אז זה לא מדע? כי אם מדובר רק בזכות של אדם על עצמו, אז ברור שאין מה לדבר על שינויים אצל ילדים לא? כי מוסכם על כולם שילדים לא יכולים להחליט עבור עצמם. נחמד שלפחות בנקודה הזו, וזה נושא השרשור, אנחנו מסכימים
זה כן מדע אבל זה לא רלוונטי כי הן הליברלים והן השמרנים סבורים שבלי קשר לשאלה המדעית המחלוקת היא על זכויות הטרנסים. כפי שנאמר כאן, בהגינות, ההתנגדות קיימת גם אם מדובר בגזירת גורל שאף טיפול המרה לא ירפא.
לא. הורים מקבלים לילדיהם החלטות הרבה יותר גורליות מאשר בנושא המגדרי וגם כאן זה תפקידם. כבר הסכמתי מספר פעמים בשרשור שככל שהגיל צעיר יותר, על ההורה להיות זהיר יותר, אבל בניגוד לטענות כאן, לא תמיד אי התערבות היא ההחלטה הנכונה. אני מקווה שכשאתה אומר "אין מה לדבר" אתה לא מתכוון שעל המדינה לאסור על ההורים לקבל החלטות עבור ילדיהם.
זה כן מדע או לא מדע? לא הבנתי. אולי כל פעם יש לו מופע אחר, לפי הצורך. פעם הוא מדע פעם לא, סופרפוזיציה כזו של בין לבין. אז אני אסכם:
אתה מוזמן לקרוא את המאמרים המדעיים ולגבש החלטה. כאמור, לפי מה שנכתב כאן מהצד השמרני, זה בכלל לא הנושא העיקרי השנוי במחלוקת.
מאיפה החוק הזה נלקח? אז מי לדעתך צריך לקבל החלטות כאלו?
מקור גנטי לאיזו תופעה?
דיספוריה מגדרית.
יש מקור גנטי?
להבנתי, יש עדות לשונות בילווגית, אבל כפי שכבר כתבתי, זה לא העניין המרכזי כאן ולכן אין טעם להרחיב לשם את הדיון.
לי זה נראה ברור מאליו. ככל שלא מדובר במצבים מסכני חיים שדורשות החלטה מקצועית מיידית ובלתי נתונה במחלוקת. אבל, גם אתה מודה (אם כי באי רצון) שזה לא המצב בילדים שמביעים חוסר נוחות עם המגדר הביולוגי שלהם וגם הסטטיסטיקה מראה שאצל רובם חולף. אם לדעתך מותר להורים לקבל כל החלטה שהיא בנוגע לילדים, בלי שום דיון וביקורת, אני אחלוק עליך ואכבד את דעתך. אני לא חושב, אבל שזו אכן דעתך.
זה לא החוק ולא המציאות. הורים מקבלים כל הזמן החלטות משמעותיות עבור ילדיהם במקרים שאינם כלולים במקרים שלדעתך הם היחידים בהם זה מותר להם.
כתבתי כאן מספר פעמים שצריך להיזהר עם ההחלטות וככל שהגיל צעיר יותר, צריך להיזהר יותר.
טוב. אנחנו כבר מסתובבים במעגלים. בדיון הקודם הודית כבר שאין באמת אמר חזק ומשמעותי שתומך בתיאוריה אבל למה לא לחלק את העולם לטובים ולרעים. האמוציות שאתה משקיע בדיון ובהששת השער כל פעם שעונים לך על הטיעון כבר יוצאים מכלל איזשהו ויכוח וזה כבר הופך אצלך לעניין דתי. הייתי אומר שאתה "דתופוב". אני לאשכנע אותך, כי אין שום דבר שישכנע אותך, פעם אתה מדבר על אנשי מקצוע ועל מדע ופעם אתה אומר שלא מדובר במדע אלא ביכולת להגדיר. אתה כבר לא דן בעובדות אלא עסוק בלהגן על האמונות שלך. מבחינת הדיון ש @amit הניח כאן, אני מבין שיש הרבה מאד אנשים, ציבור גדול חילוני וליברלי בעצם שחושב שאכן, יש גבול לטרלול ולא סובר כמוך שצריך לקבל כל דבר. אז נשאר חלוקים.
אין לי בעיה עם זה שאין לך תשובות, אבל נא לדייק - בכל מקום בשרשור אמרתי שצריך להתייעץ עם אנשי מקצוע וזו אכן האמונה שלי ושל כל מי שאני מכיר (כולל אנשים שמתייעצים גם עם רבנים). החלופה שאתה מציע להסתמכות על אנשי המקצוע לא ברורה לי, אלא אם אתה דבק באמונה שלך שעד גיל 18 פשוט עוצמים עיניים ומקווים ליפול בצד הטוב של הסטטיסטיקה. ייאמר לזכותך שאתה לא לבד. גם אחרים כאן לא הציעו חלופה אחרת ואני מאמין שהרוב המכריע כאן היו מתייעצים עם אנשים שקוראים מאמרים מדעיים בנושא (לא רק בקשר למקורות התופעה, אלא גם בקשר לדרכי טיפול) שאתה כל כך מזלזל בהם ולא עם פילוסופים פוליטיים מהצד השמרני.
זה אתה שהחלטת שחיבת להיות בעיה. המציאות לא מאשרת את ההנחה הזאת - אין שום בעיה. אין בעיה כי אף אחד לא עושה מזה בעיה. מסתלבטים אחד על השני - גם לי קוראים בשמות, והפלא ופלא - אף אחד לא חושב שהוא צריך להפגע. זו בדיוק הנקודה. לא חייבים להעלב מכל דבר ואנשים לא מתוסבכים באמת לא נעלבים.
מסכים שלא צריך לעשות דווקא, לא מסכים למשטרת הדיבור. לא מסכים לעירבוב בין עיקר ותפל. כל העניין של לראות בכינוי שגוי פגיעה בכבוד - זה ממש התנהלות של מאפיה.
זו המציאות שאני מכיר. לא מקובל במקומות עבודה (על זה הדיון) או אצל רופא, למשל, לקרוא אחד לשני "שמן" או "קצר" או אחד מהביטויים שכתבת גם אם הצד השני מלך הבטחון העצמי.
מסכים שמסתלבטים רק עם אנשים שעובדים איתם מספיק זמן לדעת שאין בעיה - אני לא ניתקלתי בבעיות, ויש אצלינו מגוון אנשים. אבל חבר שלי סיפר שניתקל פעם באדם שהגיב לירידה בתוקפנות אז כן, מגששים.
לכל אחד הרגישות שלו.
אני ממש ממש לא מסכים.
ואני ממש כן מסכים איתך.
⌄
⌄
⌄
האמת שזה לא מפליא מתחילות שם כבר בעיות כאלה גם במערכת הכליאה,ספורט תחרותי,מועדוני נשים בתי ספר ועוד.
