בית » חיים פשוטים » 10 דרכים לשכנע את אשתך לבזבז פחות

10 דרכים לשכנע את אשתך לבזבז פחות

מישהו כתב כאן במענה לאחד הפוסטים שחיים בצמצום אינם אפשריים כשבן או בת הזוג שלכם הוא פזרן כפייתי. האמת היא שזה נכון, אבל גם אם התחתנתם עם מישהו שלא יודע להעריך את ערך הכסף – לא הכל אבוד.

לפני הכל, הערה חשובה. הפוסט הזה נכתב בלשון זכר, ופונה לגברים הנשואים לנשים פזרניות. יש שתי סיבות לכך.

ראשית, 66% מהגולשים באתר הזה הם גברים צעירים – נתון משמעותי שאין להתעלם ממנו.

שנית, אני מאמינה שהרבה יותר קל לשכנע גבר לחסוך כסף מאשר ההיפך. מהפרספקטיבה שלי כאישה, אני מרגישה שמשווקים לי הרבה יותר ומעודדים אותי לצרוך הרבה יותר כמעט בכל מישור קיומי.

מנקודת מבט אבולוציונית-ביולוגית, נשים הן לקטות ואילו גברים הם ציידים. תעשיית הפרסום מודעת לכך, ומנצלת את התכונה הזו בציניות. לא סתם הוקמו בארץ “קניונים לנשים”, כדי להנעים את חווית ה”לקט”; אין זה מקרה שחווית ה”שופינג” הפכה מאמצעי למטרה (אם לא כדרך להגשמה עצמית) בעיני נשים ונערות רבות; אין זה מקרה שנשים רבות סבורות שאם אפשר לקנות יותר – החיים נעשים מאושרים יותר, ואם אי אפשר לקנות יותר – החיים בהכרח אומללים יותר.

זה לא אומר כמובן שגברים באופן כללי מתנהלים טוב יותר עם כסף. למעשה, יש הוכחות שטוענות ההיפך. מכאן שחלק גדול מהנקודות בפוסט רלוונטיות באותה מידה לנשים שמנסות לחסוך אבל מתקשות לעשות זאת כי הבעל זורק הכל על אלכוהול, הימורים, סיגריות או אפילו תחביבים לגיטימיים יותר.

אחרי כל הדיסקליימרז, ובתקווה שלא הברחתי את כל קוראותיי הנאמנות: מה בכל זאת אפשר לעשות אם האישה מבזבזת, ואתה לא רוצה לפרק את החבילה?

1. ראשית כל – אל תזיק

יתכן שהגעת למסקנה שאפשר לחיות חיים מלאים ומאושרים גם בלי ללכת לקניון כאמצעי לפתרון בעיות. יתכן שהבנת, בדרך כלשהי, שאינך חייב לעבוד עד גיל 67 רק כדי שתוכל לקנות בית גדול ולמלא אותו בחפצים מיותרים שירשימו את השכנים. יתכן שהגעת למסקנה שאפשר וצריך להבחין בין צרכים ורצונות, ובהתאם לכך לרסק את התקציב המשפחתי תוך שבוע.

נהדר. זה עדיין לא נותן לך את הזכות להחליט בשביל אשתך, לשלוט בה או לגרום לה לפעול בניגוד לרצונה. כן, אפילו אם היא עצמה שופוהוליקית שלא עבדה יום בחייה.

אם אתה מוצא את עצמך מעיר לה פעם אחר פעם על הבזבוזים שלה, סביר להניח שכבר נבנה מתח מסוים. נדנוד כזה עלול להביא לעצבים, ואישה עצבנית היא אישה שמרגישה צורך לפצות את עצמה – בדרך כלל בכסף שלכם.

אני לא יועצת זוגיות. למעשה, אני בכלל לא נשואה. אבל מנתון אחד אי אפשר להתעלם: מחלוקת כלכלית היא אחת הסיבות המובילות לגירושין בישראל. וגירושין זה עסק יקר מאוד – כלכלית ומנטאלית.

2. עשה, אל תטיף

הנטייה לחסכנות היא במידה רבה מולדת. יש אנשים עם מנטליות בזבזנית ולעומתם יש אנשים חסכניים מלידה. ישנם אנשים שעבורם ההמלצה לחסוך יותר מ-50% מההכנסה הפנויה בחודש היא מסקנה ראויה ומתבקשת. אחרים יחשבו שזה רעיון קיצוני וזר.

