אחלה.
באמת חושק ומתאווה לעבוד בתחום הביולוגיה?
באמת באמת?
באמת באמת באמת?
אז או שאתה מחליט לתרוץ מרתון עד התואר שני, כולל, או שאל תרוץ בכלל.
וגם אז, שום משרה מכובדת לא מובטחת לך ושכר מכובד בוודאות שלא.
אם אתה בינוני אתה תהיה בינוני כמו בכל מקצוע. והבינוניות בתחום מדעי החיים היא הרצפה של המרתף של החניון התת-קרקעי בתחום המחשבים.
אם אתה תותח, אז אתה כבר תהיה תותח.
רוב האנשים הם בינוניים (פעמון גאוס).
זאת בערך נקודת המוצא שלי-לא מובטח לי כלום, והכל תלוי בהישגיי.
אני מרוצה מכך, אבל כמו שאמרת-תואר בביולוגיה הוא יותר "הכל או כלום" מתואר ברפואה/מדמ"ח למשל.
מכאן מתחילה ההתלבטות שלי-האם הסיכון שווה את זה? אולי יש לי סתם חלום ילדותי?
ומה אתה חושב שאנליסטים בחברות פרמצבטיקה עושים מול המכשירים שלהם?...
מול ה- GC ומול ה- HPLC ומול צלחות הפטרי ומול סופרי התאים והאנלייזרים למיניהם וסוגיהם?
כל יום ממציאים את הגלגל מחדש? כל יום לא עושים את אותן הפעולות? את אותן הבדיקות?
אתה חושב שבתעשייה לא צריכים פועלים מתוחכמים ומשכילים שייצרו מוצרים שדורשים פעולות חוזרות ונשנות?
אתה חושב שבמחקר, האופציה שלא תעשה את אותו הדבר שוב ושוב גוברת על האופציה שתעשה את אותן פעולות שוב ושוב ושוב?
ומתכנתים?... ובודקי תוכנה?... ועורכי דין?... וכלכלנים מול האקסלים?...
אתה חושב שלעשות את אותן הפעולות שוב ושוב ושוב זו בעיה אינהרנטית?
ומה עשו חוקרים שחזרו על אותן פעולות שוב ושוב ושוב עד שמצאו תשובה?
ומה עשיתי אני כשחצי שנה חזרתי על אותן פעולות שוב ושוב ושוב (ושוב) בסזיפיות מעוררת חלחלה ותוך תסכולים מפלצתי ומאיים, עד שקיבלתי את המוטציה שחיפשתי?
אני חושב שכול תואר כולל בתוכו שינון, וזה לגטימי (מקווה שלא נוצרה ההרגשה שלו)-השאלה היא כמה שינון.
יש תארים שדורשים שינון יותר מביולוגיה, ויש כאלה שפחות.
יש תארים שיותר חוזרים על עצמם, ויש כאלה שפחות.
אגב, אולי חזרת על משהו בסזיפיות אבל לפחות הייתה לזה תכלית-מוטציה שחיפשת. אני לא בטוח כמה תכלית יש לטלר, למען האמת.
נו אז?... על מה תלין?...
אתה חושב שזו באמת תלונה כל כך לגטימית?
שסטודנט באוניברסיטה הפתוחה, שאפילו לא ברור באיזו שנה אקדמית הוא נמצא (כי את הקורסים לוקחים חופשי-חופשי מתי שאפשר ורוצים), בתחילת דרכו, מלין על העובדה שהוא אמור ומצופה ממנו להכיר את החומר דרך האצבעות (כתיבה) והאוזניים (שמיעה) והעיניים (קריאה)?
לשנן זה כל כך רע? זה השטן?
חוץ מלשנן אתה יודע לעשות עוד הרבה דברים בתחום מדעי החיים? מה אתה רוצה בדיוק שיעשו איתך?
מה אתה חושב שתואר זה בדיוק לעשות? כל היום מעבדות ושיגועים?
להפיק פרוטאוליפוזומים אתה יודע? לקבל תשובת XY באמצעות FISH דרך QF-PCR אתה יודע?
לבדוק רמות ביטוי של CD34 על ASC`s בעזרת נוגדנים מצומדים ומכשיר FACS אתה יודע?
אז מה אתה רוצה? שפשוט ילמדו אותך את זה ואז "תדע"?
