בת/בן זוג לא קואופרטיבי

[Yam]

היי,
אני מאוד מתחבר לפוסטים המדברים על התייעלותו וחסכנות, וניסיתי לשתף את אישתי מתוך כוונה ליישם חלק מהם. הצעתי שנתחיל בדברים הבסיסיים כמו להפחית מסעדות ולנהל קובץ אקסל מסודר אבל נתקלתי בתגובה מתקרבנת מצד אישתי. היא מתנהגת כאילו גוזלים לה את החופש ומאמללים אותה. זה הגיע למצב שאסור להזכיר את המילה כסף בבית, שמא היא תתפוצץ ותצא בנאום על שלילת חירותה. אני מרגיש חסר אונים למשמע טענותיה מכיוון שאני לא רואה בהם שום תוכן, במקרה שלה היא גדלה בעולם צרכניסטי מובהק, משהו שמגיע מבית.
למישהו יש טיפים ופתרונות יצירתיים לפערים תהומיים שכאלה? ניסיתי לשחק משחק לצרכי גמילה בו אמרתי שמבחינתי כל שקל שנחסך מעבר לתקציב סביר מבחינתי יכול ללכץ לטיסות לחו"ל כדי לדרבן אותה להצטרף איתי למסע, זה לא עזר.

אשמח לעזרתכם

 

[מרק עוגיות]

מה חשוב לה? יש משהו שהיא רוצה שחסכנות או עמידה בתקציב יוכלו להשיג שאין לה כרגע? (חוץ משלום בית....)

 

[adamshalev]

לא קל. היה דיון ממש מעניין בנושא עם אחד חברי הפורום בעל דילמה דומה מאד. חיפוש אולי יעזור, לא זוכר איך הוא נקרא.

כמו כן, זאת קריאה רלוונטית, יחד עם התגובות:
http://www.mrmoneymustache.com/2011/09/06/how-much-is-that-bitch-costin-ya/

 

[Lali]

נראה לי שאתה הולך לא נכון. הגישה שלך נשמעת קצת פטרנליסטית, בעיני, ואני מניחה שפנים אל פנים, כששניכם מחוממים קצת, זה יותר בעייתי. הייתי ממליצה לך לדבר אל ליבה אחרת - יש לכם סכום כסף מסויים וכדאי לדעתי למצוא דרכים למקסם אותו. גם אם מחליטים לצרוך משהו, הרצון לעשות רגולציה לצריכה כך שתוכלו לקבל כמה שיותר עבור העבודה הקשה שאתם משקיעים יום יום, הוא רעיון נוח. לעומת זאת, המילים שלך "תקציב סביר לדעתי", למרות שאני מבינה מאיפה אתה מגיע, נשמעות כאילו אתה ההורה-השוטר שמחליט עבורה האם מותר או אסור לה לקנות משהו.
אני חושבת שקודם כל, גם לאישתך כדאי להבין שכמו שההכנסות משותפות, גם ההוצאות משותפות. כלומר, צריך להסכים וצריך לדון בדברים. יש הבדל גדול בין להחליט על כל קניה שלה בנפרד, לבין בנית תקציב חודשי מסודר ששניכם מסכימים עליו. הייתי מתחילה ברישום ההוצאות לבד, בלי אישור ממנה אבל גם בלי לחץ עליה, ופשוט הייתי מראה לה את המספרים (למשל - אם היינו מוותרים החודש על מסעדות היינו יכולים לנסוע לסוף שבוע בצימר, מה דעתך?)
לרוב ההתנגדות נובעת מהמחשבה שהחסכון יהיה שולי והטרחה תהיה גדולה. אנשים כאלה לרוב לא מקבלים, בלי מספרים, שההוצאות הקטנות האלה מתלכדות למשהו שהוא מדיד ובעל השפעה. באותה הצורה, גם אתה תצטרך להתגמש ואולי להוציא במקומות שלא לגמרי מקובלים עליך, בלי לבקר אותה ובלי להתחשבן איתה, כל עוד אתם בתוך איזה מסגרת.