בהנחה שאשתך נמנית על הזן השני, ספק אם הטפה מילולית תביא תועלת, אלא אם ניחנת בכריזמה מדהימה או בכישורי שכנוע פנומנליים (ואז אין לך צורך בפוסט הזה).

הדרך הטובה ביותר לשכנע אחרים לחיות בצמצום היא להדגים זאת באופן אישי. הרעיון הוא להמחיש שאפשר להיות מאושר ויחד עם זאת לצרוך פחות ולחסוך יותר, וכל זה מבלי “להתכלב” ומבלי להקריב קורבן.

איך? קנה פחות. השג דברים מיד שניה או משווקי קח-תן. אמץ תחביבים חינמיים. השקע את זמנך בפיתוח אישי שאינו מצריך כסף. היפטר מחפציך המיותרים (מכור באיביי או מסור לצדקה).

הראה לה שאתה נהנה מהחיים גם בלי להיות תלוי בחפצים. הראה לה שאפשר להיות מאושר ללא קשר לכמות הכסף שמשקיעים בדבר.

3. סגל את החסכנות לחיי הזוגיות

בהדרגה, שלב את החסכנות בחיי הזוגיות שלכם. במקום ללכת לסיבוב בקניון או לבילוי במסעדה יקרה, צאו לג’וגינג או שתבשלו ארוחה רומנטית בבית. חשוב שזה ייעשה באופן ספונטני, לא מעושה. אל תדגיש את העובדה שהחלופה שאתה מציעים זולה משמעותית.

4. חתור לעמק השווה

יתכן שאשתך היא צרכנית קומפולסיבית שהכסף זולג ממנה מהר יותר מהמים בבריכה של שרה וביבי בקיסריה. ויחד עם זאת, סביר להניח שיש נקודות ששניכם מסכימים עליהן: שניכם הייתם רוצים לבלות זמן רב יותר עם הילדים, ופחות בעבודה. שניכם הייתם רוצים להצליח לסגור את החודש על בסיס קבוע ולחסל את המשכנתא. שניכם הייתם רוצים להבטיח את עתידה הכלכלי של משפחתכם.

במקום לכפות ולהטיף, נסה ליצור מכנה משותף במונחים שלה. כך תהיה לך קרקע פוריה ל”שתילת” רעיונות (בסגנון הסרט Inception).

מכאן קצרה הדרך להסבר על האופן שבו אורח חיים חסכוני מפנה זמן למשפחה, לתחביבים, ולעזרה לאחרים; שמעט זה יותר; שההימנעות מקנייה היא לא הקרבת קורבן; שאושר אמיתי לא נובע מחפצים ומוצרים; ששופינג כפייתי הוא – כשמו כן הוא – התמכרות ככל ההתמכרויות; ושממילא הבית שלכם עמוס לעייפה בחפצים, ומי בכלל אוהב לנקות בית מבורדק?

5. כסף נועד לעבוד – גם בשבילה

רעיון לא פחות חשוב שיש “לשתול” הוא העובדה שכסף הוא יותר מאמצעי לקנייה של בגדים, נעליים ונרות ריחניים. כסף יכול לעשות כסף.

לקוראי “הסולידית” האמירה הזו טריוויאלית. לרוב בני המעמד הבינוני והנמוך בישראל, זו תגלית מרעישה שדורשת הסתגלות. הקונספט של עצמאות כלכלית – מצב שבו הכנסה פסיבית מכסה על ההוצאות השוטפות ואין צורך עוד לעבוד – עדיין לא היכה שורש בארץ.

סביר להניח שהמילה “בורסה” תגרום לאשתך להשתנק ולצווח שזה מסוכן ו/או לא בשבילה. היא תגיד ש”חיים רק פעם אחת” (גם אם זה נכון, האם את רוצה לבזבז את כל החיים הללו במקום העבודה?) וש”מגיע לה לפנק את עצמה”.

היא לא חייבת לעשות קורס בשוק ההון כדי להבין שכסף הוא דבר יצרני, שיכול בפני עצמו לייצר הכנסה פסיבית שוטפת – לפחות עד ליום שמבזבזים אותו. ואם היא פוחדת – כדאי להסביר שסיכון האינפלציה חמור לא פחות מסיכון השוק בבורסה.

