשרת מהנדס סופר נוחה. עובדים חצי כח. באים למשרד בשביל החברה והאוכל. בימי העבודה מהבית הם חצי עובדים. לא אכפת להם לקבל משוב גרוע בונוסים נמוכים וריפרשים קטנים אם בכלל, כי הם לא צריכים כסף. הם הפנסיונרים האמתיים של ההיטק. בקיצור, סיכוי נמוך מאוד שאכן תצא לפנסיה בגיל 50, גם אם תוכל. לכן במקום לחשוב איך לעשות עוד כסף, תחשוב למה אתה רוצה לצאת לפנסיה בגיל 50. אם רע לך בעבודה, אולי תנסה להחליף חברה שבה תמקסם עניין ונוחות. גם אם ישלמו לך 20 אחוז פחות, אולי כבר לא תרגיש שאתה צריך לצאת לפנסייה. מרבית האנשים שמגיעים למצב של חופש כלכלי ממשיכים לעבוד. רובם עובדים קשה יותר מהאדם הממוצע. תשאף להיות כמותם

זה קצת עצוב לשמוע על אנשים כאלה אבל אכן זו המציאות לרוב מזדקני ההייטק. זה מזכיר את הסיפורים על זקנים המשתחררים אחרי הרבה שנים מהכלא ובעצם מתגעגעים לחזור.

 

[חי-את-החיים]

זה קצת עצוב לשמוע על אנשים כאלה אבל אכן זו המציאות לרוב מזדקני ההייטק. זה מזכיר את הסיפורים על זקנים המשתחררים אחרי הרבה שנים מהכלא ובעצם מתגעגעים לחזור.

שאלתי מישהו בן 55 במשרד למה הוא לא יוצא לפנסיה מוקדמת למרות שיכול. הוא ענה לי: "השתגעת, להיות כל היום עם אשתי בבית" כנראה שיש פער בין איך פנסיה מוקדמת נתפסת בגיל 35 לאיך שהיא בפועל בגיל 55.
רוב ההיטקסטים שאני מכיר הם צרכניסטים ביודעין. מכירים את המסר של הבלוג הזה, אבל עדיין מוציאים 80 אחוז מהשכר שלהם. הם בעיקר חוסכים את הפנסייה, קרן השתלמות ועוד אולי 10 אחוז מהנטו. הם אומרים שהם לא ירצו בין כה לצאת לפנסיה מוקדמת. וה 6-8 מליון שקל לפחות שצריך בשביל זה הם הפער בין חיים בדירת קבלן 5 חדרים ממוצעת בראש העין, לבין וילה בשרון. בין פעם בשנה חול לבין 4-5.
אפשר להתווכח אם "חיי מותרות" כאלה עדיפים או לא על פנסיה מוקדמת, זה תלוי כמובן בכל אדם ורצונותיו. אבל להגיע למצב של חופש כלכלי מבלי לצאת לפנסיה מוקדמת ממש זה כנראה הדבר הפחות הגיוני משלושת האפשרויות.

 

[בת העמק]

כנראה שיש פער בין איך פנסיה מוקדמת נתפסת בגיל 35 לאיך שהיא בפועל בגיל 55.

תלוי אישיות ותלוי מערכת היחסים בבית.

 

[קפיצת הדרך]

זה קצת עצוב לשמוע על אנשים כאלה אבל אכן זו המציאות לרוב מזדקני ההייטק. זה מזכיר את הסיפורים על זקנים המשתחררים אחרי הרבה שנים מהכלא ובעצם מתגעגעים לחזור

עצוב עצוב… רחמים על מזדקני ההייטק האומללים.

 

[גרהם]

שאלתי מישהו בן 55 במשרד למה הוא לא יוצא לפנסיה מוקדמת למרות שיכול. הוא ענה לי: "השתגעת, להיות כל היום עם אשתי בבית" כנראה שיש פער בין איך פנסיה מוקדמת נתפסת בגיל 35 לאיך שהיא בפועל בגיל 55.

הפער הוא בין "רוצה להפסיק את הלחץ בעבודה" לבין "איך אמלא את הזמן שלי".
רוב האנשים לא בנויים לחיים בלי עבודה משמעותית מגיל צעיר והיום גם יש גיבוי מחקרי לטענה שהיעדר אתגרים אינטלקטואליים (כן, אפשר להשיג כאלו בלי עבודה אבל לרוב האנשים זה לא פשוט) מוביל לדעיכה מהירה יותר בזקנה.

 

[בת העמק]

אפשר להשיג כאלו בלי עבודה אבל לרוב האנשים זה לא פשוט

לרוב האנשים גם העבודה לא מספקת את האתגר הזה לאורך זמן, אלא אם אתה עצמך דואג לכך. רוב האנשים לא אוהבים אתגרים אינטלקטואלים, בין בעבודה ובין בחיים עצמם.