 

[Yam]

היי ללי,
ההגדרה של "תקציב סביר מבחינתי" נובעת מהעובדה שאני יותר מחושב ממנה ולכן מעריך הוצאות הכרחיות בצורה טובה יותר, על זה אין ויכוח בביתנו. הכל טוב ויפה, אבל לאחר שהראתי לאישתי היקרה שהיא מוציאה לא פחות מ2.5k על אוכל בחוץ בחודש תגובתה היתה שהיא נהנית וזה מה שחשוב. הייתי שמח לשמוע, מה את היית רוצה לשמוע כתגובה לאמירה כשזו? מה היה מרצה אותך?
לעניין ההוצאות וההכנסות המשותפות, אני אוהב את אישתי מאוד ואקבל אותה כפי שהיא, אבל המצב הוא שהיא מכניסה 5 נטו ואני 20 נטו, ואנחנו "מבזבזים" ההפך מבהתאמה.

 

[c881]

תציע לה "תקציב ערבי".
היא מכניסה 5k נטו?
שתמשוך את הכסף ותחיה איתו חודש.
בלי אשראי.
שלא תגיד לך איך או איפה היא מוציאה.
אבל... ברגע שנגמר הכסף, זו בעיה שלה.

 

[MMM]

הייתי בסרט הזה.
אשתי בטוחה שהסולידית והחסידים שלה נפלו על כל הראש.
לקח לי זמן להפנים שצרכנות במיטבה היא הנורמה בחברה והסולידיות היא החריג.
אני הייתי צריך להחליט אם החיסכון בוער בעצמותי עד כדי כך שאני מוכן לסכן את הזוגיות שלנו בריבים על הנושא הזה.
החלטתי שאני אוהב את אישתי ורוצה לשמור על זוגיות מאושרת ופשוט ויתרתי.
כמובן שאני יכול לחסוך בהוצאות הקשורות אלי בלבד ובתנאי שאינן משפיעות על אורך החיים הנורמלי של המשפחה שלי.

 

[ארגמן]

Yam, מאוד מזדהה איתך כי מצבי דומה.
רמת ההכנסות המשותפת שלכם גבוהה ומאפשרת לכם לחסוך כסף כנראה בקלות ולכן אשתך כנראה לא מוצאת סיבה לחסכון.
אשתך לא מוצאת סיבה ל"קמצנות" שלך ונאטמת לכל ניסיון שלך לצמצם את חירותה.
הפתרון שאני משתמש בו הוא שימוש בתקציב מזומנים שבועי. התקציב הוא קבוע וגבוה מספיק שלא לייצר תרעומת. כרטיס האשראי בוטל.
אני מתייחס לתקציב הזה כהוצאות שלום בית. אני יכול לבצע רישום הוצאות ולפעול לצמצום סעיפים שונים בלי לגעת בתקציב שלום הבית.
נכון שהדרך לפרישה מוקדמת התארכה אבל זכיתי לשקט נפשי.

 

[ron2]

מנסה לראות את זה מנקודת מבטה, לא להעלב מנסה לעזור.
מעניין שהמקום הראשון שבו אתה רוצה לחסוך הוא בהוצאות שלה, ובמה שהיא נהנית ממנו. אני מניחה (ותקן אותי אם טעיתי) שהכסף על האכילה בחוץ בו בזמן העבודה. כולם יוצאים לאכול ביחד או משהו בסגנון. זה מרגיש כאילו קראת משהו באינטרנט והחלטת שמה שיהיה הכי טוב אם היא תשנה את ההרגלים שלה, תתקמצן, תהפוך למוזרה בעבודה כשאתה עוקב אחרי מה שהיא עושה באקסל.