6. נהלו את תקציב המשפחה ביחד

צרו תקציב הוצאות משותף, עקבו אחריו יחד (סגלו את זה לשגרת סוף השבוע שלכם) ונסו להמחיש באמצעותו את ההגיון המתמטי הפשוט הנובע מצמצום הוצאות.

סכמו יחד את ההוצאות וההכנסות מדי חודש והזינו את הנתונים בקובץ אקסל. מדי חודש, השוו את הנתונים בעמודת ההכנסה הפסיבית מתיק ההשקעות (A) לנתונים בעמודת סה”כ הוצאות לחודש (B). ביום שבו הנתון בעמודה A יהיה גדול מעמודה B, תוכלו להפסיק לעבוד בשביל כסף.

חשוב שניהול תקציב המשפחה יתבצע במשותף. אם רק אחד מבני הזוג עוקב אחר התקציב, טבעי שבן הזוג השני לא יידע מה המצב הכלכלי בבית.

סכמו ביניכם ששניכם אחראים באותה מידה לעמוד בתקציב, לא משנה מי מכניס יותר ומי פחות. ההתחייבות הזו אמורה לרסן את יצר הבזבזנות.

7. הגדירו תקציב הנאה משותף

במסגרת התקציב תוכלו להקצות לעצמכם “דמי כיס” משותפים. בכספים הללו, המהווים נתח מהעודף התקציבי, תוכלו להשתמש להנאות משותפות. זה יתרום לזוגיות שלכם, ועשוי לרסן את דחף הבזבוז האישי של בת זוגך.

8. קנה לה מתנות עם ערך ממשי

במקום לקנות לה עגילים וטבעות ליום הולדת, קנה לה עותק של Your Money Or Your Life או Early Retirement Extreme. ברגע שהיא תבין שזמן יקר מכסף והיא תתחיל לחשוב על הבזבוזים שלה במונחים של זמן אבוד, יתכן שייפול האסימון.

9. הוצאות אלטרנטיביות כפיתוי

אם אשתך עדיין לא בשלה לעכל את חשיבות החיסכון, אפשר לפתות אותה באמצעות הוצאות חלופיות. למשל: במקום להוציא 200 שקל על ארוחה במסעדה, אפשר לומר: “אולי עדיף להשתמש ב-200 השקלים הללו למימון הטיסה שלנו לקאריביים הקיץ?” כן, אני לא אוהבת את זה, אבל לפעמים המטרה מקדשת את האמצעים. בפרט אם הטיסה הזו לא תצא לפועל בסוף 😉

10. אם שום דבר לא עובד

הגדירו יחד תקציב קשיח, וחלקו את כל העודפים ביניכם שווה בשווה (במקום תקציב הנאה משותף). בהנחה שאתם מסיימים את החודש בפלוס, הצע לבת זוגך לחלק את העודפים שווה בשווה. בעוד שהיא תבזבז את הכסף מבלי להניד עפעף, אתה תוכל לחסוך אותו.

לפעמים הכסף צריך פשוט להיגמר. כואב, אבל יעיל במיוחד. יתכן שרק אז היא תקשיב.

אולי אני צריכה למצוא דרך לגרום לאנשים חסכניים משני המינים להכיר אלה את אלה. אני אוסיף תת פורום “היכרויות” לפורום, נראה מה יקרה 🙂



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

23 תגובות

  1. 11. תזכיר במקרה ששמעת שנפתח פורום להיכרויות של חסכנים בסולידית.

    זה לא אני שהעלה את הנושא -אני רק רוצה להבהיר שמדובר בבעיה של בן דוד של חבר. 🙂

  2. ההבדל בין גברים לנשים בנושא פזרנות הוא פשוט: האישה תבוא כל חודש עם משהו בסגנון “ממי, תראה איזה מגף עור מדהים מצאתי במבצע, רק 400 שקל!”, ואילו הגבר יבוא פעם בשנתיים ויגיד “ממי, את לא מאמינה איזה מבצע מדהים על מערכת קולנוע ביתית מצאתי. 5 רמקולים, סאב וופר, בלו ריי וסטרימר ורק ב-9000 שקלים!”.
    זה גורם לכך שנראה כאילו הנשים מוציאות יותר, אבל בפועל שני בני הזוג מבזבזים בצורה דומה.

