אתרום את תרומתי לדיון המעניין.
לאשתי ולי חשוב מאוד לבלות זמן עם הילדים – לשחק, ללמוד, להקשיב, לשוחח ופשוט להיות יחד. להשקפתנו השנים הראשונות ובמיוחד השנה-שנתיים הראשונות מאוד חשובים בתהליך ההתפתחות הרגשית של תינוק/ת. אני סבור שזה מאוד מאוד קשה לנהל שתי קריירות אינטנסיביות במקביל לגידול ילדים.
לכן, כשבתי הבכורה נולדה, רעייתי יצאה לחופשת לידה ארוכה של שנה. זה היה מאוד (!) מאתגר כלכלית מכיוון שעשיתי דוקטורט (כלומר שכר/מלגה נמוכים יחסית למשכורות משרה מלאה) אבל היינו מוכנים לעשות את הפשרות הנדרשות על מנת לאפשר זאת.
לאחר כשנה הכנסנו את הבת לגן ואשתי חזרה לעבוד במשרה מלאה. אולם לאחר חודשיים חלה תפנית - בעקבות בעיות בריאותיות של בתי ובהמלצת רופאים, נאלצנו להוציאה מהגן ולהשאירה בבית. אשתי ירדה ל 2/3 משרה (יומיים בשבוע בבית עם הבת), אני ירדתי ל 80% משרה (יום אחד בשבוע בבית בעבודה הראשונה שלי), סבא/סבתא תרמו עוד יום-יומיים בשבוע וחברה הכי טובה של אשתי היתה אצלנו עם הילדה בערך יום אחד כל שבועיים. כך זה נמשך עוד שנה וקצת והמחיר הכלכלי היה כבד. מצד שני, הבעיות הבריאותיות חלפו כלא היו וזה כמובן היה שווה לנו הכל.
למה אני מספר לך את כל זה? ראשית – לפעמים נסיבות החיים מאלצות אותך לקבל החלטות בניגוד לתכניותך ולכן מכיוון שעדיין אין לך ילדים נסה לא להטריד את עצמך יותר מידי בעניין. שנית – גם אם ההחלטה שתקבלו תהיה מאתגרת כלכלית, זה עדיין אפשרי אם שני בני הזוג מוכנים לפשרות הנחוצות.
בלידת הילד השני והשלישי שוב אשתי לקחה שנה חופשת לידה. הפעם זה היה בחו"ל ואני ממש חייב לציין שאף גבה לא הורמה וזה בכלל לא נראה מוזר בעיני כמה אנשים בסביבה, כפי שחווינו בישראל. הסיבה היא שכאן בכלל לא מקובל לשלוח ילד למשפחתון/מטפלת בחצי שנה-שנה לאחר הלידה, הרבה פעמים אף מעבר לכך. גבות כן יורמו אם מישהו ישלח תינוק למשפחתון בגיל 3-4 חודשים (וזו משימה כמעט בלתי אפשרית למצוא משפחתונים שמוכנים לטפל בתינוקות בגיל כזה).
היום הילדים השני והשלישי עדיין בגן, אנחנו שולחים אותם לגן 3 ימים בשבוע. כל אחד מאיתנו נמצא איתם יום אחד בבית. זה יותר קשה מלעבוד (באמת) אבל אני ממש מאושר על שיש לנו את האפשרות הזו.
אני חושב שזכית ושאתה בר מזל כי כפי שציין
@איש ירח מעלי, אין תחליף להשגחה הורית. כמובן שצריך לקבל החלטה מושכלת בהתחשב בפגיעה הפוטנציאלית בקרן הפנסיה וקרן השתלמות של בת הזוג.