מחשבות קשות על התואר...

[VVA]

חברים שלום לכולם.
אני כרגע נמצא בהתלבטות ורציתי לשמוע את עצותיכם, מחשבותיכם, כל פיסת מידע שהכרתם על הנושא שלי שיכול לעזור לי.

פניתי לפה בגלל הסיבה שההורים שלי לא קשורים לעולם שלי ואין להם מושג בעצם שהצלחתי אינה הצלחתם.
בעצם לא ניתן לבצע השוואה בין הדורות ולאמוד את כמות ההשקעה הדרושה.
ואני אובד עצות.

אז אני כרגע סטודנט בהנדסה באריאל, ואני אנסה להסביר את העמדות שלי שיוצרות את הקושי הרגשי שלי ואולי אני נשעם על מידע מוטעה:



1. הדור שלי, דור ה-Y, נפל שדוד אחרי כל הגזירה של הפנסיה התקציבית, אין לנו פנסיה טובה בעתיד. וזה גם משפיע על המוטיבציה.

2. מחירי הדיור עולים/עלו - בית עולה יותר, שכירות עולה יותר.

3. יותר צעצועים, יותר דברים שעולים כסף ש-"כל אחד צריך", כמו סמארטפון, ואם איננו רוצה כזה, עליו לרכוש סט כלים ייחודי כדי להתמודד עם תחושות החריגות והתמודדות עם השפלה במקרי קיצון. אם אין לך כסף מספיק כדי להתנתק מהחבר'ה יהיה מאוד קשה לעשות כן.

4. חזרתי בשאלה, רק החזרה בשאלה עלתה לי כמה עשרות אלפי שקלים. כל ההשלמות. כל החיכוכים. כל הברירות, ואין לי שום דבר נגד הדת. אני עד היום לא יודע אם בכלל אוריש את הוריי.

5. מאחר שאני לא לומד באוניברסיטאות הגדולות, רמת הלימוד נמוכה, המון השלמות, אני השלמתי מסרטונים של הטכניון כמה אירוני, מעלים את הרמה במוסד שלי, והפער בין הכלים שנותנים לרמת המבחן זה דלתא גדול.
עזבו שרמת האקדמיה בדלתא גדול מהתעשייה.

6. אני לא יכול לעבוד בתואר האינטנסיבי הזה ולחסוך מהצד.

7. אין לי מלגות כי ההורים שלי נשואים ולא משתפים איתי פעולה כי אין קרבה אליהם בגלל היציאה בשאלה. ככה שנדפקתי היטב מכל הכיוונים.

8. אני לבדי בגפי עם כסף מקרן שחסכו עבורי, לא יודע מה יוליד יום.

9. בתור ילד לא הייתי מוחצן, כך שאת היתרון היחסי-תרבותי שלי איבדתי, ולא אוכל להיות ליצן ביוטיוב ולהרוויח כסף על 100K צפיות.

10. אני לא נייד. ולא אוכל להרשות לעצמי רכב.

כל הקושי, הפער והבעיות גרמו לי לציון ממוצע של 70 בלימודים. כך שאני צופה על אותו אלגוריתם בתום 4 או 5 שנים, שפשוט לא אצליח להשתלב במעגל העבודה.
לא בגלל העבודה שאינני טוב, אני אנאליסט מיום היוולדי, אלא משום שיזרקו ישר את הנתונים שלי לפח המעסיקים.
אם אלך על תכנות, הרי שהפסדתי שנה (יכולתי ללמוד מדעי המחשב) ויצא שכרי בהפסדי.
אם אשאר, איך אצבור ניסיון? המעסיקים יקחו את ה-70 מהטכניון ולא אותי.

כך יצא שהפסדתי 4-5 שנים, בהם יכולתי לעבוד, אולי לפתוח עסק אינטרנטי, בלוג, שיווק שותפים, איביי ושות', ואולי להצליח יותר.

אני יכול לזרוק עוד פרטים פשוט בואו נתחיל עם זה. יש רעיונות?

 

[adamshalev]

שלום VVA,

מקווה שאוכל לעזור - אל תפגע.

1. הדור שלי, דור ה-Y, נפל שדוד אחרי כל הגזירה של הפנסיה התקציבית, אין לנו פנסיה טובה בעתיד. וזה גם משפיע על המוטיבציה.

בו-הו. תשכח מסטיגמות על דור-XYZ. זה שטויות. תשכח גם מהקונספירציות שראית ביוטוב על זה שלא יהיה לך פנסיה. פנסיה זה רק כלי חסכון, יהיה בו כמה שתשים בו, בדיוק כמו קרן השתלמות, קופת גמל, תיק השקעות, נדל"ן, פק"מ, קופסת נעליים וכד'. בכולם יש גם נעלם שאיננו שליטתך שהוא התשואה. אתה אחראי לדאוג לעצמך ולעתיד שלך.

2. מחירי הדיור עולים/עלו - בית עולה יותר, שכירות עולה יותר.

שכירות זולה. תשואת השכירות על נדלן בארץ היא פח. כן מחיר לרכישה יקר יחסית, אבל מי אמר שאתה חייב לרכוש? גם יאכטה זה יקר, אתה חייב לקנות יאכטה? לא מוצר חן בעיניך המחיר אל תקנה, זה השוק. אתה גם לא חייב לגור במרכז, ואתה גם לא חייב לגור בארץ. בחו"ל המחירים זולים יותר. אנחנו משפחה של 4 נפשות משלמים 3600 שח שכירות בדירה חדשה ואני עובד במרכז תל אביב - שעה דלת לדלת בתחבורה ציבורית (שהיא כל כך זולה אגב שאני מרגיש רע לשלם כל כך מעט). מה רע?

