G
glikit
מצטערת מראש אם אשמע צעירה ולא חכמה 
אז ככה, אני עתודאית בת 22 (למדתי כלכלה ויחסים בין לאומיים), כרגע משרתת כקצינה בתפקיד של יומיות ולרוב אני מגיעה הביתה בשעה 5 בצהריים.
אני בת לאנשי עסקים (לא בתחום הבורסה) , קפיטליסטית מבטן ומלידה והבלוג של הסולידית פתח לי את הראש לאפיקים שלא גדלתי עליהם ואני שמחה על כך מאוד.
מאמינה בחסכנות (ומשתדלת גם לבצע), גרה עם ההורים, אך לא עושה השקעות כרגע כי ההכנסה שלי מגוחכת (1800 שח שאני משקיעה נטו בכיף שלי: קורסים באונ' הפתוחה, בירה עם חברים, קורס צלילה, קפה בארומה כדי לברוח מהמפקדים שלי... ועדיין איכשהוא נותר חסכון קטן)
והכי טוב- מרבית החברים והחברות שלי דומים לי.
אז מה הבעיה שלי? כולם אומרים לי ללכת לעבוד.
כי יש לי זמן. כי אני עושה יומיות. כי אני אוכל להתחיל להשקיע לקראת הפרישה המוקדמת שלי , כי גם ככה התפקיד שלי בצבא משעמם אותי , כי כולם בגילי עובדים בשכר מינימום ומקיימים עצמם.
השאלה שלי היא האם לעשות זאת?
מצד אחד אם אני אעבוד (עבודה של משמרות בשעות הערב במשכורת מינימום\טיפים ממלצרות), אני אוכל להשקיע כל שקל שארוויח בתיק השקעות שאבנה, ולהתחיל אחרי הרבה מאוד קריאה של חומר מקצועי ושל הבלוג , לחסוך ולהשקיע בפרישה המוקדמת שלי.
מצד שני, אני מאוד מאוד מאוד אוהבת את הזמן הפנוי שלי. אוהבת ללמוד. אוהבת לקרוא 3 ספרים בשבוע. אוהבת לשוטט שעות בבלוגים באינטרנט . אוהבת לרוץ ולעשות יוגה. אוהבת לישון 8 שעות.
כן עבדתי בעבר כקופאית במשך כמה חודשים. הייתי מותשת ולא הרגשתי שהכסף שווה את המאמץ.
השאלה היא האם תחושת הבטן שלי, שאומרת לי להנות מהשירות הסדיר שלי ומזמן הבטלה שהוא מספק לי (למשך השנתיים וחצי הבאות) , או ללכת נגד תחושת הבטן ולהקשיב לרבים וטובים ממני ולהרוויח כסף למען הפרישה המוקדמת שלי? (שבה אני מתכננת לעשות בערך את מה שאני עושה עכשיו, רק בלי צה"ל ) - בעיקר כי אני אתחיל להרוויח משכורת אמיתית רק בגיל 25. יכול להיות שאני מוותרת לעצמי ומתפנקת? האם אני מפספסת שנים חשובות ליצירת חסכון?
אשמח לעצות מאנשים עם נסיון חיים, לפני ואחרי פרישה
נ.ב. ההורים שלי לא עוזרים לי כלכלית מלבד זה שאני גרה אצלם. מבחינתם הם שילמו לי על מחייה בזמן שלמדתי באונ' וזה מספיק- מקובל עליי לחלוטין.
אז ככה, אני עתודאית בת 22 (למדתי כלכלה ויחסים בין לאומיים), כרגע משרתת כקצינה בתפקיד של יומיות ולרוב אני מגיעה הביתה בשעה 5 בצהריים.
אני בת לאנשי עסקים (לא בתחום הבורסה) , קפיטליסטית מבטן ומלידה והבלוג של הסולידית פתח לי את הראש לאפיקים שלא גדלתי עליהם ואני שמחה על כך מאוד.
מאמינה בחסכנות (ומשתדלת גם לבצע), גרה עם ההורים, אך לא עושה השקעות כרגע כי ההכנסה שלי מגוחכת (1800 שח שאני משקיעה נטו בכיף שלי: קורסים באונ' הפתוחה, בירה עם חברים, קורס צלילה, קפה בארומה כדי לברוח מהמפקדים שלי... ועדיין איכשהוא נותר חסכון קטן)
והכי טוב- מרבית החברים והחברות שלי דומים לי.
אז מה הבעיה שלי? כולם אומרים לי ללכת לעבוד.
כי יש לי זמן. כי אני עושה יומיות. כי אני אוכל להתחיל להשקיע לקראת הפרישה המוקדמת שלי , כי גם ככה התפקיד שלי בצבא משעמם אותי , כי כולם בגילי עובדים בשכר מינימום ומקיימים עצמם.
השאלה שלי היא האם לעשות זאת?
מצד אחד אם אני אעבוד (עבודה של משמרות בשעות הערב במשכורת מינימום\טיפים ממלצרות), אני אוכל להשקיע כל שקל שארוויח בתיק השקעות שאבנה, ולהתחיל אחרי הרבה מאוד קריאה של חומר מקצועי ושל הבלוג , לחסוך ולהשקיע בפרישה המוקדמת שלי.
מצד שני, אני מאוד מאוד מאוד אוהבת את הזמן הפנוי שלי. אוהבת ללמוד. אוהבת לקרוא 3 ספרים בשבוע. אוהבת לשוטט שעות בבלוגים באינטרנט . אוהבת לרוץ ולעשות יוגה. אוהבת לישון 8 שעות.
כן עבדתי בעבר כקופאית במשך כמה חודשים. הייתי מותשת ולא הרגשתי שהכסף שווה את המאמץ.
השאלה היא האם תחושת הבטן שלי, שאומרת לי להנות מהשירות הסדיר שלי ומזמן הבטלה שהוא מספק לי (למשך השנתיים וחצי הבאות) , או ללכת נגד תחושת הבטן ולהקשיב לרבים וטובים ממני ולהרוויח כסף למען הפרישה המוקדמת שלי? (שבה אני מתכננת לעשות בערך את מה שאני עושה עכשיו, רק בלי צה"ל ) - בעיקר כי אני אתחיל להרוויח משכורת אמיתית רק בגיל 25. יכול להיות שאני מוותרת לעצמי ומתפנקת? האם אני מפספסת שנים חשובות ליצירת חסכון?
אשמח לעצות מאנשים עם נסיון חיים, לפני ואחרי פרישה
נ.ב. ההורים שלי לא עוזרים לי כלכלית מלבד זה שאני גרה אצלם. מבחינתם הם שילמו לי על מחייה בזמן שלמדתי באונ' וזה מספיק- מקובל עליי לחלוטין.