 

[גרהם]

לרוב האנשים גם העבודה לא מספקת את האתגר הזה לאורך זמן, אלא אם אתה עצמך דואג לכך. רוב האנשים לא אוהבים אתגרים אינטלקטואלים, בין בעבודה ובין בחיים עצמם.

נכון. נדמה לי שבדוגמה שהובאה כאן ובכלל בקרב רוב המשתתפים כאן, המצב שונה.

 

[בת העמק]

נכון. נדמה לי שבדוגמה שהובאה כאן ובכלל בקרב רוב המשתתפים כאן, המצב שונה.

דובר על פחד משעמום בבית. לא בטוח שמדובר דווקא על עניין אינטלקטואלי.
מעבר לכך, יש אנשים שזקוקים לבילוי יומיומי עם קולגות, יש כאלה שזקוקים להרגיש נחוצים וחשובים, יש כאלה שמפחדים להפסיק להשתכר (או לרדת בשכר).

 

[גרהם]

דובר על פחד משעמום בבית. לא בטוח שמדובר דווקא על עניין אינטלקטואלי.

נכון ולכן כתבתי שהפחד האמיתי הוא לא מבילוי עם בת הזוג אלא איך למלא את הזמן (שעמום).
הנושא של היעדר אתגר אינטלקטואלי הוא סכנה נוספת בפרישה מוקדמת ואת ציינת סכנות נוספות שרלוונטיות לרבים.

 

[בת העמק]

הנושא של היעדר אתגר אינטלקטואלי הוא סכנה נוספת בפרישה מוקדמת

לדעתי ומניסיוני, מי שמחבב אתגרים אינטלקטואלים - הפרישה תייטיב איתו. מעטים התפקידים בשוק העבודה שדורשים אתגרים כאלה, מה עוד שלרוב יש לחץ זמן ופוליטיקה פנימית שלא מאפשרים סביבה מיטבית לחשיבה כזאת.
גם בפורום הזה, שמתי לב שמעטים הפורשים (והחולמים לפרוש) מוקדם שהביעו דווקא שאיפות אינטלקטואליות. רובם מדברים על בילויים, תחביבים, כושר ואולי גם התנדבות כלשהי.

 

[גרהם]

לדעתי ומניסיוני, מי שמחבב אתגרים אינטלקטואלים - הפרישה תייטיב איתו. מעטים התפקידים בשוק העבודה שדורשים אתגרים כאלה, מה עוד שלרוב יש לחץ זמן ופוליטיקה פנימית שלא מאפשרים סביבה מיטבית לחשיבה כזאת.

אנחנו כנראה מדברים על דברים שונים. "אתגר אינטלקטואלי" מבחינתי הוא לא רק פתרון בעיית שלושת הגופים, אלא המאמץ המחשבתי שמשקיע אדם, בדרך כלל תוך שימוש בידע שצבר במהלך שנות ההכשרה והעבודה, מה שמביא לעלייה ברמת הקושי במשך הזמן. יש המון כאלו.

גם בפורום הזה, שמתי לב שמעטים הפורשים (והחולמים לפרוש) מוקדם שהביעו דווקא שאיפות אינטלקטואליות. רובם מדברים על בילויים, תחביבים, כושר ואולי גם התנדבות כלשהי.

נכון, יותר קל ללכת לים ולחדר כושר ואנשים שנדרשו בשוק העבודה לפתור בעיות במשך שנים אכן ירצו בדרך כלל קצת לנוח. מעניין כמה מבין הפורשים הצעירים האלו יעדיפו לא להפעיל את המוח גם אחרי 10-15 שנים.
בכל מקרה, הטענה היא שמי שבוחר לא להפעיל יותר מדי את המוח, נמצא בסיכון גבוה יותר במישור הזה בגיל זקנה.

 

[kicker]

אנחנו כנראה מדברים על דברים שונים. "אתגר אינטלקטואלי" מבחינתי הוא לא רק פתרון בעיית שלושת הגופים, אלא המאמץ המחשבתי שמשקיע אדם, בדרך כלל תוך שימוש בידע שצבר במהלך שנות ההכשרה והעבודה, מה שמביא לעלייה ברמת הקושי במשך הזמן. יש המון כאלו.

נכון, יותר קל ללכת לים ולחדר כושר ואנשים שנדרשו בשוק העבודה לפתור בעיות במשך שנים אכן ירצו בדרך כלל קצת לנוח. מעניין כמה מבין הפורשים הצעירים האלו יעדיפו לא להפעיל את המוח גם אחרי 10-15 שנים.
בכל מקרה, הטענה היא שמי שבוחר לא להפעיל יותר מדי את המוח, נמצא בסיכון גבוה יותר במישור הזה בגיל זקנה.

