בעיות חברתיות אצל ילד בן 10

[bartsimpsons]

היי,

אני אבא לילד בן 10, מאוד רגיש ועם לב ענק, אבל סובל מקשיים חברתיים לא פשוטים, ומהצקות מצד בני הכיתה.
ניסינו כבר לפנות להורים של הילדים המציקים, למחנכת וליועצת בית הספר, אבל בינתיים לא נראה שיפור.
עוד משהו שאנחנו שוקלים זה לרשום אותו לקבוצה לשיפור מיומנות חברתית (בהנחיית פסיכולוג), אבל מעניין אותי לשמוע אם יש פה עוד חברים בפורום שעברו דברים דומים (בעצמם, או עם הילדים) ויכולים לתרום מהניסיון שלהם.

 

[אורי ג.]

מאיפה אתם?

 

[Amazia]

אם אין שיפור דרמטי לדעתי הכי טוב לעבור בית ספר, אי אפשר לפרוח בסביבה רעילה גם אם הצדק איתך

 

[bartsimpsons]

מאיפה אתם?

אזור חיפה

 

[bartsimpsons]

אם אין שיפור דרמטי לדעתי הכי טוב לעבור בית ספר, אי אפשר לפרוח בסביבה רעילה גם אם הצדק איתך

אני לא בטוח שזה הפתרון. אני חושב שהכיוון הוא יותר לחזק לילד את הבטחון העצמי, וללמד אותו להתנהל בכל מיני סיטואציות חברתיות.

 

[אורי ג.]

אשתי מעבירה קבוצות כאלה והבן שלי גם השתתף, האם זה אפקטיבי? כנראה שלחלק כן וחלק לא, כל ילד הוא עולם ומלואו.
זה לא סקאם, זה בטוח.
יש גם טיפול פרטני אבל זה סיפור יקר יותר.

 

[bartsimpsons]

אשתי מעבירה קבוצות כאלה והבן שלי גם השתתף, האם זה אפקטיבי? כנראה שלחלק כן וחלק לא, כל ילד הוא עולם ומלואו.
זה לא סקאם, זה בטוח.
יש גם טיפול פרטני אבל זה סיפור יקר יותר.

הקבוצה שאנחנו נרשמים אליה, משלבת טיפול קבוצתי וטיפול פרטני. הטיפול הקבוצתי מתבצע בצורת משחק תפקידים ומשלב אלמנטים של CBT.
גם הרושם שלי (משיחה ארוכה עם המטפל) הוא שלא מדובר בסקאם.

 

[איתי_ס]

הי,
נשמע מצב מורכב שבאמת כדאי לטפל בו ברצינות.
הרבה פעמים שואלים שאלות דומות בקב' פייסבוק "מגדלים ילדים חושבים". אולי תנסה לשאול שם.
הרבה פעמים עונים שם תשובות טובות ולעניין (אם כי, יש שם גם הרבה יועצי הורים שמשווקים את עצמם).

 

[נמר ישראלי]

היי,

אני אבא לילד בן 10, מאוד רגיש ועם לב ענק, אבל סובל מקשיים חברתיים לא פשוטים, ומהצקות מצד בני הכיתה.
ניסינו כבר לפנות להורים של הילדים המציקים, למחנכת וליועצת בית הספר, אבל בינתיים לא נראה שיפור.
עוד משהו שאנחנו שוקלים זה לרשום אותו לקבוצה לשיפור מיומנות חברתית (בהנחיית פסיכולוג), אבל מעניין אותי לשמוע אם יש פה עוד חברים בפורום שעברו דברים דומים (בעצמם, או עם הילדים) ויכולים לתרום מהניסיון שלהם.

קצת מהניסיון, הדבר הכי חשוב שיהנה בבית ובחיק המשפחה זה נותן לילד בסיס ליציבות נפשית מוצקה יותר
חשוב מאד שלילד יהיה מרחב של אהבה והערכה אמיתית סביבו והמשפחה הכי יכולה לספק את זה באופן המועיל ביותר
הנפש שלנו בנויה מעולם רגשות שהולך ונבנה על סמך חוויות ורגשות שמתפתחות מאותם חויות, ממליץ מאד ליצור חויות חילופיות שנותנות לילד רגשות של סיפוק ומיצרת לו מחשבות חיוביות יותר
דבר נוסף לחפש את הדברים שהוא טוב בהם ונהנה מהם ולחזק אותם שוב ושוב
תבדוק האם זאת כיתה שיש בה יותר בעיות חברתיות מהממוצע ובנוסף מה גורם לחיכוכים שלו האם זאת בעיה עמוקה יותר או קצת חוסר בהבנה של סוגיות חברתיות
ותמיד, טוב וחשוב להתיעץ עם אנשי מקצוע
טוב שהעלת את הנושא הכי חשוב שיש!
מאחל לך בהצלחה והרבה נחת ממנו