3. יותר צעצועים, יותר דברים שעולים כסף ש-"כל אחד צריך", כמו סמארטפון, ואם איננו רוצה כזה, עליו לרכוש סט כלים ייחודי כדי להתמודד עם תחושות החריגות והתמודדות עם השפלה במקרי קיצון. אם אין לך כסף מספיק כדי להתנתק מהחבר'ה יהיה מאוד קשה לעשות כן.

סמארטפון טוב עולה 500 שח. איזה השפלה?

4. חזרתי בשאלה, רק החזרה בשאלה עלתה לי כמה עשרות אלפי שקלים. כל ההשלמות. כל החיכוכים. כל הברירות, ואין לי שום דבר נגד הדת. אני עד היום לא יודע אם בכלל אוריש את הוריי.

זה חוויה לא קלה, אבל אל תניח שלכל השאר החיים דבש. זה נוטה להראות ככה בפייסבוק ועל פני השטח, יש הרבה אנשים שעוברים חוויות קשות ומתגברים על זה. אתה גם לא צריך להניח שתוריש את הוריך. אתה צריך לשאוף לעצמאות כלכלית, לא לתלות כלכלית.

5. מאחר שאני לא לומד באוניברסיטאות הגדולות, רמת הלימוד נמוכה, המון השלמות, אני השלמתי מסרטונים של הטכניון כמה אירוני, מעלים את הרמה במוסד שלי, והפער בין הכלים שנותנים לרמת המבחן זה דלתא גדול.
עזבו שרמת האקדמיה בדלתא גדול מהתעשייה.

אז תשקיע אקסטרה בללמוד את החומר. לקחת הרצאות של הטכניון זה מצויין. יש גם הרצאות בכל תחום מהאוניברסיטאות הטובות בעולם בחינם. מעולם חומר לימוד לא היה נגיש יותר. אוניברסיטה זה הזמן לטחון ולקרוע את התחת בלימודים. אף אחד לא אמר שזה קל.

6. אני לא יכול לעבוד בתואר האינטנסיבי הזה ולחסוך מהצד.

מי מצפה ממך? אתה צריך שיהיה לך מספיק רק כדי לעבור את תקופת הלימודים. בזמן הלימודים שלי לתואר ראשון כל ההוצאות החודשיות שלי הסתכמו ב-2000 שח (כולל שכר לימוד, מגורים, אוכל, תחבורה, הטלפון nokia 6120 האגדי והחשבון שלו והכל כולל הכל). התכלבתי כמה שהיה צריך.

7. אין לי מלגות כי ההורים שלי נשואים ולא משתפים איתי פעולה כי אין קרבה אליהם בגלל היציאה בשאלה. ככה שנדפקתי היטב מכל הכיוונים.

אכן מצער. אבל אתה לא תהיה הראשון ולא האחרון שנאלץ לאכול חסכונות ולעבוד בזמן הלימודים. יש המון סוגים של מלגות, תבדוק לאיזה אתה אולי יכול להיות זכאי - אגודת הסטודנטים בד"כ עוזרת עם זה. תאכל חסכונות. תעשה שיעורים פרטיים. תעבוד בסופי שבוע.

8. אני לבדי בגפי עם כסף מקרן שחסכו עבורי, לא יודע מה יוליד יום.

כמה חסכונות יש לך? כמה אתה שורף בשנת לימודים? כמה שנים נותרו לך?

9. בתור ילד לא הייתי מוחצן, כך שאת היתרון היחסי-תרבותי שלי איבדתי, ולא אוכל להיות ליצן ביוטיוב ולהרוויח כסף על 100K צפיות.

אז מה? אגלה לך סוד, אתה גם לא תהיה אסטרונאוט. לא נראה לי שהתחלת ללמוד מדעי המחשב כי השאיפה שלך בחיים הייתה להיות ליצן יוטוב.

10. אני לא נייד. ולא אוכל להרשות לעצמי רכב.

ברור שאתה לא יכול להרשות לעצמך רכב! אתה סטודנט! אל תחלום על זה אפילו. למה אתה צריך להיות נייד? אתה צריך לשבת במעונות\דירת-שותפים שלך ולחרוש.

כל הקושי, הפער והבעיות גרמו לי לציון ממוצע של 70 בלימודים. כך שאני צופה על אותו אלגוריתם בתום 4 או 5 שנים, שפשוט לא אצליח להשתלב במעגל העבודה.
לא בגלל העבודה שאינני טוב, אני אנאליסט מיום היוולדי, אלא משום שיזרקו ישר את הנתונים שלי לפח המעסיקים.

אתה מאכיל את עצמך בסרטים של דברים שאתה עוד לא ניסית ולא חווית. אתה מעמיד את עצמך בפני כשלון מעשה ידיך. תן לעצמך שתי סטירות, תקרא ספר על חשיבה חיובית ותתחיל לפתור משוואות דיפרציאליות כמו מלך!
כשתגיע לאתגר של כניסה למעגל העבודה תתמודד איתו, מה שאתה צריך להתמודד איתו עכשיו זה קודם כל עם הבטחון העצמי הנמוך והספק העצמי שלך, ואח"כ עם הלימודים. כשתהיה בשנים מתקדמות יותר תמצא לך משרת סטודנט, ואח"כ תמצא משרה שמתאימה למי שרק סיים את התואר שלו, ותתקדם משם לאט לאט. תמיד פקח עין להזדמנויות, תהיה קשוב ומוכן לקבל אותם ותהיה אקטיבי בלחפש אותן. אנשים לא עובדים בהייטק כי מישהו התחנן בפניהם שהם יעשו את זה והם הואילו בטובם לעשות כן, הם עובדים בהייטק כי הם קרעו את התחת בלימודים ובעבודות כאלו ואחרות ואחרי שהם עברו עשרות רבות של ראיונות וקפצו על הזדמנויות להתקדם ממשרה למשרה. תמצא את המצפן שלך, תסתכל לאן הוא מכוון אותך ותתמיד להיות בכיוון הכללי שהוא מצביע אליו.