נשמע מעצבן, מתנשא ועוד כמה מילים שאשמור לעצמי.
רוצה שינוי אמיתי? רוצה שותפה לתהליך ממקום טוב של ביחד ולא מצב שאתה אומר לה מה לעשות? תזכור שאתה זה ששינה פה את הכללים וההתנהגות ולא היא (קצת כמו חוזרים בתשובה שלא מקבלים את זה שכל המשפחה לא חוזרת איתם).

ולמשהו קצת יותר מעשי.
1. דבר ראשון תשתוק. כבר עצבנת והתקטננת איתה מספיק והיא לא רוצה לשמוע על זה יותר.תתחיל לפעול והחיסכון יבוא עם זה.
2. תבשל, ותבשל טוב. לא חסרים ברשת מתכונים מעולים גם למי שהוא לא שף (ממליצה על בצק אלים). ארוחת ערב מפנקת שמכינים בבית היא גם דייט, גם חיסכון על מסעדה וגם אם נשארת שארית טעימה במיוחד לקחת למחרת לעבודה פנטסטי. ולא סיר של מג'דרה לשבוע, משהו משובח וטעים (המלצות ימסרו בשמחה, מג'דרה אל תעלבי).
3. תסדר את הבית. תעיף חצי ארון (שלך) ואת כל הגאגטים הישנים שיש בבית ואין בהם שימוש. אל תכנס לדברים שלה, ותזכור לשתוק. אתה מסדר כי יהיה לך יותר נעים אם זה יהיה מסודר. מה זה יתן? דבר ראשון היא תראה שאתה מתאמץ, זה כבר טוב. ובנוסף כשאני רואה את הסדר המופתי של בן זוגי בארון אני מנסה להגיע לדבר דומה. כשהבגדים מסודרים ואני מוצאת פריטים שלא לבשתי שנים זה גורם לי לא לרכוש עוד (כי כבר יש לי 5 חולצות לבנות מכופתרות ואין סיבה לעוד אחת, גם אם היא במבצע).
4. קניות. בהמשך לעצת הבישול תקח עלייך את קניות המזון לבית (או ביחד אם היא אוהבת) אחרי שהמזווה והמטבח יהיה בסדר מופתי. אחרי שתעיף חצי ארון כי יש לך שימורים שנגמר להם התוקף לפני שנתיים (טרו סטורי) תוכל לקנות מוצרים הגיוניים ולהשתלט על רכישות המזון. בתקווה שבעתיד (לא עכשיו, זוכר כמה עיצבנת אותה?!) זה גם יעזור להוביל לצימצום הוצאות המזון בחוץ.
5. תיזום פעילויות משותפות כיפיות וזולות. טיול בטבע, או טבע עירוני, בקבוק יין על החוף ושיחה לתוך הלילה? מפגש חברים בייתי (במקום פאב שכל כוס עולה המון) מוזיאון? מה שבאופי שלכם. מה עדיף, מסעדה ב-200 ש"ח או סיבוב ארוך במוזיאון ובסיומו פיקניק בפארק. גם תצא רומנטי וגם תחסוך 100 ש"ח.
6. אם יש לכם כבלים תתקין קודי. תשתמשו בזה קצת, ואחרי תקופה תגיד לה שאתם בכלל לא צריכים את המנוי ותבטלו.
7. יש לך מנוי לחדר כושר? תבטל, תתחיל לרוץ/ללכת וקנה משקולות.

הקו הכולל של כל העצות האלה היא לעשות, דברים שלא פוגעים באיכות החיים שלה (להפך, הלוואי שמישהו יסדר לי את המטבח ויתכנן בילוי כיפי משותף ומושקע במחשבה ולא רק כסף). זו בעצם תהיה עלייה באיכות החיים שלכם והפחתה בהוצאות. אחרי כמה חודשים תעלה שוב את עניין החיסכון הכספי. ואז כשתדבר זה כבר יהיה מגובה במעשים ולא רק בדרישות ממנה.

