נגיד נפגשתם לדייט או שאתם יוצאים כבר כמה חודשים. בדרך כלל אנשים לא חושפים מהר את הצדדים הפחות "מקובלים חברתית" שלהם מהר, אבל בסוף כמובן מכירים אחד את השני יותר טוב ואת המטרות אחד של השני, בין היתר המטרות הכלכליות.
השאלה היא, מתי מבחינתכם הדיל ברייקר מבחינת המטרות הכלכליות של הפרטנר? האם תחתכו מיד מפרטנר שנגד החיים הסולידיים? האם יותר תירתעו להיכנס לקשר רציני?
לי אישית הרבה פעמים מאוד קשה לקבל החלטה בנושא, שאני יוצא עם מישהי שממש מוצאת חן בעיניי - אבל אני מבין ששנינו רואים את הנושא הכלכלי אחרת לגמרי.
לדוגמא, השבוע יצאתי לדייט עם בחורה ממש מקסימה שאני יוצא איתה כבר חודש (הישג לא רע לתקופת הקורונה), והיה לי מאוד נעים אבל דברים קטנים גרמו לי לחשוש מהמשך הקשר כמו זה שהיא דיברה מלא על כל הטיולים שהיא עשתה ועל זה שהיא תמיד בראש של לטוס 3-4 פעמים בשנה, ובכלל עשתה רושם של בחורה בזבזנית - לדוגמא דיברנו קצת על המכשיר שקניתי לא מזמן (iphone se) והיא התקשתה להבין למה "התפשרתי" עליו, לה יש אחד בשם פרו מקס משהו שעלה לה 4K ומשהו והיא אמרה שהיא מחכה לחדש שייצא בסוף השנה בכיליון עיניים. או לדוגמא שהיה לה קשה להבין למה מכרתי את הרכב שלי כשהתחלתי ללמוד, היא קנתה רכב בשביל שהיא תוכל לנסוע לבקר את ההורים שלה בסופ"שים (מבחינה כלכלית היא בערך כמוני, סטודנטים semi-עניים.)
כל הדברים האלו כמובן לא הורידו לי ממנה ואני כמובן לא שופט אותה לרעה על זה, אין כאן משהו רע אלא פשוט משהו שבניגוד לעקרונות שלי.
היא עדיין מאוד מוצאת חן בעיניי אבל אני לא יכול שלא לחשוב קדימה - מבחינה כלכלית אנחנו מתנהלים שונה לגמרי. מה יהיה אם נמשיך בקשר? אם נגור ביחד? האם הקשר הזה נידון לכישלון בסופו של דבר? האם במקרה מהסוג הזה עדיף לחתוך מוקדם?
אני אמנם לא חושב שאני חי חיים סולידיים אבל אני כן מחושב. היא ממש לא. כשאסיים את התואר (טפו טפו טפו) אני בהחלט מתכנן להגיע לעצמאות כלכלית תוך כ9-10 שנים, אבל הכיצד אני מוצא פרטנר מתאים למטרה משותפת זו?
זו לא פעם ראשונה ולא שנייה שאני בסוגיה הזו.
ספציפית גם עם הנשים בארץ אני מרגיש שזה קשה פי כמה וכמה ויש פחות מודעות ויותר הרגשה מהחברה שהגבר צריך סתם לזרוק כסף... דיברתי על הנושא עם ידידה גם פעם (עוד שהיינו בצבא) וכבר אז אני זוכר שהיא אמרה לי שמאוד חשוב לנשים גבר שיעשה קצת "שופוני".
דעתכם?
השאלה היא, מתי מבחינתכם הדיל ברייקר מבחינת המטרות הכלכליות של הפרטנר? האם תחתכו מיד מפרטנר שנגד החיים הסולידיים? האם יותר תירתעו להיכנס לקשר רציני?
לי אישית הרבה פעמים מאוד קשה לקבל החלטה בנושא, שאני יוצא עם מישהי שממש מוצאת חן בעיניי - אבל אני מבין ששנינו רואים את הנושא הכלכלי אחרת לגמרי.
לדוגמא, השבוע יצאתי לדייט עם בחורה ממש מקסימה שאני יוצא איתה כבר חודש (הישג לא רע לתקופת הקורונה), והיה לי מאוד נעים אבל דברים קטנים גרמו לי לחשוש מהמשך הקשר כמו זה שהיא דיברה מלא על כל הטיולים שהיא עשתה ועל זה שהיא תמיד בראש של לטוס 3-4 פעמים בשנה, ובכלל עשתה רושם של בחורה בזבזנית - לדוגמא דיברנו קצת על המכשיר שקניתי לא מזמן (iphone se) והיא התקשתה להבין למה "התפשרתי" עליו, לה יש אחד בשם פרו מקס משהו שעלה לה 4K ומשהו והיא אמרה שהיא מחכה לחדש שייצא בסוף השנה בכיליון עיניים. או לדוגמא שהיה לה קשה להבין למה מכרתי את הרכב שלי כשהתחלתי ללמוד, היא קנתה רכב בשביל שהיא תוכל לנסוע לבקר את ההורים שלה בסופ"שים (מבחינה כלכלית היא בערך כמוני, סטודנטים semi-עניים.)
כל הדברים האלו כמובן לא הורידו לי ממנה ואני כמובן לא שופט אותה לרעה על זה, אין כאן משהו רע אלא פשוט משהו שבניגוד לעקרונות שלי.
היא עדיין מאוד מוצאת חן בעיניי אבל אני לא יכול שלא לחשוב קדימה - מבחינה כלכלית אנחנו מתנהלים שונה לגמרי. מה יהיה אם נמשיך בקשר? אם נגור ביחד? האם הקשר הזה נידון לכישלון בסופו של דבר? האם במקרה מהסוג הזה עדיף לחתוך מוקדם?
אני אמנם לא חושב שאני חי חיים סולידיים אבל אני כן מחושב. היא ממש לא. כשאסיים את התואר (טפו טפו טפו) אני בהחלט מתכנן להגיע לעצמאות כלכלית תוך כ9-10 שנים, אבל הכיצד אני מוצא פרטנר מתאים למטרה משותפת זו?
זו לא פעם ראשונה ולא שנייה שאני בסוגיה הזו.
ספציפית גם עם הנשים בארץ אני מרגיש שזה קשה פי כמה וכמה ויש פחות מודעות ויותר הרגשה מהחברה שהגבר צריך סתם לזרוק כסף... דיברתי על הנושא עם ידידה גם פעם (עוד שהיינו בצבא) וכבר אז אני זוכר שהיא אמרה לי שמאוד חשוב לנשים גבר שיעשה קצת "שופוני".
דעתכם?