אם אלך על תכנות, הרי שהפסדתי שנה (יכולתי ללמוד מדעי המחשב) ויצא שכרי בהפסדי.
אם אשאר, איך אצבור ניסיון? המעסיקים יקחו את ה-70 מהטכניון ולא אותי.

לא הבנתי את הדילמה, תוכל להרחיב?

כך יצא שהפסדתי 4-5 שנים, בהם יכולתי לעבוד, אולי לפתוח עסק אינטרנטי, בלוג, שיווק שותפים, איביי ושות', ואולי להצליח יותר.

אם ממש בוער לך לפתוח עסק אינטרנטי, בלוג, שיווק שותפים, איביי ושות - תעשה את זה בזמן הפנוי שנותר לך בין הלימודים והעבודות. רוב הדברים שקראת עליהם הם מיראז'ים שמתעתעים בתפיסה שלך של עד כמה זה קל לעשות מהם כסף. זה לא. ממש ממש לא. תשכח מהדברים הללו. זאת עבודה במשרה מלאה במקרה הטוב וגם אז אתה יותר סביר לצאת בהפסד מאשר ברווח.

 

[חתול לילה]

+100 לכל מה ש- @adamshalev כתב.

 

[המתמיד]

מעבר למה שאדם כתב...

@VVA במובנים רבים אתה מהגר.
ובהכללה, מהגרים צריכים לעבוד קשה יותר מ"ילידי המקום". ללמוד שפה חדשה, לעבוד בעבודות עם פוטנציאל השתכרות נמוך יותר בגלל שאין להם קשרים ו/או כישורים לעבודות שמייצרות יותר ערך.
אנשים שעלו בשנות ה-90 מבריה"מ לשעבר כשהיו בשנות ה-40-50 שלהם הגיעו בלי כלום: ללא פנסיה, ללא נכסים, ללא שפה, עם השכלה שלא התאימה למקומות התעסוקה בארץ, עם ילדים (נטל כלכלי).
אמהות שעבדו כמהנדסות או רופאות ניקו בתים כדי להאכיל את הילדים שלהן. אבות עבדו בשמירה ובמפעלים, למרות שבהשכלתם היו מדענים. תוך כדי למדו שפה חדשה. וכשאתה בן 50 זה קשה. לא טסו לחו"ל 30 שנה. עשר שנים התנהלו בתחבורה ציבורית (כן... עם ילדים) עד שקנו אוטו יד 2 בן 15. חסכו שקל לשקל כשהיה אפשר. קנו דירה קטנה בשכונה "לא טובה". וזהו. כל זה בזמן שילידי הארץ מתפנקים בירושות, פנסיות, בית גדול עם גינה, שתי מכוניות.

אלו החיים. זה מה שיש. עכשיו רק נותר לך ליצור את הדרך שלך. אפשר (וצריך) להתפתח ואפילו ליהנות.
תצפה ציפיות ריאליות (כלומר ציפיות שמביאות בחשבון את נקודת הפתיחה שלך ואת היכולות האמיתיות שלך) וככה לא תתאכזב.

 

[ביולוג ירושלמי]

ביקשת תגובה, רעיונות... אנסה את מזלי.
אנחנו לא מכירים, ואני מתנצל מראש באופן אישי שזו תהיה תשובה עם הרבה השוואות ביני לבינך. ככה יצא לי. לא בכוונה גמורה. לא בזדון.
אני גם מתנצל מראש באופן אישי שזה לא הולך להיות נחמד במיוחד, מבין ומכיל... למה? לו רק בגלל שהאינטואיציה שלי מזהה שאני לא בטוח שבאת לחפש פתרונות כמו שכתבת את מה שכתבת בכדי לקבל אוזן קשבת ולפרוק לחץ. אבל בעיקר בעיקר לדחות החלטות חשובות כמו לחדול או להמשיך הלאה בכל הכח.
אז או שאתה חודל, או שאתה ממשיך הלאה בכל הכח.
מה אתה מחליט?
מרגיש לי כמו התלבטויות של אדם צעיר (לגטימי) שלא רואה נכוחה את הדרך שתוביל אותו לעבר מה שהוא עוד לא החליט לגביו (לגטימי, מי לעזאזל יודע מה העתיד ההזוי הזה צופן לנו).
הבעיה שלך היא לא התואר, לא ההנדסה, לא פוטנציאל ההשתכרות, לא המכללה-עוניברסיטה שבה אתה לומד, לא הרקע הדת"לשי שלך... הבעיה שלך היא אך ורק אתה.
אתה (גם לגטימי).
נ.ב. אין לי שום רקע אקדמי או הכשרה בפסיכולוגיה. אבל תאמין לי מנסיון של אדם שמכיר בחייו כמה פסיכולוגים (לפחות 4 באופן אישי וקרוב), אתה לא רוצה להיות הם.

אז אני כרגע סטודנט בהנדסה באריאל,

מניח ששנה א'. סמסטר א'.

1. הדור שלי, דור ה-Y, נפל שדוד אחרי כל הגזירה של הפנסיה התקציבית, אין לנו פנסיה טובה בעתיד. וזה גם משפיע על המוטיבציה.