 

[משתמש מחוק]

לעניין ההוצאות וההכנסות המשותפות, אני אוהב את אישתי מאוד ואקבל אותה כפי שהיא, אבל המצב הוא שהיא מכניסה 5 נטו ואני 20 נטו, ואנחנו "מבזבזים" ההפך מבהתאמה.

אהבה זה חשוב (מאוד), אבל מה שאתה מתאר כאן למעלה הוא לדעתי מצב בלתי הוגן, בלתי מאוזן ולאורך זמן רעיל למערכת היחסים.
אני לא מכיר את מערכת היחסים שלכם, אבל זה דומה יותר ללהיות "שוגר דדי" מאשר לבן זוג שוויוני. אם זה מתאים לכם ומהווה את בסיס היחסים ביניכם- מי אני שאשפוט. אבל נראה לי שזה לא המצב, אחרת לא היית פותח את הפוסט הזה. אשתך רוצה חירות, אבל החירות לכלות את כספו של הזולת אינה חירות אלא ניצול. אולי צריך בדרך כלשהי להעמיד מראה מול אישתך, ולשאול אותה אם זה הבנאדם שהיא רוצה להיות.

 

[Lali]

הוצאה של כסף זה הרבה פעמים ענין רגשי. אני יכולה לומר לך שכשהיה לי קשה כלכלית, העובדה שאנשים אחרים יכלו להוציא על זוטות ואני לא היתה לי מאד קשה. במקום הזה שהייתי צריכה לוותר על קפה הפוך פעם ביום, שהיה מעין טקס במקום העבודה שלי אז. בשבילי, זו היתה תחושת השחרור המושלמת. אחר כך, נהיה לי מאד קשה כלכלית, ברמה של - האם אני יכולה להרשות לעצמי לקנות לילדים מוצרי חלב (ואני לא מדברת על ממותקים, אני מדברת על לקנות שמנת הכי זולה בסופר, גביע פעם בשבוע לשלושה ילדים), לא יכולתי להרשות לעצמי אפילו לקחת אוטובוס בתוך העיר. אז למדתי ממש להצטמצם, ואפילו למדתי שלא קורה כלום. היום, אני אמנם לא ברמה של הסולידית אבל אני יודעת להוציא על עצמי כשאני רוצה. אין לי "צריך", אבל אני גם לא מרגישה אשמה כשאני מוציאה כסף על עצמי. אני לא חושבת שאני "מבזבזת" - אני משקיעה בעצמי ובכיף שלי.

אם הייתי מקבלת תשובה כמו שקיבלת מאשתך, הייתי אומרת לה ש:
1. האם המסעדות האלה זה *כל* מה שחשוב לה? כי אם זה כן, אז אני הייתי מוכנה להתגמש שם. מצד שני, אם היא בעצם מתכוונת, שלחיות בתוך מסגרת תקציבית לא מתאים לה, אז הבעיה היא יותר רצינית.
2. המסגרת התקציבית צריכה ויכולה להיות מדוברת בין שניכם. כאמור, במקרה כזה היא תוכל להכניס סעיפים שאתה לא תאהב, גם אם אתה זה שמכניס יותר כסף הביתה, וגם קיצוצים שהיא לא אוהבת. כמו שאומרים - פשרה זה אומר ש*שני* הצדדים עושים ויתורים *כואבים*, אחרת לא הגעתם לאמצע. אנשים לפעמים חושבים שבפשרות שני הצדדים תיכף יוצאים מרוצים, אבל זה בדיוק ההפך - היתרון בפשרה נמדד לאורך זמן ולא בנקודת הויתור.
3. יש מקום להגיד לה שתחושת החופש האישי שלה חשובה לך, אבל תחושת הבטחון שלך צריכה להיות חשובה גם לה. אתה לא בהכרח רוצה לחסוך כדי למנוע מכם חיים טובים, כמו שאתה חושב שחלק מחיים טובים זה כרית בטחון כלכלית, שתהיה עוד יותר חשובה עם בוא הילדים.
4. לא הייתי מדברת על מי מכניס את הכסף בבית. זה מאד פטרנליסטי, ואני יכולה להבין אותך אבל זה מקטין כלפיה וזה מאד לא הוגן. אתה בחרת אותה, עם המקצוע שלה, עם אופק ההכנסות שלה, ואתה לא יכול להכניס עכשיו למשוואה מי מרויח יותר. אתה זה שעברת שינוי מסוים, וזוגיות צריכה להכיל את השינויים שחלים בך וגם בה. אחרי עשרים ומשהו שנים, אני יכולה לראות אצל החברים שלי, היו כבר כמה וכמה מחזורים כאלה שבהם אחד מבני הזוג עבר שינוי והשני הסתגל, נרתם או אפילו התלהב. כאשר אין גמישות בין בני זוג, גם מצדך וגם מצדה, הזוגיות שלכם בסכנה.