שתעשה עוד ועוד ועוד מעבדות באוניברסיטה, שאני לא בטוח שאתה יודע שהן הדבר היקר ביותר עבור כל אוניברסיטה בעבור הסטודנטים שלה מכל התארים כולם גם יחד?...
אני חושב שזה לגטימי שאדם יתהה בין עצמו לעצמו, האם הוא מרוצה מהיחס בין שינון למחקר בתואר שלו. זה הכל.
זה כל כך יעזור אם יתנו לך לעשות עוד ועוד ועוד ניסויים, להריץ עוד ועוד ריאקציות, לבזבז עוד ועוד חומרים שנמכרים בעשרות אלפי דולרים למ"ל, ולהחזיק עוד ועוד ועוד פיפטורים?
אם כן - אז גש לאחד הפרופסורים באוניברסיטאות האמיתיות, מאלו שיש להן מעבדות שחוקרות, ותבקש ממנו להתחיל ולעבוד אצלו כסטודנט.
זה מה שאני עשיתי בסמסטר ב' של שנה ב'.
האמת שזאת לא אופציה שידעתי שקיימת, למען האמת
תודה!
אתה צריך להבין שכמעט כל תואר הוא מלאכת שינון שזו בעצם הכרה של החומר. התוודעות אליו.
אולי פרט לתארים באומנות נניח, וגם שם יש תולדות האומנות וצריך לשנן לא מעט.
אז איך מתוודעים?...
הרבה מאוד משננים. קצת חושבים. ואז עוד קצת משננים ועוד קצת חושבים. ואז חושבים ומשננים את מה שלמדנו לחשוב עליו.
הרבה מאוד תארים הם שילוב של שינון עם למידה עיוורת עם למידה לא עיוורת עם לחשוב קצת ובעיקר לצלוח את התואר.
תואר ראשון הוא בדיקת היתכנות לאפשרות שתמשיך לתואר שני. זה כל הרעיון.
על הדרך בחלק מהתארים הוא אפילו מעניק מקצוע אם ממש בורכת.
בדר" כ מה שתואר ראשון יכול להציע לך זה בעיקר כלים למחשבה, כלים ללמידה, כלים לשינון וכלים להושיב את עצמך על התחת ולהיות רציני לגבי משהו אפילו שלא בא לך, וחברים מסוגים שונים שבחיים לא היית מכיר אחרת.
העיקר שאתה יודע מה עושה אופרון הלקטוז!
אז מה אתה עושה שם?
(אל חשש, כמעט כל סטודנט חושב את המחשבות הללו, והרבה).
אז אולי כדאי באמת.
(שוב אל חשש, כמעט כל סטודנט חושב את המחשבות הללו, והרבה... חלקם אפילו מממשים או מוסיפים חטיבה או מחד-חוגי עוברים לדו-חוגי).
את זה דווקא כן עושים בביולוגיה לחלוטין, וברוב החברות והמשרות... ביולוגיה היא תחום יצרני. שמייצר משהו. כמעט תמיד.
אתה אולי לא "מייצר" משהו ומייצר מידע כשאתה CRF או משהו בתחום הקליניקה.
אבל בחברות התעשייתיות, אתה בהחלט מייצר. מפתח. חלק מתהליך הפיתוח. חלק מתהליך הייצור.
ושם יש מוצר, תרופה, משהו פיזי.
זאת לעומת אלפי מקצועות שונים שרק מייצרים ניירת או מידע או לא יודע מה...
עורכי דין משועממים חסרי לקוחות שתובעים ייצוגית רק כדי להעסיק ולפרנס את עצמם.
אנשי מחשבים שמייצרים עוד ועוד ועוד ספאמפליקציות.
ועוד כל מיני העלבות מתנשאות על שלל מקצועות שהמין האנושי המציא רק כדי שיהיה לו מה לעשות עם 7 מליארד חרטבונות.
מאוד. יחסית.
למדתי לא מעט קורסים בשנה א' ושנה ב' עם אנשי "מדעי הרפואה" (=תלמידי רפואה). מה שאומר שהתכנים שלמדנו היו זהים.
וכמובן שעם תואר ראשון בביולוגיה אתה יכול להמשיך ל- 4 שנתי ברפואה אם כל כך בא לך לתקן אנשים.
איך עד עכשיו?![]()
עד עכשיו, אני די מרוצה
מה זה חשבת??!?!?... ועכשיו הוא לא?