 

[נמר ישראלי]

אשתי מעבירה קבוצות כאלה

באיזה אזור?

 

[SolidState]

אם אין שיפור דרמטי לדעתי הכי טוב לעבור בית ספר, אי אפשר לפרוח בסביבה רעילה גם אם הצדק איתך

זהו נכון בגדול, אבל בפרקטיקה, ילדים זה עם שיכול להיות מאוד אכזר. אלא אם מדובר בכיתה או בית ספר שאובייקטיבית הם מאוד גרועים עם אוכלוסייה קשה ושונה ממנו מאוד זה יכול לעבוד, אבל לא תמיד מעבר כזה יפתור משהו.
לפעמים זה לא משנה אם הילד יעבור לבית ספר אחר או לשכונה "יותר טובה" בסוף גם ילד או שניים אלימים, אגרסיביים ומציקים יכולים לטלטל ילד ולהפוך לו את היומיום לחוויה קשה.
צריך לחזק את הבטחון העצמי של הילד, בשעות הלימודים ומחוצה לו ולהגדיל את מעגל החברים והפעילויות שהוא משתתף בהם.
נשמע שהקבוצה הטיפולית שנרשמתם אליה היא צעד טוב בכיוון. צריך להמשיך ולעקוב ביחד עם הגורמים המקצועיים בבית הספר ולראות האם העברת מסגרת לימודית היא באמת צעד נדרש במקרה הזה.

 

[bartsimpsons]

קצת מהניסיון, הדבר הכי חשוב שיהנה בבית ובחיק המשפחה זה נותן לילד בסיס ליציבות נפשית מוצקה יותר
חשוב מאד שלילד יהיה מרחב של אהבה והערכה אמיתית סביבו והמשפחה הכי יכולה לספק את זה באופן המועיל ביותר
הנפש שלנו בנויה מעולם רגשות שהולך ונבנה על סמך חוויות ורגשות שמתפתחות מאותם חויות, ממליץ מאד ליצור חויות חילופיות שנותנות לילד רגשות של סיפוק ומיצרת לו מחשבות חיוביות יותר
דבר נוסף לחפש את הדברים שהוא טוב בהם ונהנה מהם ולחזק אותם שוב ושוב
תבדוק האם זאת כיתה שיש בה יותר בעיות חברתיות מהממוצע ובנוסף מה גורם לחיכוכים שלו האם זאת בעיה עמוקה יותר או קצת חוסר בהבנה של סוגיות חברתיות
ותמיד, טוב וחשוב להתיעץ עם אנשי מקצוע
טוב שהעלת את הנושא הכי חשוב שיש!
מאחל לך בהצלחה והרבה נחת ממנו

תודה רבה על התגובה! מעריך מאוד!

 

[היום מתה אמא]

חסר נתונים מה הייתה תגובת המחנכת/יועצת. אתה/המורה לא צריך לפנות להורי הילדים המציקים אלא להורי/הילדים הטובים. לרוב, ילדים מציקים יגיעו גם כך ממשפחה של הורים בעלי רגישות חברתית נמוכה.

במקרה פרטי בכתה של הילד שלי, הורים של ילד שעבר הצקות פנו אלינו בגלל הכרות אישית ובגלל שהילד שלנו חזק חברתית(הילד שלנו לא היה בין המנדים או במציקים). כשפנינו לילד שלנו הוא הסכים לקבל על עצמו את המשימה כדי לעזור לילד, למרות שהיה ברור לו שזה יכול לבוא על חשבון המעמד החברתי שלו. הוא דאג להכניס אותו לתוך מעגל החברים שלו ולהזמין אותו לאירועים חברתיים גם מול תהנגדות של קבוצת המנדים וגייס את שאר החברים שלו לעזרה בנושא. היום הילד הנ"ל כבר עבר לכיתה אחרת , מסיבות לימודיות, ואני יכול להעיד שהוא מאושר חברתית בעזרת הקשרים החברתיים שהצליח לפתח בעזרת הילד שלי. במקרה אחר שקרה לא מזמן קיבלנו טלפון מהחנכת של הילד שלי לשבח אותו שהשתיק קבוצת ילדים שניסתה להציק לילד אחר בגלל חריגות חברתית מסויימת, הילד שלנו בכלל לא סיפר לנו על כך.

