הכן את הכסף לפני ההוצאה

[מרק עוגיות]

לאחרונה בשרשור אחר ובהערת אגב, @amidar אמר:

בשנים האחרונות התחלתי לעבור לשיטת "הכן את הכסף טרם ההוצאה" ולא כפי שחייתי לפני כן "הוצא את הכסף כשאתה רוצה\צריך ושלם על זה אחר כך".

אותי האמירה הזאת מאד הפתיעה, כי מבחינתי "הכן את הכסף טרם ההוצאה" זה מובן מאליו - תמיד חונכתי שלא מוציאים כסף שאין. לא העליתי על דעתי בכלל שאפשר לחשוב אחרת. אפילו העובדה שאנשים לוקחים הלוואות תמיד קושרה בעיני למצבים שאנשים לא שמו לב שאין להם מספיק כסף, או שחשבו שזו הוצאה "הכרחית", ולא לגישה שמלכתחילה מתעלמת לחלוטין מ"כמה יש לי" לפני ההחלטה להוציא.

מעניין אותי איך זה בשבילכם: איך אתם חונכתם מהבחינה הזאת? והאם שיניתם מתישהו את גישתכם? אם כן מה גרם לכך? ואם אתם מכירים מקרוב גם גישות של אחרים לעניין יהיה נחמד לשמוע.

 

[FIYaacov]

ההורים שלי עשו עליה, ושוכנעו על ידי קולגות פה שכולם חיים באוברדראפט וכך היה. האמת שזה היה לי מוזר, כי היינו היחידים מהחברים שלי בלי כבלים. מצד שני כנראה היינו היחידים עם אינטרנט שאין לי מושג כמה עלה ב1995.
ייתכן וההכנסות שלהם היו נמוכות.
לא דיברנו על כסף עד שהייתי בן 12.
בכל מקרה בגיל 12, אמא שלי הביאה הביתה את rich dad poor dad וכולנו קראנו אותו, לאחר מכן ההורים שלי עשו קורס בפעמונים ומהר מאוד חיסלו את המינוס תוך שהם משתפים אותנו בתהליך ולימדו אותנו את שיטת המעטפות (היום שיטת האשראי יותר טובה למי שיודע לשלוט בהוצאות).

מאז היה ברור לי מאליו שלא מוציאים כסף שאין, ואני מבין שלא ניתן לחיות על משאבים שאין ולכן בצורה טבעית אני גם חסכן וגם אין לי דרישות למותרות. כשיש אני מחפש את הדיל הכי משתלם.
בורכתי פעמיים, בכך שבחרתי והתחתנתי עם בת זוג יותר חסכנית ממני שמהבית קיבלה את החינוך לחסכון (למרות ששאר האחים שלה קצת שונים בהקשר הזה).

 

[ע.מדי]

@מרק עוגיות

אני מפריד בין הוצאות שוטפות שבהם אני בד"כ משתמש בכסף שאין לי (עד שנכנסת המשכורת) בעו"ש
ובין הוצאות גדולות וחריגות שאז אני משתמש בפריסת תשלומים ללא ריבית,
אני לא צריך לעבוד במזומן כדי לדעת מה התזרים השוטף שלי וכמה כסף אני מוציא בפועל, כשקנינו דירה השתמשנו היטב בפריסת התשלומים לכל מיני הוצאות "קטנות" כגון מזגנים /מצרי חשמל/ריהוט כמין הלוואה מעצמנו בעתיד תוך ידיעה שאם נקלע ל "מצוקה" נוכל לפרוס את אותם תשלומים מחדש כהלוואה.
אז אני לא חי או מתכוון לחיות במזומן או דביט, פריסת תשלומים ללא ריבית היא כלי יעיל להוזלת עלויות למי שיודע מה מסגרת התקציב שלו.

 

[גרהם]

למי שממילא חוסך וממילא מנהל את חשבון ההוצאות לפי תכנון ובהתאם לצרכים ולא בשיטת "מוציאים כל מה שיש", אין כל כך רלוונטיות לשאלה אם חוסכים את הכסף מראש או שקודם משלמים ו"אחר כך חוסכים". אין שום משמעות לעניין העיתוי מלבד בקשר לריבית, ככל שקיימת.