 

[Lali]

אהבה זה חשוב (מאוד), אבל מה שאתה מתאר כאן למעלה הוא לדעתי מצב בלתי הוגן, בלתי מאוזן ולאורך זמן רעיל למערכת היחסים.
אני לא מכיר את מערכת היחסים שלכם, אבל זה דומה יותר ללהיות "שוגר דדי" מאשר לבן זוג שוויוני. אם זה מתאים לכם ומהווה את בסיס היחסים ביניכם- מי אני שאשפוט. אבל נראה לי שזה לא המצב, אחרת לא היית פותח את הפוסט הזה. אשתך רוצה חירות, אבל החירות לכלות את כספו של הזולת אינה חירות אלא ניצול. אולי צריך בדרך כלשהי להעמיד מראה מול אישתך, ולשאול אותה אם זה הבנאדם שהיא רוצה להיות.

מצד אחד זה נכון, ומצד שני מערכות יחסים הם דבר שבהם כל אחד נותן משהו ומקבל משהו. זה לא תמיד רק כסף.

 

[מרק עוגיות]

אבל המצב הוא שהיא מכניסה 5 נטו ואני 20 נטו, ואנחנו "מבזבזים" ההפך מבהתאמה.

אם אתה סופר לה כמה היא מכניסה לעומתך אתם בבעיה קשה לדעתי. האם אתה מרגיש שבאופן כללי היא תורמת פחות לבית ממך? תורמת זה לא רק כסף, זה גם טיפול בבית, הכנת אוכל, נקיון, טיפול בילדים (לא כתבת אם יש), תכנון לעתיד, סידורים שונים, וכל זה בלי לספור בכלל תרומה רגשית.
אם אתה מרגיש שבאופן כללי היא תורמת הרבה פחות ממך, יש לכם בעיה בזוגיות שלדעתי צריך לפתור בלי קשר לתקציב. לא שאתה בהכרח צודק, אלא שבהכרח יש בעיה ביניכם.

אם אתה מרגיש שבאופן כללי היא תורמת לפי יכולתה, זה מאד לא הוגן להסתכל על כמה שהיא מרוויחה. משפחה זו יחידה כלכלית אחת, שבה כל אחד תורם כלכלית, רגשית, ולוגיסטית לפי מיטב יכולתו וכישוריו. לא סופרים לכל אחד כמה הוא מרוויח. אם חס וחלילה לא תוכל לעבוד יותר (נניח בעקבות פציעה) האם אתה מצפה שהיא תטפל בך ותדאג לך, או שתקציב לך פת לחם ביום כי אתה לא מרוויח?

בקיצור, לדעתי הבעיה שלכם הרבה יותר עמוקה מלשכנע אותה לעבוד לפי תקציב, ואני לגמרי יכולה להבין אותה שהיא מתעצבנת עליך אם אתה מחשבן לה כמה היא מרוויחה.