עוד לא סיימת בכלל. עוד לא ניסית להשתלב. עוד לא עברת אפילו חצי דרך (להרגשתי הלא מבוססת אתה בקושי בשנה ב').
אתה עולל.
הנה אני בתעשיית התרופות... לא גאונות גדולה.
בתואר הראשון לא חשבתי בכלל איפה אהיה... כל כולי היה עסוק רק בפאקינג להצליח לשרוד אותו לימודית ולשים אוכל במיני בר.
כנראה שהמצב שלך ממש טוב ואתה כבר חושב על העתיד ולא רק על לצוף עם הראש מעל המים.
אוקיי, בוא ניישר קו-אני בתחילת שנה ב', מסכים שאני עולל, ולכן האשכול הזה כאן, כדי שאוכל להבין בדיוק אם הכנסתי את עצמי למקום הנכון.
עד כה מהאשכול הזה השכלתי.
אני לא מתכנן לסיים את התואר שלי (או כל תואר), באו"פ-אליה הגעתי נטו בגלל תוכנית ההמרה של הבגרויות, וכי התעניינתי בביולוגיה.
עם הזמן, שמתי לב שלמידה פרונטלית קלה יותר לי מלמידה עצמאית, ועל כן, החלטתי שכשתגיע העת לסיים את התואר, אולי אפילו אחרי הצבא, אעבור לאוניברסיטה "רגילה". עד אז, אני משתמש במלגות שלי כדי "לטעום" מהאוניברסיטה, ולהתקדם לאיטי בתואר.
יש לי זמן. אני לא רץ לסיים תואר ואז לגלות "אופס, זה לא מה שהייתי צריך" או "אופס, לא הבנתי מה עושים בו בזמן" או אופסים אחרים שונים ומשונים.
על כן, אני מרשה לעצמי לתהות לגבי התואר, לשאול על תעסוקה, מה עושים עם זה, האם זה מכוון אותי למטרה שלי, לעצור את הלמידה או לעבור לקחת קורס בנושא אחר בכלל.
בן 18 אחרי הכל, לא ממהר. גם כך אני רוצה לעבור לאוניברסיטה ישר אחרי הצבא ולחסוך כמה שנים טובות של בזבוז, ויחד עם חבילה של נ"ז, אני חושב שזה יהיה הספק מספק עבורי.
אז תעשה הסבה לרוקחות או תעבור לרוקחות, מה אתה עושה בביולוגיה?
ובכלל "מדעי התרופה" זה חארטה.
ואני רושם את זה כי למדתי איתם.
רוצה להתעסק בתרופות ראש בארלנמאייר? אחד על מעבה ופרה?
תלמד רוקחות. נקודה.
וגם שם אתה תראה שלא כולם "מייצרים תרופות".
חלק מהם בכלל בסופרפארם. חלק מהם עושים ניירת. חלק אחר עושים רישומים או Pharmacovigilance. חלק עשו הסבה למדריכי קרוספיט והידרותרפיה במכללת רידמן.
אתה חושב שכל מי שלמד את התחום "מייצר תרופות"?
כאן הבעיה-אני באמת ובתמים לא יודע אם אני צריך ביולוגיה או רוקחות.
למה "מדעי התרופה" זה חרטא?
ברור שלא כל מי שלמד את התחום מפתח תרופות, אבל אני מחפש תחום שיכוון לשם לפחות.
אגב, "מפתח תרופה" זה משהו מאוד כוללני.
הנה אני, עם הכשרה של פסאודו-מיקרוביולוג/פסאודו-ביוכימאי, עובד לא ב"תחום שלי" ו"מפתח תרופה".
לא מבין מה זה אומר אפילו.
כל מי שעובד בחברת תרופות נחשב כ"מפתח תרופה" או רק מי שלמד ביולוגיה?
או רק מי שבמחלקת מחקר ופיתוח מפתח מוצרים שונים/נוספים/אחרים?
ומה עם ה- QA? וה- QC? גם הם נחשבים כמפתחי תרופות?
להגדרה לאשכול זה-מפתח תרופה-אדם שעוסק בניצול תהליכים ביו-כימאיים בגוף האדם כדי להמציא/להכניס חומר כימי אשר יוביל לתוצאה רצויה, באופן ישיר. כלומר, הכוונה היא למישהו שמגלה דרכים כימיות להכנת התרופה, ואת החומר הכימי המתאים למטרה.
הכוונה ברורה?
כן, מאוד.