  3. הדבר הכי טוב הוא לתת לאשתך לנהל את כל התקציב.להגיד כך,בואי נוריד סכום X לחסכון,סכום X לצדקה.נותר כך וכך.כל הכסף הזה הוא בניהולך בלבד.תוציאי כרצונך.זה מוריד מהאשה את תחושת המחנק,שהבעל מסתכל על כל שקית שהיא מביאה מהקניון.מצד שני,אשה היא בד”כ אחראית מאוד ולא תיכנס למינוסים וכד.הא תרגיש טוב שבעלה אינו קמצן וסומך עליה,ותראה שהוא לא מוציא הרבה על עצמו,ולכן תיטה להוציא פחות.זה גם הכי טוב לשלום בית.אוירה של שלום בית היא מטרה חשובה ביותר בעצמה,וגם תורמת כלכלית,כי באוירה כזו ניתן לתכנן לזמן ארוך את העתיד הכלכלי המשותף.

  4. הי דורין. אני לא יודעת איך את יודעת כמה נשים קוראות את הבלוג. אני התאכזבתי עמוקות מהפוסט הזה. את אולי מתגאה בכך שאת כותבת על נושא שהוא לא פוליטיקלי-קורקט, אבל את פשוט מנציחה חשיבה גברית מהמאות הקודמות! גברים מרוויחים את הכסף ונשים מבזבזות אותו, כמובן!
    דרך אגב – זה ממש לא נסיון החיים שלי, פגשתי כל מיני גברים (לא רק בני זוג, גם חברים וקרובים) רובם השקיעו את הכסף שלהם בסיכון גבוה והפסידו הרבה ממנו, ו/או ביזבזו אותו על גאדג’טים יקרים ו/או לקחו הלוואות גדולות ויקרות ו/או חיו על חשבון ההורים או על חשבוני…כמובן שלא הייתי רוצה להסיק מזה על כלל הגברים בעולם, כמו שאת עושה בפוסט הזה לגבי נשים. בכל מקרה, לדעתי, נשים וגברים הם קורבנות של תרבות הצריכה באותה מידה ולשני המינים משווקים מוצרים מיותרים באותה המידה.
    מכיוון שאת מציגה את עצמך כאדם בעל אופקים רחבים, אני מציעה לך לקחת קורס מבוא לחשיבה פמיניסטית (וכן, קורס אוניברסיטאי – ודאי יש כאלה חינמיים ברשת, אבל אם את לא מוצאת, ממליצה לך להוציא 1600 ש”ח על קורס באוניברסיטה הפתוחה או לקרוא את ספרי הקורס ולא להסתמך על מידע מוויקיפדיה ואתרים מפוקפקים)
    כי מה שאת עושה זאת הנצחה של זלזול בנשים…ולא, הדיסקליימר שלך בהתחלה ממש לא עוזר, אם אח”כ את כותבת שכל מה שהאישה רוצה זה שופינג ותכשיטים…..

    • אני חושבת שהתגובה שלך משקפת רגישות-יתר טיפוסית. התעמולה הפמיניסטית הקלאסית היא שמנציחה את האישה כיצור חלש ונדכא שזקוק להגנה תמידית.

      • הי דורין, זו לא רגישות יתר, מבטיחה לך. אני אף פעם לא הרגשתי מקופחת כאישה, ואני סולדת מהתקרבנות. אבל זה לא המצב בכל העולם. לנשים בסעודיה אסור לנהוג, בהודו רוצחים תינוקות שהן בנות (לא רק מפילים, רוצחים לאחר הלידה) ולמה ללכת רחוק, כאן בארץ יש מקומות שאוסרים על נשים לשבת מקדימה באוטובוס. התעמולה הפמיניסטית (אם יש כזאת באמת), דווקא הקלאסית, ממש לא מנציחה את האישה כיצור חלש, אלא כשווה זכויות שלא רוצה הטבות אלא שוויון מלא, את פשוט לוקחת את תוצאות המאבק הזה כמובן מאליו. למען האמת, להיות פמיניסטית כיום, כשפמיניזם הפך לסוג של מילת גנאי, דורש אומץ להיות שונה ולומר “עדיין אין שוויון מלא לנשים, גם לא שוויון הזדמנויות”, אומץ שאני רואה שיש לך בתחומים אחרים. בכנות, הפוסט הזה, ואיך שהוא נכתב בעיקר מראה על הבורות שלך בנושא (ואני לא מצפה מ 66% הקוראים הגברים להאיר את עיניך בנושא). ברור לי שאת לא נמשכת לנושא וכבר גיבשת עליו דיעה, אבל אני פונה אליך כאדם פתוח לדיעות יוצאות דופן ומשכיל וממליצה לך לקרוא על פמיניזם ולהשכיל.