באופן קונקרטי, אם היא אומרת לך שאותם 2500 שח של לאכול בחוץ זה מה שהיא נהנית ממנו, ובהנחה שאתם מסוגלים לקיים דיון לעניין בלי העלבויות (הנחה שאני מטילה בה ספק לאור מה שכתבתי למעלה) אני רואה שלוש אפשרויות:
- תראה לה איך היא תוכל להנות מחסכון חלק מה2500 ש"ח האלה. אם היא תשתכנע, יש סיכוי שהיא תסכים להפחית.
- תשתכנע ממנה שזה באמת יותר חשוב לה מאשר חשוב לך החסכון (כאן אתה צריך לחשוב עם עצמך אם זה נכון).
- אם אין שום דבר שהיא מעדיפה על להוציא 2500 ש"ח על אוכל בחוץ, ואתה גם כן עומד על חשיבות החסכון בעיניך, תנסו להגיע לעמק השווה שבה כל צד מוותר קצת בשביל השני. זה לא שונה מכל משא ומתן אחר שיש ביחסים: היא רוצה לקרוא ספר בשקט ואתה רוצה לצפות בתוכנית רועשת? כל אחד יוצא מנקודת הנחה שהרצון של השני לגיטימי, וגם ששני הצדדים רוצים שלשני הצדדים יהיה טוב, ואז מוצאים, ביחד, דרך להגיע למצב שכולם מרוצים עד כמה שאפשר. להגיע לפשרה, בכל נושא, זו יכולת שאם אין לכם כדאי לפתח אותה. היא קריטית לזוגיות טובה ולא כוחנית.

 

[אנא-אל]

יש מקום להגיד לה שתחושת החופש האישי שלה חשובה לך, אבל תחושת הבטחון שלך צריכה להיות חשובה גם לה.

+1

 

[Rachel]

הקו הכולל של כל העצות האלה היא לעשות, דברים שלא פוגעים באיכות החיים שלה (להפך, הלוואי שמישהו יסדר לי את המטבח ויתכנן בילוי כיפי משותף ומושקע במחשבה ולא רק כסף). זו בעצם תהיה עלייה באיכות החיים שלכם והפחתה בהוצאות. אחרי כמה חודשים תעלה שוב את עניין החיסכון הכספי. ואז כשתדבר זה כבר יהיה מגובה במעשים ולא רק בדרישות ממנה.

2. המסגרת התקציבית צריכה ויכולה להיות מדוברת בין שניכם. כאמור, במקרה כזה היא תוכל להכניס סעיפים שאתה לא תאהב, גם אם אתה זה שמכניס יותר כסף הביתה, וגם קיצוצים שהיא לא אוהבת. כמו שאומרים - פשרה זה אומר ש*שני* הצדדים עושים ויתורים *כואבים*, אחרת לא הגעתם לאמצע. אנשים לפעמים חושבים שבפשרות שני הצדדים תיכף יוצאים מרוצים, אבל זה בדיוק ההפך - היתרון בפשרה נמדד לאורך זמן ולא בנקודת הויתור.

בקצרה, זה ההבדל בין גישור לפשרה.
בגישור מנסים להמצוא את הצורך ו/או הרצון של כל אחד מהצדיים, ואת הדרך לממש אותם בלי לפגוע זה בזה. 2 הצדדים אמורים להרויח, אם זה נעשה נכון ובהקשבה. בפשרה מנסים למצוא את 'דרך האמצע', כשכל קצת מרוויח קצת ומוותר קצת. בדגש על איזון בין הרווח לויתור ובין שני הזוג.
זה לא רק טרמינולוגיה, זה ענין של גישה.
כדאי לחשוב על זה...

 

[דגגגג]

וויליאם באטלר ייטס / את כל ליבך. תרגם מאנגלית, משה זינגר.