אתה לא תהיה כימאי. ואתה גם לא תהיה מומחה גדול במדמ"ח.
קלאסיקה.
כמו אלו שלמדו כימיה-ביולוגיה, שהם בדר"כ לא מדהימים בביולוגיה (מפרגן להם 70%), וגם לא מדהימים בכימיה (מפרגן להם 70%), רק כי הם גם וגם. בסופו של דבר זה לא יוצא 140%.
האוניברסיטה כתעשייה שחייבת לדאוג לעצמה (האוכל שלה הוא סטודנטים משלמים, סובסידיה ממשלתית, תרומות, כסף ציבורי והרבה הרבה מסכנות ואומללות) אוהבת לבלבל, לשקר, לבלף ולהיות לא כנה.
אוהבת לקדש את האינטרדיסיפלנרי שהיא מילת הבאז החדשה, הבון טון של החארטא.
תלמד כימיה תואר ראשון. תשבור את הראש.
ואז תעשה תואר שני במדמ"ח. תשבור עוד יותר את הראש.
ככה באמת באמת תהיה אינטרדיסיפלנרי ולא "גם וגם".
זה רעיון טוב, אבל הוא יקח לא מעט זמן, במהלכו אדם צריך לכלכל את עצמו (לא אני העכשיוי, אבל אני העתידי, כנראה כן).
טוב... הספיק לי. נראה לי שגם לך היה מספיק.
אני רוצה להתנצל מראש (בכנות!) ולהסביר שכל הנ"ל לא נכתב "עם עצבים", אבל כן עם קצת חוסר סבלנות ולכן בטוח מרגיש קצת עצבני ולא מתנחמד.
טוב, שאלת שאלות, ביקשת תשובות, אך אחד לא הבטיח סבלנות ונחמדות. לפעמים אני ממש ממש משתדל ולפעמים ממש ממש לא יוצא לי אפילו שאני רוצה.
אני מקווה שתוכל להבין אותי... אני בנאדם ממורמר שמרגיש שההתלבטויות שלך הן מעט ילדותיות ולא סגורות על עצמן.
אם יורדים לשורש השאלות - הן כן. אבל זה לא עושה אותן למטופשות יותר.
כשאני הייתי בתואר הראשון התלבטתי את אותם הדברים בדיוק...
אם הייתי יודע אז את מה שאני יודע היום, [כנראה] שלא הייתי היום איפה שאני נמצא. אבל כן הייתי נמצא היום איפה שאני.
מבלבל בכוונה.
מקווה שלך יילך יותר טוב.
נו, זה וגם הכינוי "דור ה- Z" שאני קצת רגיש אליו... תאשים את עוז ותמר אלמוג!!!.
מקווה ש"עזרתי".
האמת, קודם כל, תודה, כי באמת עזרת.
אשמח גם לשבת איתך על כוס קפה באוניברסיטה העברית בהזדמנות, אם תסכים ותוכל, כי אני חושב שאתה יכול להבהיר לי הרבה על הכיוון שתואר בביולוגיה נמשך אליו.
ההתלבטויות שלי הן אכן לא סגורות על עצמן, כי אני עדיין לומד תוך כדי תנועה, וממשיך לתהות-זאת בחירה חכמה? לאן היא תוביל? אואהב את זה בכלל? מה המשכורת בתחום? באמת אהיה טוב כמו שאני מקווה? מה אם לא? וכו' וכו' וכו'.
בנוגע לכינוי-"דור ה-Z" הוא כינוי ששמתי מפאת גילי (18, כאמור), ומתוך תקווה להיות "ייצוג" לדור בוגר יותר, בכייני פחות, שחותר לעבוד ויודע מה הוא רוצה מהחיים (בקיצור, קצת ההפך מחלקים מדור ה-Y). האם אני כל זה? עדיין לא. האם אני רוצה להיות כל זה? כן.
משתמשים כמו "צעירים" מביאים לי קצת תקווה שאולי באמת אני לא היחיד, ויקום בישראל דור ליברלי שחותר להגשמה עצמית תוך אחריות אישית ולא תוך להפיל הכל על "המדינה" "המערכת" וכו'. אני חושב שכן אפשר להצליח עם עבודה קשה וכוונה, אבל אני גם חושב שלא כל המערכות שאמורות להיות שקופות, הן באמת כאלה (כמו דעתך על האקדמיה).
מקווה שגדעתי לך את הקונוטציה לעוזר ותמר אלמוג