איזו נחרצות של "אין לנו פנסיה טובה בעתיד". איזו נחרצות לדבר בשם כולם....
גם אני דור ה- Y. אתה מתנבא מה יהיה איתי?
מה זה אומר אין לנו פנסיה טובה בעתיד?... אתה יודע יותר טוב ממי שלא יודע, או שלא יודע יותר טוב ממי שיודע?
אתה מתנבא לשלילה על סמך הכתבות של אמסטרדמסקי?...
ומה זה משנה מה "לנו" אם אתה תפעל למען עצמך בכל הכוח והנכונות והיכולת?
מה זה משנה מה "לנו" אם אתה תפעל למען עצמך בכל הכישורים האינטיליגנטיים והאנרגטיים שלך?
האם אתה קובר את עצמך יחד עם כל העדר עוד לפני שהעדר נקבר בכלל?
האם מנחם אותך ה"לנו" הדטרמינסטי הזה? נוח לך בו?
יש לי את ההפרשות לפנסיה שלי משכר הבסיס (גם לך יהיו). אני מוסיף להן עוד קצת מהצד באופן עצמאי (גם אתה תוכל). הגדלתי את ההפרשה לפנסיה ל- 7% מהצד שלי (גם אתה תגדיל). אני לא מתכוון לנזל את קרן ההשתלמות ומייעד אותה כרובד פנסיוני נוסף (גם אתה תוכל לבחור שלא לנזל אותה). אני חוסך לפנסיה בקופת גמל להשקעה כרובד פנסיוני שלישי (גם אתה תוכל לבחור ולחסוך במכשיר הפנסיוני הזה). אני נמצא במסלול מניות בתור אדם צעיר שאופק ההשקעה שלו ארוך (גם אתה תוכל לבחור במסלול מנייתי אם תרגיש שזה נכון עבורך). אני חוסך וחוסך וחוסך ככל שאוכל, כולל וויתורים אישיים בכלל לא קלים לאדם בגילי, ובעיקר בעיקר בעיקר לא מוותר לעצמי. אני מוריד מאיכות החיים שלי כרגע בשביל עתיד מרווח ושפוי יותר (גם אתה תוכל לעשות וויתורים אישיים קשים ולא נוחים בעליל בהווה בשביל העתיד שלך).
מספיק טוב?...
ולמרות כל זה - אני מקווה לטוב. אין אלגוריתם שיחשב את העתיד, אל תנסה אפילו.
לא אמרת כלום בסעיף הזה חוץ מלראות שחורות.

2. מחירי הדיור עולים/עלו - בית עולה יותר, שכירות עולה יותר.

אז?
מי אמר שחייבים לרכוש בית?... זה בכלל לא חייבים וזה גם לא כלכלי. זו מלכודת.
תגור בזול היכן שתוכל... בשכונה חרא. עם 3 שותפים חוץ ממך. בדירה קטנה בלי סלון, רק חדר שינה ומטבח משותף. תעבור לפריפריה. תעבור לפריפריה של הפריפריה. תשנה. תתגמש. תתגמש עוד. תמצא פתרונות.
כשגרתי עם שותף בחדר אחד במעונות מחורבנים, ישנים, שנראים כמו פנימיה צבאית עם מקלחות ושירותים משותפים, עם אוכלוסיה שאנשים ליגלגו עליי שאני מתגורר איתה, אנשים צחקו עליי כי הם גרו בעיר בחדר משלהם בדירה עם חברים. בסופו של דבר זה אני ששילמתי 500 ש"ח לפחות פחות מהם בחודש וגם יצאתי עם חברים לכל החיים מהמעונות.
את כל אלו עשיתי.
מבין שלחזור לגור אצל ההורים לא רלוונטי, אבל יש פתרונות דיור זולים יחסית. כשזו תהיה בעיה זו תהיה בעיה. וכן, אולי זו תהיה בעיה, תתמודד איתה בדרך שאתה מבין שאתה יכול להתמודד איתה כשהיא תרבוץ לפתחך.

יותר צעצועים, יותר דברים שעולים כסף ש-"כל אחד צריך"

"כל אחד צריך"... וואלה. יפה. הגדרה מעניינת.
גם רכב כל אחד צריך או חייב? ובית בבעלות? וסמארטפון? ובת זוג? וילדים?
מה עוד כל אחד צריך?
מעדני חלב במקרר כל אחד צריך? ולאכול בחוץ פעם בשבוע כל אחד צריך? ושתיה ממותקת וחטיפים כל אחד צריך?
יש לי סמארטפון ישן עם מסך מגע (לצערי) להודעות ושיחות בלבד. קיבלתי אותו בירושה, והוא מהראשונים שיצאו לשוק הסמארטפונים לפני כעשור שלם. לקחתי אותו רק כי הוא בחינם וכי טלפון המקשים הישן והאהוב שלי התקלקל לפני כשנה.
אני חי. נושם ושורד. ואפילו יש לי כמה חברים וידידות. מי שרוצה אותי משיג אותי בשיטות של פעם - להתקשר.
אין לי שום אפליקציה מכל סוג שהיא whatsoever, שום רשת חברתית. כלום. אני לא מבודד ולא מנודה, אני חי ונהנה והמוח שלי רגוע. אני מאוד לא טכנופיל והנה, זה אפשרי.
קוראים לזה מינימליזם.

5. מאחר שאני לא לומד באוניברסיטאות הגדולות, רמת הלימוד נמוכה, המון השלמות, אני השלמתי מסרטונים של הטכניון כמה אירוני, מעלים את הרמה במוסד שלי, והפער בין הכלים שנותנים לרמת המבחן זה דלתא גדול.