חשוב לציין, בשני המקרים הילד שלנו קיבל תמיכה מהמחנכות, במקרה הראשון הוא אפילו דאג בעזרת המחנכת לשנות הרכבים של קבוצות למידה כדי שהילד המנודה יהיה בקבוצות שיוכלו לתמוך בו חברתית.

מן הצד השני, יש לי ילד שדי בודד חברתית והוא עדיין מאושר, הוא מקבל את התמיכה החברתית בחיק המשפחה או בחוגים בהם יש לו תחומי עניין דומים לילדים האחרים.

 

[אורי ג.]

באיזה אזור?

דרום ת"א קבוצתית ומרכז ת"א פרטנית (לא קבוצה).

 

[האחד]

עברנו את זה עם הבן הגדול שלנו ואחות מספר 2, אחיות 3, 4 היו קטנות מדי. גרנו בזכרון יעקב. עם מי לא דיברנו. המורות, היועצת, המנהלת.
בסוף פתרנו את זה על ידי מעבר לקנדה (הרבה חושבים שכל המהגרים עוברים מסיבות כלכליות, אבל אצלנו זה היה העתיד של הילדים), ואתה יודע מה?
גילינו שהבעיה לא היתה בילדים אלא בחברה הישראלית, שהיא דורסנית וכוחנית ואכזרית. הילדים פרחו בקנדה, יש להם הרבה חברים והם מרגישים טוב עם עצמם.
בארץ למערכת החינוך לא ממש איכפת, ולפחות במקרה שלנו בית הספר בעצם האשים את הילדים שלנו בתור אלה שאחראים למצבם, בוא נגיד שהיועצת בעצם אמרה, שהבת שלנו שחטפה מכות בכיתה ב היתה אשמה בזה שהילד הרביץ לה וחנק אותה.
להבדיל, הבן שלנו שיחק כאן במשחק רשת בזמנו וילד מבית ספר אחר (כיתה ט כזה) שגר איזה 20קמ מאיתנו נכנס איתו לאיזה ויכוח מטופש ובת'אט ואמר לו שיהרוג אותו. הבן שלנו נלחץ מזה וסיפר למורה שלו, אז מנהל בית הספר הזמין משטרה לאותו ילד. זה ההבדל בטיפול בבעיות, כאן באמת יש אפס סובלנות לאלימות.
בארץ כשהבן שלנו חטף מכות והיינו פונים לבית הספר היו עונים לנו; ככה זה ילדים אתה יודעים. כאן הילדים שלנו פשוט לא נתקלו באלימות בכלל, חייה ותן לחיות.
בארץ מחפשים את הקורבן, החלש, השקט, המנומס, המופנם, ואז מסתלבטים עליו, מכפכפים אותו, מחרימים אותו, סתם ככה בשביל הצחוקים, ואז ממשיכים לקורבן הבא כמו להקת זאבים.
הבעיה היא לא בילד אלא בחברה הישראלית שהיא רקובה.

 

[היום מתה אמא]