        • מאחר ואני לא ״מבין״ גדול בנושא – אני רק יכול להיעלב בשביל איוון האיום שלא היו לך ציפיות ממנו מלחתחילה. מדבריך משתמע שרק אם דורין תלך ללמוד את הנושא באוניברסיטה(לא שמעת שהאקדמיה היא אחד המעוזים האנטי פמיניסטיים הגדולים בחברה? כמה בנים וכמה בנות נרשמים מידי שנה לאקדמיה? אז איך זה שרובם המכריע של נושאי תואר פרופסור הם זכרים? (הא נכון, יש עלה תאנה באו”פ בצורת נשיאה פרופסורית…), תחשבי על זה שוב…) היא ״תשכיל״ ותלמד לחשוב כמוך. אכן נראה שיש לך סטנדרטים גבוהים ( ואפילו כפולים).

  5. דורין, דרוש תרגום דחוף של הבלוג לסינית….
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4463259,00.html

  6. מעולה! מספר 10 נשמע כמו רעיון מצוין.
    אני אגב מה 34% מקוראות האתר..

  7. א. האיום

    צהריים טובים,
    פוסט נחמד – אבל הייתי משנה אותו שיתאים לכל מגדר בלי להטיל את האשמה על מגדר מסויים.

    אני מניח שהעצה הכי טובה היא לא להתחייב לקשר עם בן זוג פזרן מלכתחילה. אישית אני לא מצליח לבין מה “מגניב” בבן/ בת זוג שכזה, ומניסיון אישי – כאלה היכרויות לא עברו ממצב חברי למצב זוגי (ותודה לחינוך שקיבלתי בבית :-))
    מה שבעצם מוביל לשאלה שדורין יכלה לשאול בפוסט הזה: מהן התכונות האפשריות של בן הזוג שיאפילו על פזרנותו, או מה יגרום לכם בעצם לבחור לחיות עם כזה אדם שאחת מתכונותיו מערערת את אחד העקרונות הבסיסיים שעליו מושתתים חייכם?

    א. האיום

    • אין לי כל כוונה “לתקן” את הפוסט בדיוק כמו שאני לא מתכננת להתחיל להתבטא בגוף-שני-רבים-נקבה כמו פרלמנטריות מסוימות, או להתנצל על כך שאני יוצאת נגד הקונספט של “אמא עובדת” ובכך “בוגדת” באידיאל הפמיניסטי. התורה הפמיניסטית בגלגולה המודרני (להבדיל אלפי הבדלות מהגל השני של שנות השישים) היא הבניה אוטוריטרית, רדיקאלית, סקסיסטית, שוביניסטית, אלימה ונוטפת שנאה, שלא היה כמותה מאז הפאשיזם ההיטלראי של המאה הקודמת.

      • ברלינאית,

        דורין לרוב טיעונייך מנומקים- כאן ההתנסחות שלך מזכירה יותר את עו”ד שפטל..
        את מבטאת כאן דעה קיצונית עטופה במילים מפוצצות שבינה ובין עובדות המרחק רב..
        זה לא שאין זרמים רדיקלים בפמיניזם.. אבל מכאן ועד התבטאות כזו המרחק רב.
        ד.א. אם כבר אז הגל השני של הפמיניזם ( שלא במקרה אהוד עליך כמדומני יותר מהבאים אחריו) היה “שובינסטי “בהרבה מהאחרים.. אמת המידה לאישה משוחררת על פי גישה זו היא אמת מידה גברית על האשה החפצה בשוויון ליטול על עצמה סטנדרטים, התנהגויות ועמדות גבריות כדי לזכות בזכויות\ הטבות ומעמד שגבר מקבל רק בשל היותו גבר..( ומכאן “שרפת החזיות ” )
        ד.א. הזרמים המאוחרים של הפמיניזם אכן מכוונים יותר למאבק במבני הכוח החברתיים..בתחילה הגלויים ובהמשך הסמויים .
        כמו כן אין כל סתירה בין התנגדול לקונספט של “אמא עובדת” ובין פמיניזם..
        אני יכולה לחשוב על לפחות 2 זרמים פמיניסטיים מרכזיים שיאמצו אותך לחיקם…
        ( אין צורך להיבהל..)