לא מבין איך זה משנה. הנדסה במכללה או במכללה-עוניברסיטה כמו אריאל, היא עדיין הנדסה.
מכיר הרבה מהנדסי מכללות והם משתכרים לא רע. בטח ביחס לבוגרי מנהל עסקים לתואר ראשון מאוניברסיטאות.
אכן, לא כל מהנדס מרוויח 25K ברוטו כמו מהנדס תוכנה מקצועי ותותח, יש מהנדסים שגם מרוויחים 8K ברוטו כמו מהנדסי ביוטכנולוגיה, או מהנדסי תעשיה וניהול שמרוויחים 10K ברוטו.
עדיין, אתה רוצה מקצוע? רוצה להיות מסוגל להשתכר יפה עם פוטנציאל השתכרות גדול יותר בהמשך הדרך? רוצה לומר יש לי דיפלומה?
הנה לך אופציה. אתה כבר שם.

6. אני לא יכול לעבוד בתואר האינטנסיבי הזה ולחסוך מהצד.

אתה כן יכול לעבוד אם ממש ממש תרצה. למשל במקום עבודה שאפשר ללמוד בו בלילות (שזה אומר לישון פחות).
ולחסוך?... אולי. אבל שכח מזה.
תתרכז קודם כל בלא להיות בחובות ולא להיות חייב שקל לאף אחד, כולל לעוניברסיטה. ובלא לצאת מהתואר עם חובות.
זה כבר הישג.

7. אין לי מלגות כי ההורים שלי נשואים ולא משתפים איתי פעולה כי אין קרבה אליהם בגלל היציאה בשאלה. ככה שנדפקתי היטב מכל הכיוונים.

מכינה קדם אקדמית שילמתי עם הפיקדון מהצבא.
שנה א' בתואר הראשון כן קיבלתי מלגה לתשלום שכר הלימוד בלבד, אבל רק כי אני מהפריפריה ממשפחה קשת יום וקשת לילה.
כל שאר השנים (ב', ג', ד') לא קיבלתי מלגה.
אבל מצד שני:

8. אני לבדי בגפי עם כסף מקרן שחסכו עבורי, לא יודע מה יוליד יום.

לא חסכו בעבורי שקל מעולם. חיים מהיד לפה. תמיד.

9. בתור ילד לא הייתי מוחצן, כך שאת היתרון היחסי-תרבותי שלי איבדתי, ולא אוכל להיות ליצן ביוטיוב ולהרוויח כסף על 100K צפיות.

הא?...

10. אני לא נייד. ולא אוכל להרשות לעצמי רכב.

גם אני לא הרשתי לעצמי רכב במהלך הלימודים. כשכן הרשתי לעצמי רכב בשנה ג', מכסף שעבדתי בעבורו בלילות, רכשתי קטנוע 125 סמ"ק והייתי המאושר באדם. הוא לא היה נחוץ, אבל הוא בהחלט שיפר את איכות החיים והניידות שלי.
הוא ממש לא היה חובה והוא היה חלק ממכלול השיקולים שלי בלהטוט שבין מעבדה (שהייתה עבודה לכל דבר), לימודים ועוד מקום עבודה נוסף במשרה מלאה.
הרבה מאוד סטודנטים לא מרשים לעצמם רכב. איך זה משנה את התמונה אני לא מבין.

גרמו לי לציון ממוצע של 70 בלימודים.

סליחה, נשמע כמו תירוץ.
בתואר ראשון בהנדסה (אם מסיימים אותו), בהכללה גסה ולא רלוונטית, כבר מקבלים משכורות יפות יחסית וגם לא יחסית.
בהנדסה, שלא כמו המון מקצועות אחרים, לא "חייב" בכלל תואר שני.
ובכלל הניסיון המקצועי שלך חשוב יותר לכשתרכוש אותו בהמשך הדרך תוך כדי התואר (משרת סטודנט בשנה ב' או ג' או ד').

אם אלך על תכנות, הרי שהפסדתי שנה (יכולתי ללמוד מדעי המחשב) ויצא שכרי בהפסדי.

לא מבין איך אתה חושב.
רוצה ללמוד מדעי המחשב ולהרוויח היטב גם כמתכנת בינוני? המקצוע הזה מעניין אותך? אתה רוצה לתכנת? רוצה להרוויח המון כסף? חושב שתוכל להיות טוב בזה?
אז לך על זה.
לא כולם מבריקים, לא כולם תותחים, לא כולם שועי עולם.
גם אלו מהמכללות, וגם אלו שהם די בינוניים (לא כל אלו מהמכללות הם בינוניים ולא כל אלו שהם בינוניים הם מהמכללות), מרוויחים עדיין יותר מד"ר לביולוגיה תותח.