בעיקרון מסכים איתך. כדי להבהיר - אני לא מתכוון לפרוש לגמרי אלא לפרוש ולהתחיל מחדש כעצמאי. הבעיה שכעצמאי אני כנראה אצליח להכניס כ-30-50% מהשכר הנוכחי שלי (50% במקרה הממש טוב..) אם לוקחים בחשבון את ההכנסות מאשתי ביחס לרמת החיים שלנו כרגע- לא חושב שנוכל להרשות לעצמנו לשמור על אותה רמת חיים אם אצא לעצמאות. לכן, אני חושב שמדובר ב״פרישה״ המושלמת, אוכל לשמור על רמת אתגור אינטלקטואלי וגם על הכנסה סבירה אם אצא לדרך עצמאית עם מעט /ללא דאגות כלכליות שגם אם לא אצליח לייצר הכנסה- זה גם סבבה. אני חושב שמדובר באיזון בין להתנוון בבית ל-לעבוד כמו משוגע.

 

[בת העמק]

אנחנו כנראה מדברים על דברים שונים

כנראה.

המאמץ המחשבתי שמשקיע אדם, בדרך כלל תוך שימוש בידע שצבר במהלך שנות ההכשרה והעבודה, מה שמביא לעלייה ברמת הקושי במשך הזמן. יש המון כאלו.

ומה עם מאמץ מחשבתי לבניית כלי שימושי או רהיט במחסן ליד הבית? או איך לפתור את בעיית המזיקים בגינה בדרך יצירתית? או רעיונות ישומיים להתפתחות הנכד?
כשאתה נמצא בתפקיד הרבה שנים, הידע והאינטואיציה והמיומנות רתומים לרוב לאותם סוגי בעיות ודילמות שמגיעים לפיתחך שוב ושוב.

הבעיה שכעצמאי אני כנראה אצליח להכניס כ-30-50% מהשכר הנוכחי שלי (50% במקרה הממש טוב..

אתה יודע מראש לאיזו רמת רווחים אתה צפוי להגיע כעצמאי? זה מאד מוזר, ואני אומרת את זה כאחת שנמצאת שם כבר יותר מ-20 שנה.

 

[Zorg]

בעיקרון, אנחנו חיים בחיסכון כרגע וצוברים נכסים כדי שבגיל 50-55 נוכל לפרוש חלקית ולשמור על רמת חיים גבוהה.

אני מציע לך לשקול שוב את הלוגיקה הזו.

אולי עדיף לחיות ולעבוד במקומות שיגרמו לכם יותר שמחת חיים ולפרוש חלקית בגיל 60-65 מאשר לבלות את רוב החיים במקומות שאתם לא בדיוק שמחים להיות. (אתה בטוח שהלחץ הנפשי מרמת המינוף לא פוגע בבריאות שלכם למשל ? )

קח בחשבון שאתם יכולים להגיע לגיל 55 עשירים אבל חס וחלילה לדוגמא חולים. לדעתי עדיף לחיות בשיווי משקל, ליהנות מהחיים כמה שאפשר כשאפשר ועדיין לתכנן כך שתוכלו לעזור לילדים ושלא תצטרכו לחיות על קצבאות כשתגיעו לגיל מבוגר.

 

[מישו2]

היום גם יש גיבוי מחקרי לטענה שהיעדר אתגרים אינטלקטואליים (כן, אפשר להשיג כאלו בלי עבודה אבל לרוב האנשים זה לא פשוט) מוביל לדעיכה מהירה יותר בזקנה.

לטעמי הבעיה באתגרים אינטלקטואליים בעבודה היא הציפייה והלחץ של "הסביבה" ממך לפתור את האתגרים בצורה טובה ובזמן סביר.
למעשה אלה מבחנים קטנים אך רבים במהלך הקריירה המייצרים סטרס (גם אם קטן) שחולף עם סיום האתגר אך חוזר באתגר הבא, כך לאורך שנים רבות של עבודה.
כנראה שיש כאלה אנשים שבסדר עם המצב ואולי אף אוהבים אותו. אני אישית פחות.

 

[גרהם]

לטעמי הבעיה באתגרים אינטלקטואליים בעבודה היא הציפייה והלחץ של "הסביבה" ממך לפתור את האתגרים בצורה טובה ובזמן סביר.
למעשה אלה מבחנים קטנים אך רבים במהלך הקריירה המייצרים סטרס (גם אם קטן) שחולף עם סיום האתגר אך חוזר באתגר הבא, כך לאורך שנים רבות של עבודה.
כנראה שיש כאלה אנשים שבסדר עם המצב ואולי אף אוהבים אותו. אני אישית פחות.

זה באמת איזון עדין. מעט לחץ עוזר לרוב האנשים להגיע לתוצאות טובות, אבל יש לו מחיר, בפרט לטווח ארוך. הפתרון הוא כנראה שילוב של עבודה עצמית על התמודדות עם לחץ ומשוב מאחרים ומעבר לתפקידים עם פחות לחץ ככל שמתקדמת הקריירה. אחד היתרונות של עצמאות כלכלית הוא שאתה יכול להרשות לעצמך לבחור תפקיד לא רק לפי גובה המשכורת והתרומה לקורות החיים לקראת התפקיד הבא.