    • הבזבזנות היא לרוב מהצד הנשי שבקשר. לטעון להתנסחות בלשון נייטרלית זה צדקנות פוליטיקלי קורקטית שחוטאת לאמת ועוזרת לטייח את המציאות

  8. כן נכון. את תגידי להם – לקומיסרים 
    שלא יעקרו את המסר.
    ה pc לא יעבור!

  9. א. האיום

    so don’t 🙂
    ובמקרה שלי – זה לא בא מתוך PC או “פמיניזם”, אני רחוק מכך 🙂
    פשוט יצא לי לדגום מספיק זוגות שהבזבזן היה הגבר…

    מקווה שהבהרתי את עצמי 🙂

    ועכשיו נא סלחי לי, אני יוצא לטפס על איזה הר ולראות את השקיעה 🙂

    שיהיה לך יום מעולה 🙂

    א. האיום

  10. כשאתם בוחרים בן/בת זוג, שווה לבדוק עד כמה אתם מתואמים מבחינת הניהול הפיננסי שלכם וכן את ההיסטוריה שלכם בתחום ההלוואות ופרעונן. ואם כשבחרתם בבן/בת הזוג לא בדקתם, עדיין לא מאוחר לשאוף ליצירת מדיניות משותפת.
    ראו מה חושבים על זה בארה”ב של אחרי המשבר הכלכלי הגדול
    http://www.nytimes.com/2012/12/26/business/even-cupid-wants-to-know-your-credit-score.html?_r=1&

  11. מה עבד לי:
    1. חשבונות בנק מופרדים + חשבון בנק להוצ’ הבית.
    2. הסכמה על הפרשה של סכום מסוים לחשבון המשותף לטובת הוצ’+חסכון מסוים בהוראת קבע.

    עבור האדם הפזרן, תוכניות כפויות זה פתרון מצויין.
    רק מה שנשאר בעו”ש פנוי, הוא מבזבז.
    גם עבורו המינוס בבנק הוא כלי הרתעה יעיל.

    נכון, הוא לא הופך לדן חסכן.
    אבל מידת הנזק מצומצמת וגם ככה אין צורך בויכוחים.

  12. בהחלט נשמע סטרטאפ טוב להקים באתר פינת שידוכים לחסכניםמינימליסטיים. אני לא אמנה על הלקוחות כי אני לא ממש טיפוס של זוגיות אבל אני בטוח שיש הרבה חסכנים שמתקשים למצוא בחורה כי רוב הנשים בזבזניות (כן, כן, לא שאלתי את כל הבנות, אירגנתי את כל הנתונים באקסל וביצעתי חישוב. רוב ה*נשים* בזבזניות!!!).
    אגב, שאלה מעניינת, מה רמת המיתאם בין נטיות סכיזואידיות לחסכנותמינימליסטיות. אם פסיכולוגיה הייתה מעניינת אותי הייתי חוקר את זה.

  13. מעניין לעניין באותו עניין. קשה להאמין. אנחנו ב 2014…
    http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4556005,00.html

  14. עמוס מהמרכז

    מה הבנות בבלוג משחקות אותה. 95% מהנשים לא מבינות חצי מושג בכלכלה ולא עוצרות את הצרכנות הכפייתית עד שהשקל האחרון לא נשרף(במקרה הטוב, ובקרה הרע, השקל העתידי).
    הפתרון שאני מצאתי לתרבות הנשית(כן כן, תרבות נשית, זה השם של זה) זה פשוט להפריד חשבונות, לקבוע מה חייב ביחד ובזה להתחלק. כול אחד והמשכורת שלו, אם אישתי (לעתיד, עוד 4חודשים) תרוויח הרבה, אז שתבזבז, ואם לא שתתרגל לשגרה שלא שורפת כסף כתחליף לקורבנות לעגל הזהב.

  15. עמוס מהמרכז

    ככה אולי גם היא תלמד כשתראה שבעלה בעצמאות כלכלית והיא עדיין חייבת לעבוד בשביל עגל זהב.

השאר תגובה