אֶת כָּל לִבְּךָ אַף פַּעַם אַל תִּתֵּן,
כִּי בְּעֵינֵי אִשָּׁה לוֹהֶטֶת אֵין
לְאַהֲבָה בְּטוּחָה כָּל עֵרֶךְ. דַּע
הִיא חֲפֵצָה לָחוּשׁ בַּחֲרָדָה
בֵּין הַנְּשִׁיקוֹת, לַחֲלוֹם – הַכֹּל יִבְרַח
בֵּין גִּפּוּפִים עַזִּים לְלֶטֶף רַךְ.
כִּי הַיָּפֶה קָצָר הוּא וְתוּ לֹא –
אַל נָא תִּתֵּן אֶת לְבָבְךָ כֻּלּוֹ.
וְהָאִשָּׁה – אָכֵן, מַה נְדַבֵּר,
לִבָּהּ הוּא לְמִשְׂחָק וְלֹא יוֹתֵר.
מִי גֶּבֶר וִישַׂחֵק אֶת מִשְׂחָקָהּ
אַחַר אֲשֶׁר בְּסַנְוֵרִים הֻכָּה?
אֲשֶׁר יָדַע אֶת זֹאת לְךָ יַגִּיד –
אֶת כָּל לִבּוֹ נָתַן, וְהוּא הִפְסִיד.

השיר הזה נר לרגליי. כל פעם שהאהבה יותר מדי ממרכזת ומסנוורת אותי אני נזכר בשיר.
כשאהבה היא מובנת מאליה אז נורא קל להגיד לא סופי ולצאת בנאומים. לא יודע עד כמה אתה משקיע וממורכז סביבה, אבל בכל אופן אני ממליץ על בילויים בנפרד (פאבים, פסטיבלים, סדנאות, הרצאות, טיולים, ספורט אתגרי, אימוני כושר, ידידות...), זה קצת יערער את המקום הבטוח. את סלע המחלוקת לא הייתי מזכיר יותר.

 

[סולידי]

לאף אחד לא נראה שלהוציא 2500 ש"ח בחודש על אוכל בחוץ זו שחיתות באופן אבסולוטי? זה החלק שהכי צורם לי בסיפור.

 

[Roi]

2500 ש"ח בחודש על אוכל

זה תקציב אוכל של משפחה עם 4 נפשות שחיים טוב .
@Yam כיוון שפתחת את הנושא לדיון, אתרום את דעתי.
ישנו דיסונס גדול בינכם, בלי להכיר אותכם כמובן ורק לפי מה שכתבת, ניתן להבין שיש לכם גישות שונות מהותית לחיים, השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך קודם היא, האם אתה מסוגל להתפשר ולגשר על התהום? אי אפשר לשנות את האחר בכוח, השינוי צריך לבוא ממנה.
היחידי שיכול להשתנות הוא אתה, אם אתה מעוניין כמובן.
האם זה סלע המחלוקת היחדי בחייכם? האם השקפת עולמכם דומה?
אם התשובות הן לא, אז לדעתי, לא ניתן לגשר על הפער, אתה תמיד תרגיש שקיבלת את המקל הקצר וההרגשה רק תילך ותחמיר עד שזה יתפוצץ.

 

[ron2]

@Rachel
נקודה מעניינת, ההשוואה בין הגישות השונות.
האמת שבמקרה הזה אני מניחה שבת הזוג של הכותב נמצאת הרבה אחרי השלב בו ניתן להגיע לפשרה. במיוחד אחרי "משחק לצרכי גמילה" ושאר ניסיונות לא מוצלחים מהעבר.

ואני רואה בקלות איך מגיעים ל-2500 בחודש. אורחת צהריים ב-50 כל יום 2 קפה ב-20. טייק אווי בערב פעמיים בשבוע, קניות בסופר יקר ופאב כל סופש עם ליטר בירה מנציס ושני צייסרים.

 

[סולידי]

@Rachel
קניות בסופר יקר

זה לא אוכל בחוץ.