כך יצא שהפסדתי 4-5 שנים

לא מאמין בלהפסיד.
אין כזו מילה אצלי בלקסיקון. גם לא ביזבוז זמן.
לא מפסיד כלום ולא מבזבז זמן.
כל חוויה היא מעצבת, גם המחורבנת שבהן. כל רגע הוא חלק מהמסע שלך. אם זה מסע של תענוגות ואם מסע של ייסורים. בדרך כלל זה גם וגם.
אתה רק חושב שאתה מפסיד או מבזבז זמן כי מתוך אמצע השביל אין לך שום השגה לגבי סוף הדרך.
מתוך אמצע הפתרון של המשוואה, אתה כבר חושב שהפתרון יהיה טעות או הצלחה גדולה ואתה עדיין רק בחישובים.
התקופה שלי באקדמיה הייתה המופלאה, הקסומה, המאתגרת, המאושרת, המעצבת, המדהימה, החברית, הקהילתית והמעצבת בחיי.
לא הייתי מוותר על דקה. דקה אחת.
הרבה יותר מהשירות הצבאי עם כל הטנקים.
האנשים שהכרתי, בלימודים ובעיקר בעיקר בעיקר במעונות. החוויות שעברתי, כל מה שעשיתי, כל הקשיים והאתגרים, כל האנשים מכל קצוות הארץ והאוכלוסיות והרמות והמוצאים והגזעים והשפות, גם אם הייתי יוצא בלי תואר ובלי מקצוע - היה שווה את זה.
הכל הכל הכל היה שווה את זה, גם לילות אינסופיים ללא שינה, גם התקפי לב ולחץ נפשי הזוי, גם 2 משרות מלאות וחצי תוך כדי לימודים, גם הניצול המחפיר שלי בתור מאסטרנט בשכר רעב נמוך ממינימום וללא תנאים סוציאליים במשך 3 שנים.

כך יצא שהפסדתי 4-5 שנים, בהם יכולתי לעבוד, אולי לפתוח עסק אינטרנטי, בלוג, שיווק שותפים, איביי ושות', ואולי להצליח יותר.

ומה ימנע בעדך אחר כך?

חוזר על עצמי - אולי זה ישמע לא חסוד ורחום במיוחד, אבל נשמע לי שאתה צריך יותר כיוון מאשר הבנה "למצבך".
בעיקר אתה צריך להפסיק ללכת שבי אחרי התירוצים של עצמך ולהסביר לעצמך למה אתה נמצא איפה שאתה נמצא מלכתחילה.
אולי פשוט לא בא לך ללמוד באמת הנדסה?
אולי בא לך ללמוד תוכנה כי אתה יודע ששם מרוויחים יותר כסף ופתאום אתה מגלה שאתה רוצה ללכת להיכן שהכסף נמצא ולא העניין המקצועי או האקדמי או וכו'?
אולי פשוט לא בא לך בטוב ללמוד באריאל כי מרגיש לך שהמכללה הזו ברמה נמוכה?
אולי מגיע לך ללמוד קשה הרבה יותר וגבוה הרבה יותר במוסד רציני יותר כדי להתלונן עד כמה זה קשה שם ומקיז דם?
אולי פשוט לא בא לך בכלל ללמוד באקדמיה? או ללמוד בכלל תואר ראשון?...

למה מלכתחילה הלכת ללמוד הנדסה?
למה מלכתחילה באריאל ולא באוניברסיטה העברית נניח שלא מרוחקת משם כל כך?

חזרת בשאלה. זהו. היה נגמר. נגמלת מהדת. מזל טוב חביבי.
הבעיה היחידה שאני רואה בדת"לשיות היא שבאמת אין לך גב מההורים, בהנחה שההורים היו מעניקים לך אותו... יש כאלו שיש להם הורים ולהורים הללו אין גב לתת להם.
קח בחשבון חיים ללא גב מההורים בכלל, תשלום מלא של הלימודים והמחיה תוך כדי לימודים ועבודה קשה מאוד.
אני באופן אישי ולא מייצג (כנראה...) לא לקחתי שקל מההורים. לא ראיתי בהם גב וגם לא היה להם שום גב לתת לי.
אני ידעתי שאם הייתי צריך לקחת ולו שקל אחד מההורים, הייתי באותו רגע עוזב את הלימודים (כן, עד כדי כך, זה נדר שנדרתי), ולכן עשיתי כל שיכולתי שעל מנת שלא להצטרך מהם אפילו שקל אחד.
האם אתה מסוגל לכך? האם אתה מסוגל להתחייב כך מול עצמך? האם אתה חזק וקשוח מספיק?
אז איפה זה מעמיד אותך?

יד לך הרבה שאלות לחשוב מול עצמך בתקופת המבחנים הזו של סמסטר א'. להחליט אם אתה נותן מעצמך או מתרץ תירוצים.

 

[CR7]

אגב אני רק אגיד שאני עם Nokia C2שאתה בטח מכיר מהחנויות בבר-אילן והנוקיה זה פשוט LIBERATING. יש לי ווטסאפ במחשב דרך bluestacks emulator (ואז זה קצת כמו ICQ) ואף אחד לא מציק לי (ולהפך אני נהיה מוקד עניין חברתי כשהוא יוצא מהכיס ).

#רקאומר

 

[Yevgeny]

@VVA אני אמשיך בנוהג שלי להעלות מהאוב פוסטים עתיקים מהפורום - הפעם של אחד המשתתפים עם מסלול החיים המרתק ביותר שהיו פה, aziz.
הפוסט הראשון שלו, מסלול כלכלי של הומלס, מתחיל כך:

התחלתי את עצמאותי הכלכלית בגיל שלוש עשרה וחצי בתור הומלס. ישנתי על ספסלים ברחוב במשך היום ועבדתי במאפייה בלילה. לא כל לילה היתה לי עבודה שם אז גם בתנובה ירקות בתור מעמיס ארגזים מ3 בבוקר עד 7.

ממליץ לך לקרוא את השרשור ההוא במלואו.

 

[דאוד]

אם אתה חוזר בשאלה מהמגזר החרדי, יש אופציה למלגה מארגון "הלל".

 

[OnTheVerge]

@VVA

פנה לעמותת "יוצאים לשינוי". יתכן שתוכל לעזור עם מלגה.

 

[דאוד]

פנה לעמותת "יוצאים לשינוי"

גם אם תצטרך שיעורים פרטיים או עזרה בהשלמות.