עברנו את זה עם הבן הגדול שלנו ואחות מספר 2, אחיות 3, 4 היו קטנות מדי. גרנו בזכרון יעקב. עם מי לא דיברנו. המורות, היועצת, המנהלת.
בסוף פתרנו את זה על ידי מעבר לקנדה (הרבה חושבים שכל המהגרים עוברים מסיבות כלכליות, אבל אצלנו זה היה העתיד של הילדים), ואתה יודע מה?
גילינו שהבעיה לא היתה בילדים אלא בחברה הישראלית, שהיא דורסנית וכוחנית ואכזרית. הילדים פרחו בקנדה, יש להם הרבה חברים והם מרגישים טוב עם עצמם.
בארץ למערכת החינוך לא ממש איכפת, ולפחות במקרה שלנו בית הספר בעצם האשים את הילדים שלנו בתור אלה שאחראים למצבם, בוא נגיד שהיועצת בעצם אמרה, שהבת שלנו שחטפה מכות בכיתה ב היתה אשמה בזה שהילד הרביץ לה וחנק אותה.
להבדיל, הבן שלנו שיחק כאן במשחק רשת בזמנו וילד מבית ספר אחר (כיתה ט כזה) שגר איזה 20קמ מאיתנו נכנס איתו לאיזה ויכוח מטופש ובת'אט ואמר לו שיהרוג אותו. הבן שלנו נלחץ מזה וסיפר למורה שלו, אז מנהל בית הספר הזמין משטרה לאותו ילד. זה ההבדל בטיפול בבעיות, כאן באמת יש אפס סובלנות לאלימות.
בארץ כשהבן שלנו חטף מכות והיינו פונים לבית הספר היו עונים לנו; ככה זה ילדים אתה יודעים. כאן הילדים שלנו פשוט לא נתקלו באלימות בכלל, חייה ותן לחיות.
בארץ מחפשים את הקורבן, החלש, השקט, המנומס, המופנם, ואז מסתלבטים עליו, מכפכפים אותו, מחרימים אותו, סתם ככה בשביל הצחוקים, ואז ממשיכים לקורבן הבא כמו להקת זאבים.
הבעיה היא לא בילד אלא בחברה הישראלית שהיא רקובה.

מכיר מקרה דומה של משפחה שעברה לרילוקיישן בגרמניה, אח"כ הילדה שלהם לא הסכימה לחזור לארץ והם נשארו שם. בארץ הילדה עברה התעללויות והצקות שלא טופלו ע"י המערכת החינוכית, בגרמניה הילדה פורחת חברתית ומאושרת למרות שברמה הלימודית היא נפגעה בגלל קשיי שפה.

 

[האחד]

אני חושב שמה שמגביר את הבעיה בארץ היא שכיתות נשארות ביחד במשך שנים וכך נוצרים מעמדות בתוך הכיתה ויש את המקובלים ויש את הדחויים, ובהרבה מקרים המקובלים מנצלים את מעמדם כדי לרדות בדחויים ומנצליםמאת זה שילדים אחרים רוצים בקירבת המקובלים כדי להפעיל אותם כנגד הדחויים כחלק מאיזה אגוטריפ של כח ושליטה.
כאן כל שנה מערבבים את הכיתות, כשבסוף השנה נותנים ילדים טופס שבו הם מציינים 3 חברים שהיו רוצים להמשיך איתם ובית הספר משתדל להתחשב בבקשה, וכך בעצם מונעים היווצרות מעמדות קשיחים בכיתה.
בתיכון זה בכלל שיטת לימוד שזהה לאוניברסיטה. אין ממש כיתות, פשוט הולכים לשיעורים, והילדים מתים על זה.
גם הילדים שלנו מזועזעים מישראל ולא חולמים בכלל לחזור. אפילו לא בתור מבקרים.

 

[bartsimpsons]

עברנו את זה עם הבן הגדול שלנו ואחות מספר 2, אחיות 3, 4 היו קטנות מדי. גרנו בזכרון יעקב. עם מי לא דיברנו. המורות, היועצת, המנהלת.
בסוף פתרנו את זה על ידי מעבר לקנדה (הרבה חושבים שכל המהגרים עוברים מסיבות כלכליות, אבל אצלנו זה היה העתיד של הילדים), ואתה יודע מה?
גילינו שהבעיה לא היתה בילדים אלא בחברה הישראלית, שהיא דורסנית וכוחנית ואכזרית. הילדים פרחו בקנדה, יש להם הרבה חברים והם מרגישים טוב עם עצמם.
בארץ למערכת החינוך לא ממש איכפת, ולפחות במקרה שלנו בית הספר בעצם האשים את הילדים שלנו בתור אלה שאחראים למצבם, בוא נגיד שהיועצת בעצם אמרה, שהבת שלנו שחטפה מכות בכיתה ב היתה אשמה בזה שהילד הרביץ לה וחנק אותה.
להבדיל, הבן שלנו שיחק כאן במשחק רשת בזמנו וילד מבית ספר אחר (כיתה ט כזה) שגר איזה 20קמ מאיתנו נכנס איתו לאיזה ויכוח מטופש ובת'אט ואמר לו שיהרוג אותו. הבן שלנו נלחץ מזה וסיפר למורה שלו, אז מנהל בית הספר הזמין משטרה לאותו ילד. זה ההבדל בטיפול בבעיות, כאן באמת יש אפס סובלנות לאלימות.
בארץ כשהבן שלנו חטף מכות והיינו פונים לבית הספר היו עונים לנו; ככה זה ילדים אתה יודעים. כאן הילדים שלנו פשוט לא נתקלו באלימות בכלל, חייה ותן לחיות.
בארץ מחפשים את הקורבן, החלש, השקט, המנומס, המופנם, ואז מסתלבטים עליו, מכפכפים אותו, מחרימים אותו, סתם ככה בשביל הצחוקים, ואז ממשיכים לקורבן הבא כמו להקת זאבים.
הבעיה היא לא בילד אלא בחברה הישראלית שהיא רקובה.