 

[מרק עוגיות]

לאחר מכן ההורים שלי עשו קורס בפעמונים

לא ידעתי שפעמונים קיימת כל כך הרבה שנים

 

[ע.מדי]

אני רק אוסיף שעל ידי פריסת תשלומים חריגים ללא ריבית ממצעים את ההוצאות השוטפות ואז גם (לי לפחות) יש תמונה ברורה של ההוצאה החודשית הממוצעת (כולל ההוצאות החריגות) ללא התעסקות (בגבול ה ocd) באקסלים
כמובן שצריך משמעת עצמית ברמה כלשהיא ...
בנוסף פריסת תשלומים חריגים למי שעומד ביעדי החסכון מאפשר "מינוף" כי את יתרת הזכות אני משקיע באפיקים שהתוחלת שלהם חיובית (בטווח הארוך)

 

[מרק עוגיות]

אני לא צריך לעבוד במזומן כדי לדעת מה התזרים השוטף שלי וכמה כסף אני מוציא בפועל

הכוונה היא לא שחייבים לעבוד במזומן. ראשית אם יש לך חסכונות אז גם אם אתה מוציא יותר ממה שיש לך כרגע בעו"ש, אתה לא מוציא כסף שאין לך, זה כסף שיש לך, פשוט בחשבון אחר. שנית, הוצאות על דברים שתשתמש בהם לשנים רבות (כמו דירה או מקרר) זה סביר בעיני גם לפרוס את התשלום עליהם לשנים רבות, גם אני עשיתי את זה בקניית רכב, פשוט כי זה בלי ריבית ומשתלם. אם כי מי שהמשכורת שלו או העבודה שלו לא יציבה מסתכן גם כשהוא עושה את זה. אבל המצב הבעייתי באמת הוא מצב של מישהו שאין לו חסכונות, וקונה משהו שאין לו מספיק כסף (אין לו בכלל, לא אין לו בעו"ש) לשלם עליו, מתוך הנחה שישלם עליו אחר כך "איכשהו".

 

[מרק עוגיות]

בנוסף פריסת תשלומים חריגים למי שעומד ביעדי החסכון מאפשר "מינוף"

בהחלט. אבל זה מתאים שיש לו יד על הדופק עם ההוצאות. מכירה זוג מבוגר שהגיעו למצב שכל ההכנסות שלהם יצאו על תשלומים שפרסו מכל מיני קניות, ולא נשאר להם ממה לקנות אוכל.

 

[ע.מדי]

בהחלט. אבל זה מתאים שיש לו יד על הדופק עם ההוצאות. מכירה זוג מבוגר שהגיעו למצב שכל ההכנסות שלהם יצאו על תשלומים שפרסו מכל מיני קניות, ולא נשאר להם ממה לקנות אוכל.

כמו שאמרתי לכל משפחה צריכה להיות המנגנון שמתאים לה כדי להיות מאוזנת תקציבית זה ברור.
כנראה שיש השפעה (מסויימת) לתורשה , דוגמא אישית ואם להיות גזעני על חשבוני גם למוצא עדתי
אני מכיר לפחות זוג מבוגר אחד שאין לו בעיה עם כרטיסי אשראי וצריך לעודד אותם לבזבז על עצמם (הורי)

 

[ע.מדי]

@מרק עוגיות
הפעם היחידה שבה קניתי משהוא יקר ללא יכולת לממן (גם אם בצורה כואבת פיננסית מתיק ההשקעות) היתה כשרכשנו את הדירה הראשונה וגם אז לא היה מדובר ב 70% מינוף
עבדנו די קשה כדי לתחום את את תקופת ההלוואה לזמן קצר (במחיר של אפס חסכון והצטמצמות- מצד שני כשיש 2 ילדים קטנים אז חופשות יקרות היו פחות בפוקוס שלנו בכל מקרה)

 

[Smile]

אבל המצב הבעייתי באמת הוא מצב של מישהו שאין לו חסכונות, וקונה משהו שאין לו מספיק כסף (אין לו בכלל, לא אין לו בעו"ש) לשלם עליו, מתוך הנחה שישלם עליו אחר כך "איכשהו".

אני קורא את החלק המצוטט, ואומר לעצמי, שאכן עדיין הסולידית זו קהילה קטנטנה, קומץ של אנשים שלא מייצג אפילו 1% מהאוכלוסיה.
תקראי פעם נוספת את מה שציטטתי, זה יכול להתאים לתיאור של עולה חדשה, שנמצאת כאן בסה"כ מספר ימים בארץ, ומדברת מתוך הלם תרבות.

היכן את חיה מרק עוגיות?

יותר ממחצית משקי הבית חיים כפי שכתבת שאת מתפלאת שקונים כשאין.
זו הסיבה גם שהוקם ארגון כמו פעמונים.