 

[Curhx11]

@VVA אני אמשיך בנוהג שלי להעלות מהאוב פוסטים עתיקים מהפורום - הפעם של אחד המשתתפים עם מסלול החיים המרתק ביותר שהיו פה, aziz.
הפוסט הראשון שלו, מסלול כלכלי של הומלס, מתחיל כך:


ממליץ לך לקרוא את השרשור ההוא במלואו.

וואו, בהחלט מעורר השראה.

ובקשר לפותח השרשור, אני לא אוסיף יותר מדי כי כבר אמרו לך דברים מצויינים, אני רק אגיד לך דבר אחד, ומקווה שלא ישמע לך יותר מדי ניו אייג'י:

אנחנו כבני אדם גרועים מאוד בלנבא את העתיד, ואנחנו עוד יותר גרועים בלדעת אם העתיד הזה בכלל יהיה לטובתינו או לרעתנו. ככה שתפסיק להאכיל את עצמך בסיפורים האלה שאתה מספר לעצמך.

 

[איש ירח]

כהורה לשלושה סטודנטים מדור ה- Y וכמי שמצוי קצת בנושא פקולטות להנדסה:
הנדסה כמקצוע זה אחלה.
תקרא עוד 101 פעם (אינו דומה שונה פרקו 100 פעם וכו') את מה ש- adamshalev@ כתב ותפסיק להתבכיין.

 

[VVA]

תודה לכולם. גם לאלה שענו עם עוקץ.
תשתדלו להיות עדינים יותר, קריא: לבוא ממקום של פרספקטיבה ועצה, פחות רגשות, השוואות ופגיעות.

סופ"ש רגוע.

 

[קפבלנקה]

ממליץ לך לקרוא את השרשור ההוא במלואו.

קראתי. מרגש, אבל הוא טרול.

 

[123W]

תשתדלו להיות עדינים יותר,

למה?

לפעמים, המעשה האמפתי, הוא כאפה לפנים.

 

[123W]

אני רק רוצה לציין שלהיות בוגר הנדסה באריאל עם ממוצע 70 + קצת ראש על הכתפיים, זה כרטיס כניסה למעמד הבינוני גבוה בישראל.

 

[VVA]

למה?

לפעמים, המעשה האמפתי, הוא כאפה לפנים.

לפעמים, אתה צודק, זה נכון. אולם לא במקרה דנן.
התגובה שנתת פה מעלי, היא מעולה. ללא כאפה.

 

[Glazgo]

מרגש, אבל הוא טרול

טרול באיזה מובן?

 

[adamshalev]

@VVA

כמה טיפים לגבי הלימודים שאולי יעזרו:
- תכין סיכומים של החומר ותפרסם אותם לעיני כולם
- באופן דומה בקורסים היותר מדעיים תכין 1-page cheatsheets ותפרסם אותם לעיני כולם
- תמצא מישהו שמתקשה ותסביר לו חלק מהחומר
- תמצא מישהו שמבין את החומר שאתה מתקשה בו ותבקש שיסביר לך
- תשיג חוברות מבחנים קודמים עם פתרונות מהסמסטרים הקודמים. ככל שהם יותר עדכניים וככל שמדובר באותו מרצה יותר טוב.
- שב עם חבר/ה לפתור אותם. תסבירו אחד לשני את הפתרונות. תשננו אותם. אחרי המבחן נקו את הראש עם מה שעושה לכם את זה (wipe מוחלט לחומר שלמדת וכל מה שקשור אליו. זה לא נחוץ לך להבא).
- כשאתה מתחיל קורס חדש, תשיג את החומר של הסמסטר (בד״כ נגיש באתר הקורס/המרצה) ותקרא אותו ברפרוף מהסוף להתחלה. יש משהו מהותי שגוי לדעתי באופן שבו רוב המרצים מלמדים. הם מנסים לבנות את ההבנה שלך בנושא חדש מורכב למטה למעלה. זה לא עובד טוב. מספיק שלא לגמרי הבנת את אחד אבני הבניין שהם הניחו שתבין ואתה תוך שבועיים-שלושה מוצא את עצמך בפיגור מתמיד אחרי החומר ללא הבנה של מה למה או כמה ולאן כל זה הולך. הדרך הנכונה בעיני ללמד היא מלמעלה מטה. צריך להסביר קודם את הבעיות הכי קשות שרוצים לפתור ולאט לאט לשבור אותן לחלקים. באופן זה לא מאבדים את התמונה הגדולה ואת ההקשר של למה הבעיה הנוכחית חשובה או איך היא עוזרת לנו. אתה לא יכול לשנות את איך שהמרצה מלמד את החומר, אתה כן יכול אבל לבנות לעצמך את התמונה הגדולה ואת הבעיות הקשות ע״י זה שתרפרף על החומר מהסוף להתחלה. אתה לא תבין את רוב הדברים אבל זה לא משנה. אתה תהיה במצב הרבה יותר טוב להבין מה הולך בקורס גם אם פספסת את אחת מאבני הבניין.
- תמצא את הסמינר שהכי מוקדם שאתה יכול לקחת ותקח אותו. הסמינר יפגיש אותך עם משהו שלא עשית מקודם ויוכיח לך שאתה מסוגל ללמוד לפתור בעיות שנראות על פני השטח בלתי עבירות. ככל שתקדים לעשות זאת, ככה זה גם יעזור לך עם שאר הלימודים.

אולי בוגרי תואר אחרים יוכלו גם לתת טיפים משלהם.