תודה על התגובה. אני מכיר דווקא מקרה הפוך (חבר ילדות שעבר מישראל לקנדה בעקבות רילוקיישן של האבא, וסבל שם מאוד מהצקות עד שהתדרדר לסמים).
בכל מקרה, לעזוב את הארץ, זה בטח לא רלוונטי עבורנו

 

[היום מתה אמא]

אני חושב שמה שמגביר את הבעיה בארץ היא שכיתות נשארות ביחד במשך שנים וכך נוצרים מעמדות בתוך הכיתה ויש את המקובלים ויש את הדחויים, ובהרבה מקרים המקובלים מנצלים את מעמדם כדי לרדות בדחויים ומנצליםמאת זה שילדים אחרים רוצים בקירבת המקובלים כדי להפעיל אותם כנגד הדחויים כחלק מאיזה אגוטריפ של כח ושליטה.
כאן כל שנה מערבבים את הכיתות, כשבסוף השנה נותנים ילדים טופס שבו הם מציינים 3 חברים שהיו רוצים להמשיך איתם ובית הספר משתדל להתחשב בבקשה, וכך בעצם מונעים היווצרות מעמדות קשיחים בכיתה.
בתיכון זה בכלל שיטת לימוד שזהה לאוניברסיטה. אין ממש כיתות, פשוט הולכים לשיעורים, והילדים מתים על זה.
גם הילדים שלנו מזועזעים מישראל ולא חולמים בכלל לחזור. אפילו לא בתור מבקרים.

אני גדלתי באותה מערכת חינוך, לפני שנים רבות, בלי עירבוב בכיתות והמקרים המתוארים היו מאוד נדירים. לדעתי הבעיה הרבה יותר בסיסית וזה חוסר הרצון של ההורים להפעיל סמכות הורית כלפי הילדים שלהם. כשאין סמכות הורית גם אין כבוד למורה והיכולת של המורה להנחות ולחנך נפגעת בהתאם.

מקרה שקרה, אחד ההורים פנה אלינו בתלונה שהמורה קילל את הילד שלו והוא פנה למנהל ורצה תמיכה מאיתנו ושאר ההורים כנגד המורה, כששאלתי אותו האם עשית שיחה עם הילד לברר מה הוא עשה שהמורה קילל אותו, הרי זה לא מורה שמקלל באופן קבוע את כל התלמידים, הוא אמר שזה בכלל לא משנה. אמרתי לו שאם הוא לא מוכן לעשות סדנת חינוך לילד שלו אני לא אתמוך בלהעביר את המורה סדנת חינוך (יותר מאוחר כמובן שהתברר שמה שהילד עשה הרבה יותר גרוע מקללות וזה כלל פגיעה פיזית במורה) .

זאת לפני שאני נכנס לקטע הפילוסופי, שציין בזמנו ישעיהו ליבוביץ' שאמר, שחברה שתנסה לשלוט בחברה אחרת רק ע"י אלימות סופה שתהיה אלימה גם כלפי עצמה.

 

[נמר ישראלי]

חסר נתונים מה הייתה תגובת המחנכת/יועצת. אתה/המורה לא צריך לפנות להורי הילדים המציקים אלא להורי/הילדים הטובים. לרוב, ילדים מציקים יגיעו גם כך ממשפחה של הורים בעלי רגישות חברתית נמוכה.

