לרוץ לעשות תואר בהנדסה במצב שלך לדעתי זה לא חכם.
למה?
הוא כבר התחיל ללמוד. תנאי הקבלה ללימודי הנדסה באוניברסיטאות בארץ לא פשוטים, והוא צלח אותם. זה אומר משהו על היכולות השכליות שלו ועל המוטיבציה שלו ללימודים. נשמע שהאקדמיה היא בדיוק המקום שהוא צריך להיות בו כרגע. אולי לא בפקולטה הספיציפית שהוא נרשם אליה, אולי הוא יהנה יותר בתואר בחברה/רוח, אולי הוא רק צריך למצוא את הידיים והרגליים שלו בתוך המוסד הזה או לפתור בעיות אחרות בחיים שלו שמפריעות לו להתרכז בלימודים (כמו המרחק מהקמפוס, העובדה שהוא יוצא בשאלה ועדיין גר אצל ההורים) ואז הציונים שלו יאמירו.
למה כולם כאן מנסים לשכנע אותו להתגייס לצבא, בפוסט שמדבר על בכלל בחירת תחום לימודים לתואר? אני ממש לא הבין איך הדיון הזה הלך לכיוון הזה.
אני רואה דוקטורים בני 29 מחו"ל שהם פחות בוגרים מישראלי בן 22 שמתחיל תואר ראשון.
איך אתה מגדיר בגרות?
באיזה אופן הם פחות בוגרים?
כשהגעתי ליחידה שלי חטפתי הלם תרבות ופיצוץ של בועת הקיבוץ השיתופי שגדלתי בו (כל חיי).
זה שחיילים חוטפים הלם ומתפוצצים בשירות זה נכון מאוד.
זה שאת חושבת אמור לשכנע מישהו להתגייס זה קצת מוזר.
מקפיץ.
אולי גם אפרט יותר (כדי שזה לא יבלע בין התגובות הלאומניות שהבינה המלאכותית כותבת פה בשרשור):
מדובר בתואר משולב של פילוסופיה, כלכלה ומדעי המדינה. כלומר שילוב של תחומים פרקטיים עם תחומים "בשביל הנשמה". למיטב ידיעתי אפשר ללמוד אותו באונ' העברית, או באונ' תל-אביב (ואולי בעוד מוסדות, לא יודע)
בוגרי התואר הזה מגיעים למשרות מכובדות למדי, לרוב משרות ציבוריות (עבודה במשרדי ממשלה, משרד האוצר, וכו')
*ג"נ: בוגר תואר בהנדסה.