 

[ETL]

כמה טיפים לגבי הלימודים שאולי יעזרו:
- תכין סיכומים של החומר ותפרסם אותם לעיני כולם
- באופן דומה בקורסים היותר מדעיים תכין 1-page cheatsheets ותפרסם אותם לעיני כולם
- תמצא מישהו שמתקשה ותסביר לו חלק מהחומר
- תמצא מישהו שמבין את החומר שאתה מתקשה בו ותבקש שיסביר לך
- תשיג חוברות מבחנים קודמים עם פתרונות מהסמסטרים הקודמים. ככל שהם יותר עדכניים וככל שמדובר באותו מרצה יותר טוב.
- שב עם חבר/ה לפתור אותם. תסבירו אחד לשני את הפתרונות. תשננו אותם. אחרי המבחן נקו את הראש עם מה שעושה לכם את זה (wipe מוחלט לחומר שלמדת וכל מה שקשור אליו. זה לא נחוץ לך להבא).

חותם על כל מילה. כך גם נהגתי במהלך התואר הראשון, ולמעשה עדיין עושה את זה במידה מסויימת (מסיים דוקטורט אוטוטו).

כשאתה מתחיל קורס חדש, תשיג את החומר של הסמסטר (בד״כ נגיש באתר הקורס/המרצה) ותקרא אותו ברפרוף מהסוף להתחלה. יש משהו מהותי שגוי לדעתי באופן שבו רוב המרצים מלמדים. הם מנסים לבנות את ההבנה שלך בנושא חדש מורכב למטה למעלה. זה לא עובד טוב. מספיק שלא לגמרי הבנת את אחד אבני הבניין שהם בניין שתבין ואת תוך שבועיים-שלושה מוצא את עצמך בפיגור מתמיד אחרי החומר ללא הבנה של מה למה או כמה ולאן כל זה הולך. הדרך הנכונה בעיני ללמד היא מלמעלה מטה. צריך להסביר קודם את הבעיות הכי קשות שרוצים לפתור ולאט לאט לשבור אותן לחלקים. באופן זה לא מאבדים את התמונה הגדולה ואת ההקשר של למה הבעיה הנוכחית חשובה או איך היא עוזרת לנו. אתה לא יכול לשנות את איך שהמרצה מלמד את החומר, אתה כן יכול אבל לבנות לעצמך את התמונה הגדולה ואת הבעיות הקשות ע״י זה שתרפרף על החומר מהסוף להתחלה. אתה לא תבין את רוב הדברים אבל זה לא משנה. אתה תהיה במצב הרבה יותר טוב להבין מה הולך בקורס גם אם פספסת את אחת מאבני הבניין.

עם הגישה הזאת אני דוקא לא מסכים. בעיני אין שום סיכוי להבין *באמת* את מושג הנגזרת לפני שהבנת *באמת* את מושג הגבול, זה לא שבעיה אחת קשה יותר מהשניה אלא יש תלות בלתי ניתנת להפרדה בין האחרון לראשון (זו כמובן רק דוגמא אחת מתוך אינסוף). ידע ראוי שיבנה קומה אחת על הקומה שלפניה, מה שמדגיש ביתר שאת את החשיבות של יסודות חזקים. בתור אחד שמלמד באוניברסיטה כ-8 שנים, אני מסכים ששיטת ההוראה צריכה להשתנות, רק שלי אין רעיון טוב לאלטרנטיבה.
הדרך שלי להתגבר על הקשיים שתארת בנוגע לפיגור (שקורים לרוב המוחלט של הסטודנטים, לפחות בשלבי תחילת התואר), היתה לעבור אחרי ההרצאה\תרגול ולוודא שאני מבין *כל מילה* שנאמרה בכיתה. כשאני אומר "מבין" אני מתכוון להפנמה עד לרמת האינטואיציה, זה דורש הרבה מאמץ והשקעה לא פרופורציונלית של זמן, במיוחד בהתחלה עד שמתרגלים ונהיים טובים בזה. למשל, עם הגדרות חדשות - דבר שבשגרה בכל הרצאה ותרגול (בקורסים מתמטיים) - צריך לשבת ולעשות לעצמך את אוסף הדוגמאות הלא טריוויאליות הכי פשוטות של אובייקטים שמקיימים\לא מקיימים את ההגדרות, ואז להתחיל לחשוב על אינטראקציה עם הגדרות אחרות, האם יש תלות או לא, ומה גורר את מה.
אני מוצא שהרבה הסטודנטים פשוט לא מוכנים להשקיע את כמות הזמן הנדרשת כדי להצליח, וחושבים שאיכשהו זה אמור להגיע בקלות. הרבה מאלה שכן מוכנים להשקיע את הזמן והמאמץ פשוט משקיעים אותו בצורה לא יעילה\אפקטיבית.

תמצא את הסמינר שהכי מוקדם שאתה יכול לקחת ותקח אותו. הסמינר יפגיש אותך עם משהו שלא עשית מקודם ויוכיח לך שאתה מסוגל ללמוד לפתור בעיות שנראות על פני השטח בלתי עבירות. ככל שתקדים לעשות זאת, ככה זה גם יעזור לך עם שאר הלימודים.

אני בדעה שלכל דבר יש הזמן שלו ובעקרון לא תומך בקיצורי דרך (למרות שכן עשיתי קיצורי דרך פה ושם). זה נכון שאתה תיפגש עם משהו שלא עשית בשלב מוקדם, אבל זה עלול להוביל להוצאת זמן רב מידי על משהו שתפיק ממנו תועלת קטנה מידי, פשוט כי אתה עוד לא מספיק בוגר אקדמית כדי להיפגש עם החומר הזה.