צריך להבין. האנשים פה הם לא מדגם מייצג. זה ממש פסיק קטן.
בשביל כל גולש/ת פה בפורום רכישה כשאין לך כסף ייראה כמשהו שלא ייעשה.
בשביל כל גולש שני בכל אתר אחר שהוא לא פה זו המציאות. יגידו לך שככה חיים בישראל.

התחלנו את שנת הלימודים היום, מישהו יודע אם הכניסו שיעורי כלכלה נכונה, חינוך כלכלי, משהו?
בכדי שאנשים יוכלו גם להזעזע כשתעלה להם המחשבה שנכון שאפשר לרכוש (בתשלומים, בהלוואה) איפון חדש גם כשאין לך כסף, אבל זה משהו שעדיף להימנע ממנו.

 

[nicepo1]

אצלי המצב הפוך במשך שנים לא השתמשתי באשראי בכלל למעט חריגים בודדים וגם זה היה רק לצורכי עסק.
האמנתי שאשראי הוא דבר רע שלא כדי להשתמש בו בשום מקרה ועדיף לשתמש רק במה שיש.
לבסוף הבנתי שאין רע בשימוש באשראי זול(או יותר טוב חינמי) ואפשר להפיק ממנו תועלת כול עוד אתה אחרי ולוקח סיכון מחושב.
אשראי זה עוד כלי פננסי שאפשר להשתמש בו בצורה טובה\גרועה, מי שמתנהג רע מבחינה כלכלית ירע את מצבו בשימוש באשראי ומי שמתנהג בצורה אחראית יכול להטיב את מצבו תוך לקיחת סיכון מחושב.

 

[Yevgeny]

מבחינתי "הכן את הכסף טרם ההוצאה" זה מובן מאליו

כך גם בשבילי, זה שילוב של אופי שלי (מחושב למדי ופחות אימפולסיבי) יחד עם (ובעיקר) התרבות מהבית. כמישהו שההורים שלו היו צריכים לבנות את החיים שלנו ממש מהתחלה פה בארץ (שעם הזמן אני רק לומד יותר להעריך כמה זה היה קשה), הגישה הייתה תמיד להיות במסגרת האמצעים שיש ולעבוד קשה מאוד כדי להשיג יותר. ובתקופות שבהן אין חסכונות או הכנסות נוספות - אז פשוט דוחים את ההוצאות/בילוים עד שיהיו.

את ההיבטים השונים של התנהלות פיננסית נבונה יותר (איפה אפשר לחסוך בעמלות, השקעות, פנסיה וכו׳) למדתי מאוחר יותר עם השנים, אבל ברמה הכי בסיסית צורמת לי עצם המחשבה של להיות חייב כסף למישהו ולהיות בסיטואציה שאינני עומד בזכות עצמי אלא בגחמות או נדיבות של מישהו אחר. (אינני משתמש במינוף היום, אבל אני מוכן להחריג מהעיקרון הזה דברים כמו משכנתא אולי, שאפשר לראות אותם כחוב ״עיסקי״ כנגד נכס/השקעות, ולא חוב צרכני).

כיום אין לי בעיה לנצל תשלומים בלי ריבית נגיד, או להשתמש בכרטיס אשראי, כי זה כבר אופטימיזציות קטנות של תזמון תזרים מזומנים והשקעות בחשבונות השונים (למרות שאני כמובן מקפיד לא להיכנס למינוס) מתוך ידיעה שיש לי את הסכום לממן כל הוצאה שאני החלטתי עליה, ושאני יודע לשמור על תקציב המחיה בלי צורך בניטור שוטף (אלא רק תקופתי, בדיעבד).

 

[מרק עוגיות]

היכן את חיה מרק עוגיות?

בישראל, בעיר ממוצעת לכל הדעות. גם נולדתי פה. במשפחה שלי שונאים חובות וחוץ ממשכנתא לא נראה לי שההורים שלי אי פעם לקחו הלוואה. אז בשבילי, כן זה מפתיע.

 

[daat99]

שיטת האשראי יותר טובה

אתה יכול לפרט בבקשה?

 

[פשוט]

בחיים לא הייתי במינוס או לקחתי הלוואה.
גם לא משכנתא.

 

[FIYaacov]

אתה יכול לפרט בבקשה?