במקרה פרטי בכתה של הילד שלי, הורים של ילד שעבר הצקות פנו אלינו בגלל הכרות אישית ובגלל שהילד שלנו חזק חברתית(הילד שלנו לא היה בין המנדים או במציקים). כשפנינו לילד שלנו הוא הסכים לקבל על עצמו את המשימה כדי לעזור לילד, למרות שהיה ברור לו שזה יכול לבוא על חשבון המעמד החברתי שלו. הוא דאג להכניס אותו לתוך מעגל החברים שלו ולהזמין אותו לאירועים חברתיים גם מול תהנגדות של קבוצת המנדים וגייס את שאר החברים שלו לעזרה בנושא. היום הילד הנ"ל כבר עבר לכיתה אחרת , מסיבות לימודיות, ואני יכול להעיד שהוא מאושר חברתית בעזרת הקשרים החברתיים שהצליח לפתח בעזרת הילד שלי. במקרה אחר שקרה לא מזמן קיבלנו טלפון מהחנכת של הילד שלי לשבח אותו שהשתיק קבוצת ילדים שניסתה להציק לילד אחר בגלל חריגות חברתית מסויימת, הילד שלנו בכלל לא סיפר לנו על כך.

חשוב לציין, בשני המקרים הילד שלנו קיבל תמיכה מהמחנכות, במקרה הראשון הוא אפילו דאג בעזרת המחנכת לשנות הרכבים של קבוצות למידה כדי שהילד המנודה יהיה בקבוצות שיוכלו לתמוך בו חברתית.

מן הצד השני, יש לי ילד שדי בודד חברתית והוא עדיין מאושר, הוא מקבל את התמיכה החברתית בחיק המשפחה או בחוגים בהם יש לו תחומי עניין דומים לילדים האחרים.

גדול מהחיים! באיזה גיל הבן שלך?
פתרון מאד יצירתי

עברנו את זה עם הבן הגדול שלנו ואחות מספר 2, אחיות 3, 4 היו קטנות מדי. גרנו בזכרון יעקב. עם מי לא דיברנו. המורות, היועצת, המנהלת.
בסוף פתרנו את זה על ידי מעבר לקנדה (הרבה חושבים שכל המהגרים עוברים מסיבות כלכליות, אבל אצלנו זה היה העתיד של הילדים), ואתה יודע מה?
גילינו שהבעיה לא היתה בילדים אלא בחברה הישראלית, שהיא דורסנית וכוחנית ואכזרית. הילדים פרחו בקנדה, יש להם הרבה חברים והם מרגישים טוב עם עצמם.
בארץ למערכת החינוך לא ממש איכפת, ולפחות במקרה שלנו בית הספר בעצם האשים את הילדים שלנו בתור אלה שאחראים למצבם, בוא נגיד שהיועצת בעצם אמרה, שהבת שלנו שחטפה מכות בכיתה ב היתה אשמה בזה שהילד הרביץ לה וחנק אותה.
להבדיל, הבן שלנו שיחק כאן במשחק רשת בזמנו וילד מבית ספר אחר (כיתה ט כזה) שגר איזה 20קמ מאיתנו נכנס איתו לאיזה ויכוח מטופש ובת'אט ואמר לו שיהרוג אותו. הבן שלנו נלחץ מזה וסיפר למורה שלו, אז מנהל בית הספר הזמין משטרה לאותו ילד. זה ההבדל בטיפול בבעיות, כאן באמת יש אפס סובלנות לאלימות.
בארץ כשהבן שלנו חטף מכות והיינו פונים לבית הספר היו עונים לנו; ככה זה ילדים אתה יודעים. כאן הילדים שלנו פשוט לא נתקלו באלימות בכלל, חייה ותן לחיות.
בארץ מחפשים את הקורבן, החלש, השקט, המנומס, המופנם, ואז מסתלבטים עליו, מכפכפים אותו, מחרימים אותו, סתם ככה בשביל הצחוקים, ואז ממשיכים לקורבן הבא כמו להקת זאבים.
הבעיה היא לא בילד אלא בחברה הישראלית שהיא רקובה.

אתה כותב דברים שבהחלט כואבים
אבל אין בקנדה דורסנות כלל?
מערכת החינוך בארץ צריכה לעבור שינוי יסודי אבל אנחנו לא המדינה היחידה שבה יש ילדים דורסנים