משלמים הכל באשראי ועוקבים באינטרנט אחת לשבוע. אני לא מדבר ברמה של תקציב, כי ממש אין לי כוח לקבוע תקציב קשיח לכל תת-פריט. פשוט עוקבים ורואים שאתה לא מוציא יותר מדי, שאצלי זה אומר לא להוציא יותר ממה שמכניסים ברמה חודשית. זה בא לי טבעי אז אני לא יודע איך אנשים אחרים נותנים לעצמם (שמעתי לאחרונה מישהי שאני מכיר אומר משהו על החלקת צריכה, כי עכשיו לא מרוויחים אבל בעתיד נרוויח יותר, אז בוא נוציא גם עכשיו וגם בעתיד אותו דבר).
המנטליות הזאת כנראה תצטרך להשתנות לאחר פרישה מוקדמת כשההכנסות יהיו בערך פעם ברבעון (דיבידנדים + מכירת מניות לצרכי מחייה).
את ההקצאה להשקעות אני מוריד בתחילת החודש, וזהו.

לא ידעתי שפעמונים קיימת כל כך הרבה שנים

סליחה, טעות. הכוונה הייתה ליבולים. החברה ז"ל של גיל אורלי. תגידו מה שתגידו עליו, הוא (יותר נכון אחד המדריכים שלו) עזר להורים שלי לצאת ממעגל המינוס.

אבל המצב הבעייתי באמת הוא מצב של מישהו שאין לו חסכונות, וקונה משהו שאין לו מספיק כסף (אין לו בכלל, לא אין לו בעו"ש) לשלם עליו, מתוך הנחה שישלם עליו אחר כך "איכשהו".

זה מתקשר לעניין של "החלקת צריכה" שציינתי. לדעתי, הדבר הזה מאוד מסוכן. גם לאנשים חסכנים.
נגיד שעכשיו אתה לא עובד ומפתח עסק, וצופה שבעתיד זה מאוד ישתלם לך. אז אתה מתחיל לחיות כבר עכשיו לפי השכר שאתה צופה שיהיה לך.
מה קורה עם העסק לא מתרומם? או שלא קיבלת את הקידום? או שיצאת מהלימודים ואף אחד לא סופר את התואר שלך או שלא נותנים לך משכורת כפי שציפית?

 

[דוג]

בשבילי זה מובן מאליו שלפני שמשלמים צריך שיהיה איך לשלם. כנראה שזה מגיע מההורים, כי ידעתי את זה מהרגע שאני זוכר את עצמי.

 

[בת העמק]

מעניין אותי איך זה בשבילכם: איך אתם חונכתם מהבחינה הזאת? והאם שיניתם מתישהו את גישתכם? אם כן מה גרם לכך?

לא חונכתי... בקיבוץ כסף היה פויה. מקבלים כל מה שצריך (לדעת הקהילה) ותקציב אישי קטן שלא נבנה בהתאמה לגיל ולמצב האישי. עזבנו בלי גרוש את הקיבוץ.
אני חייבת לציין שרוב שנותיי לאחר הקיבוץ הייתי במינוס! לא היסטרי, אבל כזה שעשה לי צרבת תמידית
עם כל הצניעות שבה חיינו, בכל זאת בחרנו להשקיע כסף של אחרים (הלוואות בנק, מענקי מדינה) כדי לבנות לעצמנו נכסים. מנכס אחד הרווחנו בגדול רק כשמכרנו ומהנכס השני הרווחנו גם משכורת וגם רווח הון במכירה. אפילו נשאר לנו נכס שלישי שאולי יבשיל במשך השנים אבל בקושי עלה לנו משהו.
לא היה שום סיכוי להגיע למצב שלנו כיום אם לא היינו לוקחים אז את הסיכונים. אי אפשר להתחיל מאפס בלי לקחת התחייבויות אם רוצים להגיע לנקודה הרבה יותר גבוהה במצב ההון. (היום אולי אפשר עם המשכורות המטורפות בהייטק בעבור תשלום לא גבוה לאוניברסיטה, אז לא היה ובטח לא באזור שגרנו).

 

[זאב]

לא ידעתי שפעמונים קיימת כל כך הרבה שנים

הארגון נוסד בשנת 1997

איך אתם חונכתם מהבחינה הזאת?

הורים סובייטים מהדור הישן אשר חיים על פי המוטו של "עבודה, משפחה, וצניעות".
אתה לומד מגיל 0 לעבוד ולחסוך. לא מקבלים דמי כיס כילד, אתה רוצה כסף? סבבה לך לעבוד או לחילופין יש מלא מטלות בבית שאפשר לעשות ולתמחר אותם בהתאם (ניקיון חדרים, שטיפת כלים, סידור חדרים, גיהוץ, כביסה, והכי חביב עליי "עבודה בגינה").

המעבר הזה מצורת חשיבה של חסכון לצורת חשיבה של השקעה בנכסים לצורך מימון שוטף היה